באידיאל – חזון תנועת הביטחוניסטים והפעם: מערכת היחסים עם מצרים

מטרתה העליונה של תנועת הביטחוניסטים היא להבטיח את ביטחון ישראל לדורות. בבסיס מטרה זאת נמצאות שתי הבנות מרכזיות: הראשונה היא שביטחון המדינה לא יכול להתקיים בריק, אלא תלוי במערכת רחבה של גורמים מדיניים, כלכליים וחברתיים. ההבנה השנייה היא שבשביל לקבל החלטות מושכלות, יש צורך לבנות אסטרטגיה רחבה שנשענת על העבר וצופה אל עבר העתיד.

הבנות אלו הביאו את תנועת הביטחוניסטים לגבש חזון לאומי ברור, שנבנה מתוך מחקר מעמיק, ונוגע בכל השדות המעצבים של החברה הישראלית. בכתבה זו ידון שחר ציטרון, חוקר בתנועת הביטחוניסטים, במערכת היחסים בין ישראל לבין המדינה המשמעותית שגובלת בדרומה: מצרים. בהתבסס על ניסיון העבר והערכות פוליטיות וביטחוניות, הוא יסביר מדוע לשני הצדדים יש אינטרסים לשמור על הסכם השלום, מה יקרה אם ההסכם יבוטל בכל זאת, והאם יבוא יום שבו ישראלים יוכלו לטייל בנחת בין הפירמידות.

רקע – קר, קר, מתקרר: מערכת היחסים בין ישראל למצרים

מערכת היחסים בין ישראל למצרים חוותה תהפוכות רבות מאז קום המדינה. בשלושת העשורים הראשונים של מדינת ישראל, השתיים היו אויבות מרות ולחמו זו מול זו בחמש מלחמות שונות. תהליך השינוי החל ב-1977, עם ביקורו של נשיא מצרים אנואר סאדאת, אשר סימן את התחממות היחסים ופתח פתח ליוזמת השלום. שנתיים מאוחר יותר המדינות אכן חתמו על הסכם שלום היסטורי, ומאז הן משתפות פעולה בנושאים כלכליים, מדיניים וביטחוניים שונים.

כאשר בוחנים את הסכם השלום בין ישראל למצרים, אפשר לראות בבירור שלשתי המדינות יש אינטרס לשמור עליו.

האינטרס המצרי:

מצרים גובלת בלוב ובסודן – שתי מדינות שמצויות בסכסוכים פנימיים עמוקים. אם כך, נוח לה שלפחות בגבולה הצפוני עם ישראל יש לה שקט.

מעבר לכך, יש בהסכם השלום עם ישראל הושטת יד למערב. בזכות ההסכם, וגם בזכות אינטרסים אמריקאיים, המצרים מקבלים מארה”ב תמיכה כלכלית משמעותית ביותר.

מצרים גם נהנית משיתוף פעולה צבאי עם ישראל – כך, למשל, השתיים פעלו יחד נגד כוחות דעא”ש בסיני. נוסף על כך, מצרים נעזרה בקשריה הטובים של ישראל עם אתיופיה כדי לנסות לפתור את סוגיית “סכר התחייה” האתיופי שמאיים על נהר הנילוס.

מעבר לאינטרסים המדיניים והביטחוניים, בשנים האחרונות מצרים שואבת גם תועלת כלכלית לא מבוטלת מהיחסים עם ישראל, שכן ישראל מייצאת למצרים גז טבעי בהיקף נרחב שמסייע להתמודדות עם משבר האנרגיה במדינה.

האינטרס הישראלי:

ישראל מצידה נהנית גם היא מיחסי השלום עם מצרים. בראש ובראשונה היא מרוויחה שקט בגבולה הדרומי, ובמקום להתמודד עם אויב חזק היא מקבלת שותפה חזקה. נוסף על כך, יש לה בני ברית בגבול עם עזה, שלפחות ברמה התיאורטית יכולים לסייע לה להילחם בארגוני הטרור.

מעבר לכך, מצרים משמשת אשת קשר עם העולם המוסלמי – תפקיד שהגיע לשיאו במלחמה הנוכחית, שבה היא מתווכת רבות בין ישראל לחמאס.

בהיבט הכלכלי, גם ישראל מרוויחה מהסכם ייצוא הגז למצרים, ולא רוצה לסכן אותו.

כשמבינים מה כל מדינה מרוויחה מהסכם השלום, אפשר להניח בסבירות גבוהה שהן ידאגו לשמור עליו. עם זאת, אסור לשכוח שהשלום עם מצרים הוא “שלום קר”, שכן המדינות לא באמת מיודדות זו עם זו, והאוכלוסייה המצרית ברובה עוינת את ישראל.

מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ובשל מיקומה הגיאוגרפי ומעמדה הדיפלומטי, מצרים נעשתה למתווכת הטבעית בין ישראל לחמאס. תפקיד זה יוצר הזדמנויות חדשות ליחסים בין ישראל למצרים, אך גם מציב אתגרים שעלולים לאיים על הסכם השלום בין השתיים. במקביל לכך חלים במצרים תהליכים שונים, הן במדיניות הפנים והן במדיניות החוץ, שמבהירים גם הם שאי אפשר לקחת את השותפות בינה לבין ישראל כמובנת מאליה.

אז מה יכריע – האינטרסים המשותפים או הלחצים הגוברים? בשביל להעריך כיצד תיראה מערכת היחסים בין ישראל למצרים בעתיד, צריך להכיר את הגורמים העיקריים שמאיימים עליה, וגם את ההזדמנויות שמדינת ישראל יכולה לנצל לטובתה.

שחר ציטרון: החזון למערכת היחסים בין ישראל למצרים

חרבות ברזל: לרתום את המצרים למאמץ המלחמתי

המצב הנוכחי: מלחמת חרבות ברזל מאתגרת את מערכת היחסים בין ישראל למצרים. ראשית, תפקידה של מצרים כמתווכת בין ישראל לחמאס שם אותה באופן טבעי במקום של התנגשות אינטרסים. שנית, מאחר שמצרים גובלת בעזה ושולטת בחלק מציר פילדלפי, לפעולות של ישראל במלחמה יש השפעה ישירה על ביטחונה הלאומי. מעל לכול מצרים חוששת שהפעולות הצבאיות מצד ישראל יביאו לגל הגירה של פליטים עזתים לתוך שטח מצרים, ולכן היא מתנגדת לפעולות רבות של צה”ל. שלישית, ממשלת מצרים נתונה ללחצים כבדים מצד אזרחיה, שדורשים ממנה לעמוד איתן לצד הפלסטינים.

באידיאל:

• על מדינת ישראל לפעול בעזה בהתאם למטרות הלחימה שהגדירה, אך עליה לגלות רגישות לאינטרסים המצריים ולשאוף להגיע להסכמות עם מצרים עד כמה שאפשר, ולהבהיר למצרים שהפעולות בעזה לא מסכנות אותם.

• כדי להגיע להסכמות עם המצרים, מדינת ישראל יכולה להשתמש במנופים הכלכליים, הצבאיים והמדיניים שברשותה.

• בהיבט הכלכלי, ישראל יכולה להגביל או להקל את ייצוא הגז למצרים;

• בהיבט המדיני, יש לישראל שני מנופים עיקריים: היא יכולה להשפיע על מערכת היחסים בין מצרים לארה”ב, והיא יכולה להיעזר בקשריה הדיפלומטיים עם אתיופיה כדי לסייע למצרים להתמודד עם “סכר התחייה” האתיופי שמאיים לפגוע בנהר הנילוס;

• בהיבט הצבאי, מדינת ישראל יכולה לתמוך צבאית במצרים במאבק מול החות’ים, אשר תוקפים כלי שיט בים האדום ובכך גורמים לירידה של עשרות אחוזים בהכנסות המצריות מתעלת סואץ.

לעצור את התקרבות מצרים ל”ציר הרשע”

המצב הנוכחי: בשנים האחרונות חלה ירידה בתמיכה האמריקאית במצרים – הן מבחינת המימון והן מבחינת ההצטיידות הצבאית. ירידה זו הובילה את מצרים לחפש מקורות תמיכה אחרים, ולחבור למדינות כמו רוסיה וסין. כיום, מצרים רוכשת ממדינות אלו נשק ואמצעי לחימה בשווי של מיליארדי דולרים. במקביל ניכרת הפשרה מסוימת ביחסים בין מצרים לאיראן, ואף ביחסים בינה לבין מדינות המזוהות עם “האחים המוסלמים” כמו קטר ותורכיה. ההתקרבות המצרית למדינות “ציר הרשע” ולמדינות מוסלמיות קיצוניות עלולה להוביל לשינוי אסטרטגי במדיניות המצרית, שינוי שיפגע במרחב ההשפעה של העולם המערבי וגם ביחסים עם מדינת ישראל.

באידיאל:

• במישור המדיני: מדינת ישראל היא גשר בין מצרים לבין המערב, וככזו עליה לנצל את הקשרים עם ארה”ב כדי לעודד אותה לתמוך במצרים, ולהקל את ההגבלות שהטילה עליה.

• במישור ההסברתי: מדינת ישראל צריכה להשקיע מאמץ הסברתי ולהבהיר למדינות המערב שאם הן לא יהיה שם בשביל מצרים, אז מצרים לא תהיה שם בשבילן.

לשים עין על התעצמות צבא מצרים

המצב הנוכחי: בשנים האחרונות צבא מצרים עובר תהליכי מודרניזציה ומשתפר באופן משמעותי בהיבטים של בניין כוח, התחמשות, שדרוג תשתיות ושיפור הכשרות. תהליכים אלה הופכים אותו לאחד הצבאות החזקים ביותר במזרח התיכון, ואף בעולם כולו. לפי דירוג GFP לשנת 2024 צבא מצרים נמצא במקום ה-15 בדירוג הצבאות החזקים בעולם, ואילו צה”ל נמצא רק במקום ה-17. אם כך, היכולות הצבאיות של המצרים מהוות איום על ביטחונה של ישראל, במיוחד משום שישראל לא מתכוננת באופן רציני לאפשרות של תקיפה מצרית.

באידיאל:

• מדינת ישראל צריכה להכיר בכוח המצרי, ולהיערך למצב שבו הוא יופנה נגדה. במקום לפתח שאננות נוכח השקט בחזית המצרית, עליה לנצל אותו כדי לאסוף מודיעין, ללמוד את צבא מצרים, ולתכנן כבר עכשיו מענה צבאי הולם.

• במקביל, כל עוד ישראל ומצרים ביחסי שלום, ישראל יכולה להיעזר בכוחו של צבא מצרים כדי לפעול יחד איתו נגד אויבים משותפים, דוגמת החות’ים.

להשפיע על דעת הקהל במצרים

המצב הנוכחי: עם 34% אינפלציה, 7% אבטלה וחוב לאומי בסך 165 מיליארד דולר – מצרים מצויה במשבר כלכלי עמוק. עם זאת, הנשיא א-סיסי מוציא לפועל פרויקטים גרנדיוזיים כמו הקמת “העיר המנהלית החדשה” והרחבת אזור ה”נילוס דלתא”, שאין בהם תועלת מיידית לאזרחים. המציאות הזו מייצרת כעס רב בקרב תושבי מצרים, ומובילה למחאות רבות.

במקביל למחאות הכלכליות, מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל מצרים רבים יוצאים נגד הממשלה בטענה שהיא לא תומכת מספיק בתושבי עזה.

ההתנגדות הציבורית העזה בשני השדות עלולה להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות של הממשלה ואולי אף להביא לנפילתה – ממש כפי שקרה במחאות ב-2011 שגרמו להתפטרותו של הנשיא חוסני מובארכ. אם תיפול הממשלה במצרים, ייתכן שתעלה במקומה ממשלה עוינת יותר לישראל, שתעמיד את הסכם השלום בין המדינות בסכנה ממשית.

באידיאל:

• מדינת ישראל צריכה להוכיח את חשיבותו של הסכם השלום לא רק לממשלת מצרים אלא גם לאזרחי המדינה. לשם כך, ישראל צריכה לנסות לסייע לכלכלה המצרית, בין היתר באמצעות ייצוא הגז וגיוס תמיכה מארה”ב וממדינות המערב.

• ישראל צריכה לנסות לערב את המצרים עד כמה שאפשר בהחלטות הנוגעות ללחימה בעזה, זאת כדי להשקיט את דעת הציבור ואת הלחצים שהוא מפעיל על הממשל.

• כדאי לנסות לעצב מחדש את דעת הקהל המצרית, דרך פעילות ברשתות החברתיות ודרך יוזמות חברתיות שיגייסו את הדור הצעיר. ברגע שתהיה לישראל דריסת רגל קלה בתודעה המצרית, היא תוכל להרחיב את ההשפעה שלה, ובשאיפה גם תצליח ליצור שינוי תפיסתי אמיתי בקרב הציבור המצרי.

לקוות לטוב, לצפות לרע: כך צריכה מדינת ישראל לגשת ליחסים עם מצרים

מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל נשמעות טענות רבות שלפיהן המלחמה מסכנת את היחסים בין ישראל למצרים. בפועל, המלחמה רק מציפה בעיות שהיו קיימות מתחת לפני השטח במשך שנים רבות. במובן מסוים, המלחמה דווקא טובה ליחסים בין שתי המדינות כיוון שהיא גרמה להתפכחות וכעת דורשת משני הצדדים לראות את המציאות כפי שהיא באמת.

כפי שהודגם כאן, מערכת היחסים בין ישראל למצרים היא מערכת יחסים מורכבת. מצד אחד המדינות מחזקות כבר קרוב לחמישים שנה הסכם שלום, מנהלות זו עם זו שיתופי פעולה רבים ומרוויחות רבות מהקשר ההדדי. מצד שני קיימת עוינות בין המדינות, ובשנים האחרונות חלים תהליכים רבים שמאיימים ליצור קרע עמוק ביניהן ולפגוע בכל היציבות באזור.

ישראל ומצרים הן מדינות פרגמטיות במהותן, וקיימות סיבות רבות להאמין שהן ישמרו על הסכם השלום ביניהן, ואולי אפילו יצליחו לחמם את היחסים במעלה או שתיים. עם זאת, במציאות שבה מצרים מתקרבת למדינות “ציר הרשע”, מתעצמת צבאית וסובלת ממחאות ציבוריות, אי אפשר לקחת את הסכם השלום כמובן מאליו.

אם כך, מדינת ישראל חייבת לפעול בשני מישורים כביכול סותרים – במישור אחד עליה לדאוג לשימור ולטיוב היחסים עם מצרים, אך במישור השני עליה לשמור על עין אחת פקוחה ולהיערך מודיעינית וצבאית למצב שבו המציאות תשתנה.