במבט מן המערב, אפשר היה לייחס את ההתלהבות הסינית מההסכם המכונה "הכרזת בייג'ינג" בין חמאס לפת"ח לנאיביות גרידא. אולם, תהיה זו טעות מרה לחשוב כי הסכם הפיוס הפלסטיני היה מטרתה האמיתית של סין. לעניין הפתאומי שמגלה בייג'ינג במלחמה בעזה ובפוליטיקה הפלסטינית יש מניעים ברורים. אחד מהם הוא פעילותה של סין זה זמן מה למצב את עצמה כיוזמת וכחוד החנית של מה שמכונה "הדרום הגלובלי" – מה שבעבר היה מוכר כקבוצת המדינות המתפתחות, או מדינות העולם השלישי.
כיצד שונה תפיסת הבטחון הסינית מזו של המערב?
על מנת להבין את מטרותיה האמיתיות של סין במזרח התיכון יש לערוך תחילה היכרות עם תפיסת הביטחון של המפלגה הקומוניסטית של שי ג'ינפינג. בשיח המערבי מושג הביטחון מתבסס במידה רבה על היעדר קונפליקט. לעומתו, תפיסת הביטחון של סין תואמת יותר את הגישה המקובלת בקרב מדינות הדרום הגלובלי, הרואה כל התפתחות דיפלומטית בין-לאומית כדבר שיש לבחנו בתשומת לב יתרה, ושעל פיה כל סוגיה, החל מהגירה וכלה בענייני איכות הסביבה, מוצגת כאיום קיומי המצדיק את הצעדים הקיצוניים שנעשים על מנת לטפל בה.
מאמצי התיווך של בייג'ינג מול ארגוני טרור במזה"ת
מאז 2013 מיישמת סין תפיסה זו באמצעות תפקיד אסרטיבי יותר שהיא ממלאת ביישוב סכסוכים שאינם בתחומו של המערב, כמו למשל במזרח התיכון, שם לקחה על עצמה סין לשמש מתווכת באפגניסטן ובסוריה, בין ערב הסעודית לאיראן, בין הפלגים הפלסטיניים חמאס ופת"ח, ובתימן – גם עם החות'ים. ייתכן כי עם הזמן, השפעתה הגדלה של בייג'ינג באזורים אלו תעניק לסין יכולת בלתי מבוטלת להשפיע על אג'נדות מדיניות אזוריות ועל עיצוב בריתות אזוריות.
סין רוקמת קשרים עם הטליבאן
בספטמבר 2023 הפכה סין למדינה הראשונה למנות שגריר לקאבול, ובדצמבר הפכה לראשונה לארח שגרירות טליבאן. מעורבות כזו ניזונה בחלקה מתוך שיקולי הביטחון של בייג'ינג במחוז שינג'יאנג, החולק גבול עם אפגניסטן, אולם באמצעות הידוק קשריה עם הטליבאן מעניקה סין הכשר למעורבות עם ארגון טרור, בייחוד מצד מדינות לא מערביות, באופנים היכולים להשפיע דרמטית על בריתות ברחבי העולם.
השפעתה החלשה של סין בשיחות עם חמאס
חרף מאמציה של סין למצב את עצמה כמתווכת אזורית במזרח התיכון, תגובתה הראשונית למתקפה של חמאס על ישראל הייתה מתונה. אולם, מאז מאמצת בייג'ינג באופן גלוי גישה פרואקטיבית יותר בכל הנוגע למעורבותה במזרח התיכון, כפי שהשתקף בבירור בתפקידה בשיחות הפנים-פלסטיניות בין פת"ח לחמאס, שאותן קידמה בייג'ינג ואף אירחה באפריל השנה. שיחות אלו היוו אתגר לא פשוט עבור הדיפלומטיה הסינית בהתחשב בהשפעתה המועטהשלה בתוך רצועת עזה, בקשריה הפושרים עם הרשות הפלסטינית וכן בקשריה מעוררי הדאגה עם ישראל. ואולם, בייג'ינג כבר למדה כיצד לנווט בתוך אקלים פוליטי קשה כפי שעשתה באפריקה בשנות התשעים המאוחרות של המאה שעברה ובתחילת שנות האלפיים. יש להניח שכך אף תעשה באופן נרחב עוד יותר במזרח התיכון, בייחוד לאור חשיבותו האסטרטגית הגדולה של האזור והתפקיד שמייעדת לו סין בחזון הסדר העולמי החדש שלה.
שותפות בת עשורים של סין עם ישראל
מלבד קשריה עם מדינות מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC) ביססה סין שותפויות איתנות עם ישראל במשך אותם העשורים שבהם הרחיבה את פעילותה באזורים שונים בעולם. שותפויות אלו משתרעות על פני תחומים שונים, החל מתשתיות וכלה בחקלאות ובחינוך. בשנת 2022 הגיע נפח המסחר בין ישראל לסין לשיא של 21 מיליארד דולר, ובעשור האחרון נחתמו כ-500 הסכמי השקעות בין ישראל לחברות סיניות, בעיקר בתחום הטכנולוגיה.
אנטישמיות בלתי מרוסנת מטה את דעת הקהל בסין
עם זאת, מאפיין מטריד החל להתגלות בהחלטותיה של בייג'ינג מאז מתקפת השבעה באוקטובר של חמאס נגד ישראל. גורמים רשמיים בסין החלו לזנוח את עמדותיהם הפרו-ישראליות ולא רק לבקר את המדיניות של ממשלת ישראל אלא אף להתיר לאנטישמיות לפשוט בתקשורת הסינית. נראה כי השינוי לא משקף איזו דאגה חדשה לשאיפותיו של העם הפלסטיני כי אם את מאמציה של סין לעשות שימוש בסכסוכים – בין אם הם באוקראינה או בעזה – כדי להשפיע על דעת הציבור העולמית, אף במחיר קשריה הדיפלומטיים – עם ישראל ואוקראינה למשל – שאותם טיפחה במשך עשורים.
מאמר זה פורסם במקור ב–Ynetnews
הכתוב הוא על דעת המחברת בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
