סקר “מדד הביטחוניסטים” עסק הפעם בבירור מקומם של יהודה ושומרון בתודעת הציבור הישראלי, וזאת בהקשר רחב. את ניתוח תוצאות הסקר חילקנו לשני חלקים: בחלק הקודם עסקנו בממצאים הנוגעים באופנים שבהם מחובר הציבור הישראלי ליהודה ושומרון, וזאת דווקא שלא בהקשר מדיני בטחוני ישיר. החלק שלפניכם מתמקד בניתוח הממצאים שעסקו בתפיסות מדיניות וביטחוניות בנוגע ליהודה ושומרון.
הסקר נערך על ידי מחלקת המחקר שלנו ובליווי סטטיסטי של ד”ר חגי אלקיים. המדגם נערך בקרב 1,191 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת (18+) בישראל המשתמשת באינטרנט. עבור המדגם היהודי (956 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3.17% בהסתברות של 95%; עבור המדגם המשולב (1,191 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±2.84% בהסתברות של 95%; עבור המדגם הערבי (235 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±6.39% בהסתברות של 95%.
נכס לאומי-ביטחוני: צדקת הדרך של העם היושב בציון
פתחנו את הסקר בבירור התפיסה הרגשית-תודעתית של הציבור הישראלי בנוגע ליהודה ושומרון. תחילה ביררנו בעזרת שאלות שונות אם הציבור הישראלי תופס את יהודה ושומרון כאזורים המחזקים את ביטחון המדינה או פוגעים בה.
מניתוח הממצאים עולה כי 71% מהציבור היהודי בישראל סבור כי מי ששולט ביהודה ושומרון, שולט אסטרטגית-ביטחונית על מישור החוף. כלומר, התפיסה שלפיה יהודה ושומרון נדרשים כדי לקיים את החיים בגוש דן, מובילה. האם בד בבד עם היתרון האסטרטגי שבשליטה על יהודה ושומרון, שליטה זו גם פוגעת בביטחון המדינה? רק 22% מהציבור היהודי סבור כך.
שאלות נוספות ממשיכות קו ברור זה, ובראשן השאלה הישירה: בהכרעה חדה – האם בעיניכם יהודה ושומרון הם נכס או נטל? רוב הציבור הישראלי (61%) מאמין שיהודה ושומרון הם נכס ואילו רק 39% סבורים שהם נטל. בחלוקה לפי פילוח לאומי, אפשר לראות את הפער הגדול שבין יהודים לערבים בנושא זה: רוב ברור של 74% מהציבור היהודי רואה ביהודה ושומרון נכס לעומת 26% בלבד שרואה בהם נטל. לעומתם, 87% מערביי ישראל סוברים שיהודה ושומרון הם נטל ואילו רק 13% סבורים שהם נכס למדינת ישראל.
בפילוח אידאולוגי של התשובות שניתנו על ידי היהודים, עולה שכמעט כל הימין הפוליטי (98%) סבור שיהודה ושומרון הם נכס, כך גם 47% ממחנה המרכז ורק 12% מהשמאל סבור כך. מעניין לציין שבחלוקה לפי מגדר עולה ש-82% מהנשים היהודיות סבורות שיהודה ושומרון הם נכס למדינת ישראל לעומת 65% מהגברים היהודים. הדבר עשוי להיות קשור לשירות ביטחוני וצבאי באזור, אשר עשוי להיתפס בקרב הגברים כנטל אישי.
טרמינולוגיה של העברה: ויתור או החזרה?
מתוך ההבנה שחלקים נרחבים בציבור הישראלי תופסים את יהודה ושומרון כנכס, החלטנו לברר אם הדבר משליך גם על תחושת הציבור שאזורים אלה הם בבעלות עם ישראל. מתברר שבהחלט כן.
שאלנו את הציבור היהודי כיצד היה מגדיר הסדר שלום הכולל העברת שטחי יהודה ושומרון לרשות הפלסטינית: האם (א) כוויתור על חבלי ארץ ששייכים לישראל; או (ב) כהחזרה של חבלי ארץ שכבשה. מהנתונים עולה כי 71% מכלל הציבור היהודי בישראל מאמין שהעברת שטחים לרשות הפלסטינית במסגרת הסדר שלום היא ויתור על חבלי ארץ ששייכים לישראל מלכתחילה (6% מהציבור הערבי גם סבור כך).
בפילוח אידיאולוגי עולים הבדלים משמעותיים בין ימין לשמאל: 95% מהימין סבור שהעברת שטחים לרשות הפלסטינית היא ויתור על חבלי ארץ ששייכים לישראל מלכתחילה ופחות מ-1% סבורים כי העברת שטחים לרשות הפלסטינית היא החזרה של חבלי ארץ שכבשה המדינה לידי שליטת בעליהם (4% השיבו לא יודע/ת). לעומתם, 13% מהשמאל סבור שהעברת שטחים לרשות הפלסטינית היא ויתור על חבלי ארץ ששייכים לישראל מלכתחילה, 64% סבור כי העברת שטחים לרשות הפלסטינית היא החזרה של חבלי ארץ שכבשה המדינה לידי שליטת בעליהם ולא פחות מ-23% אחוז השיבו “לא יודע/ת”, כמעט פי שישה מהציבור המזוהה עם הימין.
מהנתונים עולה כי יהודה ושומרון נתפסים על ידי רוב הציבור היהודי ככאלה ששייכים בדין למדינת ישראל, וככאלה שמהווים נכס למדינה, לרבות נכס ביטחוני-אסטרטגי. במילים אחרות: הבסיס לצדקת הדרך נמצא עמוק בתודעת הציבור הישראלי, אם כי הוא מושרש משמעותית במזוהים עם הימין והמרכז בהשוואה לשמאל.
מי מופלה לרעה? תלוי את מי שואלים
לא נעלם מעינינו שלצד חלקים בציבור התופסים את יהודה ושומרון כנכס, ישנם חלקים אחרים בציבור הסבורים שיהודה ושומרון הם נטל על מדינת ישראל, לרבות נטל מוסרי. בהקשר זה, טענה נפוצה בוויכוח הישראלי-פלסטיני היא שהשליטה הישראלית בשטחי יהודה ושומרון יוצרת מציאות של דיכוי, אפליה, של עידוד טרור ואף מזכירה משטרי אפרטהייד. אחד מהתחומים המורכבים ביותר שעולים מעת לעת על סדר היום התקשורתי הוא הסוגיה של בנייה בלתי חוקית ביהודה ושומרון. ביררנו מהי עמדת הציבור בנוגע לסוגיה זו – האם לדעתם קיימת אכיפה בררנית, ואם כן, איזו אוכלוסייה מופלית לרעה.
82% מהציבור הישראלי סבור שקיימת אכיפה בררנית ביהודה ושומרון בנוגע לבנייה בלתי חוקית. עם זאת, 54% מהציבור סבור שהאוכלוסייה היהודית מופלית לרעה בעוד 28% סבור שהאוכלוסייה הערבית מופלית לרעה (4% סבורים שאין אכיפה בררנית ו-14% השיבו “לא יודע/ת”)
לשיוך אידיאולוגי השפעה רבה על תפיסת מצב האכיפה הבררנית ביהודה ושומרון. 90% מהימין סבור שהאוכלוסייה היהודית מופלית לרעה בעוד רק 9% מהשמאל סבורים כן. לעומת זאת, 2% מהימין סבורים שדווקא האוכלוסייה הערבית מופלית לרעה בעוד 71% מהשמאל סבור כן.
בפילוח לאומי עולה כי 62% מערביי ישראל סבורים שהאוכלוסייה הערבית מופלית לרעה בעוד ש-9% סבורים שהאוכלוסייה היהודית מופלית לרעה. בקרב הציבור היהודי, 19% סבורים שהאוכלוסייה הערבית מופלית לרעה בעוד 65% סבורים שהאוכלוסייה היהודית מופלית לרעה.
הנתונים מצביעים על כך שהתחושה של האפליה היא סובייקטיבית. לא פשוט לקבוע בצורה חד-משמעית איזו אוכלוסייה מופלית לרעה, אם בכלל. כל צד תופס שהוא מופלה על ידי רשויות האכיפה. נוסף על כך, כמו שיש נתונים התומכים בטענה שהאוכלוסייה הערבית מופלית לרעה, כך ישנם מחקרים המצביעים בבירור שהאוכלוסייה הערבית זוכה לטיפול מקל בלא מעט מקרים.
המשכנו לברר את סוגיית האפליה ושאלנו את הציבור אם לדעתו השלטון הישראלי בשטחי יהודה ושומרון מייצר חוקים המפלים לטובה את היהודים המתגוררים באזור לעומת הערבים המתגוררים שם (מצב המהווה בסיס לטענות על משטר אפרטהייד). 29% מהציבור היהודי סבור שכן, לעומת 79% מערביי ישראל הסבור כן. המשכנו ושאלנו שאלה ישירה: האם מדינת ישראל, באופן כללי, היא מדינת אפרטהייד – על שאלה ישירה זו 12% מהיהודים ענו שכן, לעומת 66% מערביי ישראל הסבורים שמדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד.
הדבר מצביע על כך שלפחות בציבור היהודי, רוב משמעותי אינו סבור שקיימת אכיפה בררנית מובהקת כלפי האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון, וכן שמדינת ישראל אינה מדינת אפרטהייד. בציבור הערבי, לעומת זאת, התפיסה כי מדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד היא משמעותית. בדקנו את התפיסה הזו מזווית נוספת.
עדיף “אפרטהייד” ציוני – מדמוקרטיה פלסטינית?
כאמור, רוב משמעותי של 79% מערביי ישראל מאמין כי השלטון הישראלי בשטחי יהודה ושומרון מייצר חוקים המפלים לטובה את היהודים המתגוררים באזור לעומת הערבים המתגוררים שם (אפרטהייד). נוסף על כך, 66% מערביי ישראל מציינים שלדעתם, מדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד.
בדקנו אם תשובות אלה יעמדו גם במבחן המציאות. מתברר שלא: הצגנו בפני המשיבים הערבים מצב שבו תוקם מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון, ושאלנו אותם אם היו עוברים לגור בה, ומוותרים על אזרחותם הישראלית לטובת אזרחות פלסטינית. 75% מערביי ישראל לא היו מוכנים לעבור למדינה פלסטינית תוך ויתור על אזרחותם הישראלית ורק 12% היו מוכנים לכך (13% השיבו “לא יודע/ת”).
המשכנו ושאלנו אם ערביי ישראל היו תומכים בהעברת יישובים ערביים הסמוכים לשטחי הגדה המערבית לריבונות של מדינה פלסטינית. גם כאן 63% היו מתנגדים, ו-35% מתוכם היו אף יוצאים להפגנה נגד מהלך כזה. 19% בלבד תומכים במהלך כזה ואילו 18% השיבו “איני יודע/ת”.
לסיום הבהרת סוגיית משטר האפרטהייד הציוני, שאלנו כיצד היו נוהגים ערביי ישראל במצב שבו ישראל הייתה מחליטה כי היא מוותרת על ריבונותה ביישוב שבו הם גרים, ומעבירה אותו לשלטון מדינה הפלסטינית. מעל חצי (52%) היו קמים, עוזבים את ביתם, ועוברים לגור ביישוב שנותר כחלק ממדינת ישראל.
במילים אחרות, למרות שרוב ערביי ישראל מאמינים שישראל מפלה אוכלוסייה ערבית וכי היא מדינת אפרטהייד, רובם לא היו מוותרים על אזרחותם הישראלית, לא היו עוברים ממדינת ישראל למדינה פלסטינית והיו עוזבים מדינה פלסטינית כדי לגור במדינת ישראל.
הכול זה בנרטיב: תהליכי פלסטיניזציה בחברה הערבית
הנתונים מציגים סתירה: מצד אחד, רוב ערביי ישראל מחזיקים בדעה שלפיה מדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד ופועלת בצורה גזענית כלפי האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון. מצד שני, כאשר בודקים כיצד היו ערביי ישראל נוהגים בפועל – אמונותיהם אינן עומדות במבחן המציאות, כלומר הם היו מעדיפים לחיות תחת משטר “אפרטהייד” ישראלי על פני משטר פלסטיני דמוקרטי, לכאורה.
סתירה זו יכולה לנבוע מהזדהות חלקים גדולים מערביי ישראל עם תהליכי פלסטיניזציה ואימוץ הנרטיב הפלסטיני, שלפיו הישות הציונית היא גזענית ומדינת ישראל מפעילה מדיניות מפלה ובררנית כלפי האוכלוסייה הערבית, גם אם נרטיב זה אינו עומד במבחן המציאות.
בחלק הבא של הסקר ביררנו תהליכי פלסטיניזציה בקרב ערביי ישראל. שאלנו כיצד ערביי ישראל מגדירים את עצמם: ישראלים, פלסטינים – או גם וגם. מהנתונים עולה כי מעל שליש מערביי ישראל (36%), המחזיקים באזרחות ישראלית, מרגישים יותר פלסטינים מאשר ישראלים, ומעל מחציתם (19%) מרגישים פלסטינים בלבד. כשליש (31%) מרגישים ישראלים ופלסטינים במידה שווה, רק 16% מרגישים יותר ישראלים מפלסטינים ו-11% בלבד מרגישים ישראלים בלבד (6% השיבו “לא יודע/ת”).
נתונים נוספים העולים מבירור היחסים בין ערביי ישראל למדינת ישראל הם שגם במידה שמובטח שזכויותיהם יישמרו, 31% מערביי ישראל אינם מוכנים לגור במדינה שבה יש רוב יהודי. נוסף על כך, 36% מערביי ישראל אינם מכירים בריבונותה של ישראל על כל האזורים שבתוך גבולות הקו הירוק, כולל יפו, עכו, חיפה, מערב ירושלים ותל אביב, ורק 14% מערביי ישראל סבורים כי מוצדק שסמלי המדינה הרשמיים יהיו סמלים בעלי אופי יהודי.
מה יהיה: היום שאחרי אבו-מאזן
מה יקרה ביום שאחרי אבו-מאזן? יציבותה של הרשות הפלסטינית ביום שאחרי משפיעה על התיאום הביטחוני בין ישראל לרשות וכמובן גם על האפשרות של משא ומתן מדיני עתידי מולה. מצב לא יציב ירחיק את האפשרות להסכם בר קיימא.
רק מיעוט (9%) בקרב הציבור הישראלי סבור שלאחר תקופת שלטונו של אבו-מאזן תתבצע העברת שלטון מסודרת. 35% סבורים שחמאס תשתלט דה-פקטו על הרשות הפלסטינית, 28% סבורים שתפרוץ אנרכיה ברשות הפלסטינית ומדינת ישראל תיאלץ להתערב צבאית ו-28% לא השיבו כי אינם יודעים מה יתרחש ברשות הפלסטינית לאחר תקופת שלטונו של אבו-מאזן.
על פי פילוח לאומי אפשר לומר שגם הציבור היהודי מבולבל בכל הנוגע ליום שאחרי אבו-מאזן: 5% סבורים שתהיה העברת שלטון מסודרת, כמעט שליש (28%) סבורים שתפרוץ אנרכיה ברשות הפלסטינית ומדינת ישראל תיאלץ להתערב צבאית, 20% סבורים שתתבצע העברת שלטון דה-פקטו לחמאס, 21% סבורים שתתבצע הפיכה או השתלטות צבאית של חמאס על יהודה ושומרון ו-26% השיבו “לא יודע/ת”.
המצב בקרב ערביי ישראל לא מצייר תמונה שונה באופן דרמטי: כמעט שליש (28%) מערביי ישראל סבורים שתפרוץ אנרכיה ברשות הפלסטינית ומדינת ישראל תיאלץ להתערב צבאית, 17% סבורים שתתבצע העברת שלטון דה-פקטו לחמאס, 18% סבורים שתתבצע הפיכה או השתלטות צבאית של חמאס על יהודה ושומרון, ורק 9% סבורים שתתבצע העברת שלטון מסודרת (28% השיבו “לא יודע/ת”).
במצב מדיני וביטחוני כה מעורפל, שנמצא בעתיד הנראה לעין, היינו מצפים לכך שמדינת ישראל תהיה ערוכה להתמודדות עימו. אך בפועל הציבור הישראלי לא סבור כך: מעל חצי (52%) מהציבור הישראלי סבור שישראל אינה ערוכה ליום שאחרי אבו-מאזן. כשליש (28%) אינו יודע אם ישראל ערוכה לכך ואילו 20% בלבד סבור שישראל כן ערוכה לכך.
יהודה ושומרון הם לא הבעיה, להפך
מטרת הסקר הייתה לברר את מקומם של יהודה ושומרון בתודעת הציבור הישראלי בהקשר רחב ובמגוון מישורים. הנתונים מצביעים על כמה מסקנות משמעותיות אשר להן השלכות מדיניות, כלכליות וביטחוניות על מדינת ישראל. ראשית, הסקר מבסס את ההבנה שלפיה אי אפשר להתעלם ממארג החיים במדינת ישראל, שיהודה ושומרון הם חלק בלתי נפרד ממנו. הדבר מתבטא במישור הכלכלי, החברתי והמשפחתי. כמו כן, הסקר מצביע על קשר רגשי והיסטורי חזק בין הציבור היהודי ליהודה ושומרון, וקשר זה מתבטא, בין השאר, בביקוריו של הציבור היהודי באתרי מורשת הנמצאים ביהודה ושומרון. בשורה התחתונה: הציבור היהודי תופס את יהודה ושומרון כנכס ולא כנטל, במיוחד בהקשרים ביטחוניים-אסטרטגיים ותכנוניים.
האם לשליטה ביהודה ושומרון יש גם חסרונות? מתברר שהציבור לא תופס את המצב היום כבעל חסרונות משמעותיים בהשוואה למצבים חלופיים. קריאות של ארגונים אנטי-ציוניים ואנטי-ישראליים להחרים את כלכלת ישראל בכלל ומפעלים הנמצאים ביהודה ושומרון בפרט אינן נשמעות בקרב הציבור הישראלי – הן בקרב הציבור היהודי והן בקרב ערביי ישראל. נוסף על כך, לפי תפיסת הציבור היהודי בישראל, בשטחי יהודה ושומרון אין מדיניות של אפרטהייד. בקרב הציבור הערבי קיימת הסכמה משמעותית שכן, אך במבחן המציאות המשיבים מקרב ערביי ישראל לא היו מוכנים לעבור לחיות תחת משטר של הרשות הפלסטינית, ולוותר על אזרחותם הישראלית והיו מעדיפים להישאר תחת חסותה של מדינת ישראל. כמו כן, מניתוח הנתונים עולה כי הקשר ההיסטורי והרגשי של ערביי ישראל ליהודה ושומרון נמוך משמעותית מזה של הציבור היהודי בישראל.
ולבסוף, הטענה שלפיה יהודה ושומרון הם מחסום לשלום אינה נתפסת כנכונה על ידי הישראלים: בקרב ערביי ישראל ניכרים תהליכי פלסטיניזציה המבססים עמדה שלפיה המאבק הוא על כל מדינת ישראל ולא רק על אזורי יהודה ושומרון, ועל כן המפתח לשלום אינו נמצא דווקא ביו”ש. נתון משמעותי נוסף שעולה מהסקר הוא שגם אם היה מקום לחתימת הסכם כזה או אחר הנוגע לאזור יהודה ושומרון – אין עם מי לחתום אותו: התפיסה הברורה בישראל היא כי הרשות הפלסטינית רחוקה מלהיות יציבה.
“לצערי יש הרבה קולות במרחב התקשורתי והמדיני אשר מצביעים על יהודה ושומרון כנטל על מדינת ישראל” אומר תא”ל (מיל’) אמיר אביבי, יו”ר ומייסד תנועת הביטחוניסטים. “אנחנו בתנועת הביטחוניסטים יודעים שזה בדיוק להיפך, והסקר הזה מגלה שרוב הציבור היהודי בישראל מבין את זה בעצמו ומגדיר את יהודה ושומרון כנכס ולא כנטל.
ההגדרה של יהודה ושומרון כנכס לא נובעת רק משיקולי אסטרטגיה, ביטחון, כלכלה ומשאבי טבע, אלא גם מהבסיס לצדקת הדרך שלנו: יהודה ושומרון זה קודם כל ולפני הכול – מקום הולדתו של העם היהודי”.
