באחד מהמאמרים מהעת האחרונה של הניו יורק טיימס, מדווח העיתון כי בכירי צה”ל מבקשים לקדם הפסקת אש עם חמאס מכיוון שמאגרי התחמושת של צה”ל הולכים ומידלדלים. את הגישה לכאורה זו שיתפו עם העיתון קצינים אנונימיים במערכת הביטחון של ישראל. הניו יורק טיימס ראיין תשעה קצינים, ביניהם קצינים לשעבר וקצינים כיום, שלכאורה מייצגים את דעת הרוב במערכת הבטחון של ישראל.
המאמר סוקר את המתיחות הגוברת בין נתניהו לקצונה הבכירה בצה”ל בכל הנוגע לאסטרטגיה בלחימה בעזה. הוא מתמקד בהבדלי גישות הידועים מזה כבר בין מספר קציני צה”ל בכירים, כיום ובעבר, לבין ממשלתו של נתניהו.
העיתון חוזר שוב על ביקורות מוכרות שנשמעו תכופות ממפקדים בכירים לשעבר, תבוסתניים בדעותיהם, שהפכו את הפאנלים באולפני החדשות לבמתם החדשה שמעליה הם מציגים לראווה את גישותיהם התבוסתניות נגד אסטרטגיית צה”ל במלחמה בעזה. הדעה הרווחת בקרב אותם גנרלים לשעבר, מתנגדיו של נתניהו, היא שישראל לא יכולה לנצח את חמאס ומוטב לה לצמצם את הפסדיה בכך שתקבל עליה הסכם מופקר של “שביתת נשק”, שיביא לכאורה לשחרורם של החטופים שנותרו בעזה ולשימור כוחו של חמאס ברצועה. אופן חשיבה כזה גם יוצא מתוך הנחה כי כל מהלך שהממשלה מבצעת נעשה במהותו מתוך שיקולים פוליטיים קרים ולא מתוך מניעים כנים של ביטחון וצבא. לשיטה זו, נתניהו וממשלתו כביכול משהים את סופה של הלחימה בעזה על מנת לשמור על כיסאם ובכך מונעים את סיום המלחמה, – סוג של אסטרטגיית “מלחמה נצחית” – לטענת אותם קצינים.
המאמר לא ממש מספק לקורא מידע חדש שלא היה כבר ידוע בקרב צרכני החדשות בישראל, אלא מציג את גישותיהם של אותם קצינים במחנה התבוסתני בהקשר חדש ואחר המאפשר לחברי מחנה זה להציג את טיעוניהם כאילו הם נובעים מרציונל בטחוני גרידא. קצינים אנונימיים אלו, שאף דרגתם אינה ידועה, מכים בתופי הפסקת האש מתוך הנחה שישראל תוכל לחדש את הלחימה לאחר הפסקת האש הזמנית ושחרור החטופים. טיעון זה, שהינו כוזב ונעדר כל ביסוס, שב ומשמש גורמים אלו כדי לגרום לחלקים מהאוכלוסייה להאמין שלא רק שעסקה להחזרת החטופים היא בהישג יד, אלא שצה”ל יכול להשהות את תקיפותיו בעזה למשך כמה שבועות ואז לחדשן משל היו לחיצת כפתור במחשב; כאילו שארגון הטרור הערמומי והאסטרטגי יסכים לוותר על המנוף היקר ביותר שלו במשא ומתן, בידיעה כי ישראל תשוב ללחימה במטרה לחסל את הארגון. חשיבה כזו היא לא פחות מפנטזיה שנמכרת לציבור בידי קהל ה”עסקה עכשיו”, המעדיפים להאמין בה מאשר להביט היישר נכוחה במציאות בשטח.
המאמר מנסה לצייר תמונה שבה כלל המערכת הביטחונית של ישראל מחזיקה בדעות אלו, וזאת לאחר ראיון עם תשעה אנשים בלבד. קצינים אלו כוללים כמה מפקדים בכירים המכירים היטב את האג’נדה של עיתון הניו יורק טיימס ומודעים לכך שהעיתון חולק את דעותיהם. מטרת המאמר היא להציג את הקרע ההולך וגדל בין נתניהו לקצונה הבכירה בצה”ל, אשר לכאורה מחזיקים כקבוצה בדעה המוצגת, על מנת להפעיל לחץ על ממשלת ישראל לסיים את המלחמה.
מסתבר אם כך, שאם הינך קצין במערכת הביטחון של ישראל שאינו שבע רצון ממדיניותה של הממשלה הנוכחית, כל שעליך לעשות הוא לנהוג על פי מספר הוראות פשוטות להפעלת לחץ על ממשלה זו. ראשית, עליך למצוא גוף תקשורת המזוהה עם עמדתך, ואז להדליף מידע על אודות כמה מחלוקות בין הדרגים הפוליטיים לצבאיים, ואותו גוף תקשורת כבר ידאג להציג את המידע כמחלוקת כבדת משקל בין הממשלה לקצינים מכובדים, שלהם ייתן את הגושפנקא של “מקורות במערכת הביטחון הישראלית”. ככל שהקורא יודע, “קציני צה”ל” אלו יכולים בכלל להיות כמה גנרלים זוטרים המחזיקים באג’נדה ביטחונית-פוליטית שונה מזו של הממשלה המכהנת. בעתות מלחמה, הגישה במערכת הצבאית מן הסתם מיושרת עם זו שבמערכת הפוליטית, כך שכל קצין יכול פשוט להסוות את האג’נדה הפוליטית השונה שלו כגישה ביטחונית מקצועית לכאורה.
המאמר של הניו יורק טיימס הוא חלק מהקמפיין הפושה בקרב האליטה הליברלית במדינות המערב להפעלת לחץ על ישראל להסכים להפסקת אש, יהיה מחירה אשר יהיה, ולהביא את המלחמה לסופה. דעה זו, הרווחת בקרב החוגים הליברלים בוושינגטון ושותפיהם בנוף התקשורתי באמריקה, נתלית ברעיון שלישראל אין ממש יכולת להביא למיגורו המוחלט של חמאס. על כן, ראוי כי תשלים את מטרותיה הצבאיות בכך שתקבל עליה ניצחון פירוס ותסתפק בשמירה על הסטטוס קוו. המאמר מנסה למכור לקהל הגלובלי של העיתון, ולישראלים בכלל זה, את הרעיון שלמעשה ייטב לישראל לקבל עליה הסכם שביתת נשק קטסטרופלי שיאפשר לחמאס לשמור על כוחו בעזה, ואף טוען בתוך כך כי מהלך כזה הינו באינטרסים הביטחוניים ארוכי-הטווח של ישראל.
הנרטיב הקלאסי הרווח בימים אלו בקרב “קליקת” הניו יורק טיימס ואלו הניצבים משמאל למרכז המפלגה הדמוקרטית בארה”ב, כגון סנטור שומאר, הינו שיש להציל את ישראל מעצמה. ישראל, לפי אותו נרטיב, נלקחה בשבי בידי פוליטיקאי מקיאבליסט המוקף בשרים מהימין הקיצוני אשר מונעים מהמדינה להתנהל בהתאם לאינטרסים של ארצות הברית….סליחה, בהתאם ל”אינטרסים של ישראל”.
אמנם הניו יורק טיימס מזהה את הקרעים ההולכים וגדלים בין כמה מקציני המטה הבכירים של צה”ל לבין ראש הממשלה נתניהו והקבינט שלו, אולם מאמר זה הוא דוגמא מספר הלימוד של כיצד עיתון מפרסם מאמר דעה שבעצם משקף את הרוחות הנושבות בפרוזדורי השלטון בוושינגטון (ואצל מיעוט קטן בישראל), תחת ההסוואה של ייצוג עיתונאי אובייקטיבי של דעת הרוב בקצונה ה”מקצועית” בישראל. כפי שהניו יורק טיימס עשה לא פעם בעבר, גם הפעם פורש העיתון את חסותו על דעות מבתי היוצרים של האליטה הליברלית בישראל ובארה”ב. בתי יוצרים אלו, שהחברים בהם מיישרים קו עם אותה האידאולוגיה, לעיתים רחוקות מייצגים אל נכונה את דעת הרוב במנהיגות הצבאית הישראלית, חרף חלומותיהם באספמיה של האנליסטים במשרד החוץ האמריקאי.
מאמר זה פורסם ב -“ynetnews”
הכתוב הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
