במהלך 38 שנות שירותו הצבאי השתתף אלוף (מיל’) גרשון הכהן במלחמות ובמבצעים שונים, פיקד על אלפי חיילים והשתתף באירועים שעיצבו את החברה הישראלית. למרות שבמהלך השנים דעתו האידאולוגית ותפיסת עולמו השתנו, נראה שדבר אחד נשאר קבוע: הוא תמיד אמר את דעתו ועמד מאחוריה.
תכונה זו באה לידי ביטוי גם לאחר שחרורו. כיום הכהן מוזמן לא מעט אל אולפני החדשות כדי להשמיע את משנתו הביטחונית, והוא אומר את דעתו בצורה ברורה ולא מתנצלת.
כידוע, הזמן באולפני החדשות קצר. לפעמים משנה שלמה, ארוכה ומורכבת נדרשת להצטמצם לכדי משפט אחד, ולא מתאפשרת הבנת המורכבות. כדי לשמוע את הדברים כמו שצריך, ישבנו עם הכהן לשיחה כדי לברר מה דעתו על המלחמה באוקראינה, מה אנחנו פה בישראל יכולים ללמוד ממנה ואיך כל זה קשור לאדמה מדברת.
“באזור שלנו, אי אפשר – ואפילו מסוכן – להיות תמימים”
גרשון הכהן נמנה גם עם צוות החוקרים במחלקת המחקר של תנועת הביטחוניסטים, והוא אף אחד החוקרים העומדים מאחורי נייר העמדה “המודל האוקראיני“. במסמך זה נמנים כמה לקחים שאותם אפשר ללמוד ממלחמת רוסיה–אוקראינה, ונגזרות מתוכם המלצות, כמו למשל שהתלות בערבויות בינלאומיות הוכחה כבעייתית ומסוכנת. בין השאר, נטען שיש לשמור על יחסים תקינים ויציבים עם רוסיה לטובת האינטרסים הישראליים, ולאחר מכן נטען שאין לסמוך בעיניים עצומות על ארה”ב למרות היחסים האסטרטגיים העליונים בין המדינות, מכיוון שבאף מצב כוחות זרים לא מהווים ערובה לביטחונה של ישראל, גם אם הם כוחות ידידותיים.
גרשון, תן לי לשאול אותך: יש טובים ויש רעים. למה לשמור על יחסים טובים עם הרעים ולסכן את היחסים עם הטובים?
קל להיות מוסרי במגדל שן, כשהדילמות לא מגיעות למקום שיש להן השלכות מעשיות. אבל למעשה, החיים הם עניין מורכב פי כמה מאבחנה פשוטה בין טובים ורעים. על נוח מהתורה נכתב בהתחלה “איש צדיק תמים היה בדורותיו”, ובהמשך נשמט ה”תמים” ונשאר רק “צדיק”. מה קרה? מי שחי בתוך חברה רקובה, מי שראה מבול, מי שראה איך העולם נחרב – תמים הוא כבר לא יכול להיות.
איך נוח קשור לארה”ב ולסין?
תראה, בשכונה שלנו, באזור הגיאו-פוליטי שלנו, אי אפשר – ואפילו מסוכן – להיות תמימים. אז לשאלתך, אני חושב שיש לשמור על האינטרסים של מדינת ישראל בכל מחיר, בין אם זה אומר לשמור על יחסים טובים עם סין ובין אם זה אומר לסכן מעט את היחסים עם ארה”ב.
האם סין היא בעלת הברית החדשה שלנו?
ממש לא, אבל אין ספק שיש להתחשב בסין ככוח עולמי משמעותי. מה יש לנו איתם? שום דבר חוץ מאינטרסים.
אי אפשר להגיד את אותו הדבר על האמריקאים?
לא. איתם יש לנו מסד ערכים משותף שהוא מעבר לאינטרסים הצרים. מי שמכיר את ההיסטוריה של אמריקה יודע שהיא נוסדה על ידי אנשים שבאו לבנות עולם חדש. האבות המייסדים היו מהגרים, חלוצים עם ערכים תנ”כיים. על הבסיס הזה יש לארה”ב מכנה משותף עם המהלך של העם היהודי ותקומתו בישראל. אבל הנקודה העיקרית היא שגם אם נראה ונדמה שיש טובים ורעים, ושיש חשיבות במי תומכים מוסרית, יש שיקולים מעבר לכך; בסופו של דבר ביטחונה של מדינת ישראל הוא השיקול המרכזי שצריך לעמוד לנגד עינינו. זה גם אחד מהלקחים של נייר העמדה “המודל האוקראיני”.
תסביר.
מספיק להסתכל על התנהלות מדינות המערב מול אוקראינה כדי להבין שבעת צרה – כל אחד דואג לאינטרסים של עצמו. מה עזרו כל הבריתות וההסכמים של האוקראינים עם המערב? הם מתחננים לסיוע, לעזרה, לתמיכה – שמעוגנת בהסכמים! – זה עזר להם? בסוף, כל מדינה דואגת לביטחונה, לאינטרסים שלה, וכך גם אנחנו צריכים לנהוג: מה שחשוב זה שביטחונה של מדינת ישראל יהיה יציב.
צה”ל לא מספיק: גם גבר בן 80 יכול להחזיק רובה
לצד החשיבות של ביסוס ביטחונה של ישראל ויכולתה לעמוד בצורה עצמאית על מנת להגן על עצמה, אפשר ללמוד מהמודל האוקראיני לקח נוסף: החשיבות של העם בהתגייסות למאמץ המלחמתי.
הצורך להיערך היטב למצב מלחמתי נמצא בתודעת הציבור הישראלי. על פי סקר מדד הביטחוניסטים, שנערך על ידי מחלקת המחקר של התנועה, הציבור הישראלי מרגיש שהוא לא מוכן לעימות צבאי. רק 50% מאמין שהחזית מוכנה לכך ואולי מה שיותר מדאיג זה שרק 30% מאמין שהעורף מוכן לעימות. כשרואים מה קורה באוקראינה, אי אפשר שלא לדמיין מה יקרה אם מדינת אויב תתקוף את ישראל והעם יידרש לאחוז נשק ולהגן על עצמו.
איך נערכים ליום שבו יתקפו אותנו המדינות שסובבות אותנו?
פשוט מאוד. אנחנו צריכים להיות חמושים ולהיות פזורים ברחבי קווי גבולות המדינה. זו הדרך היחידה שבה נהיה מסוגלים להגן על עצמנו.
מה זה אומר בפועל?
בפועל זה אומר שגם אנשים שגרים בשתולה, למשל, יאחזו נשק. המצב כיום הוא שבמצב חירום 90% מהגברים ימצאו את עצמם יושבים במקלטים. זה אבסורד, חייבים לשנות את זה כדי למצות את הכוח שיכול להילחם. זה אומר אזרחים חמושים וזה אומר משמר לאומי. כן, גם גבר בן 80 יכול להחזיק רובה.
רגע, צה”ל לא מספיק?
אני מכיר את היקפי כוח האדם של צה”ל ואני אומר בצורה ברורה: צה”ל לא מספיק. היכולת של צה”ל לצאת למהלכים התקפיים תלויה בכך שהוא לא נדרש להגן על כל יישוב ויישוב ברגע שפורצת מלחמה. תראה, בקנדה יש חוות מבודדות: יש קילומטרים של ריק שמקיפות את החוות. לכן יש חיוב – שמעוגן בחוק הקנדי – מה אותן חוות צריכות להחזיק דרך קבע, דברים כמו תרופות ומזון. החוק נועד לוודא שלא ייווצר מצב שבו בשעת חירום כוחות ההצלה יתחילו להתפזר בכל רחבי המדינה. באופן דומה, כשתפרוץ מלחמה, צה”ל לא יהיה מסוגל להגן על כל יישובי הצפון בבת אחת. זה מעקר לחלוטין את יכולות צה”ל להתמקד באירועים הגדולים והקריטיים באמת.
זה אומר שהאזרח והחייל נדרשים להילחם יחד?
בוודאי! דיברנו על אוקראינה? מה לדעתך גרם לאוקראינים לעמוד בהצלחה במתקפה הרוסית? אי אפשר להפריד ולהגיד איזה חלק יש לצבא ואיזה חלק יש לעם, איזה חלק יש לציוד וכוח צבאי ואיזה חלק יש לתודעה לאומית ונחישות. במלחמה הדברים שלובים. אי אפשר לדעת איפה האחד מתחיל ואיפה השני נגמר. מי שמונע מהרוסים לבצע את מטרתם זה הצבא האוקראיני שקיבל מודיעין מהאמריקאים ומהבריטים, וזה באותה מידה גם האזרחיות האוקראיניות שממלאות בקבוקי מולוטוב ואזרחים שמתגייסים לבנות בריקדות ברחובות. מדובר באירוע לאומי – של חיילים ושל אזרחים.
פילוסופיה ומציאות: “האדמה צריכה לדבר עם הצעירים”
הכהן מחזיק בתואר ראשון ושני בספרות השוואתית ופילוסופיה, לא תארים נפוצים בקרב קצינים שיוצאים במהלך השירות הצבאי ללימודים אקדמיים. הוא בחר את הכיוון הזה מאחר שלתפיסתו, הפילוסופיה עוסקת באופן עמוק במציאות סביבנו, במהות. מאז שסיים את התארים ומאז שהשתחרר, מרבה הכהן לעסוק בביטחון לאומי, ואף הוציא לאור ספר בנושא: “מה לאומי בביטחון לאומי”.
אתה מרבה לדבר על הרכיב הלאומי בביטחון לאומי, אבל מה זה אומר בעצם?
כדי לענות צריך להבין שישנן שתי שאלות יסוד שבדרך כלל לא מחברים ביניהם כשמדברים על ביטחון לאומי: הראשונה היא “איך מגינים על הקיום”, והשנייה היא “בשביל מה מתקיימים”. שתי השאלות האלה תלויות זו בזו באופן הדוק ואין תשובה לשאלה איך מגינים על הקיום בלי לענות על השאלה האחרת, ולהפך. זאת אומרת שהשאלות תלויות זו בזו.
קצת פילוסופי לי מדי. אתה יכול לתת דוגמה?
באפריל 1948 עומד בן-גוריון מול המטה הכללי ומודיע שהוא החליט להילחם על ירושלים. בפועל זה אמר שיש להסיג כוחות מהחזית הצפונית ולהעבירם לחזית של ירושלים. הוא מודיע שהוא יוצא למהלך הזה בכל מחיר. ותן לי להגיד לך, המחיר היה כואב – קיבוץ מסדה נהרס, מושב משמר הירדן נחרב וכך גם קיבוץ שער הגולן. במערכה על ירושלים נהרגו 400 תושבים וכשליש מ-4,000 הלוחמים שנפלו במלחמה כולה – נפלו בסביבות ירושלים.
איך זה קשור לשתי השאלות של הקיום?
אם היינו בוחנים את ההכרעה של בן-גוריון רק דרך השאלה “איך מגינים על הקיום” היינו מגיעים למסקנה, המוצדקת, שההחלטה שלו הייתה לא נכונה. מאות אנשים – תושבים וחיילים – נהרגים. ככה מגינים על קיום? אבל ההכרעה של בן-גוריון לסכן כוחות נבעה לא רק מהשאלה איך מגינים על הקיום, אלא גם מחיבורה לשאלה השנייה: בשביל מה מתקיימים. כפי שאמר בן-גוריון בעצמו: “אם יש לארץ נשמה הרי ירושלים היא נשמתה”.
זה סיפור יפה שהתרחש לפני יותר מ-70 שנה, אבל עד כמה לדעתך דור הלוחמים של היום מרגיש שהוא מגן על ביתו?
זה תלוי איך אתה מפרש את המילה האחרונה של השאלה שלך – “ביתו”. כן, קשה לצייר עתיד אם אדם אוהב רק את הבית שלו, את ד’ אמותיו. בשביל לצייר עתיד אדם צריך להבין שהבית זה מעבר לזה. הבית זה המולדת, אדם צריך לחיות בתחושה שכל סנטימטר פה שלנו. במילים אחרות: האדמה צריכה לדבר עם הצעירים.
מה זאת אומרת “האדמה צריכה לדבר עם הצעירים”?
הסיפור הבא ימחיש זאת באופן הטוב ביותר: יעקב חזן, ממנהיגי מפ”ם, סיפר שכשהיה בהכשרה בחו”ל הוא ראה את בעל החווה שם את האוזן שלו על האדמה. שאל יעקב חזן את בעל החווה לפשר מעשיו המוזרים. ענה לו בעל החווה שישים אוזן בעצמו ויקשיב לאדמה. יעקב חזן עשה זאת, וכמובן לא שמע דבר. אמר לו בעל החווה כי האדמה לא שלו – ולכן היא לא מדברת אליו. יעקב חזן מסיים את סיפורו ואומר: “מאז שחזרתי לארץ, מדי פעם אני שם את האוזן על האדמה ואני שומע אותה מדברת אליי”. תנועת הביטחוניסטים פועלת בדיוק בשביל זה. בדיוק כדי שהאדמה תדבר לדור הצעיר. שהוא ירגיש שהיא שלו.
מאז בן-גוריון ויעקב חזן הרבה השתנה, אבל הרבה גם לא השתנה
נראה שאמירות כגון “נשמתה של ירושלים” ו”האדמה מדברת אליי” שייכות לדור אחר, דור המייסדים. ניסינו לברר עם גרשון אם יש מקום לאמירות האלה גם בישראל הבורגנית של 2023.
אמירות כאלו, חשיבה כזו, עדיין רלוונטיות בימינו?
בהחלט. אני אגיד לך יותר מזה: אנחנו חייבים לשנות את התפיסה של כל צורת החיים שלנו פה. מהו כיום החלום הישראלי? לגור במגדלי מגורים שנבנים על מישור החוף. אבל האמת היא שאסור לנו להתבצר במגדלים כאלה. אנחנו חייבים להתפרש ולהתיישב בצורה חקלאית על שטחים נרחבים. מעבר לחשיבות האסטרטגית שבמהלך כזה, זה בדיוק מה שיביא לחיזוק המורשת התרבותית ולחיבור לאדמת המולדת.
אתה מציע למדינת ישראל לחזור לאחור ולהיות חברה שמתבססת על חקלאות?
אני לא רואה את זה בתור “לחזור לאחור”. גם במדינות המפותחות ביותר באירופה הבינו את זה, ושם, התיישבות שאינה עירונית נפוצה מאוד. קח לדוגמה את גרמניה. כשני שלישים מהאזרחי המדינה לא גרים בערים. גם אלה שעובדים בתעשייה או בהייטק במרכזים העירוניים מחזיקים בשטח אדמה, וכאשר הם יוצאים לפנסיה הם חוזרים לעבוד את הנחלה שלהם.
עם כל הכבוד, זה לא נשמע כמו משהו שיכול להזניק את כלכלת ישראל.
נכון. אז מה? כדי לייצר חיבור עמוק לקרקע, צריך לשלם מחירים כלכליים. ההבדל הגדול בין איש שמחובר לאדמתו למי שאינו מחובר לאדמתו הוא הקשר בין הזהות שלו לבין המקום שבו הוא חי. בישראל הקשר הזה הוא קריטי, כיוון שאנחנו חיים בסכסוך על מקום המחיה שלנו, ואנחנו חייבים לחוש את הקשר הזהותי שלנו אליו.
וזה כל כך קריטי שבעיניך יש לשלם מחיר כלכלי?
אם לא נהיה מוכנים לשלם את המחיר הזה, נהיה בבעיה גדולה. זה בדיוק הרכיב הלאומי שחסר כל כך באסטרטגיית הביטחון הלאומי שלנו. רק עם שמחובר לאדמתו מסוגל להחזיק בה לאורך זמן, להילחם עליה ולהתגבר על הקשיים. ההבנה שמדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי היא הבסיס לחיים שלנו פה, וזה בדיוק התחום שבו פועלת תנועת הביטחוניסטים.
איך, לדוגמה?
אנחנו פועלים המון במכינות הצבאיות על מנת לבסס את הזהות היהודית של המדינה ושל הצבא בעיני דור הלוחמים של היום. חברי הביטחוניסטים מסתובבים ברחבי הארץ, בכל מכינה שמזמינה אותנו, ללא קשר לאוריינטציה הפוליטית או הדתית של המכינה, כדי להעביר את המסר הזה.
אם היית צריך לנסח במשפט אחד מה הכי חשוב לעשות כדי להבטיח את ביטחון ישראלי לדורי דורות, מה היה משפט הזה?
אנחנו חייבים להחזיר את ה”לאומי” לאסטרטגיית הביטחון הלאומי. המשמעות היא שאנחנו חייבים להקשיב לאדמה ולשמוע אותה מדברת. אנחנו חייבים לצד “איך מגינים על הקיום” לשאול גם “בשביל מה אנחנו מתקיימים”. זו הדרך היחידה שבה נגיע למערכה הבאה מוכנים. תנועת הביטחוניסטים עושה כל שביכולתה כדי לוודא שזה יקרה. לצד המכינות הקדם צבאיות אנחנו פועלים בשאר מערכת החינוך, הביטחון, התקשורת וקובעי המדיניות – כדי לקדם את התפיסה הזו. כי בלי לאומיות, אין לנו ביטחון.
