ועידת מדריד נפתחה באוקטובר 1991, ביוזמת ארצות הברית וברית המועצות, בניסיון לקדם תהליך שלום בין מדינת ישראל לבין מדינות ערב והפלסטינים. בוועידה השתתפו משלחות רשמיות של ישראל, סוריה, לבנון ומצרים ומשלחת משותפת של ירדן והפלסטינים. זו הייתה הפעם הראשונה שבה ישבו נציגי ישראל ומדינות ערב לשיחות ישירות במסגרת רב-צדדית גלויה, מתוך מטרה לפתוח בהמשך המשא ומתן בין ישראל לכל אחת מהמשתתפות האחרות בנפרד, בנושאי גבולות, ביטחון, מים ופליטים.
מבחינה מדינית, ועידת מדריד סימנה את תחילת הלחץ הבינלאומי הגובר על ישראל לוויתורים טריטוריאליים מול הפלסטינים בתמורה להבטחות ביטחוניות. בפועל, הבטחות אלו לא מומשו במלואן: הטרור הפלסטיני התגבר, בסוריה לא חל שינוי של ממש, ועל לבנון השתלט חיזבאללה – ארגון טרור שיעי בחסות איראן – שהפך את דרום לבנון לבסיס פעילות עוין נגד ישראל. התהליך שהחל במדריד הוביל להסכמי אוסלו – שהביאו להקמת הרשות הפלסטינית.