סגן ט’, מפקדת מחלקת תצפיות בחמ”ל כיסופים, הייתה בחמ”ל כבר ב-5:30 בבוקר של ה-7 באוקטובר. עם הישמע המטח נכנסו לחמ”ל התצפיתניות, ואחת מהן ראתה טרקטור מתקרב לגדר. סגן ט’ מייד הכריזה בקשר “פשיטה” – נוהל שהחיילים מאומנים בו ויודעים להגיב אליו, וסייע לפוגג מעט את ערפל הקרב. היא ניסתה להפעיל את מערכות ה”רואה–יורה”, אלא שמתוך שש “רואה-יורה”, שלוש נפלו בשלב מוקדם, וזמן קצר לאחר שהצליחה לירות באמצעות שלוש האחרות, גם הן נפלו.
החמ”ל היה מרחב מוגן, וכחצי שעה לאחר תחילת המתקפה היו בו 22 בנות. התחיל קרב יריות בבסיס, ולוחמי אגוז שהוקפצו אליו התחילו לטהר אותו, וקיימו קרבות ירי מטווח אפס מול עשרות מחבלים. החמ”ל הולך ומתמלא בחיילים פצועים. חלק מהחיילות מטפלות בפצועים ואחרות מתחילות לתפעל את החמ”ל. הן רואות במסכים שיש לחימה בקיבוץ כיסופים ומצליחות ליצור קשר עם מסוק קרב, רחפן תוקף וטנק המחסלים את המחבלים בקרבתם. בחמ”ל אין חשמל ומים, ובשלב הזה מתבצרים בו כבר קרוב ל-60 איש, רבים מהם פצועים. הם נותרו שם במשך קרוב ל-16 שעות עד חילוצם.
