האם לנצח נצטרך להילחם ולהגן על עצמנו? לצערי התשובה היא כן. זאת האמת ואין בלתה. ככל שאנשים יפנימו את זה מוקדם יותר, כך מדינת ישראל תתמודד טוב יותר עם אתגרי הביטחון שלה. במאמר זה אדון בכך בשלושה מישורים: הדתי, הלאומי וההיסטורי.
במישור הדתי, מדובר במלחמת דת. תכלית דת האסלאם היא החלת שלטון האסלאם על כל העולם, שמחולק לשני חלקים עיקריים: “דאר אל-אסלאם” (בית האסלאם) ו”דאר אל-חרב” (בית החרב). ב”דאר אל-אסלאם” הכוונה לאזורים שמוחזקים או נכבשו בעבר על ידי האסלאם. “דאר אל-חרב” (בית החרב) הם אזורים שעדיין לא נכבשו על ידי מוסלמים. אחת החובות של המוסלמי המאמין היא לשחרר חלקים מ”דאר אל-אסלאם”, שנשלטים כרגע על ידי לא-מוסלמים (כופרים או אחרים). כידוע, ארץ ישראל נשלטה שנים רבות על ידי האסלאם ולכן חובה “לשחררה”.
מעבר לכך, מוסלמי מאמין מתקשה מאוד לקבל מצב שבו מוסלמים כפופים ליהודים. נוסיף לכך מקומות ברחבי ארץ ישראל שהתקדשו לאורך ההיסטוריה לאסלאם, כדוגמת מערת המכפלה בחברון והר-הבית בירושלים, וקיבלנו מתכון מושלם למלחמת דת. לא בכדי חמאס קרא לטבח ה-7 באוקטובר “מבול אל-אקצה”. כל המאמינים המוסלמים, בין אם מדובר בשיעים או סונים, מסכימים על העקרונות שציינתי. זאת גם הסיבה שמוסלמים באינדונזיה, אפגניסטן או פקיסטן מתעניינים במה שקורה בישראל, וחלקם אף מתארגנים לשלוח כוחות כדי להשתתף במלחמה הנוכחית. הציפייה שזה ישתנה בעתיד הנראה לעין היא מגוחכת, ואינה נסמכת על דבר.
מדוע צבא מצרים עובר תהליכי התעצמות?
חלקכם בוודאי שואלים: כיצד אסביר את הסכמי השלום עם מצרים וירדן? ובכן, המוסלמי מחויב ללכת בדרכיו של הנביא מוחמד, שלימד כי אין שום בעיה לכרות הסכמי שלום כשהמוסלמי מרגיש בעמדת נחיתות, ולהפר אותם מייד כשהוא חש חזק מספיק לקיים את מצוות המלחמה. מי ערב לנו שהסכמי השלום האלו יימשכו לנצח? בשנים האחרונות צבא מצרים עובר תהליכי התעצמות מואצים ומשמעותיים מאוד. נכון, למצרים יש איומים או סכסוכים בתוך יבשת אפריקה (לוב, סודן ואתיופיה); אבל סכסוכים אלו אינם מסבירים את תהליך ההתעצמות הזה, הכולל תשתיות נרחבות מתחת לתעלת סואץ או בתוך סיני. מדוע, אם כך, מצרים עושה את זה? ישראל הייתה בעבר ביחסים מצוינים עם מספר מדינות מוסלמיות שהתהפכו עלינו, כדוגמת איראן או תורכיה. מישהו מאמין שאין שום סיכוי שזה יקרה עם מצרים?
מדינת ישראל הוקמה על שטח של האימפריה התורכית המתפוררת. ארץ ישראל נחשבה לחלק מ”סוריה הגדולה”, כמו גם שטחי ירדן ולבנון. סוריה המודרנית מעולם לא הסתירה את כוונותיה לחזור ולשלוט בלבנון, שהיא מדינה שהומצאה במאה ה-20 על ידי הבריטים והצרפתים. גם ירדן היא מדינה מומצאת, שמתקיימת בעשורים האחרונים רק בזכות הכידונים של מדינת ישראל. האם סוריה ויתרה על רצונה לשלוט בארץ ישראל?
מעולם לא הייתה מדינה פלסטינית וככל שזה תלוי בנו, גם לעולם לא תהיה. טבח ה-7 באוקטובר סייע לרבים להבין זאת. נוסף על כך, כל סקרי דעת הקהל בקרב ערביי יהודה ושומרון מראים שרובם המוחלט היו מבצעים בנו טבח דומה, אילו רק היו יכולים. צריך להיות נאיבי מאוד כדי להאמין שכל האזרחים הערבים הגרים בין הים לירדן יוותרו אי פעם על השאיפות הלאומיות שלהם על כל ארץ ישראל המנדטורית.
נעבור למישור ההיסטורי. לפני מספר שנים ביליתי עם ילדיי באחד מפארקי השעשועים בהולנד. למראה כל הילדים המאושרים מסביב, עלתה בי המחשבה שיכול להיות נעים לחיות כשאף אחד לא מתכנן להרוג אותך. לצערנו, זה אינו גורלם של ילדים יהודים. ההיסטוריה לימדה אותנו שלא משנה היכן יהודים יחיו, תמיד יימצאו כאלו שירדפו אותם, בין אם זה מסיבות דתיות, שנאת מהגרים, או סתם אנטישמיות יוקדת חסרת כל היגיון. כל מי שמכיר את ההיסטוריה, נאלץ להכיר באמת הפשוטה והלא נעימה הזאת. בין אם נמשיך לקיים מנהגי יהדות ובין אם ננסה להתבולל, בין אם נגור באירופה, אמריקה או ישראל. האם המראות האחרונים מהקמפוסים בארה”ב גורמים למישהו לחשוב שזה עומד להשתנות בעתיד הנראה לעין?
אני לא מכיר אף יהודי שאינו רוצה לחיות את חייו בשלום ובשלווה. אני גם לא מכיר אף יהודי שהסביבה שלו תאפשר את זה בוודאות. לסיכום, דבר לא השתנה מאז שז’בוטינסקי כתב על “קיר הברזל” בנובמבר 1923. הדרך היחידה שבה נוכל לחיות במדינת ישראל היא באמצעות כוח צבאי עדיף שירתיע את אויבינו מבית ומחוץ, ולמי שרוצה לנסות את מזלו בחו”ל אאחל בהצלחה. אנחנו נישאר פה כדי לקלוט אותך בחזרה אחרי הפוגרום הבא.
הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
