קרדיט: משטרת ישראל
הריאיון עם יניר מלך, מי שבימי טרום אוסלו היה קצין למבצעים מיוחדים ביהודה ושומרון וכונה “מלך לוכדי המבוקשים ביהודה ושומרון”, מתקיים זמן קצר אחרי שהוא יוצא מעוד פגישה שגרתית עם בעל מפעל באחד הכפרים בגליל.
מאז שפרש מהשב”כ בשנות ה-90, הוא עוסק בתחום של ביטחון עסקים החשופים לאלימות ולפשיעה על כל סוגיה. הפעם, הוא מספר, בעל המפעל, שזכה במכרז לבניית מבנה שישמש מוסד ממשלתי, היה נתון לכל אורך הבנייה להתקפות מצד המפסידים במכרז. ירו על משאיות שלו, פצעו נהגים, ירו על המפעל עצמו, וכאשר המשיך לדבוק בפרויקט זרקו רימון לחדר השינה של ילדיו ורימון נוסף לסלון של אחיו.
“זה לא קורה ביהודה ושומרון, אלא ליד חיפה, וזה המצב היום בכל המגזר הערבי בישראל. כנופיות של רעולי פנים, חמושים מכף רגל ועד ראש, מסתובבות באופן חופשי בערים ובכפרים הערביים, ויש איבוד שליטה כמעט מוחלט. למשטרה אין כלים להתמודד עם ההיקפים האלה. אם שב”כ לא ייכנס לתמונה בכל עוצמתו, ‘שומר החומות’ הבא יהיה קטסטרופה”.
מלך, בוגר פנימייה צבאית, שירת בסיירת מטכ”ל, שימש קצין מבצעים מיוחדים בלבנון וביהודה ושומרון, לרבות בג’נין, ועל פעילותו כתבו עליו בעיתון “כל העיר” שהוא “מלאך המוות של הגדה”. לאחר פרישתו מצה”ל הוא שימש רכז בשב”כ, אבל תאונת דרכים זירזה את פרישתו מהארגון, קצת אחרי הסכמי אוסלו, שהביאו גם לשינוי משמעותי במדיניות הארגון, שהיה מנוגד לתפיסתו הביטחונית.
עזבת בגלל הפציעה או בגלל ההסכמים?
“התאים לי לפרוש, כי לא האמנתי בהסכמי אוסלו ולא אהבתי את ההנחיות החדשות – אחת מהן הייתה, למשל, למחוק מהרשימות את כל מבוקשי הפת”ח. בראיון הקבלה לשב”כ, כששאלו אותי למה אני רוצה להתקבל, אמרתי שאני לא מוכן שיהודים ייהרגו בגלל שהם יהודים. אבל המדיניות החדשה הייתה לתפיסתי להכיל הרג יהודים, והיה לי קשה עם זה. הפרישה שלי התאימה לשני הצדדים, כי תפיסת עולמי לא התאימה גם להם. לדעתי המדיניות הזאת הייתה בבסיס ההפתעה של גורמי הביטחון לא רק ב-7 באוקטובר, אלא גם קודם לכן, במלחמת יום כיפור, בפרוץ האינתיפאדה הראשונה, באירועי מנהרות הכותל ב-1996 ובאינתיפאדה השנייה”.
רוצחים, חוטפים, אונסים. וזה בתוך ישראל
חוץ מעיסוקו בביטחון בתחום הכלכלי, הוא גם כתב ספר בשם “פשיעה בע”מ”, שראה אור בראש השנה, על אלימות מאורגנת בעולם העסקים והקשר בינה לבין ארגוני הטרור. “ארגוני הפשיעה ניזונים מארגוני הטרור ומתודלקים בכמויות עצומות של נשק שמגיע מהם – וזה מה שמצפה לנו בסיבוב הבא. בחלק מהמקרים מוציאים חשודים בשת”פ מהבתים ורוצחים אותם, חוטפים אנשים, אונסים נשים. אין דין ואין דיין. שמעתי על מקרים שבהם יורים באשכים כדי שלא יהיה לקורבן דור המשך. כל זה קורה היום בתוך שטח ישראל”.
איך הגענו למצב הזה?
“ארגוני הפשיעה היהודיים ספגו מכה קשה ב’פרשת 512′ שבה הופללו מרבית ראשי ארגוני הפשיעה בישראל, ולתוך הוואקום הזה נכנסו ארגוני הפשיעה הערביים. במשפחת פשע ישראלית יש בדרך כלל שניים–שלושה אחים, וכל מי שסביבם הם לא בני משפחה. אצל הערבים, כמעט כל חברי הארגון הם בני המשפחה, ובקושי מעסיקים ‘קבלני משנה’, מה שמקשה מאוד על חדירה מודיעינית לארגונים אלה. נוסף על כך, הרבה פעמים רציחות שמתחילות בהקשר של פשיעה מתערבבות עם נקמת דם וסכסוכי חמולות. זה קשור גם לשינוי הדורות בחברה הערבית. פושעים ותיקים לא היו פוגעים בחפים מפשע, בנשים ובילדים, היו להם קווים אדומים. לצעירים אין. אם צריך לחסל את האבא והוא עם הילד שלו באוטו, הם לא מהססים. אם הם חיסלו ילד, זה הופך מסכסוך עבריינים גם לנקמת דם, וברגע שהשד יצא מהבקבוק אף אחד לא יכניס אותו חזרה”.
ארגוני טרור נותנים נשק בתמורה למודיעין
איך ארגוני הפשע משיגים כל כך הרבה נשק?
“הנשק מגיע מכמה מקורות, ביניהם הברחות נשק מלבנון, ירדן ויהודה ושומרון וגם מבסיסים צבאיים, שנפרצים חדשות לבקרים. קיים גם שיתוף פעולה בין ארגוני טרור ופשיעה: ארגוני הפשיעה משיגים נשק ובתמורה ארגוני הטרור מקבלים מודיעין, גישה חופשית לשטחי ישראל ועוד”.
איך ישראל צריכה להתמודד עם זה?
“צריך לשנות את החוקים. הענישה על נשיאת נשק, גביית דמי חסות, חברות בארגון פשע וכדומה צריכה להיות הרבה יותר מחמירה. בארצות הברית על עצם היותך חבר בארגון פשיעה אתה יכול לקבל מאסר עולם, ואם אתה ראש ארגון פשיעה תקבל מאסר לכל החיים בפועל. כאן ראשי ארגוני פשיעה מקבלים שנתיים–שלוש ואפילו פחות. צריך גם לתת למשטרה יותר כלים מבחינת דיני הראיות, ונוסף לכך צריך להכניס את השב”כ לטפל בנשק הלא חוקי. מאז תחילת שנת 2024 נרצחו כבר יותר מ-70 ערבים ישראלים; בשנת 2023 נרצחו 244, ממוצע של יותר מרצח אחד ליומיים, והתופעה הזו יכולה לזלוג בקלות מחוץ לחברה הערבית”.
מה קרה כשנגנב הרכב של עובדיה יוסף
את התהליך של הזרמת אמל”ח לארגוני טרור ופשיעה תולה יניר מלך בהסכם אוסלו. “זאת הייתה טעות לתת להם רובים. רבין אמר שברגע שיתהפכו הקנים אנחנו נחסל את התופעה, אבל זאת הייתה אמירה מופרכת, כי ברור שאי אפשר לאסוף 5,000 קלצ’ניקובים, מה גם שברגע שהסכר נפתח זרמו אלפי כלי נשק לאיו”ש. כשהתחילו פיגועי ההתאבדות, ראינו שביד אחת הרש”פ מסייעים לפיגועים וביד השנייה הם לוחצים יד לשלום. מעבר לזה, להסכם אוסלו היו גם היבטים של ביטחון כלכלי, כמו התגברות תופעות של גניבת מכוניות. באירועים כאלה המדינה וחברות הביטוח מרוויחות לכאורה, בעוד הנזק הכלכלי הוא בעיקר על האזרח, שגם הביטחון האישי שלו נפגע”.
הרשות הפלסטינית אחראית לזה?
“בטח. אני אספר לך סיפור. בזמנו נגנב הרכב של הרב עובדיה יוסף. הועברה פנייה לג’יבריל רג’וב והוא ידע להחזיר את הרכב מייד. איך זה? אנחנו פשוט מקבלים בהבנה שהפלסטינים לא מפסיקים לפגוע בישראלים בכל מיני צורות – בזיופים, גניבות ופריצות. הם פרצו למתקני חירום של משרד הבריאות וגנבו תרופות מצילות חיים, פרצו למתקני צה”ל וגנבו נשקים. אנחנו מכילים את זה כי זאת פשיעה ‘פלילית’ לכאורה, אבל זאת חלק מההתארגנות הלאומנית שלהם לקראת יום פקודה”.
בימים שלפני אוסלו לא היה נשק בשטחים?
“נכון. כשפרשתי מהשירות כמעט לא היה נשק ביו”ש. החוליות של ‘הפנתר השחור’, הזרוע המבצעית של הפת”ח ביו”ש בשנות ה-80, היו מצוידות בסכין יפנית והמקצוענים השיגו סכין קומנדו. פה ושם ראינו נשק חם, והם טרחו להסליק אותו היטב, כי מי שאחז בו היה בן מוות. אבל בהסכם אוסלו התחייבנו לחמש את כוחות הביטחון הפלסטיניים בנשקים אישיים, ומאז יש הזרמת נשק לכל פינה ברשות, בלי שום בקרה. היום מי שהיו חוליות ‘גוב האריות’ משכם חמושות בקנה המידה של סיירת מטכ”ל, עם כל הציוד הטקטי. יש אובדן שליטה מוחלט של כוחות הביטחון על כמות הנשק ביו”ש ובשטח ישראל”.
למה צה”ל לא יוצא למבצעים ממוקדים נגדם?
“עד ה-7 באוקטובר, צה”ל נמנע מלהפעיל את היכולות שלו בשטחי יו”ש. במבצע הכי גדול בזמן האחרון, ‘בית וגן’, שהתרחש ביולי האחרון בג’נין, נהרגו 11 מחבלים. מאז ה-7 באוקטובר צה”ל הרג 450 מחבלים ועצר עוד 3,500. זה לא היה אמור להגיע למצב הזה, צריך להפסיק להכיל את מצעדי הנשק שעושים בטול כרם ובערי הגדה. ועוד לא דיברנו על ההתנתקות ועל מה שקרה בעזה”.
האם ישראל מתפכחת מהסכמי אוסלו?
הסכמי אוסלו, אומר יניר מלך, הם שורש כל רע, אך הבעיה מתחילה עוד במחאות נגד נוכחות צה”ל בלבנון, ואחר כך בעזה, מה שהוביל לנסיגה מלבנון ולהתנתקות. “לפני ההתנתקות אנשים צעקו מה פתאום גדוד שלם של צנחנים צריך לשמור על היישוב נצרים בעזה, אז היום לא גדוד אחד נמצא בעזה אלא חמש אוגדות, וזה עדיין לא מספיק. בשכונה שאנחנו חיים בה, אם לא יקבלו ממך מכות כל יום, אתה לא תשרוד. החלום על הסכמים עם חורשי רעתנו צריך להיגנז. בזמנו פואד בן אליעזר, כשהיה שר, אמר שאפשר לחיות עם רקטה על נצרים, אבל קסאם על שדרות הוא סיפור אחר. מאז נורו למעלה מ-50,000 רקטות על שטח ישראל, ובניסיון להרגיע את האויב, היו שחתמו על הסכם מול חמאס שעוצר את החיסולים הממוקדים”.
ולדעתך, שורשי ההתנתקות נמצאים בעצם בהסכמי אוסלו?
“צריך לזכור שהסכמי אוסלו הם חלק מ’תורת השלבים’ של אש”ף, שהשאיפה שלו היא בכלל לא ‘השטחים’. מבחינת הפלסטינים, פלסטין זה ‘מהים עד הנהר’ – והכוונה קודם כול לירושלים, תל אביב, חיפה, עכו, אשקלון. באמנה הפלסטינית הראשונה, מחודש ינואר 1964, נקבע בסעיף 24 שלארגון לא תהיה כל ריבונות על הגדה המערבית שבשליטת ירדן, על רצועת עזה שבשליטת מצרים, ועל אזור אל-חמה ברמת הגולן. מכאן אתה למד ששחרור פלסטין הוא שחרורה מהיהודים. השאיפה של הפלסטינים ממוקדת בשטחי ישראל שבתוך הקו הירוק. מבחינת הפלסטינים כולנו מתנחלים, בכל חלקי הארץ ולמרבה האירוניה בייחוד אלה שגרים בתל אביב”.
אתה חושב שתומכי הסכם אוסלו מתחילים להתפכח ממנו אחרי ה-7 באוקטובר?
“בכל שבוע אני נוסע לחיילים בצפון או בדרום להביא אליהם את הבית ואת כל מה שהם צריכים, ובאחת הנסיעות לדרום הצטרף אליי קיבוצניק מפונה מהצפון. כשנכנסנו לכפר עזה ולבארי, הוא אמר לי: ‘אתה יודע, אם ישראל הייתה יוצאת למלחמה ב-6 באוקטובר בלילה, אני הראשון שהייתי יוצא להפגין נגד המלחמה’. עד שלא חווינו את ה-7 באוקטובר, היו בינינו כאלה שלא הבינו שצריך לחסל את החמאס”.
עכשיו הם מתחילים להבין, לא?
“החמאס לא לקח בחשבון שני דברים כשהוא יצא ל-7 באוקטובר: אחד, שלמרות כל הסכסוכים הפנימיים, לנוכח מתקפה כזאת הישראלים יתאחדו לאגרוף מחץ. ושתיים, שאנחנו באמת נממש את ההחלטה לרסק אותו”.
