פרס לטרור מדוע הכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית תפגע בשלום ובביטחון המדינה

הכרה במדינה פלסטינית בשלב זה מצד מדינות העולם רק תפגע במאמץ להבטחת השקט והיציבות במזרח התיכון.

צעד כזה צפוי לייצר, בין השאר, את התוצאות הבאות:

• תמריץ לביצוע פיגועים נגד ישראלים ויהודים ברחבי בעולם, וסיכון ביטחונה של מדינת ישראל נוכח המסר כי טרור מניב תוצאות משמעותיות עבור הפלסטינים.
• הענקת לגיטימציה לרעיון של שלטון חמאס בעזה, או אפילו שלטון החמאס לאחר ניצחון בבחירות דמוקרטיות.
• העמקת אי-ההבנה השוררת בנוגע למקורותיו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בשל הצבת תוצאות מלחמת ששת הימים וגבולות 1967 כסוגיית הליבה של הסכסוך.
• היעדר בלאו הכי של הישג בפועל עבור הפלסטינים עצמם, מכיוון שישראל לא תסכים לוויתורים טריטוריאליים או דמוגרפיים כתוצאה מהכרה גרידא במדינה פלסטינית.
• שליחת מסר שגוי לרוסיה, לסין, לאיראן ולשאר השחקנים בזירת המזרח התיכון.
• בשלב זה, ההסדר היחיד היכול להתקבל על הדעת חייב להתבסס על מדינת ישראל חזקה ומוגנת, המקיימת שיתוף פעולה הדרגתי עם שותפים פלסטינים, בתמיכת גורמים בין-לאומיים.

לאחר שספרד, נורווגיה, אירלנד וסלובניה הצהירו על הכרה רשמית במדינה פלסטינית, מדינות אירופיות נוספות שוקלות אף הן לעשות זאת. בניגוד למדיניות הברורה של האיחוד האירופי, המחייבת קונצנזוס כללי של מדינות האיחוד בנושאי מדיניות חוץ ובקבלת החלטות בנושאי ביטחון, אותן מדינות נקטו צעד חד-צדדי, תוך התעלמות משותפותיהן באיחוד ומבעלת בריתן ישראל, והתעלמות ממספר אלמנטים חשובים במשוואה הסבוכה של הקונפליקט הישראלי-פלסטיני.

חשוב להבין כי צעדים פזיזים וחסרי שיקול דעת כאלו סופם להניב תוצאות הפוכות משלום וביטחון אזורי, ויובילו להשלכות הבאות:

1. עידוד תוקפנות: צעד כזה שולח מסר ברור לפלסטינים – וכן לשחקניות נוספות בעולם, ואיראן בראשן – כי טרור ותוקפנות כלפי ישראל מניבים פירות. העולם המערבי עדיין מתקשה להשיב לעצמו את כוח ההרתעה מול רוסיה לאחר פלישתה של זו האחרונה לאוקראינה; מול איום הטרור הגובר במדינותיו; ומול עלייתם של משטרים עוינים המאיימים על המערב באופן מוצהר כגון איראן, ונצואלה ובאופן גובר – טורקיה. המערב לא יכול להרשות לעצמו להפגין שחיקה פוליטית נוכח כל אלו בדמות כניעה לדרישות הפוליטיות של גורמים עוינים אלו, ובכך להביא לחיזוקם ולהגברת פעילותם ותעוזתם של אותם השחקנים. דאע”ש, אל קעידה וקבוצות טרור בדלניות נוספות עם נוכחות על אדמת אירופה גם הן שואבות תעוזה מהפגנת חולשה כזו.
2. היעדר תוצאות מוחשיות בשטח: הכרה במדינה פלסטינית בשלב זה לא תוביל לכל שינוי בפועל. להפך –הסבירות גבוהה שצעד זה ייצור תנאים שיעכבו את הסיכויים לשלום או יפגעו בהם. במקרה שאכן יתממשו מהלכים תיאורטיים אלו – לא צפוי כל שינוי דה פקטו. ישראל לא תיסוג מיהודה ושומרון, לא תחדל מהלחימה בעזה, ולא תחלק את ירושלים לאחר הכרה במדינה פלסטינית. מאידך גיסא, צעד זה בוודאי ייצור ציפיות שווא בזמן שהקונפליקט קרוב לפתרונו. הכרה במדינה פלסטינית מבלי לדרוש תחילה את הרפורמה הנרחבת והקריטית בחברה ובגופי הממשל הפלסטינים תביא אך ורק לערעור הגורמים המתונים המבקשים לערוך רפורמות אלו ותרחיק אף יותר את הסיכויים לכינון שלום אמיתי.
3. הבטחת יצירתה של מדינת טרור בשליטת חמאס – בין אם תהיה זו תוצאה של בחירות ובין אם הן כלל לא ייערכו. העולם פשוט לא יוכל להכיל מדינת טרור בשליטת חמאס, המאיימת על עצם קיומה של מדינת ישראל, בלב ליבו של המזרח התיכון.

מדינה פלסטינית בשליטת חמאס הינה התרחיש הסביר ביותר בתנאים הנוכחיים, וזאת ללא תלות בקיומן או באי קיומן של בחירות בעזה לאחר כינונה של מדינה פלסטינית. הרשות הפלסטינית השולטת באיו”ש לא קיימה בחירות דמוקרטיות מאז 2006, בעיקר מתוך הבנת כוחו וניצחונו המובטח של חמאס לו יתקיימו בחירות כאלו. סקרי דעת קהל לאחר ה-7 באוקטובר מבססים באופן ברור הנחת עבודה זו, הנותרת בעינה כבר 18 שנה. ניצחון חמאס בבחירות בגדה יאפשר לארגון לבצע השתלטות מהירה ועקובה מדם על האזור, בדיוק כפי שעשה בעזה מייד לאחר ניצחונו בבחירות ב-2006, אז רצח או גירש את אנשי הנהגת פתח ברצועה, שמונו באופן לגיטימי למשול בה.

הרשות הפלסטינית חלשה בשל כשליה שלה עצמה, והיא תמשיך לעמוד כנציגות בלתי לגיטימית של העם הפלסטיני, ללא יכולת – ורצון – למגר את הטרור על מנת להביא לצמיחה כלכלית בגדה. חמאס ימשיך לנגע חלקים הולכים וגדלים של רצועת עזה, ואף ירחיב את נוכחותו ואת פעילותו באיו”ש ויציב איום הולך וגובר להפלת שלטון הרשות באזור, כפי שכמעט הצליח לעשות לא פעם בעבר. למעשה, רק בזכות סיוע ישראלי סוכלו ניסיונות החמאס להפיל את שלטון הפתח בהובלת אבו מאזן.

חשוב לזכור כי הרשות הפלסטינית עודנה ממשיכה לתמוך במוצהר בטרור, ומסרבת לגנות רשמית את מתקפת ה-7 באוקטובר. כמה ממנהיגי הרשות אף הגדילו לעשות ושיבחו את המתקפה, וקראו לבצע תקיפות דומות כנגד האוכלוסייה היהודית באיו”ש. חוקי הרשות המעניקים תשלומים ותמריצים כספיים למחבלים עדיין עומדים על כנם, ומתוקפם מועברים מדי שנה 1.2 מיליארד ש”ח למחבלים ולמשפחותיהם כפרס כספי על ביצוע פיגועים, כולל לחיילי הנוחבה של החמאס – אותה יחידה מיוחדת שביצעה את פיגועי ה-7 באוקטובר. יו”ר הרשות בעצמו, אבו מאזן, מסרב לגנות את ההתקפות והפתח אף הציג לראווה את השתתפות חבריו בטבח, בפלטפורמות הדיגיטליות של הארגון.

מהבחינה הזו, כל השחקנים הנוכחיים בזירה הפלסטינית, ביניהם פתח וחמאס ואחרים, אינם יכולים לשמש שותפים אמינים ושקולים לשלום. אף לא אחד מאלו הוכיח את יכולתו להנהיג מדינה והם בוודאי לא דוגלים בחוקי הדמוקרטיה המערבית המכבדת את שלטון החוק.

לקריאה נוספת על חולשתה הפוליטית של הרשות הפלסטינית ותמיכתה בטרור:

“מתקפה ראויה לשבח”: כיצד הגיבו הרשות הפלסטינית והפתח לאירועי ה-7 באוקטובר ומדוע אינם יכולים לשלוט בעזה

הרשות הפלסטינית מתפוררת – פרויקט מיוחד

עזה 101: כיצד הפכה הרצועה למעוז חמאס?

היום שאחרי אבו מאזן: עמדת הרשתות החברתיות – מבט ייחודי על הפופולריות הבלתי מנוצחת של חמאס ועל חולשתו של פתח כפי שמשתקפים ברשתות החברתיות ובבחירות למועצת הסטודנטים הפלסטינית.

מחלקת המחקר של הביטחוניסטים

עריכה: הביטחוניסטים

4. חיזוק ציר הרשע של איראן, והגדלת הסיכוי לעימות אזורי: הכרה במדינה פלסטינית תעצים את התעוזה של ציר איראן-רוסיה-סין ואת רשת שלוחותיה של איראן באזור, מתוך ההבנה כי טרור בצורתו האכזרית ביותר הינו האמצעי האפקטיבי ביותר לזכות בהישגים פוליטיים, ובה בעת תבודד את ישראל. מאזן כוחות כזה יגדיל את הסיכויים לעימות אזורי תוך החלשת המנוף הפוליטי על איראן וחיזבאללה.
5. החטופים: השיקולים הפוליטיים של חמאס יושפעו אף הן מהכרה כזו, יגרמו לארגון להקשיח את עמדותיו ולסרב לכל עסקה להשבת 101 החטופים שעדיין מוחזקים בידי הארגון בשבי בעזה, ויסכל את המאמצים הדיפלומטיים והצבאיים להשיבם הביתה.
6. כאנשי ביטחון, אנו סבורים כי מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון מנוגדת באופן מהותי לביטחון ישראל:

• עמק הירדן, המשתרע במזרח איו”ש, מהווה חיץ פיזי קריטי בין ישראל לבין המזרח התיכון הנפיץ והעוין היסטורית, וחוסם את הגישה הישירה לישראל – ולגוש דן – מטהראן.
• מבחינה טופוגרפית רכס הרי יהודה ושומרון חולש על רוב מדינת ישראל, ובכלל זה על כל התשתיות האסטרטגיות של המדינה כגון תחנות כוח, נמל התעופה הבין-לאומי בן-גוריון, מתקני התפלת מים; על רובה המכריע של אוכלוסיית המדינה ובכלל זה על אוכלוסיית גוש דן בת 2 מיליון התושבים; על עורקי תחבורה מרכזיים – כבישים 1,2,4, ו-6. יתרון טופוגרפי כזה יוצר חלון מסוכן שממנו מחבלים יכולים לפגוע בקלות באזרחים ובתשתיות מהשטח.
• אסור לאפשר את חלוקתה של ירושלים שוב. במהלך 19 השנים שבהן הייתה ירושלים מחולקת – בשנים 1948–1967 – ניצלו הירדנים דבר שבשגרה את שטח העיר שבשליטתם כדי לפגוע בתושבים יהודים בחלקה הישראלי של העיר, ושכונות שלמות נאלצו להתפנות מתושביהם בשל כך. אילוצה של ישראל לוותר על חלק מבירתו הנצחית של העם היהודי רק יעודד אלימות לאומנית ודתית כנגד ישראל. חזרה למציאות של חומות בתוך ירושלים אינו מהלך שעימו ישלימו הציבור וההנהגה הישראלים.

7. חופש הפעולה של צה”ל ביהודה ושומרון – ולא הרשות הפלסטינית – הוא המרכיב הקריטי בבלימת חמאס ובמניעת פעולות טרור:

עם תום הלחימה – כפי שמנהיגות ישראל עצמה קובעת וכפי שארגון הביטחוניסטים טוען מזה שנים – על צה”ל להשיב לעצמו חופש פעולה מבצעי מוחלט ברחבי רצועת עזה, ללא הגבלות. זאת, על מנת להבטיח שבידי ישראל תהיה היכולת למנוע מבעד איום החמאס מלהרים שוב את ראשו. לא זו בלבד שהרשות הפלסטינית הוכיחה את אוזלת ידה המוחלטת בבלימת הפיגועים, אלא שהיא אף מעודדת אותם באופן פעיל. נוסף על כך, על ישראל להבטיח לעצמה את השליטה המלאה בציר פילדלפי המפריד בין רצועת עזה לחצי האי סיני שבשליטת מצרים. זאת, על מנת למנוע הברחות נשק לתוך הרצועה – פעילות שהתרחשה במשך שנים ואפשרה לחמאס לחמש את עצמו בהיקפים נרחבים וללא הפרעה.

כמו כן, יהיה על אירופה להעניק לישראל מרחב פעולה דיפלומטי להגיב בעוצמה לכל ניסיון מצד רצועת עזה – גם מצד אזרחי הרצועה – להתקרב לגדר המערכת, ולפעול למניעת כל איום ביטחוני. זאת, לעומת השבועות והימים שלפני המתקפה של ה-7 באוקטובר, אז הייתה ישראל נתונה ללחץ מצד האיחוד שלא לפעול כך.

במרוצת השנים, ובייחוד לאחר הסכמי אוסלו עם הרשות הפלסטינית ב-1994 ולאחר ההתנתקות מעזה ב-2005, קיבלה על עצמה ישראל ויתורים משמעותיים למען הסיכוי לשלום – ויתורים שפגעו בביטחונה. כשדרישות ביטחון עלו, העדיפה ישראל להסתמך על שותפתה לכאורה, הרשות הפלסטינית, כדי לבצע מעצרים של פעילים שהיו פצצות מתקתקות שתכננו פיגועים קטלניים נגד אזרחי ישראל. אולם, הרשות הוכיחה את אוזלת ידה המוחלטת בטיפול באיומים אלו. בין אם הרשות לא רוצה או בין אם היא אינה מסוגלת לסייע לישראל להבטיח ביטחון משמעותי, על ישראל מוטלת המשימה להגן על אזרחיה ולהבטיח לשם כך את חופש הפעולה של צה”ל ברחבי יהודה ושומרון, ולפעול באופן יומיומי למעצר של המחבלים בשטח זה. את זאת היא מבצעת תוך סיכון רב לחייליה, כמו גם לאזרחים פלסטינים.

מאז מבצע “חומת מגן” ולאחרונה מבצע “שובר גלים” וכן מבצע “בית וגן” בג’נין ב-2023, סיכולים ממוקדים אלו נגד טרור הוכיחו כי פעילות זו חשובה לאין ערוך לשם הגנה על אזרחיה של ישראל. בתקופה שמתחילת 2023 ועד ה-6 באוקטובר עצרו כוחות הביטחון הישראליים למעלה מ-1,400 מחבלים ומנעו ברחבי איו”ש יותר מ-470 פיגועים רצחניים, בכללם פיגועי ירי, פיגועי התאבדות וחטיפות. מאז ה-7 באוקטובר עצרו כוחות הביטחון למעלה מ-4,000 מחבלים נוספים – מחציתם פעילי חמאס שתכננו פיגועים כאלו ונוספים.

אולם צעדים אלו, מוצדקים ומידתיים ככל שיהיו, זכו בכל זאת לקיתונות של ביקורת מצד הקהילה הבין-לאומית, כולל ביקורת קשה מצד העצרת הכללית של האו”ם, שהוציאה לא פחות מ-22 גינויים כנגד ישראל בתוך שנה אחת בלבד, ובתוך כך הפיצה מידע כוזב לגבי “שימוש מופרז בכוח” ו”הריגות בלתי חוקיות”, כפי שטענו השליח המיוחד של האיחוד האירופי לתחום הפלסטיני וגורמים אחרים באיחוד.

ואילו בתוך רצועת עזה פעילות סיכול זו אינה אפשרית מאז ההתנתקות ב-2005, ובדיוק בשל כך צמח ברצועה באין מפריע קן טרור רצחני. התוצאה, שאת ביטויה המלא ראינו בטבח ה-7 באוקטובר, ממחישה מעבר לכל צל של ספק שאין כל תחליף לנוכחותו של צה”ל בשטח כמנגנון האמין היחיד למניעת צמיחתם של קיני טרור.

8. נורמליזציה ביחסי ישראל-ערב הסעודית היא מפתח לסכסוך הישראלי-ערבי: הסכמי אברהם, שנחתמו בין ישראל לבין ארבע מדינות סוניות פרגמטיות – איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן – עם ברכתה של ערב הסעודית, התאפשרו רק הודות לאינטרסים המשותפים בין מדינות שלכאורה אין להן דבר במשותף: ישראל והעולם הערבי מצאו את עצמם באותה הסירה נוכח איום משותף מצד איראן. הסכמים אלו התאפשרו גם הודות לעוצמתה הצבאית של ישראל, באזור שבו נוכחות של כוח קשה זוכה לכבוד ולהערכה רבים יותר מכוח רך.

מסיבה זו, ככל שישראל תשיג ניצחון מוחץ בעזה, כך גם תתבסס הנורמליזציה בין ישראל לממלכה הסעודית, ולאחריה – עם רוב מדינות המזה”ת והעולם המוסלמי. כל מעורבות של גורמים מהעולם הערבי ברצועת עזה צריכה להיבחן לאור אקסיומה זו.

תהליך הנורמליזציה מספק חלון הזדמנויות יקר ערך לאיחודם של המערב והמזרח התיכון בקואליציה אזורית בהובלתם של ארה”ב והאיחוד האירופי, כנגד העריצות והרדיקליזם של הרפובליקה האיראנית. על המערב לגדוע את “ראש הנחש” באופן נחרץ ולבלום את מאמציו המסוכנים של המשטר האיראני להביא לערעור היציבות באזור, שללא ספק יזלוג בבוא העת ליתר העולם. זאת, כפי שאפשר לראות כיום בניסיונותיה של איראן לבצע פיגועים על אדמת אירופה וארה”ב, וברשת הנרחבת של נרקו-טרור והסתננויות שהיא מפעילה.

מאמץ משותף כזה מצד המערב אף ימתן את השפעותיהן של רוסיה ושל סין במזה”ת, יקרב את האזור למערב וירחיק את מדינות האזור מציר רוסיה-סין, ובכך יביא לעידן של שגשוג אזורי המבוסס על נתיבי סחר פתוחים שיביאו לביסוסה של שרשרת האספקה הגלובלית דרך פרוזדור הודו-המפרץ הפרסי-ערב הסעודית-ישראל ויתרמו לשלום וליציבות האזוריים.

9. הסכסוך הישראלי-ערבי לא יסתיים עם כינונה של מדינה פלסטינית לפי גבולות 67′ (בפועל, גבולות הפסקת האש של 49′). תפיסה מוטעית רווחת בקרב הקהילה הבין-לאומית שנסיגה של ישראל לקווי 67′ – שיצריך את פינויים של חצי מיליון תושבים ישראליים, את חלוקתה של ירושלים, ויותיר את המדינה חשופה למתקפות ולפיגועים – יש בה כדי לפתור את הסכסוך.

אין ראיות המוכיחות ולו במעט כי הפלסטינים יסתפקו בנסיגתה של ישראל לקווי 67′. הרי לו היה הדבר נכון, ישראל מלכתחילה לא הייתה במצב של מלחמה. ההפך הוא הנכון – הסיסמה הפלסטינית היא “מהנהר ועד הים נשחרר את פלסטין”; קיימות אין-ספור הצהרות כגון אלו מצד חמאס ופתח; וכרזות, סמלים והסכמים הן מצד חמאס והן מהפתח אינם מותירים מקום לספק בדבר הנרטיב הפלסטיני השואף להחליף את מדינת ישראל כולה במדינה פלסטינית ולא לדור בכפיפה אחת, מדינה לצד מדינה.

10. קשה להעלות על הדעת חוסר רגישות גדול יותר מאשר הכרה במדינה פלסטינית מצד הקהילה הבין-לאומית כלפי מדינת ישראל ותושביה – זו משולה להענקת פרס לטרור על חשבון קורבנות נוספים מצד המדינה היהודית: ברמה המוסרית, מדינות המערב בחרו אומנם לגבות את ישראל, אולם הולך ומתברר כי לחצים פנימיים ומסורת של קבלת החלטות בין-לאומיות נגד ישראל השתלטו על השיח. ישראל – המדינה היהודית היחידה בעולם, והעם היהודי, סבלו מהמתקפה הקשה ביותר בתולדות המדינה. כמדינה ליברלית, דמוקרטית ושוחרת שלום, ניסיון לכפות עליה “פתרון” יסלול את הדרך למתקפות נוספות בדמות ה-7 באוקטובר. הכרה במדינה פלסטינית היא צעד מוטעה ואינה יכולה אלא להתפרש כפרס על תוקפנות, הפרת זכויות אדם, אלימות וטרור.
11. אינדיקציה שדמוקרטיות המערב נתונות ללחצי עונת הבחירות: בהינתן שעונת הבחירות קרבה בארה”ב, וברצונו של ממשל ביידן לייצר הישג פוליטי בעזה ובמזה”ת לקראתן ולקבץ קואליציה בין-לאומית למטרה זו, מוטב לא להשמיע מסר של לחץ על ישראל אלא לקבל החלטות דרמטיות כגון אלו רק לאחר דיון ברור ומעמיק עם כל הצדדים המעורבים.
12. עקיפת המנגנון הדמוקרטי בישראל לא תתקבל בשקט מצד הציבור הישראלי: בהיותה מדינה דמוקרטית, הציבור הישראלי דוחה מכול וכול את רעיון המדינה הפלסטינית – על אחת כמה וכמה לאחר אירועי ה-7 באוקטובר. מאז שנות ה-90 של המאה שעברה, כשרוב רובו של ציבור זה היה מוכן ומזומן לקבל על עצמו “ויתורים כואבים למען השלום” – סופג בתוך גם כך את הסכמי אוסלו של 1993–1995 ואף את ההתנתקות הטראומטית מעזה – חלה ירידה עקבית בתמיכה בפשרות שיש בהן כדי לפגוע בביטחונה של המדינה ושל אזרחיה. יתר על כן, ישראלים רבים שתמכו נאמנה בעבר במפלגות שמאל או מרכז שינו מאז אוקטובר את עמדתם וכעת דוחים על הסף את הרעיון של מתן פרס לטרור בדמות מדינה פלסטינית. מהלך כזה יעורר זעם בציבור הישראלי ויעמיק עוד יותר את התחושה הקיימת בו כבר עתה, שהקהילה הבין-לאומית משליכה את ישראל תחת גלגלי האוטובוס לטובת מהלכים הנוחים לה, על חשבון ישראל.

30 שנה להסכמי אוסלו אל”מ (מיל’) רונן איציק, הביטחוניסטים

תנאים לשלום עם הפלסטינים

יש להגיע להסכם רק בתנאי שהוא תורם לביטחון ישראל

הסכם צריך לספק פתרונות לסוגיות ליבה (למשל סטטוס ירושלים, הפליטים הפלסטינים)

יש לערוך משאל עם בטרם חתימה על הסכם שלום עם הפלסטינים

הסכם מותנה בהפסקת ההסתה נגד ישראל

אין להסכין עם פיגועים נגד ישראל במהלך תהליך ההסכם

על הנציג הפלסטיני לשיחות שלום לייצג את הרוב הפלסטיני ולהיות גוף ממשלתי יציב

*הסקר נערך ביולי 2023 בקרב 1,057 בוגרים משתמשי אינטרנט בישראל ונוטר על מנת להבטיח התפלגות הולמת במונחים של גיל, מין, לאום, זיקה לדת ועמדה פוליטית. עבור המדגם המשולב (1,057 משתתפים) מרווח הטעות הינו +- 3.01% בהסתברות של 95%.

מדד הביטחוניסטים, ספטמבר 2023

לפני המתקפה ב-7 באוקטובר, 69% מהישראלים התנגדו להקמת מדינה פלסטינית נוספת מעבר לזו הקיימת בעזה. התנגדות זו זינקה ל-79% בעקבות המתקפה.

המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, יוני 2024

הדרך קדימה

במקום הכרה במדינה פלסטינית, שלא תביא לשינוי בשטח, שתעודד טרור כאמצעי להשגת מטרות פוליטיות, שתעביר מסר לישראל ולקהילות היהודיות באירופה שהמערב מפנה להן עורף, ושתשלח מסר שגוי לשחקניות עוינות באזור ובעולם, אנו מציגים את הצעדים הבאים כחלופה בת-קיימא:

1. לדחות את ההחלטה בעניין לימים שלאחר המלחמה, ובינתיים לתמוך בזכותה של ישראל להגן על עצמה ולעקור משורש את החמאס כגוף השולט ממשלתית וצבאית בעזה.
2. להשתמש בתוצאת המלחמה ובנורמליזציה אפשרית בין ישראל לסעודיה שתושג כתוצאה מכך, כמנוף לחץ על הפלסטינים. לא להחמיץ הזדמנות לנורמליזציה של המזרח התיכון.
3. לדרוש מהרשות הפלסטינית לעמוד בקריטריונים המערביים למשילות נכונה ולדחות טרור:

ארה”ב ומדינות אירופיות רבות מתעקשות שעל רצועת עזה חייבת לשלוט “רשות פלסטינית מתוקנת” (Revitalized Palestinian Authority), חרף הראיות הברורות שלרשות אידיאולוגיה ומטרות הדומות למעשה לאלו של חמאס. ארה”ב ואירופה מבקרות את ישראל על שאינה ברורה יותר בנוגע לתוכניותיו של צה”ל לרצועת עזה ליום שאחרי חמאס, אולם הן בעצמן סירבו להתוות כל מפת דרכים המסבירה כיצד “רשות פלסטינית מתוקנת” אמורה להיראות וכיצד יכול הדבר להבטיח שלום.

על אף שהביטחוניסטים חולקים על ההנחה שכינונה של מדינה פלסטינית היא תוצאה מועדפת של המלחמה וכזו היכולה להוביל לשלום, הרי שבה בעת מבקש הארגון להציג קריטריונים למה שהקהילה הבין-לאומית צריכה לשוות לנגד עיניה כשהיא מדברת על “רשות פלסטינית מתוקנת”.

אם כן, “רשות פלסטינית מתוקנת” הינה רשות אשר:

• תשלם פיצויים לקורבנות הטרור הפלסטינים ולא למבצעי הטרור (לקריאה נוספת על חוקי מימון הטרור של הרשות הפלסטינית: “טרוריסטים בשירות הציבורי”, מחלקת המחקר של הביטחוניסטים).
• תכיר בהגדרה של הברית הבין-לאומית לזיכרון השואה (IHRA) לאנטישמיות.
• תכלול תכנים הנוגעים לשואה במערך הפדגוגי הרשמי שלה, ובכלל זה תזמין שורדי שואה לדבר בציבור ובבתי הספר הפלסטיניים.
• תכלול תוכניות להכרת היהדות ולהבנת הרגישויות שלה.
• תעביר מסר כי כל יהודי הבוחר להתיישב במדינה הפלסטינית עתידית יתקבל בברכה (לא מתקבל על הדעת שהעולם יקבל אפשרות של מדינה שמיום היווסדה מאמצת יחס מפלה כלפי יהודים).
• תקצה אזור בכל עיר פלסטינית מרכזית לבניית מרכזים קהילתיים יהודים או בתי כנסת.
• תגן ותוקיר אתרי מורשת יהודיים שבשטחה ותאפשר עלייה לרגל אליהם של יהודים.
• תבהיר מעבר לכל ספק כי הסיסמה “מהנהר ועד לים” נועדה להסית לרצח עם ותצהיר כי השמעת הסיסמה בציבור אינה חוקית.
• תחדל מכל לוחמה משפטית נגד ישראל.
• תחדל מכל ניסיון לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל.
• תאסור על פרסום מפות המראות של שטחה של ישראל כחלק מהמדינה הפלסטינית.
• תחוקק חוק המצהיר שתושביה היהודים של ישראל יכולים להיות אזרחי פלסטין, ותחוקק חוקים נגד אפליית יהודים בשטחה.
• תשתף פעולה עם צה”ל להבטחת הביטחון. על כוחות הביטחון הפלסטיניים יהיה להביא למעצרם של כל תאי הטרור, להחרים את נשקם ואת תשתיותיהם הצבאיות ולמנוע הברחת נשקים, זאת מבלי להסתמך על כוחות הביטחון של ישראל לעשות את העבודה המסוכנת וה”מלוכלכת” עבורה. יהיה עליה לבצע משימה זו בעצמה, באופן אפקטיבי המבהיר לחברה הפלסטינית שהרשות לא תסבול התנהגות זו.

רשות פלסטינית הממלאה אחר הדרישות לעיל, בין השאר, הינה רשות מתוקנת שאיתה אפשר יהיה לחתור לשיתוף פעולה לעבר שלום עתידי ולפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כל דבר אחר יוביל בוודאות מלאה למדינה פלסטינית שתהווה סכנה ברורה לישראל ושלא תקבל עליה את הערכים המערביים.

4. לעודד יוזמות אזרחיות מהשטח, כולל מומחים מקומיים, וללמוד אפשרויות לטפח מנהיגות מקומית שיכולה להחליף את הרשות הפלסטינית ואת ארגון הטרור חמאס המושחתים, הבלתי יעילים והמממנים טרור.

לסיום: על הקהילה הבין-לאומית להתנתק מהשאיפה להקים מדינה פלסטינית שאולי תוביל ואולי לא תוביל לשלום, ובמקום זאת לאמץ את היעד של השגת שלום, שאולי – ואולי לא – יוביל למדינה פלסטינית.