מבחן הריבונות הלבנונית מול המשך האיום של חיזבאללה

ניתוח פיילוט השיקום בכפר השיעי זוטר אל-ע'רביה

ביוני 2026 נחתם בתיווך ארצות הברית הסכם מסגרת בין ישראל ללבנון, שנועד להסדיר את הפסקת האש, נסיגה הדרגתית של צה"ל, העברת האחריות הביטחונית הבלעדית באזורים שמהם ייסוג צה"ל, לוודא כי פונו מהם אמצעי הלחימה והתשתיות הצבאיות של חיזבאללה ולמנוע את התבססותו המחודשת. בהתאם לכך, קיבלה ממשלת לבנון את המנדט לשיקום אזרחי שיאפשר את החזרת התושבים, שיקום תשתיות חשמל, מים וכבישים.

לשם כך הוקמה תכנית שיקום ממשלתית הקרויה בשם LEAP, במימון ובפיקוח הבנק העולמי, שנועדה לקדם פיתוח ושיקום של תשתיות ושירותים ציבוריים, בהיקף מימון ראשוני של עד כ-250 מיליון דולר, עם אפשרות להרחבתו עד לכמיליארד דולר.

ביולי 2026 הוסכמו העקרונות ליישום ההסדר באמצעות פיילוט בטחוני מוגבל בשלושה כפרים: זוטר אל-ע'רבייה שבנפת נבטיה, פרון בנפת בינת ג'בייל וסריפא בנפת צור, אשר נועד לבחון את יכולתו של צבא לבנון לאכוף את ריבונות המדינה בשטח, כתנאי להרחבת המהלך לאזורים נוספים בדרום לבנון. בהתאם לכך וכצעד בונה אמון החל צה"ל לסגת מזוטר אל-ע'רבייה וצבא לבנון החל להתפרס בכפר לראשונה במסגרת ההסדר. לעומת זאת, בפרון ובסריפא, נמשכה פעילותו של צבא לבנון ללא צורך בנסיגה ישראלית היות שכבר היו ללא שליטה ישראלית.

זוטר אל-ע'רבייה – מקרה בוחן לאזור דרום לבנון

לצד יישום ההסדר הביטחוני, החלה ממשלת לבנון לקדם את שיקום הכפר, הבתים שנהרסו במלחמה והחזרת התושבים לכפר. ב-21 בספטמבר לאחר החלטת ראש ממשלת לבנון נואף סלאם, הוצבו קרוואנים בכפר עבור משפחות שבתיהם נהרסו במלחמה. מועצת הדרום העבירה לכפר את יחידות הדיור הראשונות, בתיאום עם הרשויות המקומיות וראש הכפר מטעם אמל. בנוסף הוחלט על הקמת עמותות סיוע לאזרחים וחלוקת מזון. מחד, בכפוף להתקדמות והצלחת הפיילוט הביטחוני, ממשלת לבנון קיבלה אמון אמריקני לקבל מימון נרחב, והובלת תהליך השיקום בכפר, ביסוס סמכותה באזור שהיה נתון להשפעתם של חיזבאללה ותנועת אמל במשך עשרות שנים, תוך צמצום תלות האוכלוסייה במנגנוני הסיוע של הארגונים.

אולם כאן מתחדדת הסתירה העומדת במרכזו של מקרה הבוחן: ממשלת לבנון מבקשת להחליף את מנגנוני השליטה והסיוע של חיזבאללה באמצעות מוסדות המדינה וארגוני חברה אזרחית, בעוד שחיזבאללה ואמל ממשיכים להחזיק במוקדי השפעה בתוך אותם מוסדות ומנגנונים. לפיכך, עולה השאלה האם העברת האחריות הביטחונית והאזרחית לידי המדינה אכן תוביל לפירוק מוקדי הכוח של הארגונים ולביסוס ריבונות אפקטיבית, או שמא תאפשר להם לשמר את השפעתם, ואף ליהנות ממשאבי השיקום הממשלתיים, תחת מסגרת שלטונית רשמית. ההתפתחויות בזוטר אל-ע'רבייה עשויות אפוא לשמש אינדיקציה מוקדמת לחסמים המבניים ביישום ההסדר בשני כפרי הפיילוט הנוספים, פרון וסריפא, ולהערכת היתכנותו של המודל בדרום לבנון כולו.

הפיילוט מהווה מבחן בטחוני וריבוני אך גם אזרחי ופוליטי: האם המדינה הלבנונית תצליח לבסס את מעמדה מחדש בקרב האוכלוסייה השיעית ולבצע בה דה-רדיקלזיציה ומיגור התלות האזרחית בארגוני הטרור שמהווה את שורש הבעיה.

נקודת התורפה המרכזית בפיילוט היא התמקדות בפירוק כוחו הצבאי של חיזבאללה בלבד, מבלי להתמודד עם ההשלכות המשמעותיות של התשתית הפוליטית, הכלכלית והחברתית שאפשרה את בנייתו מלכתחילה. זוטר אל-ע'רביה נחשב במשך שנים למוקד השפעה פוליטי וחברתי של חיזבאללה ותנועת אמל, בעלת בריתו.

שלושה חודשים לאחר תחילת הפיילוט, חזרו לכפר כ-100 משפחות מתוך 500. לכאורה, מדובר בצעד ראשון בעל חשיבות אסטרטגית: ממשלת לבנון מבקשת לצמצם את תלות האוכלוסייה ברשתות הדעווה, הרווחה והסיוע של חיזבאללה, שבאמצעותן ביסס הארגון את השפעתו לאורך עשרות שנים, ולהעביר את האחריות לשיקום ולמתן השירותים האזרחיים לידי מוסדות המדינה. ללא הסכמתה ליישום הפיילוט הביטחוני, ספק אם ממשלת לבנון הייתה זוכה ללגיטימציה ולתמיכה הבינלאומית הנדרשות לקידום שיקום הכפר והשבת תושביו. אלא שכאן טמון הפרדוקס האסטרטגי: דווקא המהלך שנועד לפרק את אחיזת חיזבאללה בשטח עלול לאפשר את שיקום בסיס כוחו האזרחי והפוליטי, הפעם באמצעות מוסדות המדינה, בחסות בינלאומית ובמימון חיצוני. בכך מתעורר החשש שהשבת הריבונות הלבנונית תשמש כסות לשימור מאזן הכוחות הקיים, ולא לשינויו.

כאן מתגלה נקודת התורפה המרכזית של הפיילוט. שיבת התושבים ושיקום התשתיות עלולים לסייע בפועל לשיקום סביבת הפעולה האזרחית-צבאית של חיזבאללה, גם ללא חזרתו הגלויה כגורם השלטוני. כך עלול להיווצר מצב שבו המדינה הלבנונית נושאת באחריות ובעלויות השיקום, בעוד שחיזבאללה ואמל ממשיכים ליהנות מהשפעה מקומית וממשאבים המוזרמים לאזור. במצב כזה, הפיילוט עשוי להציג הצלחה מוסדית וביטחונית למראית עין, מבלי לחולל שינוי מהותי במאזן הכוחות בשטח.

הממצאים בפיילוט

חרף פריסת צבא לבנון והעברת מימון ואחריות לשיקום האזור באמצעות לבנון, מצטברות ראיות להמשך הפעילות של חיזבאללה ואמל במועצה המקומית, ואף למעורבות בכספי המימון הבינלאומיים ובתהליכי השיקום. בנוסף, חיזבאללה ואמל אוחזים בחמישה תיקים משמעותיים בממשלת לבנון הקשורים ישירות לתוכנית השיקום: בריאות ועבודה בידי שרים מטעם חיזבאללה, וכן אוצר, איכות הסביבה ופיתוח מנהלי מטעם אמל.

כך למעשה נוצר פער וסתירה מהותיים ויסודיים בין מטרות הפיילוט לבין מנגנוני יישומו: נציגי חיזבאללה ובעלי בריתו, הם אלו שעומדים בראשות אותם המוסדות ובמוקדי קבלת ההחלטות הנוגעים לתוכנית השיקום. התוצאה: חיזבאללה מקבל שיקום ומימון באמתלה לגיטימית לכאורה של כסות מדינית שעומדת בפרונט. בפועל, נתיבי המימון, השיקום והסיוע מגיעים בקצה השרשרת לידיו.

למרות ששלושה חודשים הם פרק זמן קצר מכדי לקבוע שהפיילוט נכשל או צלח, הממצאים שהצטברו במאמר זה, מחייבים לבחון לא רק את התקדמות הפיילוט הביטחוני והשיקום האזרחי, אלא גם מיהם הגורמים שמעורבים בניהולו, הגורמים שאליהם המימון מועבר בפועל, מי מספק בפועל את השירותים לאזרחים, והאם ההצהרות של ממשלת לבנון תואמות את המצב האמיתי בשטח ואת התוצאה הרצויה לביטחונה של ישראל ושל האזור כולו.

פיילוט השיקום בזוטר אל-ע'רביה הוא צעד חשוב בניסיון להשיב ללבנון את ריבונותה, אולם הצלחתו תלויה ביכולתה של הממשלה להבחין בין שיקום החיים האזרחיים לבין התאוששות מנגנוני הכוח של חיזבאללה באמצעות אותו מרחב אזרחי ממנו הוא פועל.

נקודת תורפה ראשונה: החזרת פעילי חיזבאללה למרחב האיום – בחסות שיקום הומניטרי

במשך עשרות שנים ביסס חיזבאללה בדרום לבנון מערך צבאי-טרוריסטי שכלל אמצעי לחימה מתקדמים, מנהרות התקפיות, מערכי שיגור וכוחות עילית לכיבוש הגליל. התבססותו נשענה על תשתית פוליטית, אזרחית, כלכלית ולוגיסטית, שאפשרו הקמת מערך צבאי נרחב. פעילותו של חיזבאללה מתוך מרחב אזרחי שמעניק לו תמיכה פוליטית, מרחב פיזי, מודיעין ולוגיסטיקה, מהווה לארגון מנוע משמעותי לשיקום והתעצמות, גם לאחר פגיעה צבאית בתשתיותיו, בנכסיו ובלוחמיו.

מכאן נובע הסיכון שבפיילוט, שכולל החזרת אותו כוח אנושי לצד גבולות ישראל בכסות הומינטרית: למעשה התושבים שחוזרים בחלקם הגדול הם תומכי חיזבאללה ופעיליו. לכן, שיקום תשתיות שנהרסו: מבני מגורים ששימשו את חיזבאללה, כבישים, חשמל, מים ותקשורת, עשוי לחדש גם את התנאים שאפשרו בעבר את פעילות הארגון נגד ישראל. הסיכון כולל גם אפשרות לחידוש מערכי מודיעין, מימון, העברת ציוד וסיוע לוגיסטי בכסות שיקום ומסגרות אזרחיות שמהם פועל חיזבאללה כדפוס פעולה שיטתי ואסטרטגי. החזרת כוח זה לידי חיזבאללה, מהווה סיכון בטחוני.

לכן, אחד האתגרים המרכזיים של ממשלת לבנון, שלעיתים קשה להבחין בהם, הוא זיהוי של חזרת פעילי ולוחמי חיזבאללה הפועלים ללא סממנים צבאיים גלויים, בכסות אזרחית, ששבים במסגרת השיקום לגבול לבנון-ישראל. לפיכך, שיקום דרום לבנון והחזרת התושבים, אינה מעידה כשלעצמה על השבת ריבונות המדינה והסרת האיום הבטחוני, ונדרשת בחינה ואכיפה אדוקה של זהות הגורמים ששבים לאזור בחסות השיקום. שיקום הכפר ללא פירוק מנגנונים אלה עלול להשיב לחיזבאללה את סביבת הפעולה שאפשרה את התעצמותו מלכתחילה. הסיכון מתעצם לנוכח המשך נוכחותם של חיזבאללה ואמל במוקדי כוח ממשלתיים ומוניציפליים, המעניקה להם השפעה על מנגנוני האכיפה ועל חלוקת משאבי השיקום לפי נאמנות תומכיהם. כך עלול חיזבאללה ליהנות מכל העולמות: דרום לבנון, מעוז חיזבאללה, מקבל לגיטימציה בינלאומית לשיקום כלכלי בחסות פריסת צבא לבנון ותוכנית הומניטרית של "אזרחים תמימים" ששבים לבתיהם, ובמקביל – נסיגת צה"ל מהאזור, כאשר חיזבאללה ממשיך לאחוז בזרועות הפוליטיות האזרחיות והכלכליות, המהווים מכפלת כוח להתעצמות צבאית. אלו יאפשרו לחיזבאללה לשוב ולהתעצם ולהתכונן באין מפריע למלחמה הבאה.

מקרה הבוחן של צבא לבנון במסגרת הפיילוט:

העברת האחריות הביטחונית לצבא לבנון דורשת זהירות מפוכחת על רקע העובדה שרבים ממנו הם שיעים ומקרי בוחן בעבר כבר הוכיחו חוסר יכולת ממשית להילחם בחיזבאללה, גם לאחר שבעבר קיבל סיוע בינלאומי נרחב: לוגיסטי, כלכלי חימושים ואימונים. חמור מכך, במהלך השלוש שנים האחרונות, דווח על שיתופי פעולה בין חלק מצבא לבנון לבין חיזבאללה ולכן מוקדם מדי לקבוע האם צבא לבנון מסוגל להשתנת וכעת לממש את ייעודו.

מנגנוני הבקרה של הבנק העולמי אינם תחליף לפיקוח ביטחוני. הם נועדו לבחון את תקינות המכרזים, ההוצאות והביצוע, אך הם אינם יכולים כשלעצמם להבטיח שלא מוקמות תשתיות טרור מעל פני השטח ובתת קרקע באמצעות תכנית השיקום והפיילוט.

הצלחת הפיילוט אינה יכולה להימדד רק במספר הקרוואנים שהוצבו ובכמות המשפחות שחזרו לכפר, אלא דווקא בהמשך הנוכחות של חיזבאללה ואמל, למרות הצעדים החיוביים שמפגינה ממשלת לבנון כלפי חוץ.

בהיעדר פירוק ממשי של תשתיות הכוח הפוליטיים, האזרחיים והכלכליים של חיזבאללה, המלחמה הבאה עלולה להיבנות לא למרות השיקום הבינלאומי, אלא בחסותו.

נקודת תורפה שנייה: הזרוע הפוליטית והזרוע הכלכלית כמנופי שליטה על אזרחי דרום לבנון וסיכול השבת הריבונות ללבנון.

הסתירה המובנית במנגנון השיקום היא שמחד ממשלת לבנון מבקשת לפרק את תלות התושבים בחיזבאללה ובאמל, באמצעות סיכול רשת הדעווה והעברת התלות האזרחית למוסדותיה הרשמיים של לבנון, ומנגד – חיזבאללה ואמל הם אלו שעומדים בחלק מאותם מוסדות ממשלתיים.

פרויקט השיקום הבינלאומי LEAP וזרוע הביצוע CDR – מי מנהל את כספי השיקום?

LEAP – Lebanon Emergency Assistance Project

תוכנית חירום לשיקום לבנון, שאושרה על ידי הבנק העולמי במימון ראשוני של 250 מיליון דולר עם אפשרות להרחבת המימון עד למיליארד דולר, בכפוף לגיוס משאבים נוספים. התוכנית מיועדת לפינוי הריסות ולשיקום תשתיות שנפגעו במלחמה בדרום לבנון, ובהן כבישים, מערכות מים וחשמל ומבני ציבור.

CDR – Council for Development and Reconstruction

הגוף הממשלתי האחראי ליישום התוכנית בפועל הקרוי גם: המועצה הלבנונית לפיתוח ולשיקום, בראשות מוחמד עלי קבאני. המועצה מופקדת על תכנון וביצוע פרויקטי השיקום, ניהול מכרזים והתקשרויות עם קבלנים וספקים, במסגרת תוכנית ממשלת לבנון ובכפוף למנגנוני הבקרה והפיקוח של הבנק העולמי.

מעורבות שר האוצר המזוהה עם אמל וחיזבאללה בתוכנית LEAP

משרד האוצר הלבנוני, בראשות יאסין ג'אבר המזוהה עם אמל, בעלת הברית של חיזבאללה, מקיימת קשרים כלכליים עם איראן ופועלת להשארת חיזבאללה בממשלה, הוא שותף רשמי למנגנון המימון ולהכוונה האסטרטגית של תכנית השיקום. לצדו פועל משרד העבודות הציבוריות והתחבורה, בראשות פאיז רסאמני שאחראי לפיקוח הכולל על הביצוע.

מעורבותה של תנועת אמל במנגנון השיקום אינה מסתכמת בייצוג פוליטי בממשלה. יאסין ג'אבר, שר האוצר המזוהה עם אמל, פאיז רסאמני, שר העבודות הציבוריות והתחבורה האחראי לפיקוח הכולל על ביצוע הפרויקט, ומוחמד עלי קבאני, יו"ר המועצה לפיתוח ולשיקום (CDR) חתמו יחד על הסכם משני הנוגע ליישום תוכנית .LEAP בכך מתחדדת השאלה כיצד ניתן להבטיח עצמאות ופיקוח אפקטיבי על כספי השיקום, כאשר בעלת בריתו הפוליטית של חיזבאללה מיוצגת בדרג הממשלתי השותף למנגנון המימון.

המבנה הארגוני של התוכנית לשיקום לבנון

החשש אינו רק שחיזבאללה ייהנה מתוצאות השיקום, אלא שיוכל להשפיע על התהליך מבפנים, בעוד הקהילה הבינלאומית מממנת אותו ואת פעיליו. הדוגמאות הבאות ממחישות עד כמה נציגי חיזבאללה ואמל מעורבים בדיונים על השיקום וביישומה:

• עלי חמיה, שר העבודות הציבוריות והתחבורה לשעבר המזוהה עם חיזבאללה, משמש יועץ לנשיא לבנון לענייני השיקום.
• ישיבת ועדת השרים לשיקום דרום לבנון ב-11 בנובמבר 2025 בהשתתפות שרי חיזבאללה ואמל.

בישיבה שהתנהלה בראשותו של ראש ממשלת לבנון, נוואף סלאם, בנושא השיקום בדרום לבנון ובמנגנון למיפוי האזורים והתושבים שזכאים לסיוע, השתתפו עלי קבאני, יו"ר CDR, האשם חיידר, יו"ר מועצת הדרום, ובנוסף נציגי חיזבאללה ואמל: שר העבודה ושר הבריאות מטעם חיזבאללה וכן שר האוצר ושרת איכות הסביבה מטעם אמל.

• פגישת עבודה ב-13 באוקטובר 2026 בנושא יישום LEAP (תוכנית השיקום) בהשתתפות נציגי חיזבאללה ואמל בדיון עם ראש ממשלת לבנון נוואף סלאם ויו"ר CDR

בפגישה זו השתתפו שלושה חברי פרלמנט מטעם חיזבאללה וארבעה מטעם אמל, יחד עם נוואף סלאם, ראש ממשלת לבנון, זאהי שאהין, מנהל חדר המבצעים המרכזי בלשכת ראש ממשלת לבנון ויו"ר CDR, מוחמד עלי קבאני. הדיון עסק בפרויקטים ובמכרזים במסגרת LEAP.

לפי ההודעה הרשמית, הנושאים כללו שיקום האזורים שנפגעו, מכרזים לפרויקטים במסגרת LEAP, שיקום כבישים, רשתות מים ושירותים ציבוריים. סלאם אף ציין כי עד סוף 2026 צפויים להיחתם חוזים בהיקף של כ-70 מיליון דולר מתוך הלוואת הפרויקט.

נקודת תורפה שלישית: שימור השליטה באוכלוסייה באמצעות מערך הדעווה

מערך הדעווה שהקים חיזבאללה במשך עשרות שנים, הכולל מוסדות דת, חינוך, בריאות ורווחה, הוא ממנועי ההתעצמות המרכזיים שלו.

המחקר של פרופ' מלאני קאמט, ,University of Chicago Press Journals 2015

על בסיס ראיונות עם נציגי חיזבאללה ועם תושבים לבנונים, המחקר חשף כי מערך הדעווה של חיזבאללה אינו פועל במנותק מכוחו הפוליטי (שמעורב בתוכנית השיקום בדרום לבנון). להלן ארבעת הממצאים במחקר:

• חיזבאללה מפעיל רשת רחבה של בתי חולים, מרפאות, בתי ספר ותוכניות סיוע.
• משפחות פעילי הארגון ומחבליו זוכות לעדיפות בסיוע.
• עדות להתניה פוליטית של סיוע: תושב שיעי מאזור נבטיה העיד כי הופנה לקבל סיוע במקום אחר משום שלא הוכיח תמיכה בחיזבאללה ולא נחשב דתי מספיק.
• המחקר מסביר כיצד נציגי מפלגות מאפשרים לתומכיהם גישה ישירה לשירותים ולזכויות ציבוריות.

מנגנון זה אינו תיאורטי ואינו מוגבל בזמן:

פעילות ארגון הבריאות האסלאמי ועמותת "ותעאונו" בזאוטר אל-ע'רביה, יולי 2026

לאחר נסיגת צה"ל מפאתי הכפר וסמוך לכניסת צבא לבנון כבר החלו לפעול בכפר, ארגון הבריאות האסלאמי ועמותת "ותעאונו", המזוהים עם חיזבאללה. בעוד הראשון סיפק שירותים רפואיים, העמותה הציבה שני מבנים ניידים ששימשו משרד זמני למועצה המקומית ומרכז שירות וחלוקת מזון. במקביל הפעילה מטבח שסיפק ארוחות לכ-150 משפחות תוך מיפוי צורכי התושבים. מכאן שמי שמספק שירותים חיוניים, מלווה את חזרתם לכפרים ומכיר את צורכיהם, תוך שהוא מחזיק במנופי השפעה על חיי היום יום שלהם הוא ארגון הטרור חיזבאללה ולאו דווקא ממשלת לבנון כריבון. וזוהי האשליה: ממשלת לבנון היא שעומדת בפרונט כלפי חוץ כאחראית לשיקום, זוכה למימון בינלאומי ולגיטימציה לנסיגת צה"ל, בעוד שחיזבאללה מסתתר מאחוריה, מהתל בעולם ובונה את כוחו מחדש.

כך כספי שיקום המוזרמים באמצעות המערב, למדינת לבנון, עשויים להגיע לידי חיזבאללה ולגורמים המזוהים איתם בכסות של "חברות קש" בדמות קבלנים, ספקים ומנגנוני חלוקת סיוע. לכך מצטרפת השפעתו של הארגון על מוסדות המדינה עצמה, ממנה שואב משאבים, תקציבים והשפעה על המרחב האזרחי שישוקם בדרום לבנון. משרד הבריאות הלבנוני נמצא בראשות ראכאן נאסר א-דין, המזוהה עם חיזבאללה, ואילו משרד העבודה נמצא בראשות מוחמד חיידר, המזוהה אף הוא עם הארגון. שני המשרדים פועלים בתחומים המשפיעים ישירות על צורכי האוכלוסייה: שירותי בריאות, תעסוקה ורווחה תעסוקתית. הסיכון הוא שנציגי חיזבאללה יוכלו לנצל את מעמדם הממשלתי לקידום סדרי עדיפויות המחזקים את בסיס התמיכה שלו, תוך טשטוש הגבול בין שירות ציבורי הניתן מטעם המדינה לבין רשתות ההשפעה של הארגון. ללא חלופה מדינתית עצמאית למערכי בריאות, חינוך, עבודה ורווחה חזרת התושבים לצד שיקום המרחב הפיזי ממנו פעל חיזבאללה, יאפשר את המשך התלות האזרחית בארגון ושיקום כוחו הצבאי.

הכרזת חיזבאללה על תכנית סיוע כלכלי

ב-13 באוקטובר 2026 הכריז חיזבאללה על תוכנית סיוע חדשה למשפחות שבתיהן נהרסו או ניזוקו קשות, בסכומים של 12 עד 14 אלף דולר, בהתאם לאזור המגורים. ראשית, נשאלת השאלה מאין הכספים הגיעו לארגון ובפרט האם קיים קשר בינם לבין תכנית השיקום הרשמית של לבנון. שנית, עצם ההכרזה ממחישה על השאיפות של חיזבאללה לשליטה אזרחית, ועל הצורך הממשי באכיפה אפקטיבית על הזרועות הפוליטיות, הכלכליות והביטחוניות של חיזבאללה בתוך מרחב השיקום.

הפער המודיעיני

בחינת ההתפתחויות בזוטר אל-ע'רביה אינה מצביעה בשלב זה על שינוי מוכח בנאמנותם הפוליטית של תושבי הכפר לארגון חיזבאללה. הבחירות המקומיות ב-2025 מלמדות בעיקר על מאבקי כוח פנימיים בתוך המחנה השיעי ולאו דווקא על התרחקות אידיאולוגית. במקביל, מנגנוני סיוע המזוהים עם חיזבאללה ממשיכים לפעול בכפר, והמועצה המקומית משתפת פעולה הן עם הממשלה והן עם מועצת הדרום. ישנם דיווחים על ביקורת כלפי חיזבאללה בכפרים אחרים בדרום לבנון, בעיקר בשל החשש מהרס נוסף בעקבות פעילותו הצבאית. אולם ביקורת על המחיר שמשלמת האוכלוסייה אינה בהכרח התרחקות אידיאולוגית מהארגון.

ב-3 באוגוסט 2026, נפגש ראש המועצה המקומית , עבד עז א-דין, המזוהה עם אמל יחד עם ראש הממשלה נוואף סלאם וראשי גופי השיקום.

ב- בספטמבר 2026 זוהו בעלי תפקידים המקושרים לחיזבאללה במועצה המקומית, במערך הסיוע ובמערך הקישור הארגוני בכפר. ממילא קיימים קשרים פוליטיים ממושכים בין הנהגת הכפר לאמל וחיזבאללה יחד, ועז א-דין היה מזוהה עם רשימת אמל-חיזבאללה עוד מבחירות 2016.

בנוסף, תחקיר מספטמבר 2026 חשף על בסיס עדויות מקומיות כי עלי עבד אל-האדי עלאווה, נציג חיזבאללה במועצה המקומית מקיים קשרים בין גורמים מקומיים לבין מערך הסיוע של חיזבאללה. החשש הוא שכספי השיקום זולגים ישירות לידי נציגי חיזבאללה ברשות המקומית של הכפר.

סיכום והערכה אסטרטגית

פיילוט השיקום בדרום לבנון מהווה צעד חיובי ומשמעותי בניסיונה של ממשלת לבנון להשיב את ריבונותה לאזור לאחר עשרות שנים של התבססות חיזבאללה. נסיגת צה"ל, פריסת צבא לבנון, שיקום התשתיות והחזרת התושבים עשויים להניח יסודות לשינוי אסטרטגי ראשוני. אולם הצלחת המהלך תלויה לא רק בפירוק כוחו הצבאי של חיזבאללה, אלא גם בצמצום מנגנוני ההשפעה הפוליטיים, הכלכליים והאזרחיים שאפשרו את התעצמותו מלכתחילה.

לפיכך, הצלחת הפיילוט חייבת להימדד בארבעה מדדים מרכזיים: המשך של פירוק תשתיות טרור ומניעת הקמתן מחדש באמצעות אכיפה ביטחונית רציפה, הבטחת עצמאותם של מנגנוני השיקום ומניעת חלוקת כספי הסיוע על ידי חיזבאללה ואמל, שקיפות ופיקוח על מלוא שרשרת המימון, המכרזים, הקבלנים וספקי השירותים, וצמצום מוכח של תלות התושבים ברשתות הרווחה והסיוע המזוהות עם חיזבאללה (דעווה), באמצעות חלופה מדינית נגישה ואפקטיבית שחיזבאללה ואמל אינם שותפים לה.

הערכת מגמה

מוקדם לקבוע את הצלחתו או כישלונו של שלושת חודשי הפיילוט, אך נראה כי בשלב זה, על בסיס הממצאים, המגמה המסתמנת היא התקדמות בשיקום האזרחי הפיזי ובהעברת האחריות הרשמית לממשלת לבנון, לפחות ברמה ההצהרתית, אולם לצד זאת קיימת המשכיות של מוקדי ההשפעה הפוליטיים, הכלכליים והאזרחיים של חיזבאללה ואמל. עצם נכונותה של ממשלת לבנון ליטול אחריות ביטחונית ואזרחית על הכפרים היא התפתחות המעוררת אופטימיות זהירה אך העדויות להמשך פעילותם של גורמים המזוהים עם חיזבאללה ואמל מחייבות בחינה מפוכחת של תוצאות המהלך בפועל. המבחן האסטרטגי אינו האם ממשלת לבנון מסוגלת לשקם את הכפרים באמצעות מימון בינלאומי ובכך להשיב לעצמה את הריבונות, אלא האם היא מסוגלת לעשות זאת תוך שלילת יכולתו של חיזבאללה לשקם את כוחו המלא בתוכם.