במסגרת השיחות בין ישראל ללבנון, בחסות אמריקאית, הגיעו הצדדים (4 יוני) להבנות ולהודעה משותפת אודות נכונותם ליישם את הפסקת האש בין ישראל ללבנון.
לכאורה, צעד תמוה מצידה של ישראל, אשר בפועל נמצאת במצב לחימה מתמשך מול חזבאללה בלבנון כולל מציאות בלתי נסבלת של תקיפת יעדים בצפון ישראל. באותו אופן, צעד תמוה לא פחות מצידה של ממשלת לבנון, אשר אינה מסוגלת להכיל את ריבונותה במדינה – הן בחוסר יכולתה לעצור את תקיפות חזבאללה משטח לבנון, והן בהיעדר דרישה מישראל לסגת משטחים נרחבים בהם שולט צה"ל במרחב דרום לבנון.
אז למה בעצם שני הצדדים נכונים להסכמה זו, ולעצם העניין שלנו – האם המהלך משרת את האינטרס הישראלי?
הדרך הנכונה להבין את ההסכמה שהושגה בוושינגטון היא דרך הבנת האינטרס המשותף של ישראל ולבנון – החלשתו והכרעתו של חזבאללה וניתוקו מ"ספינת האם" האיראנית. תחת הגיון זה, ישראל ממשיכה לחתור להשגת עיקרון הפרדת הזירות: הפרדת לבנון מאיראן, והפרדת חזבאללה מלבנון.
במידה רבה, המהלך המדיני מול ממשלת לבנון וההסכמה על הפסקת האש, תומכים באסטרטגיה זו. גם אם קשה להבין במבט ראשון איך הדבר משרת את האינטרס הביטחוני המיידי של ישראל – השבת הביטחון לצפון ועצירת האיום מחזבאללה, אשר גובה מאיתנו מחיר דמים כבד – הרי שמדובר בצעד מדיני נבון, שמתכתב היטב עם מהלכי הכוח של צה"ל בשטח ועם יעדיה של ישראל בזירה.
למעשה, ההסכמה הישראלית-לבנונית להפסקת אש, תחת מטריה אמריקאית, עשויה להוות הכנה מדינית למהלך צבאי ישראלי רחב ומשמעותי יותר כנגד חזבאללה. ישראל זקוקה ללגיטימציה לפעולה, ואפשר שההסדרה עם לבנון בחסות אמריקאית, היא בעצם תעודת ההכשר לישראל – כזו שמטילה כעת את כל האחריות על חזבאללה, וכנגזרת מכך כזו שתאפשר לישראל המשך תמרון בדרום לבנון ואף הגברת הלחץ הצבאי כדי תקיפות עצימות בעומק לבנון.
כבר בשבועות האחרונים, לצד השיחות עם ממשלת לבנון, צה"ל ביצע צעדים צבאיים משמעותיים, בעיקר באמצעות כוחות היבשה, לרבות: הרחבה משמעותית של האחיזה בשטח; הרחקת חזבאללה מהגבול; והתמקמות בנקודות אסטרטגיות, דוגמת הבופור ורמת נבטיה, באופן שמאפשר לצה"ל יתרון ניכר במערכה מול חזבאללה במרחב. בה בעת, נמשכת דחיקת האוכלוסיה השיעית מכל אזור אליו מגיעים כוחות צה"ל, ומניעת חזרתה לכפרים גם בחסות הפסקת האש. מדובר במהלך דרמטי לא פחות מהתמרון הצבאי, שכן הפעלת הכוח של חזבאללה בדרום לבנון תלויה לא מעט בהישענות על תשתית אזרחית, פעולה מתוך שטחים מיושבים וניצול ציני של האוכלוסיה לטובת לוחמת גרילה, כפי שידענו בעבר.
ישראל זקוקה ללגיטימציה לפעולה, ואפשר שההסדרה עם לבנון בחסות אמריקאית, היא בעצם תעודת ההכשר לישראל – כזו שמטילה כעת את כל האחריות על חזבאללה, וכנגזרת מכך כזו שתאפשר לישראל המשך תמרון בדרום לבנון ואף הגברת הלחץ הצבאי כדי תקיפות עצימות בעומק לבנון
אז מה עשוי לקרות כעת?
בעוד קיימת הסכמה רשמית על הפסקת אש בין ישראל ללבנון, וכל עוד השיחות בין ארה"ב לאיראן מדשדשות והמצור האמריקאי על איראן הולך ומכביד – סביר שאיראן תלחץ על חזבאללה להמשיך ואולי אף להגביר את התקיפות על ישראל, מתוך ניסיון לסחוט מטראמפ פשרה באיראן ובלבנון. בתרחיש קיצון, איראן אף עלולה להפעיל כוח ישירות כדי לקיים את המחויבות ההדדית בינה לבין חזבאללה.
אלא שבמצב הנוכחי, ואולי בניגוד למה שחווינו כסוג של מגבלה אמריקאית על פעילות ישראל בלבנון – אפשר שנראה אור ירוק אמריקאי למהלכי כוח ישראלים משמעותיים יותר מול חזבאללה בלבנון.
תרחיש זה, למעשה מקרב את ישראל לעמדה נוחה יותר ביישום האסטרטגיה של הפרדת הזירות – הפרדה כמעט מוחלטת (גם אם ברמה ההצהרתית ופחות ברמה הפרקטית) בין חזבאללה למדינת לבנון, והפרדה בין איראן לחזבאללה מצידה של ארה"ב.
מצב זה יכול לתרום לשיפור מצבה של ישראל והרעת מצבו של הציר השיעי: המשך המצור על נמלי איראן שוחק את הכלכלה האיראנית ואת בסיס קיומו של המשטר, והגברת מהלכי הכוח של ישראל נגד חזבאללה תכרסם ביכולותיו ותחליש מאוד את יכולת פעולתו לאורך זמן.
כל זאת, כמובן, תלוי בעיקר במידת אורך הרוח האסטרטגי של הנשיא טראמפ, יכולתו לשמר לחץ כלכלי אפקטיבי על איראן, להחזיק כוח צבאי עצום ויקר באזור, ולייצב את פוטנציאל התגברות הביקורת מבית.
בכל המורכבות הזו, דבר אחד בטוח – צה"ל הוא הכתובת היחידה להבטיח את הביטחון בגבולה הצפוני של ישראל, לא צל"ב וגם לא ארה"ב. ביטחון זה יושג רק על ידי פעולה צבאית בתוך שטח לבנון לצד הגברת המחץ בתקיפות עומק מן האוויר, תוך הרחבת מרחב הלגיטימציה למהלכי כוח ישראלים מצד ארה"ב. ישראל צריכה לשחק את המשחק המדיני כדי לאפשר את המהלך הצבאי וכך היא עושה.
יתר על כן, בראייה ארוכת טווח, ומבלי לתלות תקוות שווא במערכת הלבנונית הרופסת וחסרת היכולת, אפשר כי לטווח הארוך שיחות אלה יהוו בסיס להסדרה מדינית עתידית משמעותית יותר בלבנון, אף כי הדרך לשם עוד ארוכה ורחוקה מהישג יד.
