שיטת חומה ומסגד

הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה.

“החלטנו לנקוט יוזמה, לזרז את סוף הכיבוש באמצעות עבודה קשה ולקבוע עובדות בשטח, העולות בקנה אחד עם התפיסה שהקמת מדינה אינה דבר שאפשר להתעלם ממנו. זו האג’נדה שלנו, ואנחנו רוצים ליישמה בנחישות”. מדברי ראש הממשלה הפלסטיני לשעבר, סלאם פיאד, בריאיון לטיימס הבריטי בשנת 2009.

תוכנית פיאד

אחד התלמידים המצטיינים, שהבין ויישם את לקחי הציונות ותולדות עם ישראל בעת החדשה, הוא ללא ספק סלאם פיאד, דוקטור לכלכלה שרכש את השכלתו בארה”ב והיה לראש ממשלת הרשות הפלסטינית בשנים 2007–2013.

פיאד בהחלט יכול להיחשב ככלכלן, מדינאי ואסטרטג ערבי לאומני ראשון במעלה, שלמד רבות גם ב”בית הספר הציוני להקמת מדינה והתיישבות” – מניסיונם של השכנים. תרומתו הרבה לעניין הפלסטיני תיזקף לזכותו בהיסטוריה הפלסטינית הקצרצרה, כמי שעיצב בפועל את גבולות הישות הפלסטינית בשטחי יהודה, שומרון והבקעה, זאת לאחר שהבין, הפנים והטמיע, מהר וטוב מכל מנהיג ערבי אחר ברשות הפלסטינית עד כה, את לקחי השיעורים וכללי המשחק בזירה מול מדינת ישראל. אולי אף טוב יותר מחלק ניכר ממנהיגיה של מדינת ישראל בעת הזו.

בשנת 2009 פרסם פיאד תוכנית עבודה דו-שנתית תחת השם “פלסטין: סיום הכיבוש, הקמת המדינה”, במטרה להביא להקמתה של מדינה פלסטינית דה פקטו ובאופן חד-צדדי עד לסוף שנת 2011, על כל שטחי יהודה ושומרון, שבירתה במזרח ירושלים. אם תרצו, מדובר ביישום תוכנית השלבים הפלסטינית, שנועדה להביא לביטולה של מדינת ישראל ולהקמת מדינת פלסטין תחתיה, שהרי שתיהן יחד לא יכולות לדור זו לצד זו בתפיסה הערבית הרווחת.

פיאד הבין מהר יותר ממרבית המנהיגים הישראלים שהסכמי אוסלו כשלו. לתפיסתו, משום שהסכם קבע לא נחתם במועד המתוכנן, משוחררים הפלסטינים מההסדרים שנקבעו ביחס להגדרת שטח C ורשאים הם לפעול בו באופן חד צדדי למען כינונה של מדינה פלסטינית עצמאית. כך קידם פיאד יוזמות אזרחיות בסיוע אירופי ניכר שכללו בנייה, סלילה וחקלאות, והציבו בפני ישראל עובדה. זאת ועוד, בשעה שהאחרונה מטילה על אזרחיה אכיפה מוגברת, הגבלות בנייה וצווי הריסה ברמת איסור על הקמת פרגולה.

תוכניתו של פיאד, שאומנם לא הסתיימה בתוך שנתיים כפי שציפה בתחילה, מתממשת בשטח הלכה למעשה וכמעט באין מפריע על בסיס אותה השיטה. יתרה מכך, מבוצעת היא תוך כיפוף ידה של ישראל המשלימה עם המצב והופכת את רשויות השיפוט והאכיפה שלה עצמה לאבן נגף עבורה, לכאורה.

נכון לשנת 2022 נבנו על כ-95,000 דונם כ-73,000 מבנים פלסטיניים לא חוקיים בשטח C, מתוכם כמאה בתי ספר. חלק מהמבנים נבנו בתוך אתרים ארכיאולוגיים, גנים לאומיים, שמורות טבע ושטחי אש. השנה אף החלה בניית עיר פלסטינית שלמה על אדמות מדינה ואדמות יהודיות פרטיות בסמוך לקרני שומרון. גם במקרה זה נמנעו רשויות האכיפה והמנהל האזרחי מלעצור את הבנייה, ונכון לספטמבר 2022 העניין ממתין להכרעת בג”ץ בעתירה שהגישה תנועת רגבים.

בעוד מדינת ישראל עסוקה בשאלות לגופו של אדם, במקום בשאלות בענייני מדיניות מהותית לגופו של עניין, מנצלים ברשות הפלסטינית את המצב לבנייה מזורזת ולהקמת עוד שכונה ומסגד לתפארת בניגוד לחוק. ל”מתנחלים” הערבים הפועלים כמעט באין מפריע בשטחי C, בעידודם של גורמים שונים בארץ ובעולם, ישנן ערכות מוכנות להקמת מבנים קלים ואפילו מינרטים (צריחים) של מסגדים. אלו ממומנים או מסובסדים בעבור מי שברצונו לבסס את אחיזתו בקרקע ולהציב מסגד בתחום שיפוטו המתרחב.

משמעויות גיאו-אסטרטגיות לישראל

הנסיגה הישראלית הרשלנית לכאורה, לצד ההשתלטות הערבית המתוכננת על שטחי C, הנעשית באמצעות בנייה וחקלאות בסיוע אירופי בהיקפים נרחבים ובפיזור משמעותי, מאפשרות כבר עתה שליטה ערבית לא מבוטלת על המרחב. המשכו של מצב זה מתורגם לאיום טקטי ואסטרטגי ממשי, המסכן את עתיד ההתיישבות היהודית ומהווה סכנה קיומית למדינת ישראל.

תוכניתו של פיאד, שהייתה אמורה להתממש בתוך שנתיים, הפכה לתוכנית הזוחלת בעקביות ונחישות לעבר מטרתה המקורית. הדברים נעשים בגלוי וכמעט באין מפריע, לאחר שקברניטי מדינת היהודים פשוט ויתרו על האכיפה העיקשת כנגד הערבים, עצמו עין, נרדמו בשמירה וכעת נאלצים להתמודד עם הכשרת השרץ כעובדה!

השתלטות הרשות הפלסטינית על שטחיC  מייצרת רצף בנייה ערבית בלתי חוקית שסופו לנתק את היישובים היהודים אלו מאלו, ולכתרם בטבעות חנק ההולכות ונסגרות עד גוויעתם, שבירתם ונסיגתם של התושבים מהשטח, בין אם מרצונם ובין אם בגירושם. על מנת להבין את צו השעה יש לבחון מקרוב את הנעשה בסמיכות ליישובים תלם ואדורה שבמערב הר חברון, לדוגמה. שני היישובים שוכנים זה לצד זה בסמוך לכביש 35, שניהם היוו את השער המערבי ליישובי הר חברון אך הופכים למובלעת המכותרת מכל עבריה ושהצירים אליה וממנה נשלטים בטווחים קצרים מאוד מבתי היישובים הערביים אידנא, תרקומיא, בית כחיל ותפוח בעיקר. יישובים אלו הם השער המקשר או החוסם את הר חברון מהשפלה שממערב. הם סגרו על שטחי הפיתוח של ההתיישבות היהודית ועל הכביש המרכזי מטווח של מטרים ספורים, דבר המאפשר הוצאת פיגועי אבנים ואף פיגועי ירי כנגד רכבי יהודים, בדומה לזה שבו נרצח נצ”מ ברוך מזרחי הי”ד, ערב פסח התשע”ד 2014.

הבנייה הערבית בשטחי C בסמיכות רבה לצירי אורך ורוחב מרכזיים ואסטרטגיים מאפשרת לערבים לחלוש על אותם צירים המקשרים בין היישובים היהודיים לבין עצמם ולבין ירושלים, השפלה, באר שבע וגוש דן. ברצותם יחסמו את הצירים וינתקו את היישובים כפי שעשו במהלך מלחמת העצמאות בכביש 1 בואכה ירושלים הנצורה ובגוש עציון עד לנפילתו; ברצותם יפגעו ברכבים ובאזרחים תמימים כפי שאירע בגוש קטיף טרם הגירוש בשנת 2005; וכפי שאירע במאורעות שנת 2000 ובפרעות הערבים החוזרות ונשנות עד למבצע “שומר חומות” בכבישי הנגב, הגליל ובתוככי הערים המעורבות במדינת ישראל.

הרשות הפלסטינית והתושבים המקומיים הערבים “עושים בית ספר” לממשלות ישראל, ממשלות שלא רק מפגינות את אוזלת ידן במשך שנים כפי שנעשה בחאן אל אחמר הסמוכה למעלה אדומים, אלא לעיתים מסכימות ומכשירות “התנחלויות” ערביות בסגנון “חומה ומסגד” כפי שאירע בכפר א-דקייקה שבדרום הר חברון לדוגמה. תחילתו של כפר זה כמובלעת מיושבת בשטח אש מוכרז של צה”ל, ש”הוכשרה” סופית בשנה האחרונה כיישוב קבע על ידי המנהל האזרחי. היישוב מתפתח בקצב מרשים ובתוך שנים ספורות כבר תדאג הרשות הפלסטינית להרחיבו ולחברו ברצף אורבני ותשתיתי ליישובים ערביים נוספים, על חשבון שטחי האש ואדמות המדינה שבחסות המנהל.

מנהל שאינו עומד בקצב האכיפה הנדרש כשמדובר בבנייה ערבית בלתי חוקית, לעיתים מאשרה במודע ולעיתים בשתיקה. כך מתממשת לה תוכנית פיאד הלכה למעשה באמצעות השתלטות על שטחים, ויצירת רצף אורבני המנתק, מכתר וחונק את היישובים היהודיים והצירים, כל זאת תוך חיזוק הזיקות והקשרים בין ערביי יהודה ושומרון לבדואים בנגב ולאזרחי ישראל הערבים. מלאכת מחשבת זו נעשית בסיוע האיחוד האירופי השותף להקמת המוסדות הציבוריים והתשתיות החיוניות השונות, בשעה שהיישובים היהודיים מוגבלים, מאוימים ואף נהרסים במצוות השלטונות הישראליים ובלחץ הגויים שאת תוצרתם מחרימים.

ההשתלטות על שטחי C  מאפשרת שימוש, או ליתר דיוק – ניצול של משאבי טבע לטובת האוכלוסייה הערבית, תוך פגיעה בערכי מורשת, טבע ונוף שלהם משמעות אקולוגית, תברואתית ותרבותית ניכרת עבור היישובים היהודיים הסמוכים והמרחב ככלל. דוגמאות לכך ישנן למכביר: זיהום נחלים, היעדר ניקוז ראוי כמדגרת יתושים, המלחת מקורות מים וזיהום האקוויפר; אתרי פסולת ושרפת זבל; דרכים שנפרצות ומשמשות גם לפעילות טרור ולהברחות; מחצבות הפוצעות את הנוף; פגיעה ושוד עתיקות באתרים ארכיאולוגיים; פגיעה בחי ובצומח ועוד.

תופעות אלו ידועות ומוכרות היטב לכל מטייל, תושב ועובר אורח בעל מודעות סביבתית והבנה ביטחונית בסיסית. חלק מהנזקים הללו חונקים, פשוטו כמשמעו, את התושבים היהודים המתגוררים בשכנות לאתרי שרפת פסולת וזיהום נחלים. חלק אחר פשוט מחלחל או זורם ופוגע באיכות החיים של יתר תושבי ישראל וחלק לא פחות חשוב – מחרב כל זכר למורשת ישראל בשטח. זהו ללא ספק טרור אקולוגי-תברואתי-תרבותי המכוון אף הוא לפגוע בביטחון הלאומי של ישראל.

השתלטות של הרשות הפלסטינית על אזורים אסטרטגיים בשטחי C, כדוגמת הבקעה ממזרח ורכסי מערב השומרון הצופים על שדה התעופה, תהווה סיטואציה מורכבת ומאתגרת להתמודדות לנוכח אתגרי הביטחון בגזרה. אם לא ייבלמו עתה המהלכים הפלסטיניים בשטח, ייפגעו בסופו של דבר קיומם של גבולות בני-הגנה לישראל ואיום משמעותי יוצב ממזרח לריכוזי האוכלוסייה העיקריים בישראל אשר 80% מהם מרוכזים “בין גדרה לחדרה”.

הוואקום המשילותי והמנהיגותי הישראלי מאפשר את הפעילות המואצת של הרשות הפלסטינית בשטח, במימון ובסיוע חיצוני ניכר בשנים האחרונות. כך, במהלך מתואם, מחושב ואסטרטגי חונקים הערבים את היישובים היהודיים, מונעים את צמיחתם הטבעית, מבודדים אותם ומסכנים את עתידם ואת ביטחונם של התושבים בעצם הפיכתם למטרות נייחות ביישובים או מטרות נעות בצירים. הרחבת האחיזה וההתבססות הערבית-פלסטינית בשטחיC  הופכת את יהודה ושומרון לחבל ארץ הולך ונעלם לטובת הערבים, ששכיות חמדתו נגנבות, נשדדות ונחצבות בו על ידי הערבים באופן גורף.

סיכום והמלצות

תוכניתו של פיאד לא “התפיידה” עם סיום כהונתו כראש ממשלת הרשות הפלסטינית, המשמעותי ביותר שפעל עד כה בזירה.

התוכנית, ששמה לה למטרה ליצור תשתית מעשית למדינה פלסטינית בכל שטחי יהודה ושומרון באופן שיביא לגוויעת ולדחיקת ההתיישבות היהודית מהשטח באמצעות ניתוקה ממרכזי אוכלוסייה ישראלית וחסימת דרכי הגישה אליה – עודנה שרירה וקיימת. פיאד אומנם לא השלימה בזמן כהונתו אך מחליפיו, ראשי הממשלות ראמי חמדאללה ומוחמד אשתיה, ממשיכים לקדם במרץ את אותה מטרת על בתמיכה אירופית צפויה, וגם ישראלית, למרבית התמיהה.

הערבים היטיבו להפנים, בעקבות “תוכנית המאה” של הנשיא טראמפ, כי כל הסדרה או תוכנית שלום עתידית תהיה מבוססת בראש ובראשונה על מפת ההתיישבות, החקלאות והשליטה בצירים. משום כך שיטת “חומה ומסגד” טובה עבורם לשם עיצוב גבולותיה העתידיים של “מדינת פלסטין” לא פחות משיטת “חומה ומגדל” של הציונים, שעיצבה את גבולות מדינת היהודים לפני 74 שנה. בשיטת “חומה ומסגד” ישנם שינויים והתאמות קלות שלפיהם ישראל היא זו שבונה את החומה ומצמצמת עצמה בשטח מרצונה, בעוד הערבים בונים שכונות וכפרים עם מסגדים לתפארת “פלסטין”.

ממשלת ישראל תידרש לשנס את מותניה הצרים או הרחבים במהירה, כדי לתת מענה ציוני אסטרטגי הולם לסוגיה. את החורים הנפערים ומתרחבים בקצב מסחרר במרכז המפה של ארץ ישראל יש לתפור באמצעות הרחבת היישובים היהודיים, לצד חיזוק התשתיות והכלכלה הישראלית במרחב לטובת כל התושבים, יהודים וערבים. זאת ועוד נוסף לנקיטת פעולות נחרצות להבטחת הביטחון וקיום האכיפה האפקטיבית כלפי כל הפרה ערבית “פלסטינית” פלילית, חבלנית או מדינית בגזרה.

זו העת ללמוד משגיאות העבר: אסור לחזור על טעויות אסון אוסלו; אסור לחזור על טעות הגירוש היהודי ההמוני מגוש קטיף ומצפון השומרון; אסור למנוע מיהודים לחזור לביתם, למולדתם ולכור מחצבתם ההיסטורי ביהודה ושומרון; אסור להתרפס בפני הערבים ובוודאי לא להיכנע לתכתיביהם המסוכנים בשטח, ללחציהם המדיניים, למעשי הטרור והפלילים שבהם כידוע הם מתמחים.

הבטחת ביטחונה, קיומה ועתידה של מדינת ישראל על הפרק. הגיע הזמן למנהיגות אמיצה, נחושה ואחראית שתפעל על בסיס תוכנית ציונית למען הבית הלאומי היחידי של העם היהודי בכל ארץ ישראל.