ועידת סן רמו התקיימה באפריל 1920 בעיירה סן רמו שבאיטליה, והשתתפו בה המעצמות שניצחו במלחמת העולם הראשונה. מטרת הוועידה הייתה להחליט מה יעלה בגורל האזורים שהיו תחת שליטתה של האימפריה העות’מאנית, אשר ארץ ישראל הייתה בתחומה. על סמך הסכם סייקס-פיקו ולאור הצהרת בלפור, הוחלט בסן רמו שבריטניה תקבל את המנדט על ארץ ישראל, והוכרע כי היא תפעל כדי לממש את הצהרת בלפור – הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
החלטות ועידת סן רמו אושרו פה אחד על ידי 51 המדינות החברות בחבר הלאומים (לימים האו”ם). ההחלטה שקיבלה תוקף בחבר הלאומים היא למעשה הכרה בינלאומית בקשר ההיסטורי בין העם היהודי לארץ ישראל. נוסף על כך, החלטת הוועידה היא הכרזה רשמית שלפיה העם היהודי אינו כובש בארץ אבותיו, אלא ארץ ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי.
ההחלטה שהתקבלה בוועידת סן רמו היא חותם משפטי רשמי מצד החוק הבינלאומי להתיישבות בגבולות ארץ ישראל, כולל ביהודה ושומרון. אותו חוק, אגב, הוא המסמך החוקי היחיד שנכתב ואושר על ידי הקהילה הבינלאומית בנוגע להתיישבות של מדינת ישראל בארץ ישראל ל-90 שנים הבאות: כל מה שבא מאז היה הצהרתי בלבד.