” סבא, תסתכל מדי פעם בתעודת הזהות שלך – ותיזכר שאתה בן 78 “, כך מעיד תא”ל (מיל’) אביגדור קהלני שאומרים לו נכדיו. ואכן, בימים כתיקונם קהלני אדם עסוק. מאוד. הוא מעביר הרצאות בתיכונים, משתתף בימי עיון ברחבי הארץ ומדריך סיורי מורשת ברמת הגולן. בימים אלו היה קשה במיוחד לתפוס את קהלני: מאז הוכרז כי יהיה אחד ממדליקי המשואות בטקס הממלכתי בהר הרצל ביום העצמאות, הטלפון שלו לא מפסיק לצלצל. למזלנו, כאחד מעמודי התווך של תנועת הביטחוניסטים, מצא קהלני את הזמן לשוחח איתנו על תחושותיו ביום הולדתה ה-75 של המדינה, על החששות מקרע בעם, ועל דור ההמשך.
אחדות: לא אופנה חולפת, שומר על ביטחון המדינה
אביגדור קהלני הוא גיבור סדרתי. לאחר מלחמת ששת הימים קיבל את עיטור המופת על פועלו בקרב שבו נכווה ב-60% מגופו. לאחר מלחמת יום הכיפורים קיבל את עיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר שמעניק צה”ל, על השתתפותו בקרב עמק הבכא, אחד הקרבות המכריעים ברמת הגולן, שבו אף השמיד לבדו שלושה טנקים סורים שהיו במרחק מטרים בודדים מהטנק שעליו פיקד. במלחמה זו איבד קהלני את גיסו ואת אחיו, שזכה אף הוא בעיטור המופת. נוסף על כך, במלאת 40 שנה למלחמת יום הכיפורים קיבל קהלני את עיטור הנשיא.
אביגדור, אחרי עיטור העוז, עיטור הגבורה, עיטור הנשיא – אתה עדיין מתרגש מהבחירה בך להדליק משואה?
בהחלט. קודם כול הגיל שונה ובתהליך של זמן אתה רואה דברים באופן שונה, בפרספקטיבה. לצד זה, טקס הדלקת המשואות הנוכחי מתרחש בתקופה מאוד מתוחה, כשיש מחלוקות בעם שלנו. כמו בשירותי הצבאי ואחר כך בתפקידים ציבוריים, גם עכשיו אני מרגיש אחריות לאומית, ודרך טקס הדלקת המשואות קיים ניסיון לאחד את העם.
נראה ש”אחדות” היא ערך שנכנס לאופנה עכשיו.
זה הרבה מעבר לאופנה חולפת. זה מציל חיים, וזה שומר על מדינת ישראל בטוחה. אני לא מגזים. תראה, בשדה הקרב מול טנקים סוריים, כשאתה מעטים מול רבים – אתה חושש לחייך. אבל אתה יודע מה עוזר? מה גורם לך לצאת להסתער כשעל פניו אין לך שום סיכוי? אני אענה לך: כשהייתי שם, בתוך הטנק, תמיד הרגשתי שכל עם ישראל מאחוריי.
אז המחלוקות בעם מפחידות אותך?
להגיד לך את האמת? כן. בתקופה האחרונה נראה שהפכנו לשבטים. זו תקופה שלא עברנו מעולם. אני מכיר משפחות שהסתכסכו ביניהן בגלל ויכוחים פוליטיים. אבל הדבר שהכי כואב לי בסיפור זה שפוגעים בדבר הכי מקודש לנו – צה”ל. אני מקווה שנדע לצאת מהתקופה הזו מחוזקים, כי לפעמים נדמה שהבית הלאומי שלנו הולך ומתפרק – וזה דבר שמפחיד אותי מאוד.
על רקע אותן מחלוקות, היו קריאות שביקשו ממך להימנע מלהשתתף בטקס. איך הגבת?
יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות הם שלושת עמודי התווך שעליהם מתקיימת מדינת ישראל. לסרב? השתגעתם? זה טקס מקודש, למה שאסרב?
“פעם ברחו מגולני”: דור ההמשך, חינוך ומוטיבציה
כאמור, קורות חייו של אביגדור קהלני עמוסים בעיטורים, תפקידים שאותם מילא ויוזמות שאותן קידם. ברשימה ארוכה ומרשימה הזו, בין השר לביטחון פנים וסגן ראש עיריית תל אביב, מופיע גם תפקידו כראש האגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון. למרות שלכאורה תפקיד זה נחבא אל הכלים בין שאר תפקידיו הממלכתיים, דווקא תפקיד זה קרוב מאוד לליבו.
האגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון – למה היה חשוב לך לפתח אותו כל כך?
מהסיבה הפשוטה שזה אגף שעוסק בדור ההמשך שלנו – בדור הלוחמים הבא. כשהגעתי למשרד הביטחון, האגף הביטחוני-חברתי היה קטן ומצומצם. כשהציעו לי לעמוד בראשו הסכמתי מייד – הבנתי שטמון בו פוטנציאל אדיר. מאז, האגף אחראי על ימי עיון בתיכונים ברחבי הארץ, סיורי מורשת בשדות קרב ברמת הגולן ועוד פעילויות שמנחילות ערכים של אחריות לאומית לדור ההמשך שלנו.
בדור הטיקטוק, תכנים מהסוג הזה מעניינים את “דור ההמשך”?
בוודאי. תראה, אין חולק שהצבא של היום שונה מהצבא של פעם. לדוגמה, כשאני הייתי מג”ד לא היה לי טלפון בבית. אז באמת כל התנאים הפיזיים השתנו. אבל אם נסתכל בצורה עמוקה יותר, מעבר לתנאים פיזיים כאלה ואחרים – בסופו של יום מדובר באדם שבגיל 18 נותן מעצמו לטובת הכלל, וזה לא משהו שהשתנה מאז שאני הייתי בצבא.
בכל זאת, מדברים על אחוזי גיוס נמוכים, סרבנות וירידה במוטיבציה לשירות קרבי.
זה מצער אותי. אתה יודע למה? היום הרבה אנשים עסוקים בלהבליט את מה שלא טוב. אבל האמת היא שהאנשים שלנו, הנוער שלנו, הלוחמים שלנו – ראויים וטובים.
אתה מדבר בביטחון גדול.
זה פשוט. כל מה שצריך לעשות זה להסתכל על המציאות, ועל המספרים.
תסביר.
יש שני מניעים שמניעים את המתגייס: הראשון הוא המוטיבציה הלאומית והשני הוא המוטיבציה האישית. נכון, המוטיבציה הלאומית מגיעה הרבה פעמים עם הזמן, בתהליך. אבל במקביל, המוטיבציה האישית גבוהה מאוד בקרב דור המתגייסים. בתקופתי, מי ששמע “גולני” ברח, לא רצה להתגייס. אתה יודע מה המצב כיום? יש לך שישה מתגייסים על מקום אחד פנוי בחטיבה. גבעתי? ארבעה מתגייסים על מקום אחד פנוי. מג”ב? 14 אנשים על מקום אחד.
“אם כל אחד יבין שהוא בתורו עומד ושומר על הדגל מונף – דיינו”
כשקוראים את תולדות חייך, ומנסים לחבר בין הנקודות, הביטוי שיכול להסביר את הקשר הוא “הרוח הציונית”. מאיפה זה מגיע?
דבר ראשון זה מגיע מהבית. טשרניחובסקי אמר כי האדם הוא תבנית נוף מולדתו. אני גדלתי עם אימא שלא ידעה קרוא וכתוב, ואבא שיצא כשהיה בן שמונה לחלק מצרכים לפרנסתו. אבל, וזה אבל חשוב, הבית היה מלא בחום ואהבה, והמסר שתמיד עטף אותי היה שיום אחד יקראו לך, ותצטרך להתייצב. נוסף על כך, השירות הצבאי השפיע עליי מאוד. כשהתגייסתי גיליתי יכולות שהיו בי שלא ידעתי שהיו קיימות בי. אתה הופך למפקד, משתתף בקרבות, מתקדם בשרשרת הפיקודית – זה משהו שנותן לך ביטחון עצמי, אמונה בכוח שלך וערכים של אחריות לאומית.
יש מסר שאתה רוצה להעביר לצעירים שעומדים להתגייס?
המאבק על הקיום שלנו הוא נצחי, השלום לא עומד ומחכה מעבר לפינה. קהלת אמר “דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת”. אבי הגיש לי על מגש של כסף את המדינה, אני מגיש לילדים שלי את המדינה על מגש של כסף, ועכשיו תורם. אם כל אחד יבין שהוא בתורו עומד ושומר על הדגל מונף – דיינו.
לסיום, מה אתה מאחל למדינת ישראל לכבוד יום הולדתה ה-75?
אני מאחל לנו שקט ושלווה מכל האויבים שאורבים לנו מסביב למדינה הקטנה והאהובה שלנו. אני גם מאחל שנמשיך לשגשג ולהגיע להישגים פנומנליים כמו שהגענו עד עכשיו – אין שום סיבה שלא נהיה הסיליקון וואלי של העולם. ולסיום, אני מאחל לנו מכל הלב שנהיה קצת יותר מאוחדים בינינו.
