כולם רוצים עצמאות. מדינות העולם שונות ונבדלות זו מזו במודלים חברתיים ופוליטיים, בכלכלות שלהן ובמאפיינים מהותיים נוספים – אבל מבעד לכל ההבדלים אפשר לזהות שאיפה אחת שמשותפת לכולן: להיות עצמאיות. השאיפה הזאת שזורה כמעט בכל תחום חיים – מביטחון, דרך חינוך ועד לתזונה – מהסיבה הפשוטה שעצמאות מדינתית אמיתית נשענת על מכלול רחב של תנאים שצריכים להתקיים יחד.
בשנים האחרונות נוסף לשיח הזה תנאי מרכזי נוסף: עצמאות אנרגטית."הכוונה היא שמדינה יכולה לספק בעצמה את מקורות האנרגיה הדרושים לה", מסבירה שרון חצור, סמנכ"ל מדיניות, תכנון ואסטרטגיה במשרד האנרגיה והתשתיות. "מדינת ישראל שואפת לעצמאות מאז הקמתה, ועצמאות אנרגטית היא חלק מהסיפור, אבל חשוב להדגיש שהיא לא חזות הכול. המטרה העליונה שלנו היא לייצר משק אנרגיה אמין, נקי וזול – ופעמים רבות זה אומר לא להסתמך רק על עצמנו אלא לייבא מוצרים ולקיים שיתופי פעולה עם מדינות אחרות. למעשה, התקווה שלנו היא דווקא להרחיב את החיבוריות האזורית, ליצור הסכמים עם המדינות שסביבנו ולהפוך את ישראל למסדרון שמחבר בין מזרח למערב".
ישראל היא שחקנית חשובה בזירת האנרגיה האזורית: יושבת בין אסיה לאירופה, ויש לה ים, שמש וקרינה מעולה, גז טבעי וקדמה טכנולוגית
התשתיות עדיין מאחור: היתרונות והאתגרים של ישראל בתחום האנרגיה
שיתופי פעולה נשענים על מנגנון פשוט של קח ותן, ולכן כשבוחנים את שיתופי הפעולה שישראל מקיימת או שואפת לקיים בהקשרים אנרגטיים – צריך לבדוק תחילה מה היא יכולה לתת ומה היא מעוניינת לקחת.
לישראל יש כמה יתרונות יחסיים שהופכים אותה לשחקנית מפתח בזירה. "בראש ובראשונה יש לנו מיקום אסטרטגי", מסבירה שרון חצור. "ישראל יושבת על התפר בין אסיה לאירופה, וגם יש לה גישה ישירה לים, מה שהופך אותה לנקודת חיבור חשובה. יתרון שני הוא שיש לנו הרבה שמש וקרינה מעולה, כך שאנחנו יכולים להפיק הרבה אנרגיה סולארית. לישראל גם יש מאגרים משמעותיים של גז טבעי שיכולים לשמש גם לצריכה עצמית וגם לייצוא. יתרון נוסף הוא החדשנות והקדמה שלנו – ישראל מובילה בעולם בכל הקשור לניהול משק מים, למשל, וגם מחזיקה בטכנולוגיות מתקדמות במשק המים ובמשק האנרגיה. מעבר לכך, אנחנו מדינה מערבית ומודרנית עם כלכלה חזקה, ולכן כשמדינה חותמת איתנו על הסכם היא יודעת שאנחנו נעמוד בהתחייבויות שלנו".
מול כל היתרונות החשובים, חצור מודה שיש לישראל גם לא מעט אתגרים בתחום האנרגיה. "האתגר העיקרי שלנו הוא שאנחנו מדינה קטנה וצפופה, ואנחנו מוכרחים להתחשב בהרבה שיקולים של ניצול קרקעות", היא אומרת. "נוסף על כך יש כאן ביקוש גבוה מאוד לחשמל, שרק מוסיף לעלות, לדוגמה בגלל הצורך בחוות שרתים לבינה מלאכותית. עוד אתגר הוא שצריך תמיד לשאוף לגיוון מקורות האנרגיה. בעולם האנרגיות המתחדשות, אנחנו מסתמכים באופן כמעט בלעדי על השמש, שזה אירוע יוצא דופן בקנה מידה עולמי. לצד המקורות המתחדשים, ישראל מסתמכת גם על הגז הטבעי ומשמרת יכולות פחם וסולר לשעת חירום – אבל במבט לעתיד אנחנו רוצים לגוון את מקורות האנרגיה שלנו עוד יותר. על כל אלה מתווסף אתגר התשתיות שמעכב לא מעט פרויקטים. קידום תשתיות אנרגיה זה אירוע מאוד לא פשוט, וכשמסתכלים על פרויקט קו החשמל 400, למשל, אז רואים שרק התכנון שלו יכול לקחת כמה שנים טובות. נוסף לקידום טכנולוגיות חדשות, למשק יש נגזרת תקציבית – אנחנו חושבים שצריך להשקיע תקציבים משמעותיים ולאורך שנים במחקר ופיתוח כדי לוודא שהטכנולוגיות האלה נכנסות למשק".
"למרות שחווינו שנתיים מורכבות, ביטחונית ופוליטית, לא ראינו בעיות באספקת האנרגיה"
המשחק הגיאופוליטי: עד כמה אפשר באמת להסתמך על מדינות האזור?
רשימת האתגרים ששרון חצור מונה ארוכה ומפורטת, ובכל זאת נדמה שחסר בה אתגר משמעותי: היחסים המורכבים עם המדינות השכנות. נכון להיום, על פי פרסומים זרים, כ-70% מהנפט הגולמי שצורכת ישראל מגיע מאזרבייג'ן וקזחסטן, ועושה את דרכו אלינו דרך טורקיה. במציאות שבה טורקיה נהיית יותר ויותר עוינת כלפינו, קשה שלא לתהות אם אפשר להסתמך עליה כגורם מחבר. גם כשמסתכלים על אספקת הפחם לישראל, רואים שהגיאופוליטיקה משחקת תפקיד לא מבוטל. עד לשנת 2024, נכון לפרסומים לא רשמיים, קולומביה סיפקה לישראל פחם בשיעור של כ-30% מהתצרוכת הלאומית, אולם בעקבות המלחמה בעזה היא הטילה אמברגו ייצוא על ישראל, ואילצה אותנו לחפש מקורות אספקה חדשים.
בעוד אספקת אנרגיה רציפה למשק עלולה להיפגע, שרון חצור מסבירה כי בפרויקטים ארוכי טווח שנשענים על שיתופי פעולה אזוריים, השוק החופשי והכלכלה מתעלים לרוב על משברים פוליטיים. "מהניסיון שלנו, פרויקט צריך 'לעשות שכל' מבחינה מעשית וכלכלית, ולשרת את האינטרסים האנרגטיים של הצדדים המעורבים", היא אומרת. "למרות שחווינו שנתיים מאוד מורכבות, ביטחונית ופוליטית, לא ראינו בעיות באספקת האנרגיה. זה נובע מהאיתנות של משק האנרגיה הישראלית, של היתירות של המשק וחוסן המשק והשחקנים שפועלים בו. פרויקטים בסדר גודל כזה נמדדים בקבועי זמן יותר ארוכים ולכן אני לא צופה שהמלחמה תשנה משהו בראייה האסטרטגית הכוללת".
ובכל זאת, לא מסוכן להסתמך על שיתופי פעולה עם מדינות עוינות?
"אנחנו בוחנים פרויקטים בראי אנרגטי בראש ובראשונה ולכן אנחנו נבחן את התועלת ואת העלויות של הפרויקטים למשק האנרגיה בישראל – את הביטחון האנרגטי, הכלכלה והסביבה. כשמסתכלים על המצב היום, רואים שישראל ממש לא מסתמכת על מדינות אחרות; אם כבר ההפך הוא הנכון. ישראל מייצרת בעצמה הרבה ממקורות האנרגיה שדרושים לה, ואפילו מייצאת גז למצרים ומים לירדן. גם כשאנחנו נדרשים לייבא מוצרים, כמו בתחום הנפט, השחקנים הפרטיים עושים את זה – כך שיש כאן כלכלת שוק קלאסית. במקביל, כמדינה אנחנו מקפידים על גיוון מקורות ועל היערכות לשעת חירום. למשל, אנחנו מסבים את התחנות הפחמיות לגז טבעי, אבל במצב חירום הן יוכלו לעבוד גם על פחם. בשום שלב אנחנו לא שמים את כל הביצים בשעת חירום בסל אחד."
אין שום משמעות לגיאופוליטיקה?
"הגיאופוליטיקה לא נעלמת לחלוטין, אבל כשאנחנו בוחנים פרויקטים במשרד האנרגיה, אנחנו שמים בראש סדר העדיפויות את מה שנכון למשק הישראלי. ייצוא הגז הטבעי למצרים הוא דוגמה טובה: זה היה מהלך מעולה לכלכלה הישראלית, שאפשר פיתוח של מאגרי הגז הטבעי, הכניס תאגידים גדולים כמו שברון, והגדיל את הכנסות המדינה ממיסים. בסופו של דבר המהלך הזה הביא גם תועלת גיאופוליטית בדמות חיזוק היחסים עם מצרים, וזה מצוין".
ואיזה תפקיד ממלאים הסכמי אברהם בכל הקשור לתחום האנרגיה?
"פרויקט פרוספריטי (Prosperity), שמוכר גם בתור 'מים תמורת אנרגיה', הוא הביטוי הכי מוחשי של הסכמי אברהם. במסגרת הפרויקט ישראל אמורה להעביר מים לירדן, וירדן בתמורה תקים בשטחה – באמצעות חברה אמירתית – חווה סולארית גדולה, ותעביר לישראל חשמל ירוק. אין ספק שככל שייכנסו מדינות נוספות להסכמים כמו הסכמי אברהם, אנחנו נוכל לקיים עוד ועוד שיתופי פעולה. בסעודיה, למשל, מתנהלים פרויקטים משמעותיים בתחום האנרגיה ויש שם עתודות קרקע נרחבות, כך ששיתוף פעולה איתה יכול להועיל לנו מאוד".
כבל החשמל יחבר את ישראל לאירופה דרך קפריסין ויוון, ופרויקט "מסילות לשלום אזורי" ייצור נתיב תחבורתי וכלכלי בין מזרח למערב
חיבורי העתיד: ישראל בדרך לאירופה ולאסיה
אחרי תקופה ביטחונית לא פשוטה, משק האנרגיה בישראל ממשיך להפגין עמידות: ייצור מקומי גבוה, מחירי חשמל נמוכים יחסית לאירופה ואמינות אספקה שהוכיחה את עצמה גם תחת מתקפות טילים. עם זאת, הוא עדיין רחוק מהיעדים שהוא שואף אליהם. אפשר לראות זאת היטב כשבוחנים את תחום האנרגיה הסולארית: בשנים האחרונות ישראל השיקה תוכנית להקמת 100 אלף גגות סולאריים, וקידמה משמעותית ייצור אנרגיה סולארית על מאגרי מים ואנרגיה אגרו-וולטאית – ייצור חשמל בשטחים חקלאיים. "אני חושבת שעשינו קפיצת דרך מטורפת בשנים האחרונות, וקבענו יעד של 30% אנרגיה מתחדשת — פי שניים וחצי מההספק המותקן היום", אומרת שרון חצור. "נכון שברמה העולמית אנחנו לא מהמדינות המובילות באחוז האנרגיה המתחדשת, כי אין פה כמויות של מים ורוח כמו באירופה למשל, אבל כשבוחנים את הביצועים שלנו בתחום הסולארי בהשוואה לעולם, וכשמסתכלים על המקום שממנו התחלנו, זו בהחלט התקדמות מרשימה. אנחנו גם הולכים להוביל בעולם בכל מה שקשור לדו-שימוש של הקרקע – כלומר ייצור אנרגיה סולארית במקביל לשימושי קרקע נוספים, ועל ידי כך מקסום של הספק האנרגיה ביחס לשטח הקיים".
מהי המשמעות של כבל החשמל שמחבר בין ישראל לאירופה?
"אני חושבת שזה פרויקט אזורי משמעותי מאוד. מדובר בכבל חשמל שיחבר את ישראל, קפריסין וכרתים, וימשיך אל אירופה. בשלב הראשון הפרויקט צפוי להגיע להספק של אלף מגה-ואט, ובשלב השני יתווספו עוד אלף מגה-ואט. מבחינתנו זו מהפכה אמיתית: גם לביטחון אנרגטי בשעת חירום, וגם ליכולת לרכוש חשמל זול או חשמל ירוק. זה פרויקט הנדסי אדיר שייקח כמה שנים, אבל כשהוא יושלם הוא ישנה לחלוטין את חוקי המשחק עבור המשק הישראלי."
מסדרון של סחורות ותשתיות יתחיל בהודו, יעבור דרך ערב הסעודית, ומשם ימשיך לישראל ולאירופה
מהו פרויקט IMEC ואיפה הוא עומד כרגע?
"הרעיון המסדר של IMEC הוא יצירת מסדרון תשתיות ממזרח למערב. לפי התכנון הנוכחי, המסדרון יתחיל בהודו, יעבור דרך ערב הסעודית ומדינות נוספות, ומשם ימשיך לישראל ולאירופה. זה מסדרון של סחורות ותשתיות:
מדברים על מסילת רכבת, ונבחנות גם אפשרויות להובלת חשמל לצד תשתיות נפט וגז. חשוב לומר שהפרויקט עדיין בשלב רעיוני, אבל אנחנו כבר בוחנים את ההזדמנויות למשק האנרגיה הישראלי — כדי שביום שאפשר יהיה לקדם אותו באופן מעשי, נהיה מוכנים עם רעיונות ותוואים".
במבט של 30-20 שנה קדימה – איך נראה החזון הגדול?
"אנחנו רוצים לראות משק אנרגיה מגוון, חדשני, עצמאי, אמין, נקי, מופחת פליטות וזול — וגם כזה שהוא חלק מתפיסה אזורית של שגשוג. בתוכנית 2050 שלנו אנחנו משרטטים כמה תרחישים למקורות האנרגיה של ישראל: תרחיש עם הרבה אנרגיה מתחדשת, תרחיש של מימן כחול וגז טבעי עם תפיסת פחמן, תרחיש של גרעין ותרחיש של יבוא. מבחינה גיאופוליטית זה תלוי מאוד בשאלה איך ייראה האזור, אבל אני צופה שבעוד 20–30 שנה יהיו חיבורים כמעט עם כל המדינות השכנות: עוד פרויקטים אזוריים עם מצרים, אולי גם עם הסעודים, וכבל חשמל לאירופה בהיקפים משמעותיים. בתוך כל זה, אני מעריכה שישראל גם תמשיך להוביל עולמית בתחום הפקת אנרגיה סולארית ואגרו-וולטאית. בסופו של דבר אני מאמינה גדולה במה שאנחנו עושים במדינה בכלל ובמשק האנרגיה בפרט, ואני בטוחה שישראל תעמוד בכל האתגרים הקיימים ותהפוך אותם – כמו שהיא תמיד עושה – ליתרונות".
