העימות בעזה נמשך כבר למעלה מחצי שנה, ועמדת ארצות הברית כלפיו השתנתה מאוד. במהלך החודשיים הראשונים למלחמה העניקה ארה”ב לישראל תמיכה איתנה בחזית הדיפלומטית, הפוליטית, הביטחונית והצבאית, שעלתה בקנה אחד עם שאיפתה של ישראל למוטט את שלטון חמאס ברצועת עזה, ונשיא ארה”ב ג’ו ביידן ובכירים אמריקנים נוספים צידדו ביעדים הצבאיים של ישראל. עם זאת, בחלוף הזמן חלה תמורה בגישת ממשל ביידן, שהחל להעדיף במידה הולכת וגוברת מגעים עם חמאס על חשבון ביטחונה הלאומי של ישראל.
שינוי זה בא לידי ביטוי בהגברת הלחץ על ישראל, על מנת שזו תאפשר את הגדלת הסיוע ההומניטרי, מבחינת הכמות והמגוון, ותתיר למדינות נוספות לתרום סיוע, לרבות באמצעות הצנחה מעל רצועת עזה. יתרה מזאת, ממשל ביידן דחק בישראל לזרז את המשא ומתן בסוגיית החטופים, ולהביא להפסקת אש.
המתח בין שתי המדינות הגיע לשיאו כשהבית הלבן פרסם הצהרה רשמית שבה הזהיר מפני “שינוי מדיניות” אפשרי אם ישראל תסרב להיענות לדרישות האמריקניות. ארה”ב אף נמנעה מהטלת וטו במועצת הביטחון על החלטה שקראה להפסקת אש ללא קשר לסוגיית החטופים.
עדיפות להקמת מדינת טרור בלב ישראל
חרף האזהרות האמריקניות מפני “שינוי מדיניות”, ברור כי המדיניות האמריקנית כבר עברה שינוי משמעותי מאז תחילת העימות. האיום האחרון בדבר שינוי מדיניותה של ארה”ב כלפי המלחמה בעזה מתייחס להשלכות האפשריות של אי-ציות מצדה של ישראל.
המדיניות האמריקנית הנוכחית בעזה עומדת בסתירה ליעדי המלחמה של ישראל, שזכו בתחילתה להסכמת הממשל האמריקני. מדיניות זו מנוגדת גם לאינטרסים הלאומיים האמריקניים. נראה כי ממשל ביידן מעניק עדיפות לרעיון המסוכן של הקמת מדינת טרור פלסטינית בליבה של ישראל, תוך העמדת ישראל בסיכון גדול להמשך מתקפות הטרור, שעלולות להיות חמורות יותר ממתקפת חמאס ב-7 באוקטובר.
ראשית, הלחץ המופעל על ישראל מצד ארצות הברית להפחית את עוצמת הפעילות הצבאית בעזה ולסייע לאוכלוסייה התומכת בטרור מאפשר את הישרדותו של חמאס. לחץ זה אף מחזק את סירובו של חמאס לשחרר את החטופים, ביניהם שישה חטופים בעלי אזרחות אמריקנית.
אין לחמאס כל סיבה להפגין גמישות ולהסכים לעסקה בסוגיית החטופים כאשר הוא מבין שממשל ארה”ב משחק לידיו ותומך בעקיפין במטרותיו. הדרישה האמריקנית להימנע מפעילות צבאית ברפיח על מנת להשמיד את החטיבה האחרונה של חמאס באזור היא הדוגמה הבולטת ביותר להעדפתה של ארה”ב את עקרון “זכויות האדם” לכאורה על פני עשיית כל מה שאפשר על מנת לשחרר את אזרחיה מן השבי ולחסל את ארגון הטרור חמאס.
בעיראק נהרגו יותר מ-100,000 אזרחים
המדיניות האמריקנית הנוכחית בעזה סותרת גם את העיקרון האמריקני הבסיסי של המלחמה הגלובלית בטרור. במהלך העשורים האחרונים הייתה ארצות הברית מעורבת בעימותים עם ארגוני טרור שונים ברחבי העולם, שגרמו למותם של אזרחים רבים. לדוגמה, במלחמה בעיראק בשנים 2003–2010 נהרגו למעלה מ-100,000 אזרחים (לא כולל פעילי טרור). נוסף על כך, למעלה מ-45,000 אזרחים נהרגו במלחמה באפגניסטן בשנים 2011–2021. רק בקרב על מוסול, שנערך במסגרת המאבק נגד “המדינה האסלאמית”, נהרגו אזרחים בהיקף משוער של 11,000-9,000. על אף אבדות טרגיות אלה נותרה ארצות הברית מחויבת ליעדיה הצבאיים, תוך הדגשת החשיבות שהיא מייחסת למאבק בטרור האסלאמי.
אף על פי שישנם קווים מקבילים בין המסע הצבאי האמריקני נגד הטרור הגלובלי לבין מאמציה של ישראל להילחם בטרור בעזה, מאבקה של ישראל מתאפיין באתגרים ייחודיים בתולדות הלוחמה. מעולם לא התרחשה לחימה באזורים מאוכלסים בצפיפות כה רבה מעל פני האדמה, וברשת של מאות קילומטרים של מנהרות טרור מתחת לפני האדמה.
אף על פי כן, ישראל דבקה במחויבותה לצמצם למינימום את הפגיעה באוכלוסייה האזרחית. היחס בין הנפגעים בקרב המחבלים לבין מספר הנפגעים בקרב האזרחים עומד על כ-1.5 אזרחים למחבל אחד, וזאת על בסיס נתונים המגיעים ממשרד הבריאות בעזה הנשלט על ידי חמאס ומשמש לעיתים קרובות למטרות תעמולה. לפיכך, יש סיבה טובה להניח כי הנתונים האובייקטיביים מציגים תמונה חיובית בהרבה באשר לשיעור הנפגעים בקרב האזרחים. נתונים אלה עומדים בניגוד חריף למאבק הגלובלי נגד הטרור, שבמסגרתו מדווח על יחס של תשעה אזרחים למחבל אחד, לפני נתוני האו”ם משנת 2021.
אם הממשל האמריקני תומך באמת ובתמים ביעדיה הצבאיים של ישראל ושואף להבטיח את שחרור אזרחיו המוחזקים בידי חמאס, עליו לאפשר לישראל את מרחב התמרון והגמישות הנדרשים על מנת להפעיל לחץ צבאי משמעותי על חמאס. לחץ זה עשוי לאלץ את חמאס לשחרר את החטופים. לאחר מכן, על ארה”ב לאפשר לישראל את חופש הפעולה לצורך יציאה למבצעים צבאיים ברפיח במטרה להשמיד לחלוטין את התשתית הצבאית והשלטונית של חמאס.
מאמר זה פורסם במקור בYnetnews
הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
