תנועה נמדדת לא רק במספר האנשים החברים בה, אלא גם ביכולתה לחבר ביניהם, להשמיע קול ברור ולהפוך אמונה משותפת להשפעה מתמשכת. הפעם אני מבקש לפנות אליכם, חברות וחברי תנועת הביטחוניסטים, בקריאה אישית: עזרו לנו להרחיב את הקהילה שלנו. הביאו אליה אנשים נוספים. לא כדי שנוכל להציג מספר גדול יותר, אלא כדי שנוכל לעשות יותר למען ביטחון ישראל, היום ובעשורים הבאים.
המציאות אינה מחכה לנו. האתגרים משתנים, האיומים מתפתחים, וההכרעות שמתקבלות עכשיו יעצבו את חייהם של ילדינו ונכדינו. מול כל אלה מתחדדת שוב ושוב חשיבותה של התנועה שלנו: קבוצה של מפקדים ואנשי ביטחון, מכל זרועות מערכת הביטחון, המביאים לשולחן ניסיון, אחריות ונכונות לומר את הדברים כהווייתם. בלי מאבקי אגו, בלי חשבונות אישיים, ומתוך מחויבות לאינטרס הביטחוני של מדינת ישראל.
זו הייחודיות שלנו. אנחנו לא נדרשים להסכים על כל דבר, ולא מצופים לחשוב באותה דרך. להפך: הניסיון המגוון, ההיכרות עם זירות שונות והיכולת להתווכח באופן ענייני הם מקור כוח. אבל יש לנו בסיס משותף שאינו נתון למשא ומתן: ביטחון ישראל קודם לכול. ממנו אנחנו יוצאים, לאורו אנחנו בוחנים חלופות, ואליו אנחנו חוזרים גם כשהשיחה מורכבת וכשהאמת אינה נוחה.
התנועה שלנו הגיעה להישג משמעותי: שישים אלף חברים. מאחורי המספר הזה עומדים אנשים שבחרו להיות חלק, להקשיב, להזדהות ולתת גב. כאשר אחד מאיתנו נכנס לפגישה עם בכירים במערכות הביטחון, עם נבחרי ציבור בישראל ובעולם, עם קובעי מדיניות או עם דיפלומטים, העובדה שהוא מייצג תנועה של שישים אלף איש מעניקה לדבריו משקל נוסף. זהו ביטוי לאמון ציבורי, לנוכחות ולכוחו של רעיון משותף.
כשהביטחוניסטים אמרו שחייבים להשתלט על רפיח – מקבלי ההחלטות קיבלו רוח גבית ועשו זאת כשהביטחונסטים אמרו שחייבים לפעול בלבנון ולהשתלט על השטח – קרה אותו דבר.
מקשיבים לנו – כי יודעים שכולכם איתנו, וזו עוצמה!
אבל ההישג הזה אינו קו הסיום. הוא נקודת מוצא. שישים אלף חברים הם עוצמה חשובה, אך האחריות שלנו מחייבת להסתכל מעבר להישג הנוכחי. אנחנו מביטים עשר, עשרים ואפילו שלושים שנה קדימה, ושואלים איזו תשתית אנחנו בונים היום למען המחר. מי ימשיך לשאול את השאלות הקשות? מי יתעקש לבחון הנחות יסוד? מי יוודא שהניסיון שנצבר יהפוך לידע חי, נגיש ומשפיע?
ביטחון ישראל לדורות מחייב גם ביטחוניסטים לדורות. הוא מחייב קהילה שמצמיחה את ממשיכיה, מחברת בין ניסיון מבצעי לחשיבה רעננה, ומעבירה הלאה לא רק מסקנות אלא גם דרך: לבדוק, להטיל ספק, להקשיב, ולומר באומץ את מה שצריך להיאמר. תמיד נזדקק למי שיניף דגל אדום כשהמערכת מתבלבלת, שיזהה פער בין המציאות לבין הנחות העבודה, ושיחזיר את המצפן הביטחוני אל מרכז הדיון.
כדי לעשות זאת, אנחנו זקוקים ליותר מאשר קבוצה מקצועית טובה. אנחנו זקוקים לציבור רחב שמכיר בחשיבותה, מחזק אותה ונושא איתה את השליחות. ככל שהקהילה תגדל, נוכל להגיע ליותר אנשים, לפתוח יותר שיחות ולתת מקום ליותר שאלות. נוכל לחבר צעירים ומבוגרים, אנשי ביטחון ואזרחים, אנשים מרקעים שונים, סביב דיון רציני ואחראי בעתידה הביטחוני של ישראל. זו אינה רק התרחבות; זו בניית עומק.
וכאן אתם נכנסים לתמונה. הצטרפות לתנועה מתחילה פעמים רבות לא במודעה ולא בכותרת, אלא בשיחה בין אנשים שמכירים וסומכים זה על זה. שיחה בארוחת שישי, הודעה לחבר מהשירות, מפגש עם עמית לעבודה או שאלה של בן משפחה. אתם מכירים את האנשים סביבכם. אתם יודעים למי חשוב להבין, מי מבקש לשמוע מעבר לרעש, ומי רוצה להיות חלק מעשייה שיש לה משמעות.
אני מבקש מכל אחת ואחד מכם לעשות את הצעד הפשוט הזה: להזמין. להסביר מדוע אתם כאן, מה מצאתם בתנועה, ולמה לדעתכם חשוב שגם אחרים יצטרפו. לא צריך נאום ארוך. לפעמים די במשפט כן: יש כאן אנשים מנוסים, שמוכנים להניח את האמת הביטחונית שלהם על השולחן, גם כשאינה פופולרית. בואו להכיר, לשאול, להקשיב ולהיות חלק. ההזמנה האישית שלכם יכולה לפתוח את הדלת.
זו אינה קריאה להתיישר לפי עמדה מפלגתית. אין כאן מבחן השתייכות למחנה פוליטי, אלא הזמנה לעסוק בביטחון ברצינות, על מכלול משמעויותיו. אפשר להגיע עם שאלות, עם ביקורת ועם נקודת מבט אחרת. המפגש הבלתי אמצעי הוא הזדמנות לברר, להעמיק ולגבש עמדה מתוך שיחה. אנחנו רוצים קהילה שיש בה אמון, אבל גם סקרנות; שותפות, אבל גם נכונות לאתגר זה את זה.
אנחנו נכנסים לשנה השמינית מאז הקמת התנועה. היעד שלנו ברור: לסיים אותה עם שמונים אלף חברים. זהו יעד שאפתני, אבל אין סיבה שלא נעמוד בו יחד. כדי להגיע אליו אנחנו צריכים אתכם, לא כצופים מן הצד אלא כשותפים לדרך. כל הזמנה חשובה, כל שיחה יכולה לחבר, וכל חבר חדש מוסיף כוח לאחריות המשותפת. צרפו חברים, הרחיבו את המעגל, הצטרפו לביטחוניסטים — למען ביטחון ישראל לדורות.
הצטרפו אלינו לעשייה >>
https://idsf.org.il/אודות/הצטרפות/
