חוקת רומא (שלעיתים מכונה בטעות "אמנת רומא") היא אמנה בינלאומית שבה מוגדרים עקרונות היסוד שלפיהם פועל בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. החוקה נחתמה ברומא ב-17 ביולי 1998, ונכנסה לתוקף ב-1 ביולי 2002. נכון לנובמבר 2024 חתומות על החוקה 125 מדינות.
חוקת רומא קובעת, בין היתר, את תפקיד בית הדין הפלילי הבינלאומי, את הפשעים שבסמכותו לבדוק, את התנאים להפעלת סמכות השיפוט שלו ואת המבנה הארגוני שלו. החוקה מקנה לבית הדין סמכות שיפוט בארבע קטגוריות של פשעים בינלאומיים: רצח עם, פשע נגד האנושות, פשע מלחמה ופשע תוקפנות.
סמכות השיפוט של בית הדין חלה רק לגבי פשעים שבוצעו בשטחה של מדינה שהסכימה לסמכות בית הדין, או על ידי אזרח של מדינה כזו, או במצבים שבהם מועצת הביטחון של האו"ם מפנה את העניין לבית הדין.
ישראל חתמה על חוקת רומא, אך לא אשררה אותה מאחר שסירבה לקבל את הקביעה שלפיה יישוב אוכלוסייה כובשת בשטח כבוש מוגדר כפשע מלחמה. על כן ישראל אינה צד לחוקה זו, אך גם אינה יכולה לפעול נגדה.