נהר הליטני הוא הנהר הארוך ביותר בלבנון, ואורכו כ-170 ק”מ. כבר מימי קדם רבים ראו בנהר את קו הגבול הטבעי בין ישראל ללבנון, וגם כיום יש מי שטוענים שזה צריך להיות גבולה הצפוני של מדינת ישראל.
האזכור של נהר הליטני כקו גבול הופיע כבר בתנ”ך. אומנם השם “ליטני” לא נכתב שם מפורשות, אך חוקרים רבים מעריכים על בסיס נתונים גיאוגרפיים כי נהר הליטני של ימינו הוא המשכו של נהר הפרת המקראי. בהתאם להערכה זו, אפשר להישען על הפסוק מספר יהושע שבו נכתב “מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת כל ארץ החתים ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם” (יהושע א, ד).
גם בעידן המודרני עלה הרעיון לקבוע את גבולה הצפוני של ישראל בהתאם לנהר. בשנת 1919, כתב דוד בן-גוריון בדו”ח של משלחת “פועלי-ציון” כי “נהר הליטני, או כמו שהערביים קוראים לו נהר קסימיה, הוא הקו המבדיל בין שני חלקי הארץ… גבול צפון של ארץ ישראל צריך אפוא להיות הנהר קסימיה”.
בפועל, נהר הליטני נותר בלבנון, וקו הגבול עם ישראל נקבע דרומית ממנו. עם זאת, הנהר היה במוקד של אירועים מדיניים וצבאיים שונים.
במהלך מבצע ליטני בשנת 1978 נכנסו כוחות צה”ל ללבנון והתבססו על קו הנהר, במטרה לסלק את כוחות אש”ף לחלקו הצפוני.
במבצע שלום הגליל בשנת 1982 כבשה ישראלים חלקים נרחבים מנהר הליטני, אך כעבור שלוש שנים ויתרה על רובם ונשארה רק עם אזור “ברך הליטני” שהפך לחלק מרצועת הביטחון. לאחר הנסיגה מרצועת הביטחון בשנת 2000, גם אזור זה הוחזר ללבנון.
בשנת 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, קו הליטני שוב קיבל חשיבות. בהתאם להחלטה 1701 שהתקבלה במועצת הביטחון של האו”ם, הוחלט להציב את כוח יוניפי”ל של האו”ם במרחב דרום לבנון, ולהרחיק את חיזבאללה אל מעבר לנהר הליטני. המטרה הייתה להפוך את הנהר לחיץ ביטחוני בין חיזבאללה לישראל, אך בפועל פעילי חיזבאללה חזרו במהרה להתמקם מדרום לנהר, בסמוך לקו הגבול עם ישראל.
בעקבות מתקפת הפתע על ישראל באוקטובר 2023, וההסלמה המשמעותית של חיזבאללה שהתרחשה במקביל, עלתה שוב הדרישה הישראלית להסיג את כוחות חיזבאללה אל מעבר לקו הליטני, בהתאם להחלטה שהתקבלה באו”ם בשנת 2006. במקביל לכך עולים גם קולות שקוראים לכבוש את דרום לבנון עד לנהר הליטני ולהתיישב שם, ובכך להפוך את הנהר לקו הגבול הצפוני של מדינת ישראל.