בתו של אמנון אהרון ממושב פדויים עבדה במסיבת נובה, והיא התקשרה אליו כשהחל הירי, להודיע שהיא וחברותיה ברחו על נפשן. הוא יצא אליה בטנדר שלו, לפי מיקום ששלחה לו, אף על פי שכמעט נגמר הדלק בטנדר שלו. הצטרף אליו בנו, שניהם לא חמושים. הם הופתעו לראות שעל אף האש הכבדה היו הכבישים פתוחים, ללא מחסומי צבא, ומכוניות ירויות בצידי הכביש. כשהתקרב לרכב של אנשי מג”ב הם כמעט ירו בו במחשבה שהוא מחבל. הם נסעו בדרכי עפר, והגיעו כמה מאות מטרים מקיבוץ רעים, שמתוכו עלה עשן שחור בשל הקרב הקשה שהתרחש בו. הוא ירד מהרכב וצעק לבתו, אבל לא מצא אותה. כשהצליחו להשיג אותה בטלפון, התברר שהיא נמצאת בערך קילומטר מזרחה משם, וכשהוא מוצא אותה הוא מעמיס על הטנדר, יחד איתה, כ-20–30 מניצולי המסיבה. הוא נוסע רק בדרכי עפר, ומצליח להביא את כל הצעירים למושב פטיש.
