סרן בר זונשטיין הוצב במוצב “מארס”, מוצב קטן על גבול עזה, עם הפלוגה המסייעת של גדוד 51 בגולני. סביב 6:30 המפקד שלו אומר לו שיש פשיטה ליד נירים והוא נע לשם. זאת הפעם האחרונה שהוא שומע מהמפקד – מכאן ואילך הוא פועל על דעת עצמו ומתוך דיווחים ספונטניים. הוא מתקדם, טנק בודד, דרך השדות, נתקל בחוליה בעין השלושה והורג אותם עם המאג. בנירים הוא מזהה שתי חוליות, יורה במחבלים ודורס אותם. הוא מקבל דיווח על קרב במוצב כיסופים, שם הוא נתקל בשתי חוליות נ”ט, והורג את שתיהן.
הוא מקבל דיווח מאחד הטנקים שלו, שמגונן על נירים, ניר עוז ומגן, שהטנק פגוע ומוקף במחבלים: החיילים בטנק פצועים, והטנק לא יכול לצודד. הוא פוגש את הטנק הפגוע ואומר לו לנסוע אחריו. בדרך הוא מזהה את הטנק של המ”מ כשהוא שרוף. הוא מזהה שני טנדרים הנוסעים לכיוון הרצועה עם גופות רבות עליהם, ויורה לעברם שני פגזים. מייד לאחר מכן יורים לעבר הטנק שלו שני טילי נ”ט, ומכלי הסולר שלו מתחילים לנזול. מקיפים אותם מאות מחבלים, והוא מתחיל לירות במאגים ולדרוס עשרות מהם.
שני הטנקים – אחד שלא יכול לצודד ויש בו אנשי צוות פצועים והשני עם מכלי סולר פגועים – נוסעים לעבר קיבוץ מגן. בכניסה לקיבוץ הם נתקלים בחוליה של ארבעה מחבלים ומחסלים אותם. ליד רעים הם מחליטים לצאת מהטנק שיצא מכלל שימוש, ולחזור למוצב מארס, שם יש טנק נוסף שלא בשימוש. סרן זונשטיין מוצא טרמפ בתא המטען של רכב ימ”ס, המוריד אותו ואת אחד מחייליו בצומת ליד כיסופים, ושניהם רצים בשטח שורץ מחבלים אל המוצב, שם הם ממשיכים להילחם במחבלים, ולבסוף הם מצליחים לעלות על הטנק שלא נפגע ונלחמים בו עד יום שני. מספר המחבלים שהרג ביומיים וחצי של לחימה הוא בין 70 ל-90 מחבלים.
