מצרים, המונה כיום כ-113 מיליון תושבים ואוכלוסייתה צפויה לגדול בעשורים הקרובים – הצפי הוא ל-160 מיליון תושבים בשנת 2050 – נמצאת בעיצומו של משבר כלכלי, המתבטא במספר דרכים: אינפלציה גבוהה (כ-34% בשנת 2023), אחוזי עוני גבוהים (29.7% בשנת 2019), פיחות נרחב בערך הלירה המצרית ומשבר חוב (החוב החיצוני שלה עומד על מעל-165 מיליארד דולר). מחקר חדש של מחלקת המחקר של תנועת “הביטחוניסטים” סקר את הגורמים למשבר זה ואת מערכת היחסים הכלכלית עם מצרים.
אחד הגורמים שמציבים סכנה לכלכלת מצרים הוא בניית סכר התחייה האתיופי (GERD) על אחד ממקורות הנילוס. פרויקט זה עשוי להוביל לפגיעה בזרימת המים לנהר במצרים, מה שמגביר את החשש לעלייה ניכרת באחוזי האבטלה במדינה (כ-20% מתושבי מצרים מועסקים בענף החקלאות), ירידה ביכולת ייצור המזון המצרית, פגיעה ביכולת אספקת החשמל וירידה של מיליארדי דולרים בתמ”ג המצרי. מצב זה יצריך רכש של מוצרים ממדינות זרות, יגדיל את החוב של מצרים ויעמיק את המשבר הכלכלי שבו היא נתונה.
נוסף על כך, א-סיסי מקדם פרויקטים כלכליים גרנדיוזיים שעולים לאזרחי המדינה מיליארדי דולרים. בשנים הקרובות מצרים צפויה להמשיך ולהשקיע בפרויקטים אלו, שידרשו הלוואות נוספות והגדלת החובות שבהם מצרים נתונה. בין פרויקטים אלו אפשר למנות כמה פרויקטים מרכזיים. הפרויקט הראשון הוא הקמת אזור “נילוס דלתא” החדש, שמטרתו להרחיב את השטח החקלאי במצרים לאור קצב גידול האוכלוסייה הגבוה במדינה. מצרים מקווה שלאחר השלמת הרחבת אזור ה”נילוס דלתא” היא תוכל לייצר כמויות גדולות יותר של מזון בעצמה ולהפחית את היקף התשלום עבורו, לצד יצירת מקומות תעסוקה חדשים למיליוני אזרחים.
עיר חדשה בין קהיר לסואץ
פרויקט נוסף הוא הקמת העיר המנהלית החדשה (The New Administrative City), עיר בירה חדשה ומתקדמת שנבנית בין קהיר (הבירה הנוכחית) לסואץ, ואמורה להתפרס על שטח של כ-725 קמ”ר ולאכלס מיליוני תושבים. עלות הפרויקט מוערכת בכ-58 מיליארד דולר, ולצידה נבנות עוד כ-14 ערים חדשות ברחבי מצרים. למרות השלמת חלקים נרחבים מהפרויקט, הוא אינו מאוכלס, והצפי הוא כי עד סוף שנת 2024 יעברו להתגורר בעיר כ-10 אלף משפחות.
במקביל, א-סיסי מקדם הקמת עיר חוף חדשה בשטח של 170 קמ”ר, שאמורה להכיל מבני מגורים חדשים, מלונות, אטרקציות תיירותיות, בתי חולים, אוניברסיטאות ומבנים נוספים במטרה למשוך תיירות, השקעות ומטבע חוץ לכלכלת המדינה. לצורך הקמת העיר חתמה מצרים בפברואר 2024 על הסכם עם איחוד האמירויות שיממנו את הפרויקט בעלות של 35 מיליארד דולר. מצרים מצפה כי כלל ההשקעות שיגיעו מהפרויקט יעמדו על לפחות 150 מיליארד דולר.
בעיה נוספת בכלכלה המצרית היא משבר חוב, שבמסגרתה החוב החיצוני של מצרים עומד על מעל ל-165 מיליארד דולר. בשנה הפיסקלית 2023–2024 כ-56% מההוצאות בתקציב מיועדות להחזרת הלוואות עבר וריביות וכ-49% מהכנסות הממשלה הצפויות מגיעות מהלוואות. המצב שנוצר הוא שמצרים לוקחת הלוואות בהיקפים נרחבים בשביל להחזיר הלוואות עבר ובעצם רק מעמיקה את המשבר שבו היא נמצאת. לאור משבר זה, מצרים הגיעה בדצמבר 2022להסכם עם קרן המטבע העולמית (IMF), שבמסגרתו היא תקבל הלוואה בשווי 3 מיליארד דולר בתמורה להתחייבות לביצוע תוכנית הכוללת רפורמות ושינויים בכלכלה.
למרות בעיות בביצוע ההסכם מהצד המצרי, במרץ 2024 הסכימה ה-IMF להרחיב את ההלוואה ב-5 מיליארד דולר נוספים, תוך הגעה לפשרה בנוגע לביצוע התוכנית, שכוללת ארבע נקודות עיקריות: החלפה למערכת גמישה לקביעת שער החליפין, הידוק המדיניות המוניטרית והפיסקלית, הגנה על התקציב שמיועד לשמירה על משקי בית פגיעים ואיזון היחס בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי.
היחסים הכלכליים עם ישראל
במקביל למשברים הכלכליים הפוקדים את מצרים, ישראל מנהלת עימה מסחר באופן רציף יחסית, המהווה “נקודת אור” מסוימת במצבה הכלכלי של המדינה: נקודה חיובית אחת שמהווה ישראל לכלכלה המצרית היא התיירות הישראלית. תיירים רבים מגיעים מישראל למצרים, בעיקר לסיני, ומסייעים לענף התיירות המצרי. חשוב לציין כי מאז תחילת המלחמה היקף התיירים הישראלים במצרים פחת בצורה משמעותית מאוד.
כמו כן, היקף המסחר בין המדינות עומד על מאות מיליוני דולרים בשנה. בהמשך לכך מתקיימות פגישות ומשלחות להרחבת שיתוף הפעולה הכלכלי בין המדינות ואף עברה תוכנית להגדלת המסחר בין המדינות לכ-700 מיליון דולר בתוך שנים ספורות (לאחר שבשנת 2021 עמד המסחר בין המדינות, ללא יצוא הגז, על כ-330 מיליון דולר).
נקודת האור העיקרית ביחסים הכלכליים בין המדינות היא יצוא גז מישראל למצרים, ההיבט המרכזי ביותר של היחסים הכלכליים בין המדינות. על פי ההסכם שנחתם ב-2018, ישראל תספק למצרים גז בשווי של 15 מיליארד דולר לאורך תקופה של עשר שנים. גז זה משמש ברובו לאספקת צורכי האנרגיה של מצרים אך חלקו מיוצא לאירופה, לאחר שעבר במתקני ההנזלה המצריים, ומשמש מקור הכנסה לקופת המדינה.
בהמשך לכך, בשנת 2022 נחתם הסכם נוסף להרחבת היקף הגז המיוצא מישראל. כמו כן, בשנת 2023 הפעילה מצרים לחצים על ישראל להגדיל את יצוא הגז. בתחילת המלחמה נפגעה אספקת הגז מישראל ובמצרים נשמעו תלונות על ריבוי של הפסקות חשמל ופגיעה בהכנסות מיצוא גז מונזל (LNG). למרות זאת, ישראל המשיכה לעמוד בהתחייבויות שלה ובפברואר 2024 אף הודיעו השותפות במאגר הגז “תמר” על הגדלת היקף הגז המיוצא למצרים החל מ-2025. לאור זאת, אפשר להעריך כי מהלך זה יעמיק את התלות המצרית בגז הישראלי.
לסיכום, במסגרת המציאות הקיימת, מצרים נתונה במשבר כלכלי נרחב, שאינו צפוי להסתיים בשנים הקרובות. נוסף לכך, מאז תחילת המלחמה מצרים נוקטת מעשים ורטוריקה שאינם תואמים את האינטרסים הישראליים. לאור זאת ישראל יכולה, ואף צריכה, להשתמש במנופי הלחץ שלה (יצוא הגז הישראלי למצרים, קשריה עם ארה”ב ויחסיה הדיפלומטיים עם אתיופיה) על מנת לקדם את האינטרסים הישראליים במלחמה (כיבוש רפיח, מיטוט חמאס, השבת החטופים ושליטה בציר פילדלפי) ולהוביל לתמיכה מצרית בהם, תוך סיוע לכלכלה המצרית.
מאמר זה פורסם במקור בYnetnews
הכתוב הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
