שנה לאחר מתקפת 7 באוקטובר הולך ומתגבש כיוון ברור. עם זאת, קיצו של המסע טרם נראה לעין, וההחלטות שנקבל כעת עתידות להשפיע על ביטחונה של ישראל לעוד שנים רבות. חרף האופטימיות ההולכת ונבנית, שומה עלינו לזכור שמאבקים חשובים ושלל סכנות עדיין אורבים בהמשך הדרך. כבר עם תחילת המלחמה ניכר כי היקף כוחות הקרקע של צה"ל אינו מספיק לשם ניהול לחימה אינטנסיבית במספר חזיתות במקביל. ולראיה – רק לאחר 11 חודשי לחימה הצליחה מדינת ישראל להסיט את מרכז הכובד של הלחימה מגבולה הדרומי לגבול הצפון.
במבט לאחור אפשר לראות שהלחימה ככלל נוהלה בהצלחה ושרוב ההחלטות שהתקבלו היו נכונות. עם זאת, ישנם שלושה תחומים שבהם היה מומלץ לנהוג אחרת. ראשית, רצוי היה לשמר לאורך המלחמה כולה את אותה רמת הלחץ המבצעי שהופעל על חמאס עם תחילת הלחימה בעזה. שנית, הכניסה לרפיח ולציר פילדלפי התעכבה יתר על המידה. שלישית, ישראל לא הבטיחה לעצמה שליטה מלאה בסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועת עזה. סיוע זה נועד לאזרחי הרצועה אולם בפועל הוא נופל לידי חמאס.
תמונת מצב נוכחית של המלחמה
החזית הדרומית
ישראל כיום אכן ייצרה משוואה שבה חמאס משולל מרוב יכולותיו הצבאיות. בתחילת המלחמה צריך היה לנהל לחימה שיטתית, ולנוע לתוך הרצועה רחוב אחר רחוב כדי לחסל את מחבלי חמאס ואת תשתיות הארגון. כיום, רוב הלחימה בעזה מתבצעת במהלכים של פשיטות נקודתיות ובתקיפות ממוקדות. תקיפות אלו כוללות חיסולים של בכירים מצמרת הפיקוד של הארגון והן מרכיב חשוב במניעת שיקום יכולותיו של חמאס בשלב מאוחר יותר.
החזית הצפונית
במהלך החודש האחרון התמקדה רוב הלחימה בגבול לבנון. בלטו במיוחד מתקפות הביפרים ומכשירי האלחוט של פעילי חזבאללה, המיוחסות לישראל. מבצעים אלו פגעו בו-זמנית באלפי מחבלים – רובם המכריע מכוח רדואן, יחידת העילית של לוחמי חזבאללה. בעת שהמתקפות הללו התרחשו, ראינו גל תקיפות בלתי פוסקות בלבנון מצד חיל האוויר הישראלי.
מסקנות חשובות מהשנה החולפת
עם אסון השבעה באוקטובר אשתקד הקיצה ישראל מתנומתה הארוכה והבינה את מלוא חומרת האיומים הניצבים בפני המדינה. על מנת להבטיח את ביטחונה לדורות הבאים, על ישראל לנקוט צעדים במספר רמות. ראשית, עלינו לערוך מחדש את דוקטרינת הביטחון הלאומי המיושנת של ישראל כך שתיישם מדיניות של אפס סובלנות לנוכחות של צבאות טרור על גבולותינו. כמו כן, על מדינת ישראל לטפל בסוגיית המשילות בתוך גבולותיה על מנת להבטיח שכל אזרחי המדינה יחיו בתחושת ביטחון מלאה.
יתרה מזאת, על מדינת ישראל לפעול להחלשת הגורמים הפועלים נגדה באו"ם ובהאג. עלינו לאחד את האומה תחת ערכי היסוד שעליהם הושתתה המדינה ותחת האתוס הציוני-דתי כפי שנוסח בממלכתיות במגילת העצמאות. משום כך, פטור משירות צבאי במדינת ישראל אינו יכול להתקבל על הדעת, ועלינו לדאוג לחברה מגויסת, שבה כל אזרח במדינה תורם את חלקו.
לסיכום
הניצחון שהתקשינו לדמיין אך לפני שנה קורם עור וגידים מול עינינו, אולם הדרך שלפנינו עוד ארוכה. כיום, רוב הציבור בישראל מאמין שבאפשרותנו להשיג ניצחון בכל החזיתות. אנו בתנועת הביטחוניסטים לא מסתפקים בניצחון גרידא, כי אם מבקשים לראות מדינת ישראל צומחת ופורחת, שבה הכלכלה מתאוששת ומשגשגת.
מאמר זה פורסם במקור ב-Ynetnews
הכתוב הוא על דעת המחברת בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
