מדינת ישראל היא פלא. בתוך 75 שנה הפכנו למעצמה אזורית, דמוקרטיה משגשגת, הכלכלה שלנו פורחת, אנו מייצאים את מיטב הפיתוחים הטכנולוגיים והצבא שלנו, צבא ההגנה לישראל, הוא מהחזקים בעולם. אין תקדים היסטורי לפלא כזה שבו עם קם מתוך אפר נקודת השפל העמוקה ביותר שלו, ומקים מעצמה.
למרבה התדהמה, מציאות זו עומדת ביחס הפוך לתחושות ולתפיסה העצמית שלנו כעם. כך, למשל, בסקר מדד הביטחוניסטים האחרון, שמהווה מדגם מייצג של החברה הישראלית, 65% מהציבור חושש לגורל המדינה ו-43% בלבד מהציבור היהודי מרגיש בטוח בה באופן אישי. הסתירה הבלתי נתפסת הזו הופכת למובנת יותר כאשר בוחנים את אסטרטגיית הביטחון הלאומי של ישראל, ובעיקר את מה שחסר בה.
הדרך לניצחון עוברת דרך מגילת העצמאות
ישראל היא המדינה המאוימת ביותר בעולם. בכל רגע נתון מכוון אליה ארסנל רחב של כלי נשק קטלניים, ממתינים ליום פקודה. הנטייה האנושית להדחקה אינה מסוג המותרות שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו. העבר היהודי – וגם ההווה – גדוש רדיפות ואיומים שחלקם מבשילים לכדי קטסטרופה של ממש. והינה, הדיון הישראלי על ביטחוננו מתנהל בצורה שטחית, כמעט בשולי היום יום שלנו ומבלי להקדיש מחשבה עמוקה לקיומם העתידי של מדינת ישראל ושל העם היהודי.
אסטרטגיית הביטחון שלנו כיום מדברת בשפה צבאית, של הרתעה, התראה והכרעה. היא מתעלמת מהבסיס לכל אלה – האמונה בצדקת הדרך. האמונה הזו בצדקת דרכנו היא קריטית להבטחת ביטחוננו, כי בלי להבין למה אנחנו נמצאים כאן, לא נוכל לנצח. החוסר הזה בהבנת בסיס קיומנו פה מורגש באופן שבו המדינה פועלת בנושאי משילות, מלחמה בטרור והתמודדות עם אויבים – והציבור מרגיש את זה: אנחנו חזקים על הנייר, אך בשטח משהו לא עובד.
מהו המפתח לפתרון? מגילת העצמאות. המגילה עלתה לאחרונה בהקשרים פוליטיים על סדר היום הציבורי, אבל המילים החשובות ביותר במגילה, אלה שפותחות אותה, הן בכלל לא פוליטיות: “בארץ ישראל קם העם היהודי”. המשפט הזה בעצם מתמצת את הסיפור שלנו. זה לא קשור לימין או שמאל. זה קשור לתפיסה העצמית שלנו: לאמונה בצדקת הדרך, לאמונה ולהבנה שארץ ישראל היא ביתו היחיד של העם היהודי, ורק בה הוא יוכל להבטיח את קיומו בביטחון. אם לא נוכל, כולנו, לומר בפה מלא ובראש מורם את האמירה הפותחת את מגילת העצמאות, לא נוכל לעמוד בפני האיומים – ואין לנו ברירה אלא לעמוד בפניהם.
“לא נשוב אחור”: האמונה בצדקת הדרך
אנחנו חייבים להסתכל למציאות בעיניים. הווקטורים השונים, שעליהם דיברתי כבר בשנה שעברה, הולכים ומתכנסים אל מול עינינו למפגש מסוכן ובלתי נמנע. הווקטור האיראני כבר אינו איראני בלבד: רוסיה וסין הצטרפו לשורותיו. הווקטור הפנימי, אותה מערכה מסונכרנת לאורך הגזרה של ערביי ישראל, הפלסטינים וארגוני הטרור בעזה, מרים את ראשו. הווקטורים הולכים ומתכנסים, ואנחנו חייבים להיערך אליהם כדי שישראל תוכל להמשיך להתקיים בבטחה.
כדי לעמוד מול התכנסות הווקטורים, צריכים לא רק לזהות אותם ולהכיר בהם; אנחנו גם חייבים לחזק את הרצון שלנו לנצח, וזה לא יקרה בלי לחזק את ערכי הציונות ואת התודעה הלאומית שלנו. מדינת ישראל היא המדינה היחידה שלנו. כאן קם העם היהודי.
תנועת הביטחוניסטים פועלת להשגת שתי המטרות האלה: זיהוי האיומים, ובניית אסטרטגיית ביטחון לאומי שתאפשר לנו לעמוד בפניהם ולנצח. נושא התכנסות הווקטורים וההיערכות אליהם יעמוד במרכז ועידת הביטחון שיזמנו, שתתקיים במעמד ראש הממשלה, שר הביטחון ובכירים אחרים במערכת הביטחון ב-9.5 בירושלים.
בכנס זה אף נשיק את הספר שכתבתי בחודשים האחרונים, ונציע את המתווה לשמירה על ביטחון ישראל לדורות הבאים: “לא נשוב אחור”, ששמו נגזר מזמר הפלוגות של נתן אלתרמן: “כִּי לֹא נָשׁוּב אָחוֹר, וְדֶרֶךְ אֵין אַחֶרֶת”.
אנחנו בתנועת הביטחוניסטים נמשיך להתוות את הדרך קדימה, אל עבר 75 השנים הבאות. חג עצמאות שמח.
