הפעם נסייר באיזור המושב בית מאיר, כדי להכיר זווית מרכזית של מלחמת העצמאות – המערכה על הדרך לירושלים.
אופי הסיור: רגלי
אורך הסיור: 2–3 שעות
מידת קושי: קל
נקודת התחלה: שימו בווייז "משלט 16" בשמורת המסרק
רקע: דוד בן-גוריון והמערכה על ירושלים
"כמעט מהרגע הראשון הועמדה ירושלים במרכז המערכה על תקומת ישראל והייתה נקודת המוקד של מלחמת שחרורנו" (דוד בן-גוריון)
מלחמת העצמאות, שנמשכה מעל לשנה וחצי, נחלקת לשני חלקים מרכזיים. החלק הראשון החל מייד לאחר החלטת האו"ם על חלוקת ישראל ב-29.11.1947, והתאפיין במלחמת אזרחים בין יהודים לערבים בתוך ישראל. החלק השני החל לאחר הכרזת העצמאות ב-14.5.1948, והתאפיין בפלישה של צבאות ערב אל תוך ישראל.
בשלב הראשון של המלחמה, מיקדו ערביי ישראל את עיקר מאמציהם בחסימת הדרך ליישובים המבודדים. מוקד הפעילות הערבית היה הדרך לירושלים. הסיבה: ההנהגה הצבאית הערבית הבינה את מה שהבין דוד בן-גוריון: ירושלים היא הלב הפועם של עם ישראל. ללא ירושלים, רעיון המדינה היהודית יספוג מכה אנושה, ואולי קטלנית.
המנטרה המרכזית של חסימת הדרך לירושלים הייתה מניעת הגעה של אספקת מזון אל העיר, כדי להכניעה ברעב. מרכז הכובד של המאבק היה הכביש שעבר בנחל הגיא ("באב אל וואד" בערבית) והניסיונות של היישוב העברי להעביר דרכו שיירות אספקה לירושלים.
בסיורנו היום נתמקד באזור שער הגיא, ובמיוחד בנקודות התורפה האסטרטגיות שלו, הנחשפות כאשר מבקרים ברכסים שנשלטו על ידי הערבים שחסמו את הדרך לירושלים.
ברווזים במטווח: מה זה אומר להיות נהג שיירות לירושלים?
כדי להגיע לשמורת המסרק ולמשלט 16, ניסע בכביש מס' 1 לכיוון שורש ובית מאיר. כפי שאפשר לראות, אנחנו נמצאים בנקודת חיבור בין השפלה לבין הרי ירושלים, המתנשאים מעלינו. הכביש שבו אנחנו נוסעים עובר בתחתית הערוץ, בשטח נחות טופוגרפית ביחס לרכסים סביבו, כך שמי שיושב על הרכס שולט בכביש גם מבלי לנכוח בו באופן פיזי.
ואכן, לפי עדויות נהגי השיירות, שחירפו את נפשם בניסיונות להמשיך להזרים מזון ואספקה לירושלים, נקודת התרופה המרכזית הייתה שער הגיא, כפי שמספר נהג משאית בשיירות לירושלים, יונה גולני:
"הקושי העיקרי התחיל בשער הגיא, עם העלייה במעלה ההר, כאשר הדרך מתפתלת בין ההרים המיוערים, אשר שימשו מקום תצפית ומסתור מצוינים לאנשי הכנופיות. אלה המטירו אש מרוכזת על המשאיות העמוסות לעייפה הזוחלות לאיטן במעלה ההר"
חלק מהשיירות הצליחו להעפיל לירושלים ולספק לה את החמצן שהיה דרוש לה. המחיר היה כבד. לא פעם השיירות המותקפות אף נבזזו, והציוד לא רק ירד לטמיון אלא גם חיזק את האויב הערבי. חודש מרץ 1948 היה חודש עגום במיוחד מבחינת השיירות, שספגו אבדות כבדות, ולכן החליט בן-גוריון על שינוי הגישה. לא עוד שיירות כבדות המזדחלות בשטח נחות, אלא כיבוש הדרך לירושלים, ושליטה על הרכסים השולטים על הדרך.
במסגרת זו נערך "מבצע נחשון" לפריצת הדרך לירושלים. המצבע הצליח אומנם, אך הערבים שבו והשתלטו על הדרך לאחר מכן. מבצע נוסף, "הראל", הופסק באמצעו בשל הצורך להעביר את הכוחות לזירה אחרת, והדרך לירושלים שוב נחסמה. המבצע הבא שיצא אל הדרך היה מבצע "מכבי", ועליו נספר בנקודת העצירה הראשונה.
תחילת מסלול: מבצע מכבי יוצא לדרך
נפנה מכביש 1 לכביש 3955 לכיוון בית מאיר. מעט לפני הכניסה אל שמורת המסרק, נראה שלט "דרך בורמה", ונרד מהכביש לחניון עפר בצד ימין של הדרך.
מהחניה יוצא שביל (במגמת ירידה קלה) ובו נצעד. לאחר כמה דקות השביל יתפצל. השביל השמאלי (סימון אדום) מגיע לאנדרטת מח"ל (שאליה אפשר להגיע גם בשביל שבו נלך). אנו נמשיך ימינה, ונעקוב אחרי הסימון הירוק (ולפרקים גם הכחול-לבן-כתום של שביל ישראל, החופף כאן את השביל הירוק). מגמת פנינו היא משלט 16, אך אפשר ליהנות בדרך גם מהחורש הים התיכוני שמלווה אותנו, ובחודשים מרץ ואפריל נראה כאן פריחה מרהיבה. לאחר כמה דקות של הליכה מתונה השביל פונה שמאלה (לכיוון מערב). סמוך לפנייה ישנו עץ גדול שתחתיו אפשר לערוך עצירת רענון קצרה. משם השביל ממשיך במגמת עלייה קלה אל משלט 16. כדי להבין מהו משלט 16, נבין תחילה מהו "מבצע מכבי".
מבצע מכבי נמשך עשרה ימים, החל מ-8.5.1948. המבצע נקרא על שם מכבי מוצרי מני, שנפל כמה שבועות קודם לכן בדרך לירושלים. מטרת המבצע הייתה להשתלט באופן קבוע על הרכסים משני צידי הכביש לירושלים, וכך לאפשר זרימה חלקה של שיירות אל ירושלים הנצורה. כדי לאחוז בנקודות המפתח השולטות על שער הגיא, היה על כוחות הפלמ"ח לא רק לכבוש את השטח, אלא גם להישאר בו ולהדוף התקפות נגד. לצורך כך נבנו "משלטים".
"משלט" הוא מערך מוגן המורכב מכמה עמדות, בדומה ל"מוצב". למשלטים ניתנו שמות לפי מספר עולה, החל במשלט 1 בשלוחה הצפונית (שלוחת משלטים) עד השלוחה הדרומית, שעליה אנו נמצאים ובה נבקר במשלט 16.
משלט 16: תמצית המלחמה על הדרך לירושלים
עם תחילת מבצע מכבי השתלט, ללא קרב, כוח פלוגתי בפיקוד אורי בן ארי על הגבעה שבה נמצא משלט 16. השתלטות זו הייתה אמורה להיות מקפצה להמשך כיבוש הרכס, בדגש על הכפר העוין בית מחסיר, הנמצא בקצה הרכס (כיום נמצא שם המושב בית מאיר). בשל מחסור בנשק כבד (מרגמת דוידקה שלא הגיעה לשטח), והרצון שלא לחשוף את מטרות המבצע כדי למנוע הגעת תגבורות, קיבל הכוח פקודת נסיגה מהגבעה.
למוחרת, נעשה ניסיון נוסף להשתלט על המקום, אך הפעם נתקל הכוח בהתנגדות הערבים שהבינו את המתרחש ואת ערכו הצבאי של המקום, וכוח הפלמ"ח נסוג. למוחרת בוצעה התקפה נוספת, מתוגברת בנשק ובחיילים, ומשלט 16 נכבש שוב. הערבים, בהבינם את חשיבות המקום ואת השליטה המעולה שלו על הדרך הן לירושלים והן לבית מחסיר, ארגנו בזריזות התקפת נגד עזה, שאותה הצליח הכוח להדוף תוך ספיגת אבדות. לאחר הדיפה זו נכבשו גם משלט 17 הסמוך והכפר בית מחסיר, שנמצא ריק מתושביו.
במשלט 16 עצמו ישנה כיום אנדרטה בת כמה חלקים לזכר לוחמי הפלמ"ח שנפלו במערכה על ירושלים. במרחק הליכה קצר מהמשלט, נוכל להתקרב בזהירות אל שפת המצוק ולקבל נקודת מבט אחת על כביש 1 שתחתינו, שמסבירה את הסיפור כולו, או במילותיו של הסופר עמוס איילון: "היה ברור מכול כי המערכה על ירושלים לא תוכרע בעיר העתיקה… כי אם באותו פס אספלט צר המחבר את ירושלים עם תל אביב". פס האספלט הצר והמפותל שתחתינו נחשף במלוא פגיעותו האסטרטגית ממרום משלט 16, וממחיש את עוצמתה של נקודת המבט של הלוחמים הערבים, שישבו על הרכס ושלטו באש על הכביש לירושלים. אל תיתנו למראה הכביש המהיר והרחב להטעות אתכם. בתש"ח היה מדובר בכביש חד נתיבי, צר ומתפתל, שצמחייה סבוכה מקיפה אותו משני צידיו. מן הראוי להזכיר את דבריו של בני מרשק, קצין התרבות של חטיבת הראל ("הפוליטרוק"): "בכל ההיסטוריה הצבאית לא נוצרה עוד יחידה צבאית שרוחב חזית לחימתה לא היה אפילו רוחב של כביש, ומידת רוחב זו היא שקבעה את גורלה של המדינה".
זהו מקום מתאים מאין כמותו לשמוע את שירו של חיים גורי "באב אל וואד" (שבאופן פרדוקסלי כלל לא נלחם כאן אלא בחזית הנגב).
גיבורי תש"ח: לא רק הלוחמים שבחזית
מהתצפית אפשר לחזור בשביל לכיוון מוצב 16 ומשם לרכב, באותה דרך שבה הגענו. לחלופין אפשר להמשיך לכיוון משלט 21 במגמת ירידה. משלט זה קרוב יותר לשער הגיא ועל כן הוא נמוך יותר. משלט זה נכבש בלילה השני למבצע מכבי. גם מבצע מכבי לא פתר באופן סופי את בעיית האספקה לירושלים, אך על כך נדבר בסיור אחר.
בדרך חזרה אל הרכב אפשר להתחבר אל דור תש"ח, דור שבו נהגי המשאיות בשיירות השונות עמדו בחזית הקרבות, חשופים בקבינות, והלוחמים שהשתקעו במשלטים הצליחו לשמור בגופם על הדרך החיונית לירושלים.
ברכב נוכל לשמוע את השיר "יא משלטי", ולהתחבר גם להווי הפלמ"ח והלוחמים שאחזו במשלטים, המכונים בשיר "ביתי שלי ללא קירות".
