“ישראל לא עשתה מספיק כדי להגיע לפשרה עם הפלסטינים”

שקר.

מדינת ישראל הוכיחה פעמים רבות שהיא מוכנה להגיע לפשרה עם הפלסטינים, אך כל ההצעות שהיא הגישה – גם הנדיבות ביותר – נדחו על ידיהם.

כבר ב-1947, כשהתקבלה באו”ם ההחלטה על תוכנית החלוקה שקבעה שיש לחלק את ארץ ישראל לשתי מדינות לאום נפרדות ועצמאיות, היהודים היו מוכנים לקבל את ההצעה, אך הערבים דחו אותה על הסף.

במרוצת השנים גם מדינת ישראל עצמה הציעה לפלסטינים אופק מדיני. כך, למשל, בוועידת קמפ דיוויד שהתקיימה בשנת 2000 הציע אהוד ברק לפלסטינים כ-90% משטחי יהודה ושומרון, את כל רצועת עזה וחלק מהנגב, ואף התחייב לחלק את ירושלים והעיר העתיקה. יאסר ערפאת סירב.

בשיחות בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית שהתקיימו בשנים 2006–2008 התחייבה ממשלתו של אהוד אולמרט לנסיגה ישראלית מלאה לגבולות 1967, חלוקת ירושלים, ויתור על ריבונות ישראלית בעיר העתיקה, וּויתור על שליטה ישראלית בבקעת הירדן. אבו מאזן סירב.

אם כך, אי אפשר לטעון שמדינת ישראל לא עשתה מספיק כדי להגיע לפשרה עם הפלסטינים. המציאות היא שהפלסטינים לא מוכנים לקבל שום פשרה משום שאינם מוכנים לקבל מצב שבו מדינה יהודית בישראל ממשיכה להתקיים.