במחקר זה, אל”מ במיל’ רונן איציק בוחן את נכונותם של ישראלים בגילאי 25-40 לגור ולהתקיים באזורים שאינם במרחב גדרה-חדרה, אזורים הנתפסים כספר, או כפריפריה גאוגרפית.
העדפות המגורים של הדור הבא עשויים לייצג באופן ברור את כיווני ההתיישבות הנחוצים לישראל, על-מנת שתתפתח ותצא ממרחב “גדרה-חדרה”. זאת מתוך ההבנה שגם אם המדינה תגדיר איזורי עדיפות חדשים – אין זה אומר שאזרחים ממישור החוף יעדיפו לחיות בהם.
בפועל, שיקולי החיים של זוגות צעירים ככלל תלויים בפוטנציאל התעסוקה ובמצב החינוך באזורים שונים. כך, אזורים כגון הנגב המערבי, הנגב בכללותו, בגעת הירדן ועוד, לא זוכים לביקוש גבוה. מטרתנו היא לבחון את ההעדפות ולייצר הלימה בינן ובין אסטרטגיית ההתיישבות הישראלית, כאמור מתוך ראיית הביטחון הלאומי, בהקשר דמוגרפי, וכן בהקשר של מיצוי המרחב הגיאוגרפי העומד לרשותנו בטווח הארוך של עשרות, אולי אפילו מאות שנים קדימה.
ממצאי המחקר מפתיעים ומספקים פתח לדיון:
- ממצאי המחקר מצביעים על רמת נכונות ניכרת של תושבי מרחב מישור החוף לגור באיזורי ספר, ובדגש על מרחב הגולן, שעל-פי נתוני הלמ”ס ניכר באיכלוס נמוך, צפיפות נמוכה, וללא אתגרים דמוגרפיים.
- יתרה מכך, הממצאים מצביעים על כך שאחוזים גבוהים מבין המשיבים נחשפו לאזורים אלו לראשונה בחייהם במהלך שירותם הצבאי בצה”ל. הסיבות בגינן הנשאלים לא ממשו את המגורים באזורים אלו כרוכים בעיקר בהקשרים של תעסוקה, ריחוק ומצב ביטחוני, ובדגש על עניין התעסוקה.
- מדברים אלו נובע כי בפני מעצבי מדיניות ההתיישבות נציבת הזדמנות לכרוך את נושא השירות הצבאי עם נושא ההתיישבות. ניכר כי אזרחים בגיל צעיר (25-30) עשויים להעדיף את האזורים האלה עקב העלויות הנמוכות המאפשרות ייצוב משפחתי בתנאים בעלי איכות חיים.
- כל שנדרש מצד הממשלה הוא לחזק את הקשר שבין צה”ל ובין מערך ההתיישבות, הגדרת אזורי עדיפות לאומי, ועידודם באמצעות תמריצים. במקביל לכך, מתחייבת העצמת הפעילות התעשייתית והעיסקית במרחבים אלו על מנת להעצים את התעסוקה, כמנוף צמיחה והתיישבות.
- בעבר, ממשלת ישראל יצרה הזדמנויות למשרתי צבא באזורים שונים בארץ, וההענות למגורים בהם הייתה גבוהה. ראוי לבחון מודלים דומים ולהתמקד בעניין הזה כמנוף משמעותי להתפתחות הדמוגרפית באזורים שאינם מישור החוף. התנהלות נכונה בהקשר הזה תייצר התיישבות יותר מאוזנת, תצמצם את הלחץ הדמוגרפי על מישור החוף, תחזק את הפירפריה, ותוביל לצמיחה משמעותית מהיבטים רבים. לעידוד הממשלתי ללא ספק יש משקל גבוה בהקשר הזה, וכאשר מחברים אותו לסוגיית השירות הצבאי – זוהי הזדמנות גדולה לתגמל לוחמים למשל, דבר בר משמעות ערכית בטח כאשר החברה הישראלית בוחנת את מודל צבא העם, מדיניות השירות הצבאי והתגמול.
העשור הקרוב במידה רבה הינו עשור מכריע בשאלת ההתיישבות בישראל – כאמור, המצב במישור החוף יחמיר, וספק אם התפתחות ערוצי התחבורה תוכל לתת מענה מתאים להתפתחות הדמוגרפית בקבועי הזמן הנתונים.
אנו חייבים להפנות את הדור הבא לאזורים אחרים, ולנצל לשם כך את מערכת החינוך, תנועות הנוער, והשירות הצבאי. פעולה זו היא חיונית, ובעלת משמעות מכרעת לביטחונה הלאומי של ישראל, הן בקשר שבין ביטחון והתיישבות, והן בקשר שבין ביטחון וכלכלה.