בשנה שחלפה מאז פרוץ מלחמת “חרבות ברזל”, מדינת ישראל מצויה באתגר היסטורי שדורש התגייסות לאומית כוללת. בלי התגייסות כזו לא נוכל לחלק את הנטל בצורה נכונה לאורך זמן, ונשחק עד כלות את מעט המשרתים שנמצאים כיום במערך המילואים.
הפתרון למשבר במערך המילואים מורכב משני חלקים עיקריים: הראשון הוא הרחבת שורות המשרתים באמצעות פעולות כמו גיוס אוכלוסיות נוספות, הארכת גיל הפטור ממילואים והקמת משמר לאומי; החלק השני הוא תמיכה אמיתית במשרתי המילואים ובמשפחותיהם, ומתן הטבות משמעותיות למשרתים, כולל בתחום הדיור.
אולם, לפני שנצלול לפתרונות חשוב להבין תחילה כיצד נוצר המשבר הקשה שאנחנו רואים היום במערך ההגנה החשוב ביותר של מדינת ישראל.
מערך המילואים: הבעיות
צבא קטן וחכם? לא במציאות הישראלית
בראשית שנות התשעים, עם נפילת ברית המועצות, הייתה תחושה שהעולם הולך לכיוון של מציאות הסכמית שבה לא יהיו יותר מלחמות עולמיות גדולות. הרוח האופטימית הזאת חלחלה גם למדינת ישראל, והביאה להנעת תהליכים מדיניים שונים כמו החתימה על הסכם השלום עם ירדן, ובהמשך החתימה על הסכמי אוסלו.
לצד מהלכים אלו, האמונה שלא יהיו יותר מלחמות גדולות גם הביאה לשינוי באופיו של צה”ל. הצבא הישראלי החל להתמקד במבצעים נקודתיים, וכפועל יוצא שם את עיקר הדגש על פיתוח חיל האוויר והסיירות המיוחדות ועל רכישת חימוש מדויק. בתוך כך, יותר ויותר מפקדים שקודמו לעמדות מפתח בצה”ל הגיעו מהסיירות, ורק הוסיפו לחזק את התפיסות שנשענות על עולם המבצעים המיוחדים.
במקביל לתהליכים הפנים-צבאיים, פוליטיקאים שונים החלו לקדם את הרעיון של “צבא קטן וחכם” – כלומר צבא שנשען פחות על כוח אדם ויותר על טכנולוגיות. בהתאם לרעיון זה, כוחות הצבא הסדיר וצבא המילואים צומצמו במרוצת השנים באופן ניכר. כך, נוצרו שתי פגיעות משמעותיות: הראשונה היא במבצעיות של מערכת הביטחון – הצמצום בסד”כ (סדר הכוחות) הוביל לכך שכיום רק אחוזים בודדים מכלל האוכלוסייה בישראל נמצאים בשירות מילואים פעיל, דבר שגם יוצר אי-שוויוניות בנטל וגם לא מאפשר למערכת הביטחון להילחם באופן משמעותי בגזרות שונות. זוהי הסיבה העיקרית לכך שמלחמת “חרבות ברזל” מתארכת. הפגיעה השנייה כמעט אינה מדוברת, כיוון שהיא פגיעה זוחלת, אך בעיניי היא חמורה מהראשונה: פגיעה באתוס של אומה מגויסת – אתוס שליווה אותנו מאז ראשית המדינה והכיר בחשיבות התרומה של כל אזרח ואזרחית.
בהקשר זה ראוי לציין שהצמצום בכוח האדם בצה”ל ובמערכי ההגנה ביישובים הוא לא הגורם היחיד שפוגע באתוס החברה המגויסת ובערכי השירות שעליהם מדינת ישראל הייתה מושתתת בעבר. בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה מדאיגה של פוליטיזציה במערכת הביטחון. דוגמה לכך יכולנו לראות רק לפני כשנה וחצי, כאשר במסגרת המאבק על הרפורמה המשפטית, משרתי מילואים רבים, ובהם טייסים בכירים בחיל האוויר, סירבו להתייצב לשירות. עלינו להבין כחברה שביטחון ישראל הוא מעל לכול, ושאסור לערבב נושאים ביטחוניים עם שיקולים פוליטיים.
מערך המילואים: הפתרונות
התגייסות לאומית כוללת
כפי שצוין, נכון להיום, רק אחוז נמוך מהחברה הישראלית נמצא בשירות מילואים. חוסר השוויוניות הזה לא יכול להימשך לאורך הזמן. עלינו להיזכר במה שהיה ברור היטב בראשית המדינה – בשביל לקיים את מדינת ישראל, כל החברה הישראלית צריכה לתרום את חלקה.
השאיפה היא לראות כאן אומה מגויסת – בין אם בשירות סדיר או מילואים, ובין אם במשמר לאומי אזרחי שהוא כבר נושא שלם בפני עצמו. אם אכן תהיה התגייסות לאומית כוללת, גם בקרב אוכלוסיות שנכון להיום לא מתגייסות, אז כל אזרח יידרש לשרת במילואים במשך שבועיים או שלושה בשנה והנטל על כולם יהיה נמוך באופן יחסי. חשוב להדגיש כי השותפות בנטל חיונית לא רק מבחינה מעשית, אלא גם מבחינה ערכית. יש בכך צדק חברתי ומסר שאומר שכולנו שווים ופועלים יחד למען מטרה משותפת.
תמיכה אמיתית במשרתים
הציבור הישראלי ברובו מלא הערכה למשרתי המילואים, אבל חשוב שגם המדינה תוכיח שהיא מוקירה את תרומתם, ותדאג לפצות אותם בהתאם. בשביל להבהיר את החשיבות של שירות המילואים המדינה צריכה לפעול בשני מישורים עיקריים.
הראשון הוא המישור הערכי – כאן מדובר בתהליך ארוך טווח שמתחיל כבר במערכת החינוך, ונועד להחיל את אתוס השירות. ממחקר מקיף בתחום החינוך שערכה תנועת הביטחוניסטים בקרב מאות מורים ותלמידים בישראל, עולה שמערכת החינוך כמעט לא עוסקת באתוס הלאומי ובתחומים הנוגעים לחברה הישראלית, להיכרות עם הארץ ולהכנה לשירות בצה”ל.
המישור השני הוא המעשי – המדינה צריכה להראות במעשים כאן ועכשיו שהיא מעריכה את משרתי המילואים ותומכת בהם.
כבר עכשיו המדינה וצה”ל מעניקים למשרתי המילואים תגמולים והטבות בהתאם לימי השירות שלהם, אבל בגלל תהליכים מסורבלים ובעיות תקשורת, המשרתים לא תמיד מודעים למלוא הזכויות שלהם וגם לא תמיד מצליחים לממש אותן. מעבר לקשיים אלו גם יש מקום לשפר את ההטבות שמוענקות למשרתים ולהעניק להם הזדמנויות שחורגות מעבר לתגמולים כספיים. כך, למשל, יש להעניק תמיכה לבני המשפחות של משרתי המילואים שמשלמים מחירים כבדים גם הם – בין היתר צריך לוודא שבני הזוג שנשארים בבית ומטפלים לבד בילדים יקבלו סיוע, להעניק לילדי המשרתים טיפולים פסיכולוגיים מסובסדים בהתאם לצורך, ואף להציע לבני הזוג עצמם טיפולים זוגיים שיעזרו להם לצלוח את התקופה המאתגרת הזו.
הטבה נוספת שחשוב לקדם היא מתן הקלות בתחום הדיור והקרקעות באזורים בעלי חשיבות אסטרטגית. רעיון זה, כפי שיודגם בסעיף הבא, מקפל בתוכו מפגש אינטרסים מובהק הן של משרתי המילואים והן של המדינה.
פתרונות דיור באזורים בעלי חשיבות אסטרטגית
עלינו לשים את משרתי המילואים בראש סדר העדיפויות בנושא הדיור, תוך מינוף האינטרסים האסטרטגיים של מדינת ישראל. הכוונה היא להעניק להם הנחות משמעותיות ברכישת קרקעות ודירות בנגב ובגליל – אזורים בעלי חשיבות ביטחונית רבה לישראל. נוסף על כך, יש להקים באזורים אלה שכונות ייעודיות למשרתי המילואים, ממש כפי שמקימים שכונות ייעודיות לחרדים או לעולים חדשים.
מהלך כזה גם יהיה בעל ערך למשרתים עצמם ויאפשר להם להגיע לפתרונות דיור ראויים, גם יעלה את המוטיבציה לשרת, וגם יתמוך באינטרס של ישראל ליישב באותם אזורים אוכלוסייה חזקה ואיכותית. מובן שבמקביל לכך המדינה גם צריכה לפעול לפיתוח התשתיות באזורים אלה, תוך דגש על פתיחת אזורי תעסוקה ועל הקמת מערכת חינוך איכותית.
ראוי לציין כי הרעיון הזה כבר עלה, והמדינה אף הצהירה שתעניק הנחות משמעותיות למשרתי המילואים ברכישת קרקעות בנגב ובגליל, אולם בפועל אין מספיק היצע של קרקעות ודירות, וגם אין תקשורת ברורה בין המדינה למשרתים, כך שרובם כלל לא יודעים איך לממש את זכותם.
אנחנו בתנועת הביטחוניסטים רואים בדיור מוזל למשרתי המילואים בנגב ובגליל משימה לאומית ממעלה ראשונה, ולכן החלטנו לקדם רעיון זה באופן מעשי. לצורך כך אנחנו עורכים רישום של מילואימניקים שמעוניינים לגור בנגב ובגליל, כדי להוכיח שיש לכך ביקוש ולבנות קבוצת רוכשים. במקביל, אנחנו נמצאים בקשר עם משרדי הממשלה ועם ראשי העיריות והמועצות בנגב ובגליל כדי לקדם הקצאת קרקעות והקמת שכונות למשרתי מילואים.
סיכום ומסקנות
הפתרון למשבר העמוק של מערך המילואים מתחיל בחזרה לאתוס המכונן שליווה אותנו מראשית המדינה – אתוס האומה המגויסת. בראש ובראשונה צריך לפעול ליצירת שוויון בנטל, ולגייס למערך הסדיר ולמערך המילואים גם אוכלוסיות שעד כה לא גויסו.
מעבר לחלוקה בנטל, מדינת ישראל מוכרחה לתמוך במשרתי המילואים ובבני משפחותיהם, ולהעניק להם הטבות כלכליות, לרבות הנחות משמעותיות ברכישת קרקעות באזורי הנגב והגליל. מהלך כזה ישדר למשרתי המילואים שמעריכים אותם, יעלה את המוטיבציה לשרת, וגם יתרום לאינטרסים ההתיישבותיים והביטחוניים של מדינת ישראל.
