אנחנו ממשיכים לנתח את תוצאות סקר העומק שלנו, שנערך ברבעון הראשון של שנת 2022 ועסק במגוון סוגיות ביטחוניות. במאמר הקודם ניתחנו את תפיסות ערביי ישראל בנוגע לזכותנו להיות כאן, והפעם נתמקד בנושא שהרבה מדברים עליו, אך מעט חוקרים אותו לעומק: חוסר המשילות והשלכותיו על החברה הישראלית ועל תחושת הביטחון שלנו.
הסקר נערך על ידי מחלקת המחקר ובליווי סטטיסטי של ד”ר חגי אלקיים. המדגם נערך בקרב 1,068 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל המשתמשת באינטרנט. עבור המדגם היהודי (808 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא %3.45± בהסתברות של %95; עבור המדגם הערבי (260 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא %6.80± בהסתברות של 95%.
חוסר משילות: אנחנו לא על המפה, והביטחון האישי נפגע
צמד המילים “חוסר משילות” נזרק ברחבי הרשתות החברתיות ועולה לא אחת על סדר היום התקשורתי בהקשרים שונים. אזרחי ישראל סובלים מתופעות של נטילת דמי חסות בדרום ובצפון, יהודים מותקפים בירושלים בנקודות חיכוך בין החברה היהודית לחברה הערבית, הבנייה הלא חוקית במגזר הערבי נמשכת כמעט ללא הפרעה, וכולנו זוכרים את אירועי מאי בערים המעורבות במהלך מבצע שומר החומות בשנה שעברה.
כדי להעמיד את נושא המשילות במרכז השיח הציבורי ואצל קובעי המדיניות, החלטנו לברר באופן שוטף מהו “מדד המשילות” ברחבי ישראל, ולעקוב אחרי התמורות בו מדי רבעון.
בדקנו בקרב היהודים בציבור הישראלי עד כמה לדעתם מדינת ישראל מיישמת את ריבונותה במקומות שונים ברחבי הארץ בסקאלה של 1–7, וחישבנו בהתאם לאלה שסימנו מידת משילות של 5–7 מהי מידת המשילות בכל אזור.
התמונה המתגלה היא קשה. כפי שאפשר לראות, מדד המשילות נע בין 9% במקרה הרע ל-46% במקרה הטוב. כך, למשל, תחושת המשילות באזור הנגב ובמזרח ירושלים עומדת על 9% בלבד. במילים אחרות: רק אחד מתוך עשרה מהמשיבים מרגיש שישראל מיישמת את ריבונותה באזורים אלה. תחושת המשילות ביהודה ושומרון ובערים המעורבות כמו לוד, עכו ויפו אינה גבוהה בהרבה: 19% ו-21% בהתאמה, וכך גם תחושת המשילות בגליל, העומדת על 22%. הנתון הגבוה ביותר הוא גם המדאיג ביותר: תחושת משילות של 46% בלבד בחלקה המערבי של בירת ישראל, ירושלים.
אין זה מפתיע, אם כן, שאמון הציבור במשטרה, הגוף האחראי על אכיפת החוק ושמירת הסדר הציבורי, נמצא בשפל: 73% מהציבור הישראלי מעידים כי האמון שלהם במשטרת ישראל הוא נמוך, בעוד רק 18% נותנים בה אמון גבוה (9% ניטרליים).
התחושה הכוללת של חוסר משילות בולט ושל אמון נמוך במשטרה משליכה ישירות על תחושת הביטחון האישי של אזרחי ישראל. בהתאם לממצאי הסקר, 36% בלבד מכלל הציבור הישראלי מרגיש בטוח באופן אישי.
כפי שנראה, אזרחי ישראל מאמינים שיש מה לעשות כדי לשפר את המצב, ואנחנו נמשיך להיות עם אצבע על הדופק בנוגע לתחושת המשילות והביטחון האישי גם בסקרים הבאים.
הפשיעה בדרום: מי מגן על התושבים?
כאמור, רק 9% מהמשיבים היהודים סבורים כי מדינת ישראל מיישמת את ריבונותה בנגב. אם משקללים את התוצאות גם עם תשובות ערביי ישראל, המצב אינו משתפר בהרבה ועומד על 15% בלבד.
החלטנו לברר סוגיה שעלתה לפני כשנה לכותרות כאשר אריה שיף, תושב ערד, ירה אל עבר עבריינים מהפזורה הבדואית הסמוכה לביתו בעת שניסו לגנוב את רכבו. אחד מהעבריינים מת מאוחר יותר מפצעיו וסערה ציבורית התחוללה סביב השאלה אם שיף נהג כראוי או שמא עליו לתת את הדין על מעשיו.
תחילה ביררנו אם הציבור הישראלי סבור שהמשטרה מצליחה להתמודד עם הפשיעה בדרום הארץ. מהנתונים עולה תמונה עגומה מאוד: 89% מהציבור סבור שמשטרת ישראל אינה מצליחה להתמודד עם מצב הפשיעה בדרום. לאחר מכן ביררנו אם הציבור הישראלי סבור שיש להעמיד לדין אזרח שהגן על רכושו בנשק חי. 70% סבורים שאין לעשות כן, נתון שאינו מפתיע בהתחשב בחוסר האמון של הציבור במשטרה ובאופן טיפולה במצב.
זו אולי אחת הסיבות לכך ש-34% מקרב כלל המשיבים לסקר שקלו להוציא בשנה האחרונה רישיון להחזקת נשק לצורכי הגנה עצמית.
האזרחים נקראים אל הדגל: משמר לאומי – צורך מיידי
הנתונים עגומים, אבל מה שמעניין אותנו זה מה שאפשר לעשות כדי לתקן את המצב. התובנה המתבקשת, שעלתה אצלנו בתנועה כבר תוך כדי אירועי מאי, היא הצורך להקים משמר לאומי – גוף שיורכב מאזרחים שאכפת להם מביטחון הפנים של ישראל, אשר יסייע במקרי אסון, וייתן מענה להפרות סדר אלימות וכדומה. מודל כזה אינו המצאה שלנו, והוא קיים במדינות שונות בעולם, כולל בארה”ב.
האם החברה הישראלית מסכימה עם הצורך הזה? מתברר שבהחלט כן. 73% מקרב המשיבים היהודים סבור שיש להקים משמר לאומי בישראל, וכך גם 44% בקרב המשיבים הערבים. עם זאת, אנחנו יודעים שיש הבדל בין רצון של הציבור להקמת גוף כגון משמר לאומי לבין מוכנות בפועל להתגייס אליו. לכן, המשכנו ושאלנו אם הציבור הישראלי היה מוכן להתגייס אליו בפועל: מהסקר עולה כי יותר מחצי מהציבור היהודי (54%) היה מוכן להתגייס למשמר לאומי. מרשים ומעודד.
נתון זה עודד אותנו לסייע באופן פעיל בהקמת המשמר הלאומי, ואכן יצאנו לאחרונה במיזם, בשיתוף עם מג”ב, להקמת משמר לאומי שיורכב ממתנדבים של תנועת הביטחוניסטים, חיילי מילואים וחיילי מג”ב. ההיענות בשטח הייתה גבוהה, בדיוק כפי שצפה הסקר, ואלפי מתנדבים פנו אלינו בבקשה להיות חלק מהמשמר הלאומי.
אמצעים לפיזור הפגנות: אילו ובאיזו עוצמה?
הקמת גוף שידאג לסדר ולביטחון הפנים-מדינתי היא רק השלב הראשון בדרך להשגת המטרות של שקט והרגשת ביטחון אישי עבור אזרחי ישראל. בדרך לשם, יש לתת את הדעת כיצד יפעל אותו גוף במקרה של הפרות סדר.
רוב הציבור הישראלי אינו מוכן לקבל הפרות סדר אלימות: 87% מהמשיבים היהודים סבורים שיש לנקוט יד קשה יותר נגד הפרות סדר אלימות על רקע לאומני וכך אף סבורים 74% מהמשיבים הערבים.
כיוון שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, ברור שגם במקרה של הפרות סדר אלימות במיוחד, יש לשמור על זכויות האזרח ולהגביל למינימום הנדרש את הפגיעה בו, בין אם מדובר בפגיעה פיזית ובין אם מדובר בהגבלת זכויות.
כיוון שהאיזון הנדרש בין טיפול בהפרות סדר אלימות לבין זכויות אזרח הוא בסופו של דבר מידתי, בדקנו מה סובר הציבור בנוגע לדרכים שבהן לגיטימי לפעול במקרה של הפרות סדר שחלק מערביי ישראל יהיו מעורבים בהם. הפער בין היהודים לערבים היה משמעותי ביותר בשאלה זו, ולהלן נביא את התשובות שניתנו על ידי המשיבים היהודים לסקר.
אמצעים לפיזור הפגנות קיבלו את מרב התשובות עם 72%. לאחר מכן שלילת זכויות אזרחיות (70%), שימוש בנשק חם (67%) ואחוז דומה להחמרת ענישה והטלת קנסות, צווי הרחקה לראשי המתפרעים (64%), סגר עירוני/מקומי (56%), אותו אחוז קיבלה השתלטות צבאית על אזורים, ולבסוף, 49% מהציבור סבור כי לגיטימי לבצע מעצרים מנהליים במקרה של הפרות סדר שחלק מערביי ישראל יהיו מעורבים בהן.
מהנתונים עולה כי הציבור היהודי מאס בהפרות הסדר של חלק מערביי ישראל, ומעוניין לראות את המדינה משיבה את ריבונותה במוקדים שבהם מתפרצות הפרות סדר אלימות.
“חוסר משילות הוא איום אסטרטגי של ממש”
“ישנו פער בלתי נתפס בין העוצמה הצבאית, הכלכלית והטכנולוגית של מדינת ישראל והעוצמה שהיא משדרת כלפי חוץ לבין האנרכיה וחוסר המשילות שהמדינה חווה מבפנים. זה דומה לתפוח עץ מבהיק מבחוץ, שהולך ונרקב מבפנים”, מתאר תא”ל (מיל’) אמיר אביבי, מייסד תנועת הביטחוניסטים, את תחושותיו לגבי ממצאי הסקר.
“ישראל מתמודדת עם מערכה ערבית פלסטינית שמאתגרת את הריבונות והמשילות בכל רחבי הארץ תוך השתלטות בלתי חוקית על קרקעות בהיקף הולך וגובר ובתמיכה כספית של האיחוד האירופי, תוך שימוש בעקרונות ובשיטות שבהן פעלה הציונות בתחילת דרכה. לצד זה מתקיימת מערכה כוללת לקעקוע הביטחון האישי של יהודים בכל מקום ולפגיעה בזכותם הבסיסית למדינת לאום. אל מול מערכה מקיפה זו ישראל עומדת כמעט חסרת אונים”, הוא מפרט ומסכם: “המצב הקיים לא יכול להימשך. הגיעה העת ליוזמה נחושה ומקיפה שתחזיר את הרכבת הציונית למסלולה דרך הקמת יישובים, תפיסת המרחב הפתוח, ייהוד הנגב והגליל ועיסוק בקיבוץ גלויות”.
