“באיראן צריכים לפגוע היום, לא מחר”: ריאיון עם תא”ל חסון חסון

הפער בין פעילויותיו הרבות של תא”ל (מיל’) חסון חסון, שחלקן זיכו אותו בעיטורים שונים, לבין מה שאפשר לספר עליהן, הוא עצום.

כמי ששירת במשך 36 שנים במגוון תפקידים בכירים ורגישים במערכת הביטחון, ולאחר מכן במטה לביטחון לאומי וכמזכיר הצבאי לנשיא המדינה, הקריירה הצבאית והביטחונית של חסון נתונה תחת חיסיון כבד. בכל זאת, ביקשנו ממנו לתת לנו כמה תובנות על הסכנה האורבת לנו באיראן ועל הדרכים להתמודד עימה.

הקצין הדרוזי הראשון שגויס לאגף המבצעים של אמ”ן

חסון מכיר את העולם הערבי מכל זווית אפשרית. הוא נולד וגדל בדאליית אל כרמל, למשפחה שרבים ממנה משמשים בתפקידים שונים במערכת הביטחון. אביו היה הראשון מבני העדה הדרוזית שפנה לקצונה לאחר חוק גיוס חובה של בני העדה הדרוזית. במלחמת של”ג לחמו חסון ואביו בזירות מקבילות: הוא כחייל ואביו כמג”ד במילואים. לאחר גיוסו לחטיבת גולני, התקדם במהירות בשרשרת הפיקוד לתפקיד מ”פ, אך רגע לפני שמונה להיות סמג”ד, גויס לאמ”ן על ידי אמנון ליפקין שחק, אז ראש אמ”ן.

חסון הוא גם בעל תואר ראשון במשפטים, תואר שני במדעי המדינה, ותואר דוקטור לשם כבוד מהמרכז הבינתחומי בהרצליה.

ישבנו עם חסון כדי לשמוע מנקודת מבט של איש צללים מיומן ומנוסה על הסכסוך הערבי-ישראלי, על האיום האיראני ועל תהליכי עומק שמתרחשים מתחת לפני השטח במזרח התיכון.

איראן גרמה למדינות ערביות להפוך לבעלות ברית חזקות של ישראל

חסון, נתחיל בשאלה הקשה ביותר: יש פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני?

עם כל הצער שבדבר, אני לא רואה פתרון לסכסוך. כל פתרון שהוצע בנושא הוא מורכב, מסובך ולא בר ביצוע. אפילו אם נקשיב לקולות הכי מתונים בעולם הפלסטיני, נשמע שיש כאלו שמסכימים לפתרון “מדינה אחת לשני עמים”. לכאורה, הם מסכימים עם ז’בוטינסקי, אבל לפני שממהרים לחתימה על הסכמים, צריך להבין שזה נובע מקצב ההתרבות המהיר של הפלסטינים. אפילו אם ניקח בחשבון את קצב העלייה של יהודי התפוצות ואת תהליכי הגיור שעוברים פה בארץ, אנחנו עדיין נהיה במיעוט על ציר הזמן. אי אפשר לתת להם מדינה כי הם לא בשלים לכך, ואי אפשר לשלוט עליהם באופן צבאי כי אין לנו כוח אדם ומשאבים לכך. לכן, בינתיים המצב שקיים הוא פה בשביל להישאר.

האם העולם הערבי עדיין רואה את הבעיה הפלסטינית בראש סדר העדיפויות שלו?

תלוי את מי אתה שואל, ואני אסביר. למנהיגים של מדינות ערב יש אינטרס ברור לשתף פעולה עם ישראל. אם תפתח מפה של המזרח התיכון תראה שאיראן יושבת ונושפת בעורפן של איחוד האמירויות, כווית, עומאן, קטאר וערב הסעודית. זו הסיבה לדוגמה שח’ליפה בן זאיד, נשיא איחוד האמירויות, רצה את המטוסים והמל”טים לאחר חתימת הסכמי אברהם – ישראל היא מעצמה צבאית.

אז מהו האינטרס שלהם להציף את הבעיה הפלסטינית?

בשונה מהמנהיגים, את האנשים בעם מעסיקים דברים אחרים: הם רוצים לראות פתרון לסוגיה הפלסטינית. תבין, יש המון פלסטינים בעולם הערבי. אם תסתכל על ירדן, מתוך 10 מיליון תושבים 7 מיליון הם מהגרים זרים. לכן מי שמחזיק את היציבות הפוליטית במדינה הם 3 מיליון פלסטינים, שנמצאים בעמדות מפתח. זה יוצר מצב שהמנהיגים של העולם הערבי רוצים לשתף פעולה עם ישראל, אבל כדי להשאיר את השקט בקרב עמם ולשמור על יציבות פוליטית במדינתם, הם חייבים להתייחס לסוגיה הפלסטינית כשהם יושבים עם הדרג המדיני שלנו.

האם אפשר לומר שיש כיום מדינות ערביות שהן בעלות ברית גדולות יותר של ישראל מאשר ארה”ב?

חד משמעית – כן. איראן הפכה לאויב משותף של מדינות המזרח התיכון. תסתכל על המדיניות של ישראל בשנים האחרונות עם מדינות האזור: עם מצרים יש לנו שת”פים מודיעיניים ומבצעיים. הברית החזקה ביותר שיש לנו פה באזור היא ירדן. בחריין, כווית, איחוד האמירויות, ערב הסעודית – חתמו איתנו על הסכמי נורמליזציה בהסכמי אברהם. אני אומר לך שבהמשך גם קטאר ועומאן יצטרפו. כל התהליכים האלה קורים בגלל איראן שמהווה בעיה, וכולם מתחילים להבין שישראל היא הפתרון. אתה מבין מה איראן עשתה? היא בעצם איגדה המון מדינות מהמזרח התיכון – ישראל ומדינות ערביות – בחזית אחת מולה.

האיום האיראני: “משמרות המהפכה על הגדר, איראן פה מעבר לפינה”

מהי האובססיה של איראן לגבינו?

לאיראנים אין סכסוך עם העם היהודי. במשך 3,000 שנה הפרסים והיהודים היו חברים טובים. לאיראנים גם אין דבר עם פלסטין: לא ירושלים ולא הר הבית. עם זאת, הנרטיב הפלסטיני מקדם את המטרה הסופית של איראן. המטרה הסופית של האיראנים היא החלת חוקי השריעה בכל העולם. כדי לעשות זאת, תכבוש איראן את המזרח התיכון, ובינתיים הם הגיעו ל-60%-70% שליטה באזור. לאחר כיבוש המזרח התיכון הם ימשיכו בכיבוש שאר היבשות. כאן ישראל נכנסת לתמונה: אנחנו המעצמה האזורית המאיימת ביותר במזרח התיכון. אם איראן יביסו את ישראל, הדלת פתוחה לשאר הכיבוש של המזרח התיכון. בטהרן מבינים שסביב המתיחות בירושלים יש הזדמנות לקדם את השמדת ישראל.

איראן משתפת פעולה עם הג’יהאד האסלאמי וחמאס, אבל בחדרי חדרים הם יעדיפו את הג’יהאד האסלאמי על פני חמאס, וזו נקודה שצריך לקחת אותה בחשבון. דוגמה חיה לכך ראינו לא מזמן: ראש משמרות המהפכה האיראני דיבר אל הפלסטינים, כשנסראללה נמצא מימינו ויחיא סינוואר משמאלו. אירוע כזה הוא חריג וחסר תקדים.

האם איראן, שמרוחקת מאיתנו אלפי קילומטרים, יכולה להיות איום ממשי על ישראל?

האיום האיראני לא נמצא בטהרן, רחוק מאיתנו. משמרות המהפכה כבר על הגדר, איראן הידקה את החגורה סביב ישראל בצורה שאי אפשר להתעלם ממנה יותר. האיראנים דה-פקטו יושבים בדרום רמת הגולן הסורי ומתצפתים עלינו. חיזבאללה מזמן אינו כוח גרילה קטן, הוא הדיוויזיה והחזית האיראנית באזור שלנו. חשוב שנבין שאיראן פה מעבר לפינה כבר היום.

ומה לגבי האיום הגרעיני – האם הפצצה האיראנית משנה את כללי המשחק?

האיראנים לא ימהרו להשתמש בפצצת האטום שלהם. עם זאת, הם מבינים מצוין מהי המשמעות של פצצת אטום. אני אספר לך סיפור: לפני שנים שאלתי את שמעון פרס, כשהיה נשיא המדינה, למה הוא שיגע את בן-גוריון ואת כל הדרג המדיני לבנות את הכור הגרעיני בדימונה. בזמנו, זה נראה לא שייך ולא מחובר למציאות: תקופת הצנע הייתה בשיאה, לצה”ל לא הייתה מספיק תחמושת והמזון חולק בתקצוב. אתה יודע מה הוא ענה לי? “שמע, כשאנואר סדאת נחת בארץ ב-1977, הוא נשאל למה במלחמת יום כיפור, לאחר כיבוש קו בר לב, הכוח מצרי לא המשיך עד לתל אביב – הרי כל הדרך הייתה פנויה מכוחות צה”ל. הוא ענה: ‘השתגעתם? יש לכם את דימונה'”. מהסיפור הזה אתה יכול להבין למה איראן רוצה פצצת אטום. איראן רוצה להיות המדינה המזרח תיכונית הראשונה אחרי ישראל שיש לה גרעין. הם רואים מה קורה באוקראינה ורואים איך פוטין משתמש בגרעין להטבות מדיניות, גיאופוליטיות וכלכליות. אז אפשר להגיד שפצצת האטום מהווה תעודת ביטוח לאיראן.

כאיש ביטחון ותיק: ישראל מוכנה להתמודד עם האיום האיראני?

כן, בהחלט יש לנו את היכולות הטכנולוגיות ואת יכולות הסייבר כדי למוטט את איראן. היחידים שמעיזים להתעסק עם איראן במזרח התיכון זו מדינת ישראל. גם כשהם תקפו את ערב הסעודית ואת איחוד האמירויות – אף אחד לא העז להחזיר להם. אני אגיד לך יותר מזה: כששאלתי נסיכים ממדינות המפרץ למה הם רוכשים דירות בערב הסעודית הם ענו שזה בכלל לא למטרות עסקיות – הם רוצים להיות צמודים לישראל. זה מקנה להם ביטחון כי אנחנו היחידים שיכולים לתת את ההגנה ואת הקונטרה מול איראן.

האם אפשר לעשות יותר?

בהחלט. מה שנעשה היום לא מספיק. מדינת ישראל חייבת לשנות את התפיסה הביטחונית-לאומית שלה. אנחנו צריכים לתקוף היום את טהרן. לא את סוריה, לא את עיראק ולא שכירי חרב למיניהם. צריך להכאיב לאיראן, ועכשיו.

“הביטחוניסטים מתמקדים באיומים האמיתיים של ישראל”

אתה מראשוני המצטרפים ל”תנועת הביטחוניסטים”. מדוע?

מסיבה אחת פשוטה: הם יכולים לקדם ולפתור המון בעיות כאן. הביטחוניסטים זו תנועה שיכולה להשפיע הן בקרב העם, הן בקרב כלי התקשורת והן בקרב הדרג המדיני ומקבלי החלטות. אפשר לומר שהביטחוניסטים מתמקדים באיומים האמיתיים של מדינת ישראל.

אתה אופטימי לגבי העתיד?

תראה, אפשר להגיד שראיתי עולם. הסתובבתי לא מעט וראיתי לא מעט. תן לי להגיד לך – מעריכים אותנו מאוד. אז כן, אני אופטימי. אני מאמין ביכולות שלנו ואני מאמין ברוח שלנו. אם נשלב את רוח העם יחד עם המוח הישראלי שאין לו אח ורע בעולם, אף אחד לא יוכל לעמוד בדרכנו.