כמו שרופא מחויב ברוח שבועת היפוקרטס לבריאות המטופל, כך איש ביטחון צריך לראות את עצמו מחויב לביטחון מדינתו. זו אינה שבועת נאמנות לממשלה, למפלגה או למנהיג. זו מחויבות לחיי האזרחים, ולכשירות הצבא או כל מערכת ההגנה על האזרחים ככלל. המחויבות הזאת אינה מסתיימת כשפושטים את המדים. הבעיה מתחילה כאשר במקום היפוקרטס מופיעים HYPOCRITES – צבועים: מי שמדברים בשם הביטחון, אך מצדיקים מהלכים העלולים לפגוע במערכות שמספקות אותו.
הדיון כאן אינו בשאלה מי צודק בוויכוח הציבורי. השאלה היא מה קורה לביטחון ישראל כאשר בעלי ניסיון וסמכות הופכים את השירות הצבאי, את יכולת המשטרה ואת תפקוד מוסדות המדינה לאמצעי לחץ. מערכת ביטחון אינה יכולה להתנהל לפי מידת שביעות הרצון של אנשיה מהחלטות הדרג הנבחר. כשירות אינה עמדה. התייצבות אינה הצבעת אמון. אכיפה אינה המלצה.
כמי שחקר את אירועי הסרבנות של 2023, מסקנתי היא שיש לבחון את הקשר בין האיום באי התייצבות לבין תמונת החולשה שסינוואר עשוי היה לזהות בישראל. זו מסקנה שיש להציג את ראיותיה, לא תחליף להן. אבל עצם הסכנה הביטחונית הוצגה בזמן אמת: ביולי 2023 הזהיר הרמטכ״ל הרצי הלוי כי מי שקורא לאי־התייצבות פוגע בצה״ל ובביטחון המדינה.
הסכנה מתחילה כאשר מחוייבות ביטחונית נעשית מותנית באידאולוגיה. מרגע שנוצר תנאי כזה, האויב אינו צריך להסכים עם המוחים או להבין את טיעוניהם, די שיזהה סדק בנכונות להתייצב, ברציפות האימונים או באמון בתוך המערכת – ומכאן אנו שוב על סף קטסטרופה.
פעילותם של אנשי „מפקדים למען ביטחון ישראל” במסיק בדומא שהתקיים השבוע צריכה להיבחן באותו קנה מידה. לפי הדיווחים, תא״ל במילואים , טייס בחיל האוויר לשעבר, עוכב בעקבות עימות וטענות לתקיפת רועה יהודי. משום מה לא ברור לחבורה הזו שדרגה מן העבר אינה מקנה עבורם סמכות לקבוע בשטח מי רשאי להפעיל כוח, ושוב הם"מתבלבלים" במזיד בין עמדתם הפוליטית, ובין הסמכות הביטחונית שאינה בידם.
מכאן גם חומרת הדיווח על „הגדעונים”. לפי הפרסום על הכנס שבו יוחס ל"גיבור המרי האזרחי" אהוד ברק הגות של רעיון מבצעי, לפיו ביום הבחירות המשטרה תהיה חסרת אונים מול קבוצת מחאה שתבוא "להגן על הדמוקרטיה" מפני נסיון גניבת הבחירות. מדובר בחגורה אנושית שתקום בתוך הכנסת סביב מתחם ספירת הקולות, תחת כוונה לשבש את פעולת המשטרה – טענות הראויות לבדיקה רצינית תחת חשד לתארגנות לשם שיבוש גורמי החוק.
ברור לכל בר דעת שמשטרה שאינה יכולה לפעול לא מהווה הישג, אלא פרצה ביטחונית.
כוח מאורגן המחליט בעצמו מתי לחסום מוסד ומתי למנוע אכיפה מאמץ היגיון של סמכות חלופית, מליציה מהפכנית לכל דבר ועניין. ואם ההיגיון הזה יופנה למערכת הבחירות, הסיכון יהיה לא רק לעימות נקודתי, אלא לרציפות התפקוד של המדינה.
זה הרצף שצריך לעצור: התניית השירות בגלל אידאולוגיה ומניעים אנרכיסטיים, החלשת האכיפה וסכנת שיבוש היכולת והכשירות של כוחות הביטחון.
גורמי החוק חייבים לפעול מיד – לא מפני שהמעורבים בפעולות האלה שייכים למחנה מסוים, אלא מפני ששום חזון אינו מצדיק פירוק את יכולת ההגנה על המדינה, ועלינו, האזרחים.
מי שמדבר בשם ביטחון ישראל חייב להוכיח שמעשיו מחזקים אותו. עבר מפואר אינו פטור מהמבחן הזה, אלא סיבה לדרוש לעמוד בו ביתר שאת. וכפי שרופא המפר שבועה אינו רופא יותר, איש ביטחון שנוהג בדרך דומה אינו יכול להתהדר יותר בדרגות – על זה גורמי האכיפה לא הקפידו ב2023, ואסור שנתבלבל גם הפעם – חייב להיות מחיר לפגיעה בכוונת מכוון בביטחון המדינה.
