91% מהיהודים בישראל סבורים שהמחלוקות בחברה הישראלית פגעו ביכולת ההרתעה מול חמאס – כך עולה מתוצאות מדד הביטחוניסטים שנערך בינואר 2024. התוצאה הזו מבהירה את מה שד”ר רות קבסה אברמזון טענה כבר מזמן: בלי בסיס יציב שמושתת על זהות יהודית רחבה ומשותפת, אנחנו נחלשים כחברה ומאבדים את היכולת להתמודד עם איומים מבית ומחוץ.
למסקנה הזו הגיעה ד”ר קבסה אברמזון עוד בזמן מלחמת לבנון השנייה, בעת שניהלה את המתנ”ס בחצור הגלילית. במסגרת תפקידה היא התבקשה לתת מענה לתושבים בתחומים שונים, אך בכל פעם שפנתה למשרדים ממשלתיים ולגורמים שלטוניים, נתקלה בחסמים. “הכלים שהמדינה הייתה אמורה להעמיד לרשותי פשוט לא עבדו, והתחלתי לשאול את עצמי אם יש חוט שמקשר בין כל התופעות שראיתי ומסביר אותן”, היא מספרת. “אחת הסברות שלי, שבהמשך גם חקרתי בכלים אקדמיים, הייתה שאיבוד הערך הציוני שלנו כעם מייצר נתק שפוגע בעשייה הציבורית. במילים אחרות, ברגע שהציונות התנתקה מהיהדות, הפסקנו להבין למה אנחנו פה ולשם מה אנחנו פועלים”.
עם ההבנה הזאת החלה ד”ר קבסה אברמזון לעסוק בעשייה חברתית, ובמקביל גם פעלה באקדמיה וחקרה כיצד ערכים יהודיים נקשרים למדיניות הציבורית בישראל. בהמשך התמנתה לראש תחום ממשל בג’וינט, ושם דאגה להכשרת הבכירים בשירות הציבורי. לדבריה, התפקיד הזה העניק לה הצצה משמעותית לתוך עולם הממשל, וגרם לה להבין את הפער הערכי שמאפיין את המערכות הממשלתיות בישראל. גילוי זה דחף אותה להמשיך בעולם האקדמי, ולעבוד על דוקטורט שבו בחנה כיצד אתוס משפיע על משילות בישראל. בסיום לימודיה החליטה למצוא דרך ליישם את המסקנות שאליהן הגיעה, והחלה להוביל יוזמות חברתיות שונות, בהן המיזם “שבת “UNPLUGGED ששואף לבסס את יום השבת כערך לאומי ולא כערך דתי בלבד.
כיום היא מתמקדת בעשייה חברתית וציבורית שמטרתה העליונה לחזק את האחדות בעם ולתרום לחוסן הלאומי. כחלק מהמאמץ ייסדה את תנועת “אימהות למען ישראל”, שפועלת לשילוב אימהות בתהליכי קבלת ההחלטות במדינה. במקביל, היא חברה לתנועת “הביטחוניסטים” והחלה לסייע בהמלצות מדיניות מבוססות מחקר ובהנגשת ידע חשוב לציבור. ככל שהיא מעמיקה במחקר ובפעילות הציבורית, מתחדדת אצלה ההבנה שהחיבור לזהות היהודית הוא חלק בלתי נפרד מהלכידות החברתית, מצביון המדינה וכפועל יוצא גם מתפיסת הביטחון הלאומית – וזה בדיוק המסר שאותו היא מבקשת להעביר.
מדינה יהודית היא הרבה מעבר לרוב יהודי
ד”ר רות קבסה אברמזון גדלה כמסורתית, ומאז ומעולם הייתה מחוברת ליהדות. בצעירותה ראתה את הדת בעיקר כרעיון רוחני, אך עם השנים הבינה שהיהדות היא גם פרקטית ומעניקה כלים שמאפשרים לחיות חיים מלאי ערך. “הדבר הכי חשוב ליהודי זה הזהות היהודית שלו”, היא טוענת. “אני ממש לא חושבת שכולם צריכים להיות ‘דתיים’, אבל אני כן מאמינה שכל אחד צריך לקחת בעלות על הזהות היהודית שלו, ללמוד אותה וליישם אותה באופן שמדויק לו. באופן אישי, אם הייתי נדרשת להעביר רק דבר אחד לילדים שלי, ללא ספק הייתי מעבירה להם את החיבור לזהות היהודית כי זאת המהות שלהם וזה מה שייתן להם כוח להתמודד עם אתגרי החיים. היהדות, כפי שאני רואה אותה, היא מרוץ שליחים שבו לכל דור יש אחריות להעביר את המקל לדור הבא. אם אין מספיק כוח בעירה שמניע קדימה, אי אפשר להתקדם ולהמשיך להעביר את המקל הלאה”.
לדברי רות, בעשרות השנים האחרונות מתחוללת בישראל מלחמת זהויות, ואנשים רבים מתנכרים לזהותם היהודית, ומאמצים זהות אוניברסלית. “לא יכול להיות שנוצרו פה לכאורה שני מחנות: המחנה האמוני והמחנה הממלכתי”, היא אומרת. “אין דבר כזה מחנה אמוני בעם ישראל – כולנו מאמינים בני מאמינים. אדם יכול להיות אתאיסט ועדיין להאמין במורשת שלו ולפעול לאורה. בשביל להתחבר חזרה כעם אנחנו צריכים, קודם כול, להתחבר מחדש לזהות היהודית שלנו”.
רות מסבירה שמלחמת הזהויות היא המקור למרבית המחלוקות בחברה הישראלית משום שהיא מנסה ליצור סתירה בין שני הערכים שנמצאים בבסיסה הרעיוני של המדינה: יהדות ודמוקרטיה. “הציונות מושתתת על קיום מדינה יהודית ודמוקרטית בישראל”, היא אומרת. “חשוב להבין שבשביל לקיים מדינה יהודית לא מספיק שיהיה כאן רוב טכני של יהודים, צריך גם לקיים ערכים יהודיים. לכן, כאשר אנשים מתנתקים מהיהדות כזהות משותפת ומהרגש הלאומי הקולקטיבי, אנחנו לא מצליחים לנהל דיונים ענייניים בנושאים המהותיים ביותר לקיום שלנו, וגם מאבדים את הרוח הדרושה לנו כדי להתמודד עם האויבים שמבקשים להשמיד אותנו”.
“כדי שנוכל לעשות זאת”, היא אומרת, “עלינו לראות בעצמנו חלק מאותו קולקטיב, ולכבד גם את הקבוצות שאנו לא משתייכים אליהן. זהו תפקידה של מערכת החינוך: לייצר את הזהות הבסיסית המשותפת של העם, ולהעניק לתלמיד את הכלים למוביליות חברתית וכלכלית. לכן צריכה מערכת החינוך לעבור טרנספורמציה ולהתמקד בלימודי יהדות, ציונות, דמוקרטיה ומצוינות, לצד הקניית ידע בסיסי משותף לכל התלמידים במדעי הטבע והרוח”.
האחדות היא תנאי לקיום של עם ישראל
אחד הגורמים המרכזיים שהביא את ד”ר קבסה אברמזון להתמקד בנושא האחדות דווקא עכשיו הוא המחאה הגדולה שהתלקחה בישראל סביב הרפורמה המשפטית. “כשהחלו הוויכוחים על הרפורמה המשפטית הרגשתי מחויבות להתערב ולעצור את הטרפת. כמו רבים האמנתי שנדרשת רפורמה במערכת המשפט, אבל גם סברתי שצריך לעשות את זה באופן שמשלב את הציבור ולא מאיים עליו”, היא משתפת. “פעלתי רבות בניסיון לגשר בין הקבוצות השונות אבל ראיתי שחלק מהקבוצות פשוט לא רוצות להסכים. להרבה אנשים היה עניין לקחת את הנושא לקיצון ולהחריף את השסע בעם”.
לדבריה, הסיסמאות שליוו את המחאה משקפות היטב את שורש הבעיה. “הסיסמה הראשונה של המחאה הייתה: ‘להיות עם חופשי בארצנו’ – כלומר כבר מההתחלה השמיטו את המשפט העוקב בהמנון שהוא: ‘ארץ ציון ירושלים’, ובכך השמיטו למעשה את התכלית, את ברית הייעוד שלנו. בשלב השני הסיסמה התקצרה עוד יותר והפכה ל: ‘חופשי בארצנו’. אם כך, עכשיו גם החלק של העם יצא מהתמונה, ובכך הושמטה ברית הגורל. אם הסיסמה הייתה מתפתחת עוד יותר, כנראה היינו נשארים רק עם המילה ‘חופשי’, ומוותרים גם על ארצנו”.
לפי ד”ר קבסה אברמזון, ההתנכרות ליהדות ולזהותנו כעם מערערת את הטיעון הביטחוני החשוב ביותר שלנו. “אנחנו פה לא בגלל השואה ולא בזכות החלטת האו”ם – אנחנו פה כי הארץ הזו הובטחה לנו עוד בברית בין הבתרים שהקדוש-ברוך-הוא כרת עם אברהם. לא צריך להיות דתי בשביל להבין זאת, מספיק שנסתכל על הסבים והסבתות שלנו. למה הם הגיעו לישראל מכל קצוות העולם? מה היה להם פה – גרין-קארד? הטבות כלכליות? לא. חיכו להם חולרה, ביצות, משברים ומלחמות, אבל הם באו כי הם האמינו שזאת הארץ המובטחת ושזה התיקון לגלות. לא בכדי אמר דוד בן-גוריון שהתנ”ך זה הצ’רטר שלנו – גם הוא הבין שאין לנו זכות קיום בארץ הזאת אם אנחנו לא חלק מעם ישראל ומהתורה”.
לד”ר קבסה אברמזון יש ביקורת על המחאות ששטפו את רחובות ישראל סביב הדיונים על הרפורמה המשפטית, אבל היא מדגישה שאסור לצאת בהאשמות כלפי צד זה או אחר; ראשית, משום שההאשמה אינה מאפשרת תיקון וצמיחה, ושנית, משום שאסון בסדר גודל כזה הוא תוצאה של תהליכים רבים וארוכי שנים. עם זאת, היא משוכנעת שעצם הפילוג שנוצר בעם והקריאות לסרבנות בקרב משרתי המילואים בהחלט הכשירו את הקרקע לקראת המהלך המתועב של חמאס. “האחדות היא תנאי לקיום של עם ישראל, ואפשר לראות היסטורית שבכל פעם שבה יהודים רבו זה עם זה אירע לנו אסון”, היא אומרת. “גם עכשיו המחבלים בחרו לפתוח במתקפה בגלל שהם האמינו שהחברה הישראלית חלשה וחשבו שאנשי המילואים לא יתייצבו לשירות. הפילוג, ללא ספק, הוביל לפגיעה נוראית, והלקח הוא שאסור לנו להמשיך לנהל מחלוקות באופן המופקר שבו ניהלנו אותן לפני המלחמה”.
דרושים לנו מנהיגים בעלי שיעור קומה
נדמה שאחת המילים הבולטות ביותר שמלוות את החברה הישראלית בשנים האחרונות היא “אחדות”. חלק מהאנשים, כמו ד”ר רות קבסה אברמזון, סבורים שהיא הבסיס לקיומנו – אך יש גם רבים שטוענים שבחברה כשלנו, שמורכבת מכל כך הרבה תרבויות, אי אפשר באמת להגיע לאחדות. ד”ר קבסה אברמזון מכירה את הטענות האלה היטב, ולדעתה מדובר בתירוץ חסר בסיס. “נכון, אנחנו עם שקובץ מ-70 לשונות והחיבור בין כולנו מהווה אתגר, אבל לא נכון לומר שהחברה הישראלית בנויה מתתי קבוצות – יש פה עם אחד שמחפש את הדרך להתחבר חזרה. אנחנו יכולים להחזיק באמונות שונות ולא להסכים זה עם זה, אבל בסוף, כמו שהאויבים שלנו דואגים להזכיר לנו, יהודי זה יהודי זה יהודי”.
לתפיסתה של רות, האחדות בחברה הישראלית היא בהחלט בת-השגה, אך יש שתי זירות מרכזיות שמאיימות עליה: התקשורת והפוליטיקה. “שתי הזירות האלה שואבות את כוחן מהבידול ומהפירוד, ולמעשה מתומרצות מפירוק העם”, היא אומרת. “בשביל לתקן את המצב דרושים לנו מנהיגים בעלי שיעור קומה שלא יהססו לחולל שינויים מהותיים, ויהיו מוכנים לשלם מחירים אישיים כבדים כדי להעלות את ישראל על פסים בריאים”.
זו בדיוק אחת הסיבות ששכנעו את רות להצטרף לתנועת “הביטחוניסטים”. “החידוש של הביטחוניסטים הוא שהם לא מוכנים לשחק צד במלחמת הזהויות שנוצרה פה”, היא מסבירה. “הם מכירים בכך שתפיסת הביטחון היא סוגיה מגה-חשובה לקיום שלנו, ומתייחסים אליה בצורה עניינית ולא דרך פריזמה צרה של זהות כזאת או אחרת”.
במסגרת החברות בתנועה, ד”ר קבסה אברמזון תורמת למאמץ של מחלקת המחקר ולפרסום ידע לציבור הרחב. “חשוב לי לתת משקל לפעילות תקשורתית וציבורית כי אני מבינה שמהלכים הרסניים כמו הסכמי אוסלו ותוכנית ההתנתקות התאפשרו משום שלא היו ערוצי תקשורת שהביאו עמדות שונות לדיון רציני, ומשום שרוב הציבור לא היה חשוף למידע חשוב שנוגע לעצם קיומו. עד היום אזרחים רבים בישראל ניזונים משברי מידע או ממידע שגוי, ואז הם חושבים, למשל, שהרשות הפלסטינית יכולה להחליף את חמאס בעזה. הרי אם אנשים היו מבינים מי זאת הרשות באמת, הם לעולם לא היו תומכים ברעיון כזה”.
גם דרך המחקר ב”הביטחוניסטים” וגם דרך הפעילות בתנועת “אימהות לישראל” וביתר המיזמים החברתיים, ד”ר קבסה אברמזון מקווה לסייע לאזרחים בישראל לפתור מחלוקות באופן מושכל, ובתקווה גם לנהל דיאלוג אמיתי עם זהותם הציונית. “השאיפה שלי היא לראות עם שברור לו מי הוא, ומדינה חזקה שיודעת לקחת את ערכי הציונות, היהדות והדמוקרטיה, ולהנחיל אותם בתוך המערכות התרבותיות והחינוכיות שלה”, היא מסכמת. “הגיעה הזמן לחבר חזרה את הציונות לספינת האם”.
