שני הפיגועים האחרונים שבוצעו בתוך יממה בלבד בחווארה ובצפון ים המלח, שגבו את חייהם של שלושה יהודים נוספים, הובילו לכך שישראל סופרת כבר 14 הרוגים חודשיים בלבד בתוך שנת 2023. לצורך ההשוואה, בשנת 2022 כולה נרצחו 32 ישראלים. באופן כללי, מאז פרוץ גל הטרור במארס 2022 עומד מספר הנרצחים בישראל על 45.

כמעט שנה חלפה מאז החל גל הטרור הנוכחי, ומדינת ישראל אינה מצליחה להביא לסיומו. מציאות זו, לצד תחושת חוסר האונים וחוסר הביטחון של מתיישבים ביהודה ושומרון (הנאלצים להתמודד יום-יום עם בקבוקי תבערה, יידויי אבנים וניסיונות פיגועים אחרים), הובילה למראות יוצאי דופן בלילה שלאחר רצח האחים הלל ויגל יניב בחווארה, כאשר קבוצת מתיישבים לקחה את החוק לידיים והציתה בתים ומכוניות בחאוורה כפעולת נקם על הפיגוע. כל זאת, כאשר בעוד כחודש יצוינו חודש הרמדאן וחג הפסח – תקופה ביטחונית רגישה ונפיצה ממילא, שבאופן היסטורי מבוצעים בה כמות פיגועים וניסיונות פיגועים רבים יותר מהרגיל על ידי ערביי יהודה ושומרון, ירושלים ורצועת עזה.

המצב הנוכחי מחייב את מדינת ישראל לפעול ביתר שאת, בנחישות ובאופן התקפי נגד מחוללי הטרור הפלסטיני, ובאמצעים שונים. פעולות סיכול הטרור המתמשכות ביהודה ושומרון, שזכו לכינוי “מבצע שובר גלים”, אומנם מחלישות את הטרור מג’נין, משכם וממקומות נוספים באזור, אולם הן לא נועדו להכריע אותו. כמו כן, חרף הסיכולים היום-יומיים באזורים אלה, ניכר כי ארגוני ופעילי הטרור המקומיים לא מורתעים מספיק, והם ממשיכים להוביל ולייצר פיגועים. אולם לפני כן, הצטלבות גורמים שונים בעת הזו מחייבת מהממשלה לפעול בשיקול דעת, באחריות ובקור רוח, ולהימנע משליפות מהמותן ומפעולות שעלולות להקצין עוד יותר את המצב. נדרש אפוא לפעול באופן אסטרטגי, מחושב ומדורג, בהתאם לרמת האיומים על המדינה.

צו השעה – לייצב את המצב המדיני והביטחוני

בין יתר הגורמים שיש להתחשב בהם במכלול שיקולי המדיניות הישראלית בתקופה זו, אפשר לציין את ההתקדמות של איראן בתוכנית הגרעין הצבאית שלה – מה שמחייב את ישראל להדק עוד יותר את הקשרים עם הממשל האמריקני הנוכחי, ולהיזהר עד כמה שאפשר מאתגור היחסים בין שתי המדינות. כמו כן, המצב הזה מצריך את ישראל לנסות ולהרגיע את השטח ביהודה ושומרון וברצועת עזה, על מנת להתכונן באופן המיטבי ועם כלל המשאבים הזמינים לאפשרות של סיכול ההתקדמות האיראנית בתחום הגרעין ובמקרה קיצון לתקיפה באיראן. לצד זאת, ישראל מעוניינת להמשיך ולהעמיק את הסכמי אברהם, לרבות חתימה על הסכמים מדיניים עם סעודיה ועם מדינות נוספות, והדבר בעצמו מחייב רגיעה בשטח ויציבות אזורית.

בהקשר זה, הפסגה המדינית-ביטחונית שהתקיימה ב-27.2.23 בעקבה שבירדן מהווה נדבך חשוב להחזרת היציבות הביטחונית בישראל ובאזור. בפסגה השתתפו נציגים מירדן, ישראל, מצרים, ארצות הברית וכן נציגים פלסטיניים; במסגרתה סוכם בין היתר כי תוקם ועדה ביטחונית משותפת שתבחן את חידוש התיאום הביטחוני ואת הנכונות והיכולת של הרשות הפלסטינית לשאת באחריות למאבק בטרור בשטחה. עוד סוכם כי תיערך פסגה מדינית נוספת במצרים, עוד לפני חודש הרמדאן, על מנת לבחון עד כמה ההסכמים שהושגו בעקבה מיושמים ותורמים ליציבות.

בעת הזו, ישראל חייבת להרגיע את הרוחות ולייצב את המערכת – כולל בגזרת הפוליטיקה הפנימית – ובכך להתמקד ולהתרכז באיומים הביטחוניים המונחים לפתחיה, מהאיום הקטן בטווח הזמן המיידי לאיום הגדול וארוך הטווח.

ראשית, ישראל חייבת להיערך מראש לחודש הרמדאן ולחג הפסח, בדגש על אזור ירושלים, ובעיקר מזרח-ירושלים. בין היתר, יש לבצע מעצרי מנע של פעילי טרור ושל מסיתים, וכן לדאוג לחקיקת עונשי מינימום משמעותיים לכל מי שעוסק בפעולות טרור (לטווח הארוך יותר). בד בבד, טוב יעשו גורמי אכיפת החוק והממשלה אם יקיימו שיחות אזהרה עם אנשי ועדת המעקב, התנועה האסלאמית ואימאמים שיש בהם סיכון להסתה ולהלהטת הרוחות. יש לעשות זאת בתיאום עם ירדן והרשות הפלסטינית במסגרת הבנות פסגת עקבה.

במקביל, על ישראל להימנע מלאסור עליית יהודים להר הבית ומחסימות כבישי גישה לכותל. צעדים אלה יעבירו מסר של חולשה וכניעה לטרור, ורק יחזקו את הקיצונים. ישראל חייבת להבהיר לירדן, למצרים, לרשות הפלסטינית ולאמריקנים כי לא תתפשר בעניין, וכי תפעל בנחישות ובעוצמה נגד פגיעה ביהודים המגיעים לכותל ולהר הבית.

במסגרת מנגנון התיאום הביטחוני שהוקם עם ירדן, מצרים, הרשות הפלסטינית והממשל האמריקני, ישראל צריכה לדרוש גיבוי וחופש פעולה מוחלט למניעת הכנסת אמצעי לחימה, אבנים ובקבוקי תבערה בדרכים שיהיו מקובלות על כלל חברות המנגנון. באם לא, ישראל חייבת להבהיר כי היא רואה את עצמה אחראית למנוע כניסה של מרכיבי טרור אלה בכל דרך שתבחר. לצד כל אלה, יש לבצע את המובן מאליו, כמו תגבור משמעותי ונרחב של כוחות שיטור ברחבי ירושלים, בדגש על העיר העתיקה.

השלב השני – הכרעה צבאית בג’נין ובשכם

בשלב הבא, בסיום חודש הרמדאן, וכשהמצב בשטח יתייצב, ישראל צריכה לנצל את המציאות השקטה ולעבור מהגנה להתקפה בשטחי יהודה ושומרון. “מבצע שובר גלים” אינו מבצע צבאי בהגדרתו, ואינו מספיק תכליתי, משמעותי ועצים כדי לנצח את הטרור ביהודה ושומרון. פעולות אלה נועדו יותר לצמצם את הטרור. מה שנדרש הוא להכריע צבאית את הטרור ביהודה ושומרון באמצעות מבצע צבאי וכירורגי בסגנון “שומר חומות”, הממוקד בג’נין ובשכם.

משני מקומות אלה יוצאות מרבית פעולות הטרור בשנה האחרונה, ושם יש להתמקד כדי לעקור מהשורש קבוצות טרור שמנצלות את הוואקום השלטוני של הרשות הפלסטינית החלשה והלא-מתפקדת. בייחוד האמור לגבי הג’יהאד האסלאמי בג’נין ו”גוב האריות” בשכם.

הכרעה צבאית אין משמעותה כי הפלסטינים בשכם ובג’נין יהפכו לחובבי ציון לאחר המבצעים הצבאיים, אלא שישראל תגדע מן השורש את התשתית והיכולות הצבאיות של אותם ארגונים, תחסל את הנהגתם ואת מרבית הפעילים שלהם, ותרתיע מפני הישנות הקמת קבוצות טרור דומות. יש לזכור כי ממבצע “חומת מגן” עד תקופת הקורונה (התקופה שבה צה”ל צמצם את פעילותו באזור), הרשות הפלסטינית – וג’נין בעיקר – הייתה אזור שקט יחסית, שלא יצאו ממנו פיגועי טרור רבים.

חשוב שהמבצעים הצבאיים הכירורגיים בג’נין ובשכם ייעשו בתיאום הדוק ולאחר דיפלומטיה ומגעים מדיניים עם הממשל האמריקני. יש להציג בפני גורמים רלוונטיים בממשל האמריקני, לרבות הנשיא ביידן, את תמונת המצב המודיעינית, ולהסביר את האיומים המונחים לפתחה של ישראל מאזורים אלה, כולל הדגש שלפיו הרשות הפלסטינית אינה מסוגלת לשלוט בשטח. חשוב גם להדגיש כי מדובר במבצע צבאי בלבד וכי לישראל אין יומרה להחזיק בשטחים שתושג עליהם שליטה במהלכו.

ייתכן כי בעת המבצעים הצבאיים בג’נין ובשכם, יחליטו ארגוני הטרור ברצועת עזה “לסייע” לחבריהם ביהודה ושומרון, ויתקפו את ישראל מהרצועה. במקרה כזה, טוב תעשה ישראל אם תכיל את האירועים באמצעות תגובות ממוקדות ובעוצמה נמוכה יחסית ברצועת עזה, שכן העדיפות היא להתמקד בכל פעם בזירה אחת. במקביל, ישראל תצטרך לגייס את מצרים כדי להפעיל לחצים דיפלומטיים ומדיניים על חמאס לצורך מניעת הסלמה ברצועת עזה.

המטרה העיקרית – איראן

שני השלבים שצוינו לעיל – חתירה לייצוב המצב ורגיעה בחודש הרמדאן, ולאחר מכן המבצעים הצבאיים לחיסול קיני הטרור בג’נין ובשכם – נועדו להתבצע כהכנה לטיפול באיום המשמעותי ביותר על מדינת ישראל – ההתקדמות של איראן בתוכנית הגרעין הצבאי. מובן שהצורך להתמודד עם האיום האיראני בכללותו הוא צורך מתמשך ונרחב, ומחייב פעולות צבאיות ומודיעיניות חשאיות לאורך כל ציר הזמן. ישראל חייבת להמשיך ולנסות לסכל את תוכנית הגרעין הצבאי של איראן ולפגוע בפרויקט הכטב”מים שלה בכל חלון להזדמנות מבצעית.

אולם, על מנת להתכונן לאפשרות של תקיפה באיראן, במקרה שישראל לא תצליח לדחות את פרויקט הגרעין האיראני, נדרש לפנות זמן, קשב, משאבים וכוח אדם נרחב להכנות אזרחיות מבצעיות. אלה כוללות המשך שדרוג ובניית מקלטים לאזרחים, המשך השקעה במערכות הגנה אוויריות ופיתוחן, התעצמות ברכש ובתחמושת, עריכת תרגילים צבאיים נרחבים, העמקת האחיזה המודיעינית באיראן, עדכון תוכניות מבצעיות ועוד. אלה ועוד מצריכים יציבות ביטחונית ומדינית, ומשכך מחייבים טיפול ב”מטרדים קטנים” יותר, כמו הטרור ביהודה ושומרון והחזרת הביטחון לעוטף ירושלים.

 

דוקטור עומר דוסטרי הוא חוקר ב”מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון” ובתנועת “הביטחוניסטים“.

הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה