מצרים מתעצמת: כיצד ייראו יחסי ישראל עם השכנה מדרום?

תקציר מנהלים ועיקרי ההמלצות

היחסים הסבוכים בין ישראל ומצרים הולכים אחורה בזמן, עוד מלפני קום המדינה. בתחילה, השתיים היו אויבות מרות. בין הצדדים התנהלו חמש מלחמות, בכולן ישראל יצאה כשידה על העליונה, למרות אבידות גדולות וקרבות קשים. אולם, מאז יוזמת השלום ב-1977, אז ביקר נשיא מצרים סאדאת בישראל ואף נאם בכנסת, חלה התחממות ביחסים בין הצדדים, ששיאה חתימה על הסכם השלום בשנת 1979. מאז החתימה על הסכם השלום, מצרים וישראל משתפות פעולה בנושאים מגוונים, בהם כלכלה (עסקאות משותפות כמו יצוא גז מישראל למצרים) וביטחון (מלחמה נגד דאע"ש בסיני והשמדת מנהרות חמאס בין עזה למצרים). נוסף על כך, ישראל משתמשת במעמדה של מצרים ונעזרת בה כמתווכת מול חמאס במהלך סבבי הלחימה השונים בין הצדדים. כיום, המלחמה בין ישראל לחמאס מציבה אתגרים והזדמנויות ליחסים ביניהן. לצד זאת, מצרים עצמה עוברת תהליכים שיוצרים אתגרים והזדמנויות. אפשר לחלק אותם לשניים – אלה הנוגעים לטווח הזמן הקצר ואלה הנוגעים לטווח הזמן הארוך.

טווח הזמן הקצר – מלחמת "חרבות ברזל"

לנוכח האירועים במלחמה, מצרים היא בעלת ברית פוטנציאלית ושיתוף הפעולה איתה הוא חיוני והכרחי, למען עיצוב "היום שאחרי" בעזה והשגת מטרות המלחמה. אכן קיימים מתחים ביחסים איתה, בעיקר לאור המחויבות המצרית לתמוך בפלסטינים, הדאגה המצרית ממעבר אוכלוסייה פלסטינית מעזה לסיני והחשש שהמלחמה תיצור איומים על היציבות הפנימית במצרים (עד כה, בניגוד לירדן, המצב במצרים שקט יחסית), אולם באופן כללי מצרים היא אחת המדינות הערביות בעלות הפוטנציאל הרב ביותר לשיתוף פעולה, עקב קרבתה למערב ולארה"ב והיריבות עם תנועת האחים המוסלמים. במסגרת זאת, אלו האתגרים וההזדמנויות ביחסים עם מצרים בטווח הזמן הקצר:

• שיתוף פעולה עם מצרים בהשגת מטרות המלחמה – מצרים גובלת בחלקה הדרומי של רצועת עזה ושולטת על ציר פילדלפי, רצועה באורך 14 ק"מ וברוחב של מאה מטרים, שדרכה הוברח מרבית האמל"ח ששימש את חמאס ואת ארגוני הטרור ברצועה. כדי להשיג את מטרות המלחמה, השמדת חמאס ושחרור החטופים, מדינת ישראל צריכה להמשיך בתמרון הקרקעי ברפיח, לכבוש את ציר פילדלפי ולשלוט בו גם בסיום המלחמה. לאור ההתנגדות המצרית לתוכניות הישראליות והאיומים שהיא משמיעה, ישראל צריכה לחתור להסכמות עם מצרים לגבי פעולות ההמשך, תוך עמידה על מימוש מטרותיה ובה בעת גילוי רגישות ככל האפשר לאינטרסים ולרצונות המצריים. יתר על כן, דווקא נוכח המתח סביב הכניסה של צה"ל לרפיח, החרפת הטון המצרי וחוסר הרצון של מצרים בהישגים של חמאס, יש מקום למעורבות משמעותית של מצרים בתיווך להשגת עסקה לשחרור החטופים. ואכן, מצרים נטלה סוף סוף את שרביט הובלת המו"מ מקטר והיא פועלת ישירות מול סנואר ויוזמת הצעות פשרה חדשות, בתחילה בכדי למנוע קירובה של ישראל לרפיח וכעת בכדי להוביל לסיום הלחימה.
• מינוף היבטים כלכליים – עוד טרם המלחמה בעזה מצרים נמצאת במשבר כלכלי, המתבטא באינפלציה (כ-34% בשנת 2023) ובאחוזי עוני (כ-29.7% נכון לשנת 2019) גבוהים, פיחות נרחב בערך הלירה המצרית ומשבר חוב (החוב החיצוני של מצרים עומד על מעל ל-165 מיליארד דולר). לצד זאת, א-סיסי מוציא לפועל פרויקטים גרנדיוזיים שעולים עשרות מיליארדי דולרים. כמו הקמת "העיר המנהלית החדשה", אזור "נילוס דלתא" חדש ועיר חוף חדשה, ללא תועלת ממשית מיידית. במקביל, בניית "סכר התחייה" ע"י אתיופיה, שיושב על המקור העיקרי של נהר הנילוס שסביבו חיה מרבית האוכלוסייה במצרים, מעלה את הסיכון להחרפת הבעיות הקיימות, לצד בעיות נוספות, כמו עלייה באחוז האבטלה, במחירי המזון ובמחירי האנרגיה נוסף לירידה בתפוקה החקלאית. ישראל יכולה להשתמש במנופים כלכליים – יצוא הגז למדינה, קשריה עם ארה"ב והיחסים הדיפלומטיים של ישראל עם אתיופיה – כדי לסייע למצרים להתמודד עם מצוקותיה ובתמורה לקדם השגת אינטרסים ישראליים במלחמה ולהוביל לתמיכה מצרית בהם, עד כדי נכונות לאפשר מעבר פליטים מעזה דרך מצרים.
• רתימת פעולות החות'ים לאינטרסים הישראליים – תקיפות החות'ים נגד כלי שיט בכניסה לים האדום גרמו לירידה נרחבת של כ-40% בהכנסות המצריות מתעלת סואץ. לאור זאת, צריך לנסות ואף אפשרי לרתום את מצרים לתמיכה בפעילות הצבאית נגד החות'ים שמבצעות מדינות המערב להשגת יעדים משותפים כמו פגיעה ביכולות החות'ים ואיראן, שמממנת ומכווינה אותם.
• גיוס המערב – במקביל ליכולת הישראלית, גם לארה"ב ולאיחוד האירופי יכולת להשפיע על מצרים – סיוע אמריקאי של מעל ל-1.3 מיליארד דולר בשנה (מצרים ביקשה סיוע של 1.44 מיליארד דולר לשנת 2024), הלוואות והשקעות מצד האיחוד האירופי ועסקאות אמל"ח נרחבות. במידה שהרצון להשתמש בהם יהיה קיים, הן תוכלנה להשפיע על מצרים במטרה להוביל לשינוי במדיניות המצרית בכל הנוגע לסוגיות הקשורות למלחמה בעזה. הדבר מחייב שינוי מדיניות מצד הממשל האמריקאי והאיחוד האירופי. חשוב להדגיש כי הפעלת לחץ שכזאת צריכה להיעשות בזהירות ובמתינות מחשש שתדחף את קהיר להחלפת התמיכה הכלכלית המערבית בכזאת סינית, שבעשור האחרון היקף המסחר בינה לבין מצרים גבר.

הסתכלות ארוכת טווח

גם בטווח הזמן הארוך, סביר שהמחויבות המצרית למדיניות הפרגמטית המאפיינת אותה כיום, למחנה המדינות המתונות בעולם הערבי-סוני ולמערכת היחסים עם ארה"ב והמערב תתקיים לאורך זמן, וכנגזרת מכך תישמר גם המחויבות להסכם השלום עם ישראל ולהתנגדות לאחים המוסלמים, תוך כדי המשך התמיכה בפלסטינים.

עם זאת, אי אפשר לקחת את השותפות עם מצרים כמובנת מאליה. כיום מצרים עוברת כמה תהליכים ומגמות (התעצמות צבאית, מתחים עם ארה"ב, קריצות לרוסיה ולסין) שמעלים חשש לגבי עתיד היחסים עימה. עקב זאת, מדינת ישראל צריכה לשמר עין פקוחה ולהחזיק תוכניות מגירה גם לאפשרות שהמציאות תשתנה, כולל תמונת מודיעין חזקה ובניין כוח צבאי כמענה מתאים לנסיבות. במסגרת זאת, להלן האתגרים וההזדמנויות ביחסים עם מצרים בטווח הזמן הארוך:

• שיפור היחסים עם הגורמים הבעייתיים באזור ("ציר הרשע") – לאור הירידה בתמיכה האמריקאית בשנים האחרונות, והתעוררות הספק במחויבות ארה"ב להגן על בעלות בריתה, מצרים העמיקה את מדיניות גיוון מקורות ההצטיידות הצבאית שלה והיא רוכשת נשק ואמל"ח בהיקף של מיליארדי דולרים ממגוון מדינות, ביניהן רוסיה וסין, שהגדילו את היקף ההשקעות שלהן במדינה. המשך הירידה בתמיכה האמריקאית והמערבית, לצד ההתקרבות הכלכלית בין המדינות והקו המתרפס וההססני שאותו מובילות מדינות המערב למול "ציר הרשע", עשויים לדחוף את מצרים יותר ויותר לעבר הסכמים עם מדינות אלו. נוסף על כך ניכרת הפשרה ביחסים עם איראן ועם המדינות המזוהות עם האחים המוסלמים, קרי קטר ותורכיה, שעד לאחרונה היחסים עימן היו מתוחים. התקרבות זו נראית בשלב זה כמהלך טקטי המיועד לשפר את כושר המיקוח של קהיר ולחזק את מעמדה האזורי ואת יכולתה להתמודד עם האתגרים הכלכליים, אבל אם יתרחב ויהפוך לשינוי אסטרטגי תהיינה לכך השלכות מדאיגות על ביטחונה של מדינת ישראל, לצד פגיעה במרחב ההשפעה של העולם המערבי. במידה ששינוי שכזה אכן יקרה, הסיכוי לתקיפות מצד הצבא המצרי יעלו בצורה משמעותית וידרשו ממדינת ישראל שינוי ממשי בהרכב צה"ל. לאור זאת, על מדינת ישראל להכין תוכניות בניין כוח לתרחיש שכזה (למשל, הגדלת היקף כוחות השריון וחיל הרגלים של צה"ל).
• התעצמות צבאית מצרית – זה שנים רבות, תוך כדי דבקות בהסכם השלום ושיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל, הצבא המצרי עובר תהליכי מודרניזציה ובניין כוח, כולל התחמשות באמצעי לחימה רבים ומתקדמים, שדרוג תשתיות ושיפור ההכשרות. תהליכים אלו יוצרים פוטנציאל איום למדינת ישראל ולביטחונה, במיוחד מכיוון שהיא לא מתכוננת לאפשרות שמצרים תהפוך מאיום אפשרי לאיום מוחשי. הממשלה ומערכת הביטחון הישראלית צריכות בתום המלחמה לקיים דיון אסטרטגי בנושא מצרים ולבחון כיצד יש להיערך מול אפשרות זו, ובפרט מה נדרש לעשות כעת. למשל, שיפור ההיכרות המודיעינית של צבא מצרים ושל יכולותיו.
• הסכם השלום בין המדינות – כאמור, כיום לא נראה כי עומדת סכנה ממשית להקפאת או לביטול הסכם השלום בין המדינות, למרות חילוקי הדעות באשר לפעולה ברפיח. אך למרות זאת צריך לקחת בחשבון כי המשך המשבר הכלכלי במצרים ואף החרפה שלו, במיוחד בהיבטים הנוגעים לדור הצעיר ולמעמד המשכיל, לצד תחושות מצד הציבור (שמביע רגשות אנטי-ישראליים) כי הממשלה המצרית לא תומכת בתושבי עזה במידה מספקת, עלולים להוביל למחאות. מחאות אלו עלולות להתפתח ולהגיע להיקף נרחב מספיק שיקשה על הממשלה להשתלט עליהן, וישפיע על תהליך קבלת ההחלטות המצרי בכלל הנושאים, ביניהם נושאים הנוגעים למלחמה, ליחסים בין המדינות ולהמשך הסכם השלום. בתרחיש קיצון, המחאות אף עלולות להוביל למהפכה בשלטון במדינה ולעליית שלטון שאינו תומך בהמשך הסכם השלום עם ישראל. במקביל לאפשרות זאת, מדינת ישראל צריכה לנסות ולהוביל להתחממות ביחסים בין המדינות ואף לתלות מצרית בישראל, תוך שימוש במנופי ההשפעה הכלכליים והמדיניים של ישראל, כך שתרחיש של הפרת הסכם השלום לא יתאפשר מבחינה ריאלית לכל ממשלה מצרית שלא תהיה, כפי שגם ממשלת האחים המוסלמים, בהובלת מוחמד מורסי, נשארה מחויבת אליו.

מצרים – מלחמת חרבות ברזל

פתיחה – מצרים וישראל

היחסים הסבוכים בין ישראל ומצרים הולכים אחורה בזמן, עוד מלפני קום המדינה. בתחילה, השתיים היו אויבות מרות. בין הצדדים התנהלו חמש מלחמות, בכולן ישראל יצאה כשידה על העליונה. נשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר, ששלט במדינה ביד רמה בשנים 1954–1970, הוביל מדיניות לעומתית לישראל ששאפה לאחד את העולם הערבי כולו תחת אזור השפעה מצרי מתוך תפישה נאצריסטית פאן-ערבית, ואף מימש שאיפה זו באמצעות איחוד זמני עם סוריה (הרפובליקה הערבית המאוחדת) וערעור המשטרים בעיראק ובירדן. מדיניות חוץ תוקפנית זו של נאצר הובילה למשבר סואץ ששיאו במבצע קדש ב-1956; להכנות למלחמת ששת הימים ב-1967; ולהשפעה משמעותית על דוקטרינת אייזנהאואר במזרח התיכון שדגלה בפייסנות מול מצרים לטובת משיכתה לציר המערבי, בין היתר על ידי הימנעות מרטוריקה חריפה מולה, לחץ על בריטניה בעניין תעלת סואץ, ואף לחץ משמעותי על ישראל לוויתורים מדיניים ולאיפוק צבאי. נאצר התקרב לבריה"מ ולציר המדינות הבלתי-מעורבות תוך שהוא משמר את המערב בתור נכס מדיני לטובת מצרים. התנהגות זו אופיינית למגלמוניה המצרית ההיסטורית, שרואה את מצרים בתור המובילה הצודקת והאחראית של העולם הערבי. כך גם מטה הליגה הערבית שוכן בקהיר.[i]

אולם, מאז שנת 1977, אז ביקר נשיא מצרים סאדאת בישראל ואף נאם בכנסת, חלה התחממות ביחסים בין הצדדים, ששיאה חתימה על הסכם השלום בשנת 1979. מאז החתימה על הסכם השלום, מצרים וישראל משתפות פעולה בנושאים שונים, ביניהם נושאים כלכליים (עסקאות משותפות כמו יצוא גז מישראל למצרים) וביטחוניים (מלחמה נגד דאע"ש בסיני והשמדת מנהרות חמאס בין עזה למצרים). נוסף על כך, ישראל משתמשת במעמדה של מצרים ונעזרת בה כמתווכת עם חמאס במהלך סבבי הלחימה השונים בין הצדדים. כיום, המלחמה בין ישראל לחמאס מציבה אתגרים והזדמנויות ליחסים ביניהן.

מצרים – סקירה כללית של מצבה כיום

אזורי – מעמד אזורי, סכסוך עם אתיופיה וגבולות לא יציבים עם לוב וסודאן

באמצע המאה ה-20 מצרים נתפסה כאחת המנהיגות העיקריות בעיני העולם הערבי. לאחר מבצע קדש ומלחמת יום כיפור, מצרים נתפסה כמנצחת וכמי שהביסה את ישראל, מה שזיכה אותה בכבוד וביוקרה ברחבי המזרח התיכון והעולם הערבי. לאחר החתימה על הסכם השלום עם ישראל ב-1979,נתפסה מצרים כ"בוגדת" בעיני העולם הערבי וחל שינוי ביחסו אליה. בשנים האחרונות חלה ירידה נוספת במעמדה האזורי של מצרים, עקב איבוד ה"ייחודיות" שאפיינה אותה במערכת היחסים עם ישראל. זאת, בעקבות החתימה של מדינות ערביות נוספות על "הסכמי אברהם", לצד הדיווחים על נכונות סעודית לחתימה על נורמליזציה עם ישראל. יש לציין כי למרות החתימה על הסכמי אברהם, מצרים עדיין מהווה עבור ישראל שכנה חשובה ומדינה כבדת משקל במערך האינטרסים הישראלי. במקביל, מעמדן והשפעתן של שחקניות אחרות במזרח התיכון כמו סעודיה, איראן ותורכיה עלה והן לוקחות חלק מרכזי יותר ויותר בגיאופוליטיקה המזרח-תיכונית, על חשבון מעמדה האזורי הקלאסי של מצרים ששיאו בתקופת הנשיא גמאל עבד אל-נאצר.

למרות זאת, מצרים לא אמרה נואש והיא מנסה למצב עצמה כאחת מהשחקניות המובילות באזור. ניסיונות אלה מתבטאים במיזמים ובפיתוחים כלכליים במטרה לשפר את מצבה הכלכלי, בתהליכי מודרניזציה של הצבא (כפי שיורחב בהמשך) ובניסיונות להעצים את השפעתה המדינית.

מעבר לקשיים בהיבט הגיאופוליטי הרחב, מצרים מתמודדת גם עם קשיים למול המדינות הסובבות אותה. במזרח היא גובלת עם ישראל ורצועת עזה, במערב עם לוב ובדרום עם סודאן (הגבול הצפוני של מצרים הוא עם הים התיכון). בשנים האחרונות היא חווה אתגרים מלוב ומסודאן, לצד סכסוך שהולך ומחריף עם אתיופיה, הנמצאת גם היא מדרום למדינה, ומאבק כוחות עם תורכיה. כל אלה יוצרים סביבה של אי יציבות בשכנות הקרובה למצרים:

סכסוך פנימי בלוב – בשנת 2011 כחלק מ"האביב הערבי", התרחשה התקוממות אזרחית נגד משטרו של הדיקטטור מועמר קדאפי, שבסופה הוא הודח ונהרג. מאז הדחתו של קדאפי ידעה המדינה מלחמת אזרחים נוספת בין 2014 ל-2020[ii]. במהלך המלחמה, תורכיה, שבראשה עומד איש האחים המוסלמים הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, העבירה כוחות צבאיים ללוב וכיום היא מנסה להגביר את דריסת הרגל שלה במדינה לצורך האינטרסים הכלכליים והמדיניים שלה[iii]. גם כיום לוב נתונה בסכסוכים פנימיים בין ממשלת ההסכמה הלאומית (GNA) בטריפולי במערב המדינה לבין הכוחות היריבים במזרח המדינה ובראשם כוחות הצבא הלאומי (LNA), וישנו חשש גובר והולך כי המצב במדינה יסלים לכדי סיבוב נוסף במלחמת האזרחים במדינה. מצרים אינה מעוניינת במלחמה נוספת בלוב לאור ההשפעות הכלכליות של מלחמה כזאת ולצד הסיכון הביטחוני שהיא תציב לה, במיוחד לאור המעורבות התורכית הגוברת בלוב.

מלחמת אזרחים בסודאן – גם מדרום למדינה ניצב אתגר לשלטון המצרי. בסודאן, שידעה בעבר מלחמות אזרחים עקובות מדם, מתנהלת בשנה האחרונה מלחמת אזרחים[iv] בין הצבא בפיקודו של עבד אל-פתאח אל-בורהאן לבין מיליציה בשם "כוחות התמיכה המהירה", בפיקוד סגנו של אל-בורהאן בעבר, מוחמד חמדאן דגאלו. מאז פרוץ המלחמה נהרגו אלפי אזרחים סודאנים ומיליונים נוספים נעקרו מבתיהם. הדבר מהווה אתגר למצרים, שבעבר כבר קלטה עשרות אלפי פליטים מסודאן ומאז פרוץ המלחמה קלטה עשרות אלפים נוספים – גם לאור האתגר הכלכלי שמהווים מאות אלפי הפליטים במדינה וגם לאור הצורך בתמיכה סודאנית בסכסוך המתמשך עם אתיופיה.

סכנה למלחמה עם אתיופיה – אתגר נוסף הנשקף למצרים מדרום למדינה הוא "סכר הרנסנס האתיופי הגדול" המוכר גם כ"סכר התחייה" (GERD), הפרויקט השאפתני של אתיופיה להקמת סכר חדש ואדיר על "הנילוס הכחול", אחד ממקורותיו של נהר הנילוס הזורם במצרים[v]. הסכסוך, שהחל עוד בתחילת המאה ה-20, התעצם מאז 2011 לאור החלטת אתיופיה על הקמת הסכר. מטרת הפרויקט היא לאפשר הפקת חשמל לאספקה לתושבי אתיופיה, הסובלים ממחסור חמור באנרגיה, ואף לייצא חשמל למדינות נוספות באפריקה. מצד שני, הפרויקט עלול לפגוע באספקת המים של מצרים ולהוביל אותה להפסדים כלכליים נרחבים, בגלל חלקו של ענף החקלאות בכלכלה המצרית ופגיעה באספקת החשמל במדינה, תרחיש שמעלה חששות רבים בקרב מקבלי ההחלטות במצרים. עקב זאת, בין המדינות ישנם מתחים הגוברים מיום ליום וישנו חשש אמיתי לתקיפה צבאית מצרית באתיופיה, מהלך שיוביל למלחמה בין המדינות ואף למלחמה אזורית. במסגרת הסכסוך, מצרים ביקשה מישראל לשמש מתווכת בינה לבין אתיופיה, לאור היחסים בין המדינות. בעוד שבממשלה ה-36 דווח על נכונות ישראלית לכך, כיום לא ידוע על מהלכי תיווך שכאלה.

יחסים מורכבים עם תורכיה – תורכיה מהווה יריבה של מצרים בעניין ההשפעה במזרח התיכון ובאזור, בין היתר מכיוון שהיא רואה את עצמה כשחקן אזורי חזק ובעל השפעה עם צבא גדול וחזק. לאחר ההפיכה הצבאית של א-סיסי, שהדיח את מוחמד מורסי איש האחים המוסלמים, היחסים בין המדינות התקררו ואף הפכו לעוינים כשהמדינות נמצאות משני צידי המתרס בסוגיות שונות. לדוגמה, כל אחת מהמדינות תמכה בצד שונה בסכסוך בלוב, בעוד תורכיה מנסה להגדיל את אחיזת הרגל הכלכלית והמדינית שלה בה. מאז 2021 חלה התחממות מסוימת ביחסים ביניהן, כשהיקף היצוא ממצרים לתורכיה גדל מ-3 מיליארד דולר ב-2021 ל-4 מיליארד ב-2022[vi]. נוסף על כך, שר המסחר המצרי הצהיר באוגוסט 2023 כי הוא מקווה להגדיל את היקף המסחר הבילטרלי ל-10 עד 15 מיליארד דולר בחמש השנים הבאות. במקביל, תורכיה גם מעוניינת לייבא גז ממצרים, בשביל לספק את צורכי האנרגיה שלה. למרות זאת, בין המדינות עדיין קיים חיכוך, כשהן מתחרות זו בזו, בין היתר במאמצים לחיפוש אחר גז בשטח הים התיכון. מצרים (יחד עם יוון) התנגדה להסכם לתיחום גבולות ימיים שחתמה תורכיה עם לוב והכריזה כי הוא לא חוקי[vii]. נראה כי היחסים בין המדינות מורכבים ולמרות התחממות מסוימת בהם עדיין קיים חיכוך במספר נושאים. מציאת גז באזור המחלוקת בין מצרים לתורכיה ככל הנראה יגביר את המתיחות ביניהן אף יותר.

כלכלי – מדינה במשבר לצד פרויקטים כלכליים שאפתניים

מצרים, המונה כיום כ-113 מיליון תושבים ואוכלוסייתה צפויה לגדול בעשורים הקרובים (צפי ל-160 מיליון תושבים בשנת 2050), נמצאת בעיצומו של משבר כלכלי, המתבטא במספר דרכים – אינפלציה גבוהה (כ-34% בשנת 2023), אחוזי עוני גבוהים (29.7% בשנת 2019), פיחות נרחב בערך הלירה המצרית ומשבר חוב (החוב החיצוני שלה עומד על מעל 165 מיליארד דולר).

בניית הסכר האתיופי עשוי להוביל לפגיעה בזרימת המים מ"הנילוס הכחול", מה שמגביר את החשש לעלייה ניכרת באחוזי האבטלה במדינה (כ-20% מתושבי מצרים מועסקים בענף החקלאות), לירידה ביכולת ייצור המזון המצרית, לפגיעה ביכולת אספקת החשמל ולירידה של מיליארדי דולרים בתמ"ג המצרי. מצב זה יצריך רכש של מוצרים ממדינות זרות, יגדיל את החוב של מצרים ויעמיק את המשבר הכלכלי שבו היא נתונה. יצוין כי עד המלחמה באוקראינה, מצרים ייבאה את כמעט את כל החיטה שלה מאוקראינה ומרוסיה, אך לאור המלחמה ביניהן והפגיעה בגידול זה חלה עלייה במחירים העולמיים ועלה הצורך להרחיב את המדינות שמהן היא מייבאת חיטה[viii].

פרויקטים כלכליים

במקביל, א-סיסי החליט על מספר פרויקטים גרנדיוזיים שיבוצעו בשנים הקרובות, שעולים מיליארדי דולרים לאזרחים ודורשים ממצרים ללוות כסף נוסף ולהגדיל את החובות שבהם היא נתונה. אחד הגדולים שבהם הוא הקמת אזור "נילוס דלתא" חדש, שמטרתו להרחיב את השטח החקלאי במצרים לאור קצב גידול האוכלוסייה הגבוה במדינה, שכבר היום עומדת על כ-113 מיליון תושבים. במסגרת הפרויקט יונחו צינורות להובלת מים באורך של 22 ק"מ, לצד כרייה של נהר מלאכותי באורך 92 ק"מ, שיובילו מים מנהר הנילוס לאזור המיועד, שם יוכלו להשתמש בהם להשקיה ולגידולים חקלאיים[ix]. כיום מצרים היא אחת מיבואניות המזון הגדולות בעולם – מקום ראשון ביבוא חיטה ושנייה ביבוא תירס, נוסף ליבוא נרחב של מוצרים נוספים כמו עדשים, סוכר, שמן ועוד. מצרים מקווה שלאחר השלמת הרחבת אזור ה"נילוס דלתא" היא תוכל לייצר כמויות גדולות יותר של מזון בעצמה ולהפחית את היקף התשלום עבורן, לצד יצירת מקומות תעסוקה חדשים למיליוני אזרחים.

פרויקט נוסף הוא "העיר המנהלית החדשה" (The New Administrative City), הקמת עיר בירה חדשה ומתקדמת, שתתפרס על שטח של כ-725 קמ"ר[x] ואמורה לאכלס מיליוני תושבים. העיר, שלצידה נבנות עוד כ-14 ערים חדשות ברחבי מצרים, נבנית בין קהיר, הבירה הנוכחית, לסואץ. עלות הקמתה מוערכת בכ-58 מיליארד דולר, סכום גבוה במיוחד[xi], ולאור מצבה הכלכלי של מצרים והחוב שבו היא נתונה, אנשים רבים תוהים אם הפרויקט הזה נצרך ואם לא כדאי להשקיע את הכסף במקומות אחרים. אחד ההסברים לכך הוא הרצון של א-סיסי לבדל את עצמו ואת הממשלה מההמונים ובכך להיות חסין למהומות ולניסיונות הפיכה, כהפקת לקחים מההפיכה שהתרחשה ב-2011. נוסף על כך, למרות השלמת חלקים נרחבים מהפרויקט, הוא אינו מאוכלס, והצפי הוא כי עד סוף שנת 2024 יעברו להתגורר בעיר כעשרת אלפים משפחות[xii].

במקביל לעיר הבירה החדשה, מצרים פועלת להקמת עיר חוף חדשה בגודל של 170 קמ"ר[xiii]. העיר אמורה להכיל מבני מגורים חדשים, מלונות, אטרקציות תיירותיות, בתי חולים, אוניברסיטאות ומבנים נוספים במטרה למשוך תיירות, השקעות ומטבע חוץ לכלכלת המדינה. לצורך הקמת העיר חתמה מצרים על הסכם (פברואר 2024) עם איחוד האמירויות על מימון של 35 מיליארד דולר עבור הפרויקט[xiv]. קרן העושר של אבו-דאבי "Abu Dhabi Developmental Holding Company" (ADQ) היא זאת שתהיה אחראית על מימון לפרויקט. 24 מיליארד דולר יגיעו באמצעות רכישת חלק מהזכויות על הפרויקט, היבט המעלה תהיות לגבי הריבונות המצרית באזור, ו-11 מיליארד יגיעו בדמות השקעות מהכסף של איחוד האמירויות שמופקד בבנק המרכזי המצרי[xv]. מצרים מצפה כי כלל ההשקעות שיגיעו מהפרויקט יעמדו על לפחות 150 מיליארד דולר.

חשוב להדגיש כי על אף הפרויקטים, אחוז האבטלה בקרב צעירים, ובפרט צעירים בעלי השכלה[xvi], נשאר גבוה[xvii] ולא נראה כי מיוצרים מספיק מקומות עבודה לדור הצעיר המצרי[xviii]. לאור המצב הכלכלי הקשה של הצעירים, ובפרט אלה המשכילים, א-סיסי מבין כי הם מציבים את אחת הסכנות הגדולות ביותר ליציבות השלטון שלו וכי התקוממות מצידם, בדומה להפגנות ב-2011 שנערכו בכיכר תחריר, שם הם לקחו חלק מרכזי, היא זאת שיכולה להוביל להדחתו. עקב זאת, הוא מנסה מצד אחד לדאוג לשיפור מצבם הכלכלי ומצד שני "המאסרים הממושכים, העינויים והמעצרים ללא משפט הפכו לחוויה המכוננת של דור צעירי המהפכה"[xix].

משבר החוב

כפי שנכתב קודם, מצרים נתונה במשבר חוב, שבמסגרתו החוב החיצוני שלה עומד על מעל ל-165 מיליארד דולר. בשנה הפיסקלית 2023/2024 כ-56% מההוצאות בתקציב מיועדות להחזרת הלוואות עבר וריביות וכ-49% מהכנסות הממשלה הצפויות מגיעות מהלוואות[xx]. המצב שנוצר הוא שמצרים לוקחת הלוואות בהיקפים נרחבים בשביל להחזיר הלוואות עבר ובעצם רק מעמיקה את המשבר שבו היא נמצאת. לאור משבר זה, מצרים הגיעה להסכם בדצמבר 2022 עם קרן המטבע העולמית[xxi] (IMF), שבמסגרתו היא תקבל הלוואה בשווי 3 מיליארד דולר בתמורה להתחייבות לביצוע תוכנית הכוללת רפורמות ושינויים בכלכלה. למרות בעיות בביצוע ההסכם מהצד המצרי, במרץ 2024 הסכימה ה-IMF להרחיב את ההלוואה ב-5 מיליארד דולר נוספים[xxii], תוך הגעה לפשרה בנוגע לביצוע התוכנית, שכוללת ארבע נקודות עיקריות[xxiii]: החלפה למערכת גמישה לקביעת שער החליפין, הידוק המדיניות המוניטרית והפיסקלית, הגנה על התקציב שמיועד לשמירה על משקי בית פגיעים ואיזון היחס בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי.

היחסים הכלכליים עם ישראל

מנקודת מבט "כחול לבן", היחסים הכלכליים בין המדינות מתבטאים במספר דרכים – תיירים רבים מישראל שמגיעים למצרים (בעיקר לסיני), מסחר בין המדינות ויצוא גז מישראל למצרים. בשנת 2021 עמד המסחר בין המדינות, ללא יצוא הגז, על כ-330 מיליון דולר[xxiv] – ישראל ייצאה למצרים סחורות בשווי 120 מיליון דולר וייבאה סחורות בשווי 210 מיליון דולר. בשנת 2022 התבצעו ביקורים של משלחות ואישים כלכליים משתי המדינות, התקיים שיח על הרחבת הסכם ה-QIZ[xxv], נערכו פגישות על הקמת קו תעופה בין תל אביב לשרם א-שיח' וממשלת ישראל העבירה תוכנית להרחבת היחסים הכלכליים בין המדינות, שאחד מיעדיה הוא הרחבת היקף הסחר בין המדינות ל-700 מיליון דולר בתוך שלוש שנים[xxvi].

ההיבט המרכזי ביותר ביחסים הכלכליים בין המדינות הוא הסכם הגז בין ישראל למצרים, שבמסגרתו מיוצא גז מהמאגרים "לווייתן" ו"תמר" למצרים. ההסכם הראשון ליצוא גז מהמאגרים למצרים נחתם בפברואר 2018, ועל פיו היו אמורים לספק גז בהיקף של כ-15 מיליארד דולר למשך 10 שנים[xxvii]. הגז מיועד ברובו לשימוש פנימי, אך חלקו מועבר במתקני ההנזלה המצריים ומיוצא מחדש לאירופה[xxviii]. בשנת 2023 לחצה מצרים על ישראל להרחיב את היקף הגז המיוצא למדינה, לאחר שב-2022 נחתם הסכם נוסף להרחבת היקף הגז המיוצא. בפברואר 2024 הודיעו השותפות במאגר "תמר" כי החל מיולי 2025 יוגדל יצוא הגז למצרים[xxix].

החתימה על ההסכם בין המדינות לא עברה בצורה חלקה במצרים וביקורות נשמעו מצד ארגונים אסלאמיים שהתרעמו על שיתוף הפעולה עם ישראל והגז שהיא גזלה לטענתם ממצרים, וכן מגופי אופוזיציה שהביעו את החשש מהישענות על ישראל, והביעו ביקורת על התועלת הכלכלית שהדבר יביא לציבור המצרי ועל השקיפות שבתהליך החתימה על ההסכם[xxx]. למרות הביקורות מבית, הממשלה המצרית סוברת שהדבר חיזק את מעמדה ומייצב אותה כמרכז אנרגטי אזורי.

בסוף אוקטובר 2023 יצוא הגז מישראל למצרים נעצר[xxxi], בגלל השבתת הפעילות של מאגר "תמר" בעקבות מלחמת "חרבות ברזל". עצירת האספקה הובילה לעלייה בהיקף הפסקות חשמל במדינה ולפגיעה בהכנסות מיצוא LNG[xxxii]. לאחר זמן קצר חזרה האספקה למצרים אולם בהיקף נמוך מהרגיל[xxxiii]. אפשר לראות כי מצרים תלויה בישראל באספקת צורכי האנרגיה שלה, וכי הרחבת היצוא על פי ההסכמים האחרונים אף מגבירה זאת.

יחסים כלכליים עם המדינות השונות

ארה"ב – בשנת 2023 ייצאה המדינה סחורות בשווי של כ-4.5 מיליארד דולר, ירידה של כ-30 אחוז משנת 2022. לצד זאת ייבאה ארה"ב סחורות בשווי של כ-2.4 מיליארד דולר, ירידה של כ-14 אחוז משנת 2022, שבה ייבאה ארה"ב סחורות בשווי של כ-2.8 מיליארד דולר. במקביל למסחר בין המדינות, ההשקעות האמריקאיות במצרים עמדו על כ-12.7 מיליארד דולר בשנת [xxxiv]2022. נוסף על כך, מצרים מקבלת סיוע מארה"ב משני מקורות עיקריים[xxxv]: כסף מ-Foreign Military Financing (FMF) המיועד לסיוע צבאי ומ-Economic Support Funds (ESF) המיועד לסיוע שאינו צבאי. בשנת 2023 קיבלה מצרים 1.3 מיליארד דולר מה-FMF ו-125 מיליון דולר מה-ESF. מאז 1978 סיפקה לה ארה"ב סיוע צבאי בהיקף של 50 מיליארד דולר לצד סיוע שאינו צבאי בהיקף של 30 מיליארד דולר.

האיחוד האירופי – שותפת הסחר הגדולה ביותר של מצרים, בהיקף מסחר של כ-33.6 מיליארד דולר בשנת 2023. בשנה זו ייבאו מדינות האיחוד האירופי (א"א) סחורות בשווי של כ-12.7 מיליארד דולר ממצרים. נוסף על כך ייבאה המדינה סחורות בשווי של כ-20.9 מיליארד דולר ממדינות הא"א[xxxvi]. מדובר בירידה לעומת היקפי המסחר בשנת 2022, אך עדיין בהיקף המסחר הגבוה ביותר עם שותפה כלשהי. נוסף לזאת, הא"א משקיעה עשרות מיליארדי דולרים במצרים – על פי נתוני האיחוד בשנת 2021 עמדו ההשקעות במדינה על כ-38.8 מיליארד יורו[xxxvii]. לצד זאת הא"א מקצה מאות מיליוני יורו לצורך היחסים עם מצרים ואף העביר לה מענקים בשווי של מאות מיליוני יורו לאורך השנים[xxxviii]. במרץ 2024 דווח כי הא"א יעניק למצרים 7.4 מיליארד יורו עד שנת 2027, במטרה לסייע לה בתחומים השונים[xxxix]: יחסים פוליטיים; יציבות כלכלית; מסחר והשקעות; הגירה; ביטחון; ואנשים וכישורים. במסגרת ההסכם מצרים תקבל הלוואות בהיקף של 5 מיליארד יורו, 1.8 מיליארד יורו נוספים כהשקעות ו-600 מיליון דולר כמענקים.

סין – מצרים וסין מנהלות יחסים טובים לאורך שנים רבות, עוד מאז הקמתה של "הרפובליקה העממית של סין" ב-1956. בשנים האחרונות היקף הסחר בין המדינות נמצא במגמת עלייה[xl] – היצוא לסין עלה מכ-0.33 מיליארד דולר בשנת 2014 לכ-0.9 מיליארד דולר בשנת 2023. בתקופת הזמן המקבילה היבוא עלה מ-10.1 מיליארד דולר לכ-14.9 מיליארד דולר, וסין היא הספקית הגדולה ביותר של מצרים (כמדינה בודדת). נוסף על כך, סין מעניקה הלוואות למצרים ומשקיעה במדינה בהיקף של מיליארדי דולרים[xli] – לדוגמה בשנת 2016, הבנק הסיני CDB העניק הלוואה בגובה 1.4 מיליארד דולר למוסדות פיננסים במצרים, כש-900 מיליון דולר מתוכם מיועדים לבנק המרכזי[xlii]. כמו כן, באותה שנה 21 חברות סיניות הסכימו להשקיע 15 מיליארד דולר[xliii] בפרויקטים במדינה, בהמשך להסכם לשיתוף פעולה אסטרטגי שנחתם בין המדינות ב-2014. אפשר לראות כי היקף היחסים הכלכליים בין השתיים הולך וגדל – עלייה בהיקף המסחר, והשקעות גדולות מצד סין לצד הענקת הלוואות בהיקפים נרחבים. חשוב לציין כי לא מוכר לנו סיוע סיני למצרים בדמות העברת כסף ונשק, בדומה לסיוע האמריקאי למדינה (שעליו יפורט בהמשך).

רוסיה – בדומה ליחסיה עם סין, גם עם רוסיה מנהלת מצרים יחסים טובים לאורך מרבית השנים, עם התקררות חלקית בתקופות מסוימות, כמו בזמן שלטונו של מוחמד מורסי. מבחינת היקפי המסחר בין המדינות, היצוא המצרי לרוסיה ירד מעט בשנים האחרונות – ב-2014 הוא עמד על כ-540 מיליון דולר וב-2023 על כ-520 מיליון דולר[xliv]. במקביל, היקף היבוא מרוסיה עלה בעשר השנים האחרונות – מיבוא בהיקף של כ-4.1 מיליארד דולר ב-2014, ליבוא בהיקף של כ-5 מיליארד דולר ב-2023. בשנת 2018 חתמו המדינות על הסכם לשיתוף פעולה אסטרטגי, שנועד לחזק בין היתר את הקשרים הכלכליים שלהן[xlv]. במסגרת ההסכם נחתם חוזה שבמסגרתו מצרים תקים כורי כוח גרעיניים בעלות של 30 מיליארד דולר, בהלוואה רוסית של 85% מהסכום, נוסף לפרויקטים נוספים כמו הקמת אזורי תעשייה במרחב תעלת סואץ. מבחינת היקף ההשקעות הרוסיות במצרים, נראה כי מדובר בסכום נמוך יחסית, כ-150 מיליון דולר בשנה הפיסקלית 2022/2023, לעומת היקף ההשקעות הסיניות. בדומה לסין, לא מוכר לנו סיוע רוסי בדמות העברת כסף ללא תמורה, אך רוסיה מוכרת נשק למצרים בסכומים של מיליארדי דולרים.

אפשר לראות כי במהלך העשור האחרון היקף היבוא המצרי מסין נמצא במגמת עלייה. לצד זאת, היקף היבוא מהאיחוד האירופי ומרוסיה נותר דומה, עם עליות וירידות מסוימות לאורך השנים. בניגוד לזאת, היקף היבוא מארה"ב נמצא במגמת ירידה בעשור האחרון.

אפשר לראות כי במהלך העשור האחרון היקף היצוא המצרי לאיחוד האירופי ולארה"ב נמצא במגמת עלייה. לצד זאת, חלה עלייה מסוימת בהיקף היצוא לסין, אולם מדובר בעלייה בהיקף נמוך מהעלייה ביצוא לאיחוד האירופי ולארה"ב. במקביל, היקף היצוא לרוסיה נותר דומה.

בינואר 2024 הופעלה באופן רשמי[xlvi] חברותה של מצרים בארגון "BRICS"[xlvii], המונה עשר מדינות[xlviii] (ביניהן רוסיה, סין ואיראן). הארגון הוקם, בין היתר, במטרה ליצור שיתוף פעולה בין המדינות השונות בארגון, להוות אלטרנטיבה לארגון ה-G7[xlix], לתמוך בשיתוף פעולה כלכלי בין המדינות וכיום אחת ממטרותיו היא להפחית מהדומיננטיות של הדולר במערכת הפיננסית. ההצטרפות של מצרים לארגון מעידה על התקרבות נוספת לגוש המדינות הלא מערביות ועל הניסיונות להפחית את יכולת ההשפעה האמריקאית על המדינה.

צבא וביטחון – מודרניזציה והתחמשות צבאית לצד שיפור תשתיות והכשרות

צבא מצרים הוא אחד הצבאות החזקים בעולם. בצבא משרתים כ-440 אלף חיילים, נוסף לכ-480 אלף חיילי מילואים, והוא מדורג במקום ה-15 בעולם בעוצמתו[l]. מבחינת יחידות, בצבא דיוויזיות משוריינות, דיוויזיות ממוכנות, חטיבות ארטילריה, חטיבות מוטסות, כוחות מיוחדים ועוד. הצבא נהנה ממעורבות נרחבת בכלכלה המצרית והוא זוכה להטבות כמו דלק מסובסד, גישה מועדפת לחוזי מדינה וכו'. אולם, תקציבו של הצבא המצרי אינו ידוע, ולא ברור מהו חלקו בסך התקציב המצרי[li] – לדוגמה, בשנת 2015 הוערך תקציבו של הצבא בכ-5.5 מיליארד דולר, אך הרכישות שביצע באותה שנה מצרפת בלבד עמדו על כ-6.2 מיליארד דולר. למרות שהתשלומים על הרכש מתפרסים על פני כמה שנים, מדובר על רכש ממדינה אחת בלבד וקשה להאמין כי תקציב הרכש נכלל בתקציב הביטחון המצרי. השערה נוספת לפער זה היא כי רכיב השכר אינו נכלל תחת תקציב הביטחון המצרי והוא מחושב תחת הוצאות של משרדים אחרים[lii].

התעצמות צבאית

בשנים האחרונות עובר הצבא תהליכי מודרניזציה והתחמשות בהיקף נרחב, והוא מבצע רכש בעשרות מיליארדי דולרים: כ-500 טנקים T-90 מודרניים, מטוסי מיג וסוחוי, מסוקי תקיפה, מל"טים, מערכות נ"מ וטילי נ"ט מתקדמים מרוסיה; 24 מטוסי רפאלה, משחתת, צוללות, ספינות קרב וטילים מצרפת; צוללות מגרמניה[liii]; משאיות ממוגנות-מוקשים (MRAP) מארה"ב ועוד. כל אלו יהפכו את הצבא המצרי למתקדם וחזק בהרבה ממה שהוא היום ויעניקו לו יכולות מודרניות בשדה הקרב. לשם המחשה, לאחר השלמת הרכש תחזיק מצרים בחיל אוויר מודרני מהגדולים במזרח התיכון והצי הימי שלה יהיה השני בגודלו במזרח התיכון (אחרי תורכיה).

אחת הנקודות המרכזיות שחשוב לשים לב אליהן בתהליך ההתעצמות היא גיוון מקורות הרכש ומספר המדינות שאיתן מצרים חתמה על חוזים. תחת ממשל אובמה, ארה"ב הקפיאה מכירות נשק למצרים (שלבסוף הועברו) והקפיאה את הסיוע הצבאי באופן זמני[liv] עקב התנגדותה לאירועים שבהם הודח מורסי[lv] ומאז 2008 היא מתנה לפחות חלק מהסיוע ברפורמה פוליטית וברפורמה הנוגעת לזכויות אדם[lvi]. מצב זה בעייתי למצרים מכיוון שמאז החתימה על הסכם השלום עם ישראל היא הסתמכה באופן כמעט בלעדי על נשק אמריקאי וזכתה מארה"ב למענקים בגובה 1.3 מיליארד דולר בשנה בממוצע, המיועדים לצרכים צבאיים. לאור ההבנה כי הסתמכות בלעדית על הסיוע האמריקאי יוצרת מצב בעייתי, פנתה מצרים להרחבת המקורות שמהם היא רוכשת נשק: רוסיה וצרפת הפכו לספקיות מרכזיות של הצבא, לצד רכש מסין, גרמניה, איטליה ועוד. בעוד מצרים המשיכה לרכוש נשק ממספר רב של מדינות, גם בשנת 2022 המשיכה ארה"ב לתמוך בה, אך היא קיצצה חלק מהסיוע הצבאי למדינה[lvii].

נקודה נוספת שחשוב לשים אליה לב היא מה יאפשרו היכולות החדשות לצבא המצרי. למרות טענותיה שהרכש מיועד להגנה על שדות גז וללחימה בטרור, לפי התפיסות הצבאיות המקובלות חלק נרחב מהרכש מתאים יותר לפריסת כוחות ללחימה נגד כוח צבאי סדור, כמו פריסת כוחות מהירה באזור המפרץ או הנחתה של מאות חיילים על חופי אויב, נוסף לכך שהצבא בנוי בעיקר לתמרון יבשתי ולא למבצע נגד כוחות לא-סדורים.

תהליכים נוספים בהיבט הביטחוני

במקביל לתהליך הרכש, מצרים שמה דגש על פיתוח התשתיות במדינה, שיסייעו גם לצבא, לצד שיפור ההכשרות והמוכנות הצבאית. בין התוכניות שיוזמת מצרים אפשר למנות את שילוש הקיבולות של הנמלים במצרים; שיפור תשתיות הכבישים והרכבות בכל המדינה; והקמת שבע מנהרות נוספות מתחת לתעלת סואץ. נוסף על כך, על פי תצלומי לוויין, אפשר לראות כי מאז 2013 הקימה מצרים עשרות גשרים צפים (מרביתם צבאיים)[lviii] נוסף להקמת גשר מסילת ברזל, גדילה של פי שלושה בכמות המעברים המאפשרים צליחה של התעלה[lix] ושיאפשרו למצרים העברת כוחות צבאיים לסיני במהירות גבוהה מבעבר. התוכנית העיקרית שבאחריות הצבא היא התוכנית לפיתוח סיני, שבמסגרתה נסללים כבישים מהירים בסיני, ומתוכננת העברת תושבים לאזור והוצאה לפועל של תוכניות לפיתוח כלכלי.

לצד זאת נעשים פיתוחים נוספים ברחבי המדינה, שנדמים כצבאיים: פיתוח שדות התעופה אל-מליז[lx] ואל-עריש בסיני, שחלק מהבנייה בהן נראית צבאית; בניית מאגרי דלק עצומים, חלקם מוסווים וחלקם בסדר גודל שיכול לשרת ארמייה; הגדלת כל הבסיסים בסיני ובניית בונקרים חדשים; בניית מחסנים במרחב קהיר–סואץ, שעל פי צילומי לוויין נראים כאתרים צבאיים; ובניית מחנות על חטיבתיים חדשים במקומות שונים במדינה. לצד זאת מצרים עושה מאמץ לשיפור ההכשרות והמוכנות הצבאית – היא מבצעת תרגילים צבאיים נרחבים לצד תרגילים משותפים בין כוחות שונים בצבא, המצביעים על היערכות ללחימה סדורה.

המשמעות המרכזית שעולה מהתהליכים שעובר הצבא המצרי היא שלאחר כל השיפורים והרכש שהוא עשה, הצבא המצרי ערוך לפריסת כוחות מהירה בכיוון סיני אך פחות ערוך לפריסת כוחות מהירה בכיוון לוב או סודאן. משמעות זאת מעלה שאלות מטרידות לגבי המוכנות הישראלית למתקפת פתע מצד מצרים – האם יש לישראל יכולת אמיתית להגיב למתקפה שכזאת? האם מדינת ישראל ערוכה לכך?

אוקטגון – המטה החדש של משרד הביטחון המצרי

במקביל לפיתוחים ולרכש הצבאי, מצרים בונה את ה"אוקטגון", המטה הצבאי החדש של משרד הביטחון. המטה ממוקם בעיר הבירה החדשה של מצרים כחלק ממהלך נרחב יותר של מצרים להעברת כל משרדי הממשלה ומוסדות נוספים לעיר החדשה. בנייתו החלה בשנת 2016 ושטחו אמור להשתרע על שטח של 89 קמ"ר, מה שיהפוך אותו למטה הצבאי הגדול בעולם[lxi]. הוא מורכב משמונה מבנים בחלק החיצוני ומעוד שני מבנים בפנים, עם מה שנראה כמו מקום לשני מבנים נוספים, שבהם יוכלו לשבת המפקדים של ארבע זרועות הביטחון של מצרים – יבשה, ים, אוויר והגנה אווירית. בניית המטה, שצפויה לעלות עשרות עד מאות מיליוני דולרים, מבטאת את השינוי הביטחוני שעוברת מצרים בעשור האחרון – התחדשות, מודרניזציה והקרנת עוצמה צבאית. נוסף על כך, החשיבות שמיוחסת לו לעומת שאר המבנים של משרדי הממשלה השונים מדגישה את ההשקעה המצרית בביטחון ואת המקום הגבוה שהיא נותנת לו בסדר העדיפויות של המדינה.

"מוחמד נג'יב" – הבסיס הצבאי הגדול במזרח התיכון

במהלך יולי 2017 חנכה מצרים את הבסיס "מוחמד נג'יב", הנחשב לגדול ביותר במזרח התיכון, ולפי דובר הצבא המצרי אף הגדול ביותר באפריקה[lxii]. הבסיס, ששוכן מערבית לאלכסנדריה ועל שפת הים התיכון, נבנה כבר ב-1993 ועבר שדרוגים רבים לאורך השנים. מהבסיס מופעלות יחידות שונות – יבשה, אוויר וים – לצד שירותים רבים שהמקום מספק, כמו חווה חקלאית שמספקת אוכל ומערכת סולארית שמספקת חשמל לבסיס. ההערכות אומרות כי בבניית הבסיס, שבו כ-1,155 מבנים ו-72 ק"מ של כבישים ודרכים סלולות, הושקעו מעל למיליארד דולר ואחוז גבוה מתוכם הגיע מסעודיה.

מתקני כליאה

נוסף לפיתוחים הצבאיים, מספר מתקני הכליאה במדינה והמקומות בהם גדל כבר מעל לעשר שנים. על פי חלק מהערכות (מצרים אינה מפרסמת מידע אמין בנושא), בשנת 2010 קיבולת בתי הכלא במצרים עמדה על כ-150 אלף אסירים. אולם נכון לסוף שנת 2021, הערכות מדברות על כך שנבנו כ-15 בתי כלא נוספים[lxiii] בהשקעה כספית נרחבת, שהגדילו את הקיבולת לכ-360 אלף אסירים, עלייה של מעל למאה אחוז[lxiv]. הגדלת הקיבולת, שהחלה עוד בימיו של מובארק, צברה תאוצה לאחר ההפיכה הצבאית של א-סיסי, שבנה בתי כלא נוספים, שיפץ אחרים והגדיל את הקיבולת הכללית שלהם. מתקנים אלו ככל הנראה מיועדים לכליאה של מתנגדי משטר, עקב החשש של א-סיסי מהפיכה שלטונית.

סיני – מלחמה בטרור בחצי האי תוך שת"פ עם שבטים בדואיים מקומיים

מאז נסיגת ישראל מסיני לאחר חתימת הסכם השלום בינה לבין למצרים נמצא האזור באחריותה של האחרונה. אך למרות התפיסה המצרית כי סיני היא חלק בלתי נפרד מהמדינה, היקף ההשקעות והמשאבים המוקצים לאזור נשאר נמוך, על אף קיומן של תוכניות חדשות לפיתוח חצי האי (כפי שנכתב קודם). כיום גרים בחצי האי כמה מאות אלפי אנשים, פחות מאחוז מאזרחי המדינה, שרובם שייכים לשבטים הבדואיים באזור. אזרחים אלו היו שותפים למחאות נגד הנשיא מובארק ב-2011, לאור טענות וביקורות מתמשכות נגדו ונגד המדיניות שהוביל.

לאחר מכן החלו המחאות בחצי האי לקבל אלמנטים ג'יהאדיסטיים קיצוניים והממשלה המצרית, כעת בהנהגתו של הנשיא מורסי, פתחה במבצעים למיגור המרידות והאלימות. מאז ולאורך העשור האחרון נערכו פעולות צבאיות בשביל לחסל את הארגונים האסלאמיים בסיני, ורק בשנת 2023 הכריז נשיא מצרים א-סיסי כי "הבסנו את הטרור".

כוחות צבאיים בסיני

במסגרת המלחמה בטרור וחוסר היציבות בסיני העבירה מצרים לסיני כוחות צבאיים, בניגוד למה שנכתב בהסכם השלום בין המדינות. על פי ההסכמים, למצרים אסור להחזיק טנקים ומטוסי קרב בשטחי C ו-[lxv]D, נוסף לאיסור על הצבת חיילים באזור. אולם באוגוסט 2011 העבירה מצרים לצפון סיני כאלפיים חיילים, המלווים בטנקים ובנגמ"שים, לצורך השלטת סדר באזור לאחר שקיבלה אישור על כך מישראל[lxvi]. כמה חודשים לפני כן העניקה ישראל אישור להעברת שני גדודים לאותה מטרה. נוסף על כך, בשנת 2012 הועברו כוחות וטנקים לאזור לצורך המלחמה בטרור, מהלך שישראל אישרה רק בדיעבד[lxvii]. בהמשך לכך, בספטמבר 2021 ביקש א-סיסי מראש הממשלה דאז לפתוח את הסכמי השלום ולהכניס כוחות גדולים יותר לצפון סיני לצורך המלחמה בטרור.[lxviii], לאחר שבשנת 2018 הרמטכ"ל המצרי אמר כי בחצי האי מוצבים כ-42 אלף חיילים לצורך מטרה זאת[lxix]. יודגש כי במסגרת המאבק בטרור בסיני עלו דיווחים כי מצרים וישראל שיתפו פעולה גם בתחום המודיעיני והטכנולוגי, שבמסגרתו העבירה ישראל טכנולוגיות מבצעיות ומידע מודיעיני מבצעי לצבא המצרי, במטרה לחסל את קיני הטרור. לפי דיווחים ישראל אף ביצעה כמאה תקיפות בתוך שנתיים באזור[lxx].

שת"פ עם שבטים בדואיים בסיני

אחת התוצאות של המלחמה בטרור היא שיתוף הפעולה בין הצבא לשבטים המקומיים בסיני. בשנת 2017 החל הצבא המצרי לשתף פעולה עם קואליציה של שבטים בדואיים בצפון מזרח סיני לצורך המלחמה בטרור[lxxii]. הקואליציה נהנית מתיאום עם הצבא המצרי ומתמיכתו הלוגיסטית, שבמסגרתה הצבא מעניק לשבטים נשק והם מספקים בתמורה מודיעין, מסגירים אנשים, חוסמים נתיבי הברחה ואף מסייעים בלחימה עצמה. שיתוף פעולה זה מעלה חששות לגבי העתיד – האם הנשק שיימצא ברשותם יופנה למקומות אחרים, כמו סכסוך פנימי (ברקע לכך הצעדים שמבצע א-סיסי – עלייה במספר בתי הכלא והמקומות בהם), נגד הצבא המצרי ואולי אפילו נגד מדינת ישראל?

עזה – ציר פילדלפי, הברחות מהגבול ומאבק במנהרות

במסגרת תוכנית ההתנתקות ב-2005 ביצעה ישראל נסיגה חד צדדית מרצועת עזה. כחלק מהמהלך, ישראל נסוגה גם מהגבול בין עזה למצרים ומ"ציר פילדלפי"[lxxiii], שנשאר תחת שליטה מצרית והממשל ברצועת עזה. אזור זה הוא האזור היחיד בעזה שאינו גובל בשטח ישראל או שהיא אינה שולטת במה שנכנס ויוצא ממנו. מאז בחירתו של חמאס לשלטון ברצועה ב-2007, הוא החל להגדיל את כמות המנהרות בין מצרים לרצועה, שנכרו לראשונה עוד לאחר הסכם השלום בין ישראל מצרים ב-1979, ולהבריח סחורות ונשק באמצעותן.

הברחות אלו סייעו לחמאס להתחמש ולהתחזק לאורך השנים, וההערכות הן שמרבית האמל"ח ברצועה הגיע באמצעות ההברחות במנהרות אלו, ולצד זאת ליהנות מרווח כלכלי שעמד על מאות מיליוני דולרים, עקב גביית מס ממעבר במנהרות. מבחינתה של מצרים, למנהרות הייתה השפעה כלכלית מנוגדת[lxxiv] – מצד אחד, הממשלה המצרית התנגדה למנהרות מכיוון שהן פגעו בהכנסות ממיסים שנגבו מסחורות שמועברות ברפיח, אך מצד שני חלק מהפקידים המצרים שהוצבו במקום קיבלו שוחד במטרה לאפשר את ההברחות, בניגוד לאינטרס המצרי-מדינתי[lxxv].

מאבק במנהרות

תחת משטר מובארק ניסתה מצרים להשמיד את המנהרות, אולם המהפכה במצרים ועלייתו של מוחמד מורסי לשלטון ב-2012 גרמו לקטיעת המהלך ואף לפריחה מחודשת של פרויקט חפירת המנהרות, תוך אישור מצרי לכך. ההפיכה הצבאית בשנת 2013 ועליית א-סיסי לשלטון השיבו את המאמצים המצריים למאבק במנהרות.

מאז עלייתו של א-סיסי מנהלת מצרים מאבק במנהרות, שבמסגרתו השמידה כ-1,900 מנהרות באמצעים שונים[lxxvi] – הפצצות מהאוויר, הצפת המנהרות במי ים (לטענת גורמים מסוים אף במי שופכין) והפצצות מבוקרות מהקרקע. לאורך השנים שבה מצרים וגילתה מנהרות חדשות, לאחר שסברה שסיימה להשמיד את המנהרות הקיימות. לדוגמה, בשנת 2018 החלה מצרים במבצע נרחב להשמדת מנהרות חמאס, לאחר שגילתה מנהרות חדשות באזור רפיח במהלך המאבק בטרור בחצי האי סיני. לאחר המבצע נגד המנהרות טענה מצרים כי היא הצליחה להשמיד את המנהרות בגבול עם עזה.

הצהרה זאת התבררה כמוטלת בספק לאחר שבמלחמת "חרבות ברזל" טענו גורמים ישראליים כי ישראל גילתה מספר מנהרות נוספות בין סיני לרצועת עזה, כחלק ממערך מנהרות בכל הרצועה העומד על מאות קילומטרים. חשיפה זאת הביכה ככל הנראה את מצרים, לאחר שהיא ניהלה מאבק מתמשך נגדן והשקיעה משאבים רבים בניסיון להשמדתן. מספר גורמים אף טענו כי מצרים העלימה עין במכוון מהמנהרות, אך זאת הגיבה שמדובר בתירוצים ישראליים שמטרתם הצדקת כיבוש רפיח וציר פילדלפי.

ההערכות כי מרבית האמל"ח של חמאס הגיע מההברחות בגבול סיני מדגיש את הכישלון המצרי במניעת ההתחמשות של חמאס ובשמירה על הגבול בין רצועת עזה לסיני. האפשרות כי חלק מהנשקים הוברחו בידיעת הצבא המצרי ותוך העלמת עין מצידה מעלה חששות ותהיות בקרב הצד הישראלי למה יקרה ביום שאחרי המלחמה, ומדגישה את החשיבות של המעורבות הישראלית בפיקוח על הגבול המצרי של עזה.

יחסי ישראל–מצרים במסגרת מלחמת "חרבות ברזל"

תגובות ראשונות במצרים למלחמה

את תגובתה של מצרים לאירועי 7 באוקטובר צריך לחלק לשניים – תגובת העם המצרי ותגובת הממשלה המצרית ובעלי התפקידים בה. הגם ששתי התגובות הביעו קו שאינו תומך בישראל, תגובת האזרחים הייתה אנטי-ישראלית במובהק.

תגובת האזרחים והציבור

במהלך הימים שלאחר 7 באוקטובר, נערכו הפגנות ברחובות מצרים לתמיכה בעזתים והתקיימו מחאות נרחבות נגד הפעולה הצבאית של ישראל בעזה. במחאות השתתפו המוני אנשים, ביניהם השר לשעבר כמאל אבו-איטה שכיהן כשר תחת א-סיסי בין 2013 ל-2014, והן היו מלוות בכעס ברחוב המצרי.

שורה של אנשי תרבות, פוליטיקאים, עיתונאים ואומנים הביעו תמיכה והיללו את מעשי חמאס ואמרו כי הוא חלק לגיטימי מההתקוממות הפלסטינית. עיתונאים רבים, חלקם מקורבים לממשל ואנשי ציבור בעבר, פרסמו טורים המצדיקים את המעשים וכתבו כי חודש אוקטובר הוא חודש של ניצחונות והנחלת מפלות לאויב הישראלי. הם הוסיפו כי הצבא הישראלי נתפס שוב לא מוכן וכי תדמית "הבלתי מנוצח" שלו נסדקה פעם נוספת. נוסף על כך, אוניברסיטת "אל-אזהר", המוסד המוביל ללימודי דת וסמכות עיקרית בעולם הסוני, הראתה רוח פרו-חמאסית וקבעה כי "כל כיבוש בסופו של דבר ייגמר, לא משנה כמה ארוך או קצר הוא יהיה"[lxxvii].

מעבר לכל אלו, במהלך היום השני לאירועים (8 באוקטובר) התרחש פיגוע טרור באלכסנדריה שבו נרצחו שני ישראלים. הפיגוע נעשה על ידי מפגע בודד, אך הוא משקף הלך רוח בחברה המצרית – תמיכה בפלסטינים ובמעשיהם ורצון לפגיעה בישראל. נוסף לפיגוע זה, איש עסקים ישראלי נרצח (7 במאי) באלכסנדריה. במצרים טענו כי מדובר באירוע על רקע פלילי, אולם ארגון הטרור החדש "חלוצי השחרור – קבוצת השהיד מוחמד סלאח" לקח אחריות על הפיגוע ופרסם סרטון שבו לטענתו הוא מתעד את הרצח. הארגון קרוי על שם המחבל המצרי מוחמד סלאח[lxxviii], שביצע פיגוע ביוני 2023 ובו רצח שלושה חיילים.

חשוב להדגיש כי המלחמה באה על רקע משבר כלכלי במצרים ותחושות קשות בקרב האוכלוסייה המצרית, שמזדהה מאוד עם הציבור בעזה. בשל כך, השלטון המצרי רוצה לתת לתושבים את היכולת להתבטא, למחות ולפרוק את זעמו, אולם מצד שני הוא אינו יכול לאפשר מחאות רחבות מדי בשל הסכנה כי הן יציתו מרד נגדו.

תגובת הממשלה

בעוד הציבור המצרי הביע תמיכה בלתי מסויגת במעשי חמאס ובתושבי עזה, הממשלה המצרית הביעה עמדות מתונות יותר, אולם עדיין התנגדה לפעולה הישראלית ונמנעה מגינוי מעשי חמאס. נשיא מצרים א-סיסי אמר כי "מעשיה של ישראל הם עונש קולקטיבי"[lxxix] וקיים שיחה עם עבדאללה מלך ירדן, שבה דיברו על הסוגיה ועל הצורך למנוע הסלמה[lxxx]. שר החוץ המצרי התנגד "לכל ניסיון לחיסול הסיבה הפלסטינית באמצעים צבאיים או באמצעות עקירה". מאז הוא הביע התנגדות לאידיאולוגיה של חמאס ואמר כי כל קבוצת טרור היא מחוץ לקונצנזוס הפלסטיני^[lxxxi]. נוסף על כך, משרד החוץ שבראשו הוא עומד הוציא הצהרה שבה הוא מאשים את ישראל בפרוץ האירועים, בלי התייחסות לברוטליות ולאכזריות של חמאס.

תיווך במו"מ על עסקת חטופים והפסקת אש לצד מאבק עם קטר על תפקיד המתווכת

בדומה לסבבי לחימה קודמים בין ישראל לחמאס, גם במלחמה זאת מצרים מנסה לשמש מתווכת – גם בסוגיית החטופים וגם בתיווך להפסקת אש. בתחילה, תפקידה של מצרים כמתווכת הצטמצם, בגלל היקף המלחמה ותמיכת הרחוב המצרי בעזה ובגלל יריבתה במאבק על הובלת מאמצי התיווך – קטר^[lxxxii], זאת בניגוד לפעמים קודמות. אולם, כיום גברה מעורבותה של מצרים במגעי התיווך והשיח על עסקאות והיא משמשת מתווכת ומגשרת באופן נרחב יותר, בדומה למצב בעבר.

במסגרת המאבק, מאז תחילת המלחמה מנסה מצרים להביא לעסקת שחרור חטופים והפסקת אש בין הצדדים והיא מנהלת צירי קשר גם ישראל וגם עם חמאס. אך למרות זאת, בעסקת החטופים הראשונה ובשחרורי אסירים שהיו לפניה[lxxxiii] נזקפו מרבית הנקודות לזכותה של קטר, ששימשה המתווכת העיקרית. אולם כעת משלבות המדינות מאמצים ומציעות יוזמות משותפות בשביל להביא לעסקה נוספת – מצרים מארחת שיחות רבות בקהיר במטרה להגיע להסכמות בנושאים השונים. לדוגמה, בפברואר נערך מפגש של בכירים ישראלים בקהיר בנוגע לסוגיית החטופים ובתאריך 20 בפברואר הגיע אסמאעיל הנייה מלווה במשלחת למצרים, במטרה לדון במצב בעזה לאור המלחמה, בניסיון להוביל להפסקת אש ולעזור לתושבי הרצועה[lxxxiv].

ברקע מאבקן של מצרים וקטר להוביל את מאמצי התיווך עומדים האינטרסים של כל מדינה – קטר מנסה "להלבין" מעט את פרצופה לאור תמיכתה בחמאס והיותה אחד ממקורות המימון העיקריים שלו, ומצרים מנסה לייצב את מעמדה האזורי שנחלש בשנים האחרונות ולמצב את עצמה כאחת ממובילות מדינות ערב וכשומרת של תושבי עזה.

הומניטרי – דחיפה מצרית להכנסת סיוע הומניטרי לעזה

בתחילת המלחמה מצרים לא הכניסה סיוע הומניטרי לרצועת עזה לאור סירוב ישראל להעברת סיוע שאינו מתואם עימה, אך במקביל היא ריכזה המון ציוד לסיוע הומניטרי בסיני במטרה להעביר אותו לרצועה כשהדבר יתאפשר. במטרה להפעיל לחץ על ישראל לאשר הכנסת סיוע הומניטרי, מצרים הקשתה על יציאת אזרחים זרים מעזה בשבועות הראשונים של המלחמה, במקביל לקריאות חוזרות ונשנות להכנסת הסיוע, תוך הדגשה כי אי הכנסת סיוע הומניטרי מגבירה את הסיכון לרעב ולהפצת מחלות.

בסוף אוקטובר הלחץ המצרי יחד עם לחץ ממדינות נוספות עבד ו-20 משאיות הנושאות עליהן סיוע הומניטרי נכנסו לרצועת עזה ממעבר רפיח. הכנסת המשאיות נמשכה גם לאחר מכן, ונכון ל-17 באפריל 2024 נכנסו לרצועה למעלה מ-24 אלף משאיות הנושאות למעלה מ-453 אלף טון סיוע הומניטרי[lxxxv] ממעבר כרם שלום (הצד הישראלי) וממעבר רפיח (הצד מצרי), זאת לצד הצנחות סיוע אווירי. למרות הכנסת הסיוע, המצב ההומניטרי ברצועה ממשיך להתדרדר ובדומה לירדן, איחוד האמירויות וארה"ב, מצרים החליטה על פעולה להצנחת סיוע הומניטרי ברצועת עזה. על פי דובר צה"ל, בתחילת מרץ 2024 תואמו כ-21 מבצעי הצנחת סיוע הומניטרי בצפון הרצועה בסה"כ[lxxxvi], כך שלפחות חלק מסיוע זה נעשה בתיאום עם ישראל.

גם בסוגיה זאת אפשר לראות את תמיכת הציבור המצרי בתושבי רצועת עזה ואת הסולידריות שהוא חש עם המאבק הפלסטיני – ארגונים מצריים פרטיים ארגנו יוזמות עבור תושבי עזה, כמו חשבונות בנק שאליהם אפשר להעביר כסף לתרומה, תרומות דם וציוד שמיועד לעזה[lxxxvii].

תמרון בעזה, רפיח וציר פילדלפי – התגובה המצרית והחששות

מאז תחילת המלחמה, וביתר שאת מתחילת 2024, ישראל מצהירה שפעולה צבאית ברפיח היא מבחינתה בלתי נמנעת על מנת לנצח במלחמה ולהשמיד את יתרת גדודי החמאס. הדבר כולל גם את כיבושו מחדש של ציר פילדלפי, "ציר החמצן" של הטרור ברצועה, על מנת למנוע הברחות אמל"ח לתוך הרצועה ואת התעצמותה מחדש של עזה. מטרתה ארוכת-הטווח של ישראל היא חופש פעולה ביטחוני מלא ברצועת עזה, ולשם כך אזור "הסוגר הדרומי" בגבול מצרים הוא קריטי מבחינתה.

לטענת מספר גורמים, ביניהם שר הביטחון גלנט, ברפיח עדיין קיימות מנהרות, שאותן צריך להשמיד. מנהרות אלו מציבות בעיה כפולה – הן מאפשרות הברחת אמל"ח לתוך שטח הרצועה והן יכולות לאפשר למנהיגי חמאס לברוח לסיני תוך לקיחת החטופים הישראלים איתם.

מצרים, שאיננה מאמינה במוצהר במטרת העל של ישראל במלחמה, השמדת חמאס, סוברת כי מהלך כזה אינו אפשרי ובוודאי שלא רק באמצעות הפעלת כוח, ומתנגדת לפעולה ישראלית ברפיח ולכיבוש ציר פילדלפי. לאור צעד זה, שמבחינת ישראל הוא בלתי נמנע, גורמים בכירים במצרים, בראשם א-סיסי, הביעו את עמדתם מספר פעמים ואמרו כי הם לא ייתנו לצעד זה לקרות[lxxxviii]. בראייתם, מהלך שכזה פוגע בהסכם השלום בין המדינות ואף עלול להוביל להשעייתו ולביטולו, אמירה שחזרו בהם ממנה מאז (גם א-סיסי חזרו בו מאמירה זאת). אולם, יצוין כי מאז תחילת הלחימה ברפיח נשמעים קולות מצד אנשי תקשורת וגורמים נוספים המקורבים למשטר המצרי, הטוענים כי המבצע פוגע ביחסי המדינות עד כדי השעייתו או ביטולו של ההסכם.

החשש העיקרי הוא כי במקרה של פעולה קרקעית ברפיח, עשרות ומאות אלפי פליטים עזתים יעברו לשטח סיני בכוח, בין אם לאור הרצון לברוח משדה הקרב ובין אם לאור המשבר ההומניטרי ברצועה שיחמיר בעקבות פעולה שכזאת, עקב חסימת נתיבי המעבר למשלוחים ההומניטריים. פליטים אלו יתמקמו בסיני מבלי רצון לחזור לעזה גם בסיום המלחמה. צעד זה יתברר כבלתי הפיך ויסתום את הגולל על מדינה פלסטינית.

נוסף לסיבות אלו, מצרים רואה בכל פעולה לכיבוש ציר פילדלפי על ידי ישראל פגיעה בריבונות המצרית, מכיוון שעל פי ההסכמים בין המדינות היא האחראית על השליטה בציר. מתוך השקפה זאת, היא גם מתנגדת להצבת מערכות התרעה והפעלת כטב"מים באזור הציר והיא מתעקשת כי לפני המלחמה ביצעה את עבודתה כמו שצריך והשמידה את כל המנהרות בין עזה לסיני. נוסף להתבטאות המצריות, גם שר החוץ של האיחוד האירופי, ג'וזף בורל, הזהיר מתוצאותיה של פעולה זו – קטסטרופה הומניטרית ומתחים גוברים עם מצרים.

אולם למרות ההתנגדות העיקשת לפעולה ישראלית חד צדדית ברפיח, ייתכן שפנייה לשיתוף פעולה עם המצרים תשנה את דעתם ותרכך את עמדתם בנושא. שיתוף פעולה שכזה, שיכול להתבטא רק ביידוע על הפעולות המתבצעות תוך שמירה על האינטרסים המצריים והבטחה למתווה של שליטה מצרית בציר פילדלפי ביום שאחרי המבצע, עשוי להוביל להעלמת עין מצד המצרים ואף תמיכה מסוימת.

בכל מצב, האינטרסים הישראליים הם אלו שאמורים להוביל את הדרג המדיני בקבלת ההחלטות ולעמוד בראש סדר העדיפויות, אך הפעולות הישראליות עשויות להתבצע תוך מענה גם על האינטרסים המצריים.

פליטים – התנגדות עזה לקליטת פליטים ואיום על המשך הסכם השלום

מאז פתיחת המלחמה נעו מאות אלפי פליטים מכל שטח הרצועה לאזור רפיח וכיום על פי ההערכות נמצאים שם כ-1.4 מיליון תושבים[lxxxix]. בתחילת המלחמה הפעילה ישראל לחץ חוזר ונשנה על מצרים לקלוט פליטים מרצועת עזה, וגורמים בממשלה הישראלית אף הביעו נכונות לדחוף אותם לצד המצרי. בתגובה, מצרים התנגדה לכך בתוקף וגינתה את הרעיון לדחיקת הפליטים לשטחה. בין הסיבות לכך אפשר למנות שלוש עיקריות:

1. העובדה כי בשנים האחרונות מצרים ניהלה מלחמה קשה נגד דעא"ש וארגוני טרור אחרים בחצי האי סיני, מלחמה שעלתה לה בחיים ובכסף רב, והיא חוששת שהעברת פליטים עזתים תלבה מחדש את פעילות הטרור בחצי האי[xc].
2. סיבה נוספת היא החשש של מצרים שבזמן העברת הפליטים יעברו גם אנשי חמאס לסיני, ובעתיד יבצעו אלו תקיפות נגד ישראל ויגבירו את ההשפעה של חמאס במדינה. בתגובה לכך תצטרך ישראל לתקוף בסיני, מצב שאותו מצרים לא יכולה להרשות לעצמה ושלטענתה מסכן את הסכם השלום ביניהן.
3. חשש נוסף הוא זליגה של הפליטים לעומק מצרים, מהלך שיחזק תנועות אופוזיציה כמו האחים המוסלמים, שבהן המשטר המצרי נאבק.

למרות ההתנגדות הנחרצת של מצרים לקליטת פליטים היא עדיין מתכוננת לתרחיש שכזה, והיא הכינה תוכנית הכוללת הקמת עיר אוהלים בגבול המצרי עם עזה (ליד העיר שיח' זוויד). נוסף להגברת השמירה באזור, היא גם הקימה אזור חיץ ברוחב 5 ק"מ והציבה חומות בטון לאורך הגבול, כמעין מובלעת בתוך שטחה לגידור זרם הפליטים האפשרי ומניעת זליגתו לעומק סיני ומצרים. במידה שהיא אכן תיאלץ לקלוט פליטים, הם יוכלו להיכנס עד 14 ק"מ לתוך מצרים. יצוין כי מאז תחילת המלחמה קלטה מצרים כ-1,700 פצועים מרצועת עזה ונתנה להם להתאשפז במדינה.

כפי שנכתב קודם, במרץ 2024 דווח כי האיחוד האירופי יעניק למצרים 7.4 מיליארד יורו עד שנת 2027. זאת, במטרה לסייע למצרים לחיזוק כלכלתה[xci], בין היתר לאור החשש שהיא תצטרך לקלוט פליטים מעזה בעקבות המלחמה. ברקע למהלך נמצאת העובדה כי בשנים האחרונות מצרים קלטה מאות אלפי פליטים מסוריה, סודאן ודרום סודאן. חוסר יציבות כלכלית במדינה מעלה את החשש של מדינות אירופה כי הפליטים ינסו להגר אליהן, ובכל רחבי היבשת מתמודדים עם משבר הגירה ופליטים.

לאור העובדות כי מצרים כבר קלטה מספר רב של פליטים, הסיוע הכלכלי שהאיחוד האירופי יעניק לה והמצב ההומניטרי ברצועה עולות מספר תהיות ושאלות: האם אי אפשר לקלוט מספר מסוים של פליטים מרצועת עזה ולנסות לשלבם במדינה, בדומה לפליטים ממדינות אחרות שכבר נקלטו במדינה, באופן שלא יפגע באינטרסים המצריים ולא יוביל לתרחישים שמהם מצרים חוששת? האם אי אפשר לסייע לחלק מהפליטים להגר למדינות נוספות לאור המצב ההומניטרי ברצועה? מדוע הפליטים שכבר הגיעו למדינה לא הדאיגו את מצרים כמו הגעה של פליטים מרצועת עזה? האם הטענה כי הדבר יפגע במאמצים הפלסטיניים להקמת מדינה מצדיקה משבר הומניטרי שכזה ואת המצב שבו הפליטים נתונים כעת?

צבא בסיני – העברת כוחות וחיזוק ביצורים מחשש למעבר פליטים

מאז היום השביעי למלחמה החלה מצרים להגביר את כמות הכוחות בגבול עם עזה וליד רפיח, נוסף להצבת מחסומי בטון, במטרה לחסום מעבר של עזתים לשטחי סיני[xcii], כפי שצוין לעיל. לטענת גורמים אמריקאיים אמרה מצרים כי במידת הצורך היא תעביר עוד כוחות לגבול, כולל טנקים. ואכן, לאור החשש המצרי ממעבר פליטים לסיני וברקע הדיווחים על כניסה ישראלית מתוכננת לרפיח החלה מצרים לתגבר את הגבול בטנקים, בנגמ"שים ובחיילים נוספים. במהלך סוף ינואר–תחילת פברואר העבירה מצרים כ-40 טנקים ונגמ"שים לצפון מזרח סיני[xciii], במטרה להתכונן לתרחיש שכזה. יצוין כי בינואר האחרון הכריזה מצרים על שני מבצעים נגד הברחות סמים בצפון מזרח סיני, ככה"נ בכדי להראות שהיא עדיין שולטת באזור ושישראל אינה יכולה לעשות ככל העולה על רוחה. חשוב להדגיש, כפי שנכתב בחלק הראשון של הסקירה, כי בשנים האחרונות העבירה מצרים כוחות צבא רבים לאזור צפון-מזרח סיני לצורך מאבק בטרור.

הצבעות באו"ם – הצבעות באו"ם לטובת הפסקת אש, ללא הכרה מספקת בצורך המבצעי של הפעולה

בשתי ההצבעות שנערכו באו"ם מתחילת המלחמה[xciv] הצביעה מצרים בצורה שלא תואמת את האינטרסים הישראליים באופן מלא. בהצבעה שנערכה באו"ם ב-27 באוקטובר הצביעה מצרים בעד קריאה להפסקת אש וקראה בין היתר לגינוי לפעולות ישראל במלחמת חרבות ברזל^[xcv]. במקביל הצביעה נגד הוספת פסקה שמגנה את מעשי חמאס במפורש. בהצבעה נוספת שנערכה באו"ם ב-12 בדצמבר הצביעה מצרים בעד אימוץ קריאה להפסקת אש הומניטרית מיידית בעזה, נוסף לקריאה לשחרור כל השבויים ללא תנאים^[xcvi]. קריאות אלו מתעלמות מהזוועות שביצע חמאס ב-7 באוקטובר ומהצורך של ישראל להשמיד את חמאס ולדאוג לכך שאף ארגון טרור או גורמים שאינם מכירים בזכותה של ישראל להתקיים ישלטו ברצועה, במטרה לשמור על הצורך הבסיסי של כל מדינה – ביטחון לתושביה והגנה על הגבולות.

נוסף על כך, מצרים גינתה את החלטת ארה"ב (20/2/24) להטיל וטו במועצת הביטחון של האו"ם נגד החלטה הקוראת להפסקת אש מיידית בעזה^[xcvii]. אולם, בהצבעה נוספת במועצת הביטחון של האו"ם, שנערכה בסוף חודש מרץ (25/3/24), ארה"ב החליטה לא להטיל וטו על קריאה להפסקת אש בחודש הרמד'אן, שאינה כוללת את גינוי חמאס וקריאה לשחרור החטופים. מדובר בשינוי הקו האמריקאי מההצבעה שנערכה בחודש פברואר, שסביר כי מצרים תומכת בו.

במקביל להצבעות באו"ם, מצרים הודיעה (ב-12 במאי) כי היא תצטרף לתביעה של דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינ"ל בהאג, זאת בטענה כי המבצע הישראלי ברפיח פוגע באזרחים בעזה וכי הוא גורם הרס רב לתשתיות ברצועה.

פגיעה כלכלית – תעלת סואץ

המתקפות של ארגון הטרור של החות'ים בתימן, פרוקסי איראני, על כלי שיט באזור מיצר באב אל-מנדב, מאיימות על חופש השיט הבינ"ל בציר קריטי זה. איום זה משפיע ישירות על התנועה הימית החופשית אל תוך תעלת סואץ, מה שפוגע קשות בהכנסות המצריות מהתעלה, שעמדו בשנה הפיסקלית 2022/2023 על כ-9 מיליארד דולר[xcviii]. על פי נתונים שפורסמו, בתחילת 2024 צנח היקף ההכנסות מתעלת סואץ ב-40% והיקף האוניות העוברות בה ירד ב-30% בהשוואה לאותו פרק זמן בשנה שלפני[xcix]. אם נעריך על פי חסימת תעלת סואץ בידי האונייה "Ever Given" ב-2021, כל יום שבו התעלה חסומה לגמרי יוביל לפגיעה בהכנסות בסכום של בין 12 ל-15 מיליון דולר.

מבט לעתיד – הרצועה והפלסטינים בעתיד בראי מצרים

ביום שאחרי המלחמה, מצרים רוצה לבסס הנהגה חדשה (שאינה חמאס או הרשות הפלסטינית) לציבור הפלסטיני[c], בין היתר לאור העליות והמורדות שהיא ידעה עם הרשות הפלסטינית, ההנהגה הנוכחית של הציבור הפלסטיני ביהודה ושומרון. אבל למרות הרצון להנהגה חדשה ברצועה, מצרים חוששת שבבחירות דמוקרטיות נוספות, כפי שהיה ב-2006, חמאס או גורם דומה יזכו, נוסף לחשש מתהליכי רדיקליזציה בציבור הפלסטיני. למרות הרצון להחלפת הנהגת חמאס, ראש הלשכה המדינית של חמאס אסמאעיל הנייה מגיע לפסגות מדיניות במצרים ומשוחח עם ראש המודיעין המצרי בנושאים שונים (גם לפני המלחמה).

במסגרת זאת, מצרים מנסה לקדם הקמה של ממשל עצמאי בעזה, כשישנן שתי אפשרויות עיקריות – האפשרות הראשונה היא ממשלת טכנוקרטים עזתים עצמאיים, שאינם תלויים בפת"ח, חמאס או בגא"פ. האפשרות השנייה היא ממשלה מאוחדת המורכבת מהסיעות השונות, בתמיכה של אש"ף[ci].

מבחינת הסדרים ביטחוניים, לטענת בכירים מצריים, מצרים אינה מוכנה לקחת חלק בניהול הביטחון ברצועה לאחר סיום המלחמה[cii]. מקורות מסוימים מדווחים כי מצרים שוקלת לתת לישראל חלק בשליטה והאבטחה בציר פילדלפי ביום שאחרי המלחמה, אולם התקשורת הממשלתית במצרים מכחישה דיווחים על רעיון שכזה, בין היתר לאור דעת הקהל במדינה.

בנוגע להקמת מדינה פלסטינית, כמה מדינות אירופיות טענו כי יש אפשרות שיכירו במדינה פלסטינית, גם אם זה אומר הכרה חד צדדית ללא הסכם עם ישראל. מצרים, לצד מדינות ערביות נוספות, מצפה שיינקטו צעדים אמיתיים מעבר להכרזות ולאמירות בתקשורת של המדינות ושאכן יתבצעו מהלכים בכיוון זה.

המלצות

משמעויות

כיום, המלחמה בין ישראל לחמאס מציבה אתגרים והזדמנויות ליחסי ישראל–מצרים. לצד זאת, מצרים עצמה עוברת תהליכים שיוצרים אתגרים והזדמנויות. אפשר לחלק אותם לשניים – אלה הנוגעים לטווח הזמן הקצר ואלה הנוגעים לטווח הזמן הארוך.

טווח הזמן הקצר – מלחמת "חרבות ברזל"

לנוכח האירועים במלחמה, מצרים היא בעלת ברית פוטנציאלית ושיתוף הפעולה איתה הוא חיוני והכרחי, למען עיצוב "היום שאחרי" בעזה והשגת מטרות המלחמה. אכן קיימים מתחים ביחסים איתה, בעיקר לאור המחויבות המצרית לתמוך בפלסטינים, הדאגה המצרית ממעבר אוכלוסייה פלסטינית מעזה לסיני והחשש שהמלחמה תיצור איומים על היציבות הפנימית במצרים (עד כה, בניגוד לירדן, המצב במצרים שקט יחסית), אולם באופן כללי מצרים היא אחת המדינות הערביות בעלות הפוטנציאל הגדול ביותר לשיתוף פעולה, עקב קרבתה למערב ולארה"ב והיריבות עם תנועת האחים המוסלמים. במסגרת זאת, אלו האתגרים וההזדמנויות ביחסים עם מצרים בטווח הזמן הקצר:

שיתוף פעולה עם מצרים בהשגת מטרות המלחמה – מצרים גובלת בחלקה הדרומי של רצועת עזה ושולטת על ציר פילדלפי, רצועה באורך 14 ק"מ וברוחב של מאה מטרים, שדרכה הוברח מרבית האמל"ח ששימש את חמאס ואת ארגוני הטרור ברצועה. כדי להשיג את מטרות המלחמה, השמדת חמאס ושחרור החטופים, מדינת ישראל צריכה להמשיך בתמרון הקרקעי ברפיח, לכבוש את ציר פילדלפי ולשלוט בו גם בסיום המלחמה. לאור ההתנגדות המצרית לתוכניות הישראליות והאיומים שהיא משמיעה, ישראל צריכה לחתור להסכמות עם מצרים לגבי פעולות ההמשך, תוך עמידה על מימוש מטרותיה ובה בעת גילוי רגישות ככל האפשר לאינטרסים ולרצונות המצריים. יתר על כן, דווקא נוכח המתח סביב הכניסה של צה"ל לרפיח, החרפת הטון המצרי וחוסר הרצון של מצרים בהישגים של חמאס, יש מקום למעורבות משמעותית של מצרים בתיווך להשגת עסקה לשחרור החטופים. ואכן, מצרים נטלה סוף סוף את שרביט הובלת המו"מ מקטר והיא פועלת ישירות מול סנואר ויוזמת הצעות פשרה חדשות, בתחילה כדי למנוע כניסה של ישראל לרפיח וכעת כדי להוביל לסיום הלחימה.

מינוף היבטים כלכליים – עוד טרם המלחמה בעזה מצרים נמצאת במשבר כלכלי, המתבטא באינפלציה (כ-34% בשנת 2023) ובאחוזי עוני (כ-29.7% נכון לשנת 2019) גבוהים, בפיחות נרחב בערך הלירה המצרית ובמשבר חוב (החוב החיצוני של מצרים עומד על מעל ל-165 מיליארד דולר). לצד זאת, א-סיסי מוציא לפועל פרויקטים גרנדיוזיים שעולים עשרות מיליארדי דולרים. כמו הקמת "העיר המנהלית החדשה", אזור "נילוס דלתא" חדש ועיר חוף חדשה, ללא תועלת ממשית מיידית. במקביל, בניית "סכר התחייה" ע"י אתיופיה, שיושב על המקור העיקרי של נהר הנילוס שסביבו חיה מרבית האוכלוסייה במצרים, מעלה את הסיכון להחרפת הבעיות הקיימות, לצד בעיות נוספות, כמו עלייה באחוז האבטלה, במחירי המזון ובמחירי האנרגיה נוסף לירידה בתפוקה החקלאית. ישראל יכולה להשתמש במנופים כלכליים – יצוא הגז למדינה, קשריה עם ארה"ב והיחסים הדיפלומטיים של ישראל עם אתיופיה, כדי לסייע למצרים להתמודד עם מצוקותיה ובתמורה לקדם השגת אינטרסים ישראליים במלחמה ולהוביל לתמיכה מצרית בהם, עד כדי נכונות לאפשר מעבר פליטים מעזה דרך מצרים.

רתימת פעולות החות'ים לאינטרסים הישראליים – תקיפות החות'ים נגד כלי שיט בכניסה לים האדום גרמו לירידה נרחבת של כ-40% בהכנסות המצריות מתעלת סואץ. לאור זאת, צריך לנסות ואף אפשרי לרתום את מצרים לתמיכה בפעילות הצבאית נגד החות'ים שמבצעות מדינות המערב להשגת יעדים משותפים כמו פגיעה ביכולות החות'ים ואיראן, שמממנת ומכווינה אותם.

גיוס המערב – במקביל, ליכולת הישראלית, גם לארה"ב ולאיחוד האירופי יכולת להשפיע על מצרים – סיוע אמריקאי של מעל ל-1.3 מיליארד דולר בשנה (מצרים ביקשה סיוע של 1.44 מיליארד דולר לשנת 2024), הלוואות והשקעות מצד האיחוד האירופי ועסקאות אמל"ח נרחבות. במידה שהרצון להשתמש בהם יהיה קיים, הן תוכלנה להשפיע על מצרים במטרה להוביל לשינוי במדיניות המצרית בכל הנוגע לסוגיות הקשורות למלחמה בעזה. הדבר מחייב שינוי מדיניות מצד הממשל האמריקאי והאיחוד האירופי. חשוב להדגיש כי הפעלת לחץ שכזאת צריכה להיעשות בזהירות ובמתינות מחשש שתדחף את קהיר להחלפת התמיכה הכלכלית המערבית בכזאת מטעם סין, שבעשור האחרון היקף המסחר בינה לבין מצרים גבר.

הסתכלות ארוכת טווח

גם בטווח הזמן הארוך, סביר שהמחויבות המצרית למדיניות הפרגמטית המאפיינת אותה כיום, למחנה המדינות המתונות בעולם הערבי-סוני ולמערכת היחסים עם ארה"ב והמערב תתקיים לאורך זמן, וכנגזרת מכך תישמר גם המחויבות להסכם השלום עם ישראל ולהתנגדות לאחים המוסלמים, תוך כדי המשך התמיכה בפלסטינים.

עם זאת, אי אפשר לקחת את השותפות עם מצרים כמובנת מאליה. כיום מצרים עוברת כמה תהליכים ומגמות (התעצמות צבאית, מתחים עם ארה"ב, קריצות לרוסיה וסין) שמעלים חשש לגבי עתיד היחסים עימה. עקב זאת, מדינת ישראל צריכה לשמר עין פקוחה ולהחזיק תוכניות מגירה גם לאפשרות שהמציאות תשתנה. במסגרת זאת, להלן האתגרים וההזדמנויות ביחסים עם מצרים בטווח הזמן הארוך:

שיפור היחסים עם הגורמים הבעייתיים באזור ("ציר הרשע") – לאור הירידה בתמיכה האמריקאית בשנים האחרונות, והתעוררות הספק במחויבות ארה"ב להגן על בעלות בריתה, מצרים העמיקה את מדיניות גיוון מקורות ההצטיידות הצבאית שלה והיא רוכשת נשק ואמל"ח בהיקף של מיליארדי דולרים ממגוון מדינות, ביניהן רוסיה וסין, שהגדילו את היקף ההשקעות שלהן במדינה. המשך הירידה בתמיכה האמריקאית והמערבית, לצד ההתקרבות הכלכלית בין המדינות והקו המתרפס וההססני שאותו מובילות מדינות המערב למול "ציר הרשע", עשויות לדחוף את מצרים יותר ויותר לעבר הסכמים עם מדינות אלו. נוסף על כך ניכרת הפשרה ביחסים עם איראן ועם המדינות המזוהות עם האחים המוסלמים, קרי קטר ותורכיה, שעד לאחרונה היחסים עימן היו מתוחים. התקרבות זו נראית בשלב זה כמהלך טקטי המיועד לשפר את כושר המיקוח של קהיר ולחזק את מעמדה האזורי ואת יכולתה להתמודד עם האתגרים הכלכליים, אבל אם יתרחב המהלך ויהפוך לשינוי אסטרטגי תהיינה לכך השלכות מדאיגות על ביטחונה של מדינת ישראל, לצד פגיעה במרחב ההשפעה של העולם המערבי. במידה ששינוי כזה אכן יקרה, הסיכוי לתקיפות מצד הצבא המצרי יעלו בצורה משמעותית ויידרש ממדינת ישראל שינוי ממשי בהרכב צה"ל. לאור זאת, על מדינת ישראל להכין תוכניות בניין כוח לתרחיש שכזה (למשל, הגדלת היקף כוחות השריון וחיל הרגלים של צה"ל).

התעצמות צבאית מצרית – זה שנים רבות, תוך כדי דבקות בהסכם השלום ושיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל, הצבא המצרי עובר תהליכי מודרניזציה ובניין כוח, כולל התחמשות באמצעי לחימה רבים ומתקדמים, שדרוג תשתיות ושיפור ההכשרות. תהליכים אלו יוצרים פוטנציאל איום למדינת ישראל ולביטחונה, במיוחד מכיוון שהיא לא מתכוננת לאפשרות שמצרים תהפוך מאיום אפשרי לאיום מוחשי. הממשלה ומערכת הביטחון הישראלית צריכות בתום המלחמה לקיים דיון אסטרטגי בנושא מצרים ולבחון כיצד יש להיערך מול אפשרות זו, ובפרט מה נדרש לעשות כעת. למשל, שיפור ההיכרות המודיעינית של צבא מצרים ויכולותיו.

הסכם השלום בין המדינות – כאמור, כיום לא נראה כי עומדת סכנה ממשית להקפאת או לביטול הסכם השלום בין המדינות, למרות חילוקי הדעות באשר לפעולה ברפיח. אך למרות זאת צריך לקחת בחשבון כי המשך המשבר הכלכלי במצרים ואף החרפה שלו, במיוחד בהיבטים הנוגעים לדור הצעיר ולמעמד המשכיל, לצד תחושות מצד הציבור (שמביע רגשות אנטי-ישראליים) כי הממשלה המצרית לא תומכת בתושבי עזה במידה מספקת, עלולים להוביל למחאות. מחאות אלו עלולות להתפתח ולהגיע להיקף נרחב מספיק שיקשה על הממשלה להשתלט עליהן, וישפיע על תהליך קבלת ההחלטות המצרי בכלל הנושאים, ביניהם נושאים הנוגעים למלחמה, ליחסים בין המדינות ולהמשך הסכם השלום. בתרחיש קיצון, המחאות אף עלולות להוביל למהפכה בשלטון במדינה ולעליית שלטון שאינו תומך בהמשך הסכם השלום עם ישראל. במקביל לאפשרות זאת, מדינת ישראל צריכה לנסות ולהוביל להתחממות ביחסים בין המדינות ואף לתלות מצרית בישראל, תוך שימוש במנופי ההשפעה הכלכליים והמדיניים של ישראל, כך שתרחיש של הפרת הסכם השלום לא יתאפשר מבחינה ריאלית לכל ממשלה מצרית שלא תהיה, כפי שגם ממשלת האחים המוסלמים, בהובלת מוחמד מורסי, נשארה מחויבת אליו.

[i] להרחבה בנושא – Michael Doran, “Ike’s Gamble”, Simon and Schuster, 2016 // מייקל דוראן, "צומת סואץ", הוצאת סלע מאיר, 2022
[ii] https://www.cfr.org/global-conflict-tracker/conflict/civil-war-libya
[iii] https://mida.org.il/2020/02/06/%D7%94%D7%A7%D7%A8%D7%91-%D7%A2%D7%9C-%D7%9C%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%95%D7%A4%D7%9A-%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%93-%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%90-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%A8/
[iv] https://www.makorrishon.co.il/international/610449/, https://www.haaretz.co.il/news/world/africa/2023-12-25/ty-article-magazine/.premium/0000018c-9d8c-ddc3-a1bf-bfeeea6c0000 , https://news.walla.co.il/item/3623215
[v] https://idsf.org.il/interviews/let-my-people-know-2/
[vi] https://www.aljazeera.com/news/2024/2/14/turkey-and-egypt-seal-diplomatic-thaw-at-cairo-summit
[vii] https://www.intellinews.com/turkish-gas-deal-in-libyan-waters-illegal-charge-egypt-and-greece-258833/
[viii] https://www.aljazeera.com/news/2023/9/5/egypt-reliant-on-imports-buys-more-russian-wheat
[ix] https://economymiddleeast.com/news/new-delta-the-largest-in-the-history-of-egyptian-agricultural-projects/
[x] https://www.bbc.com/news/business-31874886
[xi] https://edition.cnn.com/world/egypt-new-administrative-capital-spc-intl/index.html
[xii] נכון למרץ 2024 גרות בעיר כ-1,500 משפחות. https://edition.cnn.com/world/egypt-new-administrative-capital-spc-intl/index.html. נוסף על כך, על פי צילומי לוויין אפשר לראות כי העיר כמעט אינה מאוכלסת.
[xiii] https://english.news.cn/20240224/f61b56774c344ad482b49217a1d74ae4/c.html
[xiv] https://www.investmentmonitor.ai/news/egypt-uae-to-develop-ras-el-hekma-area-fdi/?cf-view
[xv] https://financialpost.com/pmn/business-pmn/egypt-clinches-biggest-deal-ever-with-uae-investing-35-billion
[xvi] אחוז האבטלה בקרב צעירים שסיימו תיכון או בעלי השכלה גבוהה יותר עומד על 34 אחוזים, לעומת אחוז האבטלה של כאלה שלא זכו להשכלה כלל, שעומד על 13 אחוזים. https://www.unicef.org/egypt/media/10841/file/Youth%20Unemployment%20in%20Egypt%20(English).pdf
[xvii] אחוז האבטלה בקרב צעירים בגילאי 20 עד 24 בשנת 2021 עמד על 19.7 אחוז, בעוד אחוז האבטלה בקרב כלל האוכלוסייה בגילאי 15 עד 64 בשנת 2021 עמד על 7.4 אחוז .
[xviii] אחוז האבטלה בקרב כלל האוכלוסיה כן ירד מ-13.3 אחוז אבטלה ב-2014 לפחות מ-7 אחוזי אבטלה ב-2023. https://www.egypttoday.com/Article/1/127386/Egypt%E2%80%99s-Ministry-of-Labour-facilitates-7M-employment-opportunities-over-Decade, https://mped.gov.eg/singlenews?id=5162&lang=en
[xix] ד"ר מירה צורף, https://dayan.org/he/content/5116
[xx] https://www.madamasr.com/en/2023/05/11/news/u/fy-2023-24-draft-budget-new-debt-to-pay-old-debt/
[xxi] International Monetary Fund
[xxii] https://www.reuters.com/markets/egypt-signs-expanded-8-billion-loan-deal-with-imf-2024-03-06/#:~:text=March%206%20(Reuters)%20%2D%20The,the%20currency%20to%20trade%20freely.
[xxiii] https://www.imf.org/en/Countries/EGY/Egypt-qandas#Q1
[xxiv] https://www.gov.il/he/departments/news/economy-news-290522
[xxv] Qualified Industrial Zone, הסכם אזורי סחר מועדפים שנחתם בין ישראל מצרים וארה"ב בשנת 2004, המאפשר יצוא של מוצרים פטורים ממכס ממצרים לארה"ב, כל עוד המוצר כולל תשומות בשיעור של 10.5% שמקורן בישראל.
[xxvi] https://israel-trade.net/%D7%94%D7%A8%D7%97%D7%91%D7%AA-%D7%94%D7%A1%D7%97%D7%A8-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%9C%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D/
[xxvii] ההסכם נחתם בין חברת האחזקות המצרית "דולפינוס" עם הבעלים של מאגרי תמר ולווייתן. הממשלה הישראלית ככה"נ לקחה חלק בתהליך התיווך בהסכם. כחלק מההסכם רצתה מצרים להסדיר את החוב של חברות הגז המצריות לחברת החשמל הישראלית, העומד על כ-1.76 מיליארד דולר.
[xxviii] הגז מוזרם למתקני הזיקוק המצרים "דמייטה" ו"אידקו" ומיוצא אחר כך לאירופה. היקף ההכנסות מיצוא זה מוערך בכ-22 מיליארד דולר בעשר שנים.
[xxix] היצוא יגדל מ-2 BCM (Billion Cubic Meters) בשנה לכ-6 BCM בשנה, עלייה של פי שלושה בהיקף היצוא. ראו https://www.calcalist.co.il/market/article/hjltxxaia ו- https://www.calcalist.co.il/local_news/article/skifvjy2p
[xxx] https://www.inss.org.il/publication/gas-deal-egypt-israel-deepens-anchor-eastern-mediterranean/
[xxxi] https://www.calcalist.co.il/world_news/article/b1fmcbpfa
[xxxii] Liquified Natural Gas, גז טבעי נוזלי. מדובר בגז טבעי שעבר תהליכי הנזלה בשביל הקלה על אחסונו ושינועו.
[xxxiii] בתחילת נובמבר 2023 דווח על ירידה בהיקף היצוא בעשרות אחוזים, אך בסוף החודש נאמר כי ישראל הזרימה גז בהיקף של 80% מההסכם. אפשר להניח כי נכון לעכשיו לא קיימות בעיות באספקת הגז לפי החוזה. ראו https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001463541 ו- https://www.calcalist.co.il/local_news/article/bkjhqlgx6
[xxxiv] https://ustr.gov/countries-regions/europe-middle-east/middle-east/north-africa/egypt, https://ustr.gov/sites/default/files/files/reports/2015/NTE/2015%20NTE%20Egypt.pdf, https://www.amcham.org.eg/information-resources/trade-resources/egypt-us-relations/trade-investment-relations-profile
[xxxv] https://www.amcham.org.eg/information-resources/trade-resources/egypt-us-relations/us-foreign-assistance-to-egypt
[xxxvi] https://www.businesstodayegypt.com/Article/1/4257/Trade-between-Egypt-and-EU-drops-19-in-2023 , https://webgate.ec.europa.eu/isdb_results/factsheets/country/details_egypt_en.pdf
[xxxvii] https://www.eeas.europa.eu/egypt/european-union-and-egypt_en?s=95
[xxxviii] https://neighbourhood-enlargement.ec.europa.eu/european-neighbourhood-policy/countries-region/egypt_en
[xxxix] הסיוע מתבסס על הסכם לשיתוף פעולה שחתמו הצדדים בשנת 2004. ההסכם יכלול בין היתר תמיכה בענף האנרגיה המצרי, סיוע בהתמודדות עם הפליטים שכבר הגיעו למדינה מסודאן וסיוע בחיזוק הגבול עם לוב, שממנה מגיעים רוב המהגרים לאירופה באמצעות שיט בים התיכון.
[xl] https://tradingeconomics.com/egypt/exports/china
[xli] https://www.agbi.com/economy/2023/11/china-956m-egypts-central-bank/
[xlii] https://www.china-briefing.com/news/china-egypt-bilateral-trade-and-investment-prospects-are-bright/
[xliii] https://www.washingtoninstitute.org/policy-analysis/growth-chinese-influence-egypt-signs-and-consequences
[xliv] https://www.dailynewsegypt.com/2023/07/26/trade-exchange-between-egypt-russia-reaches-4-7bn-in-2022-capmas/, https://www.egypttoday.com/Article/3/43044/Trade-exchange-between-Egypt-Russia-registers-6-7B-in-2017, https://www.egypttoday.com/Article/3/130006/Egypt-Russia-trade-exchange-increases-by-14-during-2023 , https://tradingeconomics.com/egypt/exports/russia, https://tradingeconomics.com/russia/exports/egypt, https://www.zawya.com/en/economy/north-africa/egyptian-russian-trade-exchange-up-14-yoy-in-11-months-q8zirb15, https://www.sis.gov.eg/Story/183890/CAPMAS-21.6%25-rise-in-Egyptian-exports-to-Russia-in-2022?lang=en-us
[xlv] https://www.runi.ac.il/research-institutes/government/ips/activities/newsletter/albo-har-zvi-2-5-22/
[xlvi] https://www.newarab.com/news/egypts-brics-membership-officially-activated
[xlvii] ראשי תיבות של ברזיל, רוסיה, איראן, סין ודרום אפריקה באנגלית.
[xlviii] כלל החברות בארגון הן: רוסיה, סין, הודו, דרום אפריקה, איראן, סעודיה, איחוד האמירויות, ברזיל, אתיופיה ומצרים.
[xlix] ארגון המדינות המתועשות המורכב מארה"ב, גרמניה, צרפת, איטליה, בריטניה, קנדה, יפן. האיחוד האירופי נכלל גם כן בארגון, אך בסטטוס שונה משבע המדינות.
[l] https://www.globalfirepower.com/country-military-strength-detail.php?country_id=egypt
[li] חלקים נרחבים מהפרק מתבססים על מחקר שנעשה במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון ועל בסיס כתבה שפורסמה ב-Forbes Israel. למחקר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון ראו https://jiss.org.il/he/henkin-egypt-military/ . לכתבה ב-Forbes ראו https://forbes.co.il/ten-years-of-arming-what-threat-is-egypt-preparing-for/ .
[lii] https://www.sipri.org/sites/default/files/2020-10/bp_2010_egyptian_military_spending_2.pdf
[liii] מדובר בצוללות מתקדמות מתוצרת Thyssenkrupp. הצוללות מאפשרות יכולת פעולה חשאית בטווחים ובמשכי זמן ארוכים, ולנהל באמצעותן מבצעים לאיסוף מודיעין נוסף ליכולת לשלוח כוחות מיוחדים למשימות. אישור העסקה גרר ביקורות רבות בישראל, עקב הטענות כי האישור ניתן ללא התייעצות או יידוע גורמי מקצוע, שהביעו ביקורת על העסקה בדיעבד. https://www.timesofisrael.com/egypt-receives-third-german-submarine-of-four-promised-in-deal/
[liv] https://www.nytimes.com/2013/10/10/world/middleeast/obama-military-aid-to-egypt.html
[lv] https://www.aljazeera.com/news/2015/4/1/us-lifts-arms-embargo-on-egypt
[lvi] https://pomed.org/publication/fact-sheet-u-s-military-assistance-to-egypt-separating-fact-from-fiction/
[lvii] בשנת 2022 ארה"ב הקפיאה העברה של 130 מיליון לסיוע למצרים ו-85 מיליון דולר נוספים קוצצו מהסיוע האמריקאי למצרים והועברו לטייוואן וללבנון. https://www.washingtonpost.com/national-security/2023/09/14/egypt-taiwan-military-aid/
[lviii] להרחבה ראו https://www.dekelegypt.co.il/230205, https://www.dekelegypt.co.il/200507, https://www.dekelegypt.co.il/211205.
[lix] 50 גשרים צפים, גשר מיתרים אחד, שני גשרי מסילות ברזל ושש מנהרות. בסך הכול 59 מעברים, 39 הוקמו מאז 2013. https://www.dekelegypt.co.il/230205
[lx] שדה התעופה נמצא באזור B לפי הסכם השלום.
[lxi] https://www.twz.com/29762/egypts-new-octagon-ministry-of-defense-complex-looks-like-an-alien-base-from-space , https://www.toolify.ai/ai-news/egypts-mega-project-new-capital-octagon-in-the-desert-186681,
[lxii] https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001199046
[lxiii] ייתכן כי מדובר במספר גבוה יותר של בתי כלא. https://dayan.org/he/content/5116
[lxiv] https://www.dekelegypt.co.il/211123
[lxv] על פי הסכם השלום בין המדינות שטחה של מצרים מחולק לארבעה אזורים – אזורים A, B  ו-C, הנמצאים תחת שליטה מצרית ואזור D, שנמצא תחת שליטה ישראלית. אזור A נמצא במערב סיני וגובל בתעלת סואץ ובו מותר למצרים להחזיק בין היתר עד 230 טנקים, 480 רכבים משוריינים ועד 22 אלף חיילים. מזרחית אליו נמצא אזור B, שבו מותר למצרים להחזיק ארבעה גדודים חמושים בנשקים קלים. ממזרח נמצא אזור C, שמגיע עד לגבול עם ישראל. באזור C רק כוחות או"ם ומשטרה מצרית (חמושה בנשקים קלים) יכולים להיות מוצבים. באזור D מותר לישראל להציב ארבעה גדודים. https://peacemaker.un.org/sites/peacemaker.un.org/files/EG%20IL_790326_Egypt%20and%20Israel%20Treaty%20of%20Peace.pdf
[lxvi] https://www.haaretz.co.il/news/politics/2011-08-14/ty-article/0000017f-db8a-d3ff-a7ff-fbaa80860000
[lxvii] https://www.haaretz.co.il/news/politics/2012-08-16/ty-article/0000017f-ed83-d639-af7f-edd75af10000
[lxviii] https://www.israelhayom.co.il/news/geopolitics/article/4535588
[lxix] https://www.kan.org.il/content/kan-news/defense/234488/
[lxx] https://news.walla.co.il/item/3132389
[lxxi] https://www.fdd.org/analysis/2020/12/15/defending-forward-avoiding-a-self-inflicted-wound-in-the-sinai/
[lxxii] https://www.inss.org.il/he/publication/%D7%9E%D7%90%D7%91%D7%A7%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A8-%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%98/
[lxxiii] רצועת אדמה באורך 14 ק"מ וברוחב של 100 מטר בקצה הדרומי של רצועת עזה.
[lxxiv] https://www.now14.co.il/%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%A6%D7%91%D7%90-%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%A2%D7%91%D7%A8/
[lxxv] לטענת ראש המל"ל לשעבר גיורא איילנד חלק מההברחות נעשו תוך שיחוד הפקידים המצרים. https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/15158770
[lxxvi] https://www.israelhayom.co.il/news/world-news/middle-east/article/14736372
[lxxvii] https://www.memri.org/reports/egyptian-media-blame-israel-escalation-express-support-hamas-attack-second-october-victory
[lxxviii] מוחמד סלאח היה שוטר מצרי שחדר לשטח ישראל ורצח שלושה חיילי צה"ל – שני לוחמים ולוחמת.
[lxxix] https://www.fdd.org/analysis/2023/10/23/egypt-and-jordan-condemn-israeli-response-to-hamas-massacre
[lxxx] https://www.newarab.com/news/egyptians-express-palestine-support-officials-urge-calm
^[lxxxi] https://www.timesofisrael.com/us-signals-veto-in-security-council-gaza-vote-as-egypt-braces-for-idf-rafah-operation/
^[lxxxii] https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001463225
[lxxxiii] ב-20 באוקטובר שוחררו החטופות יהודית ונטלי רענן משבי החמאס ללא תמורה.
[lxxxiv] https://www.dailynewsegypt.com/2024/02/20/egypt-condemns-us-veto-of-gaza-ceasefire-resolution/
[lxxxv] https://www.warinisrael.org/
[lxxxvi] https://www.ynet.co.il/news/article/b1h8gt1166
[lxxxvii] https://ict.org.il/egypt-between-al-aqsa-flood-and-the-sword-of-irons/
[lxxxviii] https://www.cnbc.com/2024/02/11/egypt-threatens-to-suspend-key-peace-treaty-if-israel-pushes-into-rafah-on-its-border-officials-say.html , https://www.politico.eu/article/invasion-rafah-threaten-key-isreal-egypt-peace-treaty-report-gaza-hamas/
[lxxxix] https://apnews.com/article/israel-hamas-war-news-02-11-2014-785309c668e15728c6aac9905f290b4d
[xc] https://www.nytimes.com/2024/02/10/world/middleeast/egypt-gaza-israel-war.html, https://apnews.com/article/palestinian-jordan-egypt-israel-refugee-502c06d004767d4b64848d878b66bd3d
[xci] ההסכם יכלול תמיכה בענף האנרגיה המצרי, סיוע בהתמודדות עם הפליטים שכבר הגיעו למדינה מסודאן וסיוע בחיזוק הגבול עם לוב, שממנה מגיעים רוב המהגרים לאירופה באמצעות שיט בים התיכון. https://www.ynet.co.il/economy/article/hyszlp0aa
[xcii] https://ict.org.il/egypt-between-al-aqsa-flood-and-the-sword-of-irons/
[xciii] https://www.timesofisrael.com/egypt-deploys-tanks-to-beef-up-border-with-gaza-as-rafah-offensive-looms/
[xciv] לא כולל ההצבעות שנערכות במועצת הביטחון של האו"ם, שכוללת מספר מצומצם של מדינות.
^[xcv] https://www.un.org/unispal/wp-content/uploads/2023/11/N2332702.pdf
^[xcvi] https://news.un.org/en/story/2023/12/1144717
^[xcvii] https://www.dailynewsegypt.com/2024/02/20/egypt-condemns-us-veto-of-gaza-ceasefire-resolution/
[xcviii] https://www.al-monitor.com/originals/2024/01/houthi-attacks-idle-suez-canal-deepen-egypts-economic-woes, https://aps.aucegypt.edu/en/articles/1349/suez-canal-losses-and-low-real-estate-financing-rates
[xcix] https://www.reuters.com/markets/commodities/egypts-suez-canal-revenues-down-40-due-houthi-attacks-2024-01-11/, https://www.maariv.co.il/news/world/Article-1071924, https://english.aawsat.com/business/4832561-suez-canal-revenues-drop-46-january
[c] https://www.usip.org/publications/2024/01/six-dilemmas-facing-egypt
[ci] https://carnegieendowment.org/2024/02/16/governing-gaza-after-war-regional-perspectives-pub-91663, https://www.thejc.com/news/world/egypt-hosts-secret-talks-on-who-will-run-gaza-after-war-la4codk5
[cii] https://www.wsj.com/livecoverage/israel-hamas-war-gaza-strip-2023-11-08/card/egypt-opposes-helping-manage-security-in-gaza-8aY2OKToSjLA25Yd3TWP