התוקפנות האיראנית הימית במרחב המפרץ הפרסי: כיצד תשקם אמריקה את ההרתעה

ההשתלטות של איראן לאחרונה על שתי מכליות נפט בתוך שבוע מעידה על פעילותה המערערת את היציבות גם במרחב הימי. אפשר כי איראן מנסה לשחזר את פעילותה התוקפנית הימית משנת 2019. בשנה זו הייתה איראן אחראית למספר תקיפות והשתלטות על מכליות נפט וכלי שיט במים בין-לאומיים, בייחוד באזור של מצרי הורמוז.

ב-27 באפריל השתלטו משמרות המהפכה של איראן על מכלית נפט במים הבין-לאומיים של מפרץ עומאן. המכלית נשאה את דגל איי מרשל, ונמצאת בבעלות חברה טורקית. ב-3 במאי השתלט חיל הים של משמרות המהפכה על מכלית הנפט ששטה עם דגל פנמה ונמצאת בבעלות יוונית, בזמן שחצתה את מצרי הורמוז.

נראה שאיראן מעבירה מספר איתותים לארצות הברית ולבעלות בריתה. ראשית, איראן לא תאפשר לסכל את העברת הנפט אליה וממנה, וכל ניסיון כזה ייענה בתגובה איראנית. שנית, בעצם פעילותה במרחב הימי במפרץ הפרסי ובאזור הים האדום איראן מנסה להרתיע את אויביה מבלי לשלם מחירים על תוקפנותה. שלישית, איראן מעוניינת להשיג קלפי מיקוח לקראת “תמרוץ” ארצות הברית והמעצמות לחדש את המשא ומתן להסכם גרעין, ולחתום על הסכם גרעין טוב עבורה. כך’ למשל, איראן יכולה להבטיח באופן לא רשמי ומחוץ להסכם הגרעין, כי אם יושג הסכם גרעין, היא תחדל מלערער את היציבות הימית ולפגוע בחופש השיט באזור המפרץ הפרסי.

ציר זמן של תוקפנות איראנית במרחב הימי

מאז 2019, מספר חודשים לאחר שממשל טראמפ הכריז ב-2018 על פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין שנחתם עם איראן, החלה טהראן במסע תוקפנות נגד כלי שיט מסחריים באזור המפרץ הפרסי ואף באזור הים האדום, בין אם באופן ישיר ובין אם באמצעות שליחיה.

במאי 2019 פגעה איראן, באמצעות הנחת מוקשים ימיים, בשתי מכליות נפט סעודיות, ובמכליות נפט נוספות של נורווגיה ואיחוד האמירויות, סמוך לנמל פוג’יירה באיחוד האמירויות. ביוני 2019 פגעה איראן במכלית נפט יפנית ונורווגית, גם כן באמצעות הנחת מוקשים ימיים, במרחב מצרי הורמוז. ביולי 2019 השתלטה איראן על מכלית נפט בריטית וליברית, ואף החזיקה בצוותי הספינות למשך כחודשיים. אפשר לשער כי איראן ביצעה זאת כפעולת תגמול על תקרית שהתרחשה שבועיים קודם לכן, כאשר כוחות נחתים בריטיים תפסו בגיברלטר מכלית נפט איראנית שנחשדה בהעברת נפט לסוריה. עוד בחודש יולי השתלטו משמרות המהפכה של איראן על מכלית נפט עיראקית במפרץ הפרסי, בטענה שהמכלית הבריחה נפט איראני. בסופו של דבר, איראן שחררה את כל הספינות שעצרה, בין אם תמורת אינטרס איראני ובין אם בשל מיצוי העברת המסר המרתיע שלה.

מיולי 2019 ועד ינואר 2021 לא דווח על תקרית ימית מצד איראן. אפשר לשער כי היציבות הימית באזור המפרץ הפרסי הושגה כתוצאה משורת התבטאויות ופעולות הרתעה מצד ארצות הברית ובעלות בריתה.

ב-21 ביוני הצהיר נשיא ארצות הברית דאז, דונלד טראמפ, כי הוא ביטל תקיפה נגד איראן “עשר דקות לפני ביצועה”, שהייתה מיועדת לצאת לפועל כתגובה על יירוט כטב”מ אמריקני על ידי איראן. לטענת טראמפ, הוא הורה לבטל את התקיפה בשל ההערכה כי במסגרתה היו נהרגים כ-150 איש. ב-29 ביוני הציבה ארצות הברית מטוסי חמקן F-22 במזרח התיכון על מנת “להגן על הכוחות והאינטרסים האמריקניים”. ב-25 ביולי הודיעה בריטניה כי צי הים הצבאי שלה יחל ללוות כל כלי שיט בריטי באזור המפרץ הפרסי. באותו החודש הודיע פיקוד המרכז של הצבא האמריקני על תחילת מבצע “סנטינל” שמטרתו “להגביר את המעקב ואת הביטחון בנתיבים ימיים מרכזיים במזרח התיכון, על מנת להבטיח חופש תנועה ברקע האירועים האחרונים באזור המפרץ הערבי”.

ב-5 ביולי 2020 חטפה איראן את מכלית הנפט MT “גאלף סקיי” שהוחרמה על ידי ארצות הברית והועברה לאיחוד האמירויות. המכלית הוחרמה בעקבות טענות אמריקניות כי היא מנוהלת על ידי משמרות המהפכה של איראן ועוסקת בהברחת נפט איראני. ב-4 בינואר 2021 השתלטה איראן על מכלית נפט דרום-קוריאנית. באוגוסט 2021 השתלטה איראן על מכלית נפט ששטה עם דגל של פנמה סמוך לחופי איחוד האמירויות. באוקטובר 2021 השתלטה איראן על מכלית נפט וייטנאמית. במאי 2022 תפסה איראן שתי מכליות נפט יווניות במפרץ הפרסי.

נוסף על תפיסת מכליות נפט, איראן פעלה צבאית לתקיפת ספינות משא ומכליות נפט. ב-25 בנובמבר 2020 נפגעה מכלית נפט בבעלות יוונית שעגנה בנמל אל-שוקיאק בסעודיה לחופי ים סוף, ככל הנראה על ידי הצמדת מוקש ימי. ב-14 בדצמבר 2020 נפגעה מכלית נפט בזמן שעגנה בנמל ג’דה הסעודי לחופי ים סוף על ידי סירת נפץ שהופעלה בשליטה מרחוק, ככל הנראה בידי החות’ים.

איראן תקפה גם מטרות ישראליות במרחב הימי. ב-13 באפריל 2021 הותקפה ספינה בבעלות ישראלית ליד נמל אל-פוג’יירה שבאיחוד האמירויות. ביולי 2021, תקפה איראן באמצעות כטב”ם ספינת מטען בבעלות יפנית ובניהול ישראלי. כתוצאה מהתקיפה, נהרגו שני אנשי צוות בספינה. באותו חודש הותקפה בצפון האוקיינוס ההודי ספינת מטען שהייתה בעבר בבעלות ישראלית חלקית ועשתה את דרכה לאיחוד האמירויות. בנובמבר 2022 פגע כטב”ם במכלית בבעלות ישראלית חלקית ליד עומאן.

כפי שאפשר לראות מהנתונים, רוב התקיפות האיראניות התרחשו באזור הים הערבי, בואכה המפרץ הפרסי. אין זה מקרי, שכן איראן רואה את אזור המפרץ כתחום השפעה פרסי (היא אף עומדת על כך שזהו שמו, בעוד הערבים מדברים על “המפרץ הערבי”). בשל תפיסה הגמונית זו, איראן רואה בשחקנים הפועלים באזור את אויביה, ובעיקר את ערב הסעודית, מדינת איחוד האמירויות (בין איראן ואיחוד האמירויות ישנו סכסוך טריטוריאלי על השליטה באיי אבו מוסא, תונב הגדול ותונב הקטן, הסמוכים למצרי הורמוז) וארצות הברית. איראן מעוניינת לבסס את מעמדה גם מול שכנותיה – עיראק, טורקיה ומדינות מוסלמיות באסיה התיכונה – וגם כלפי ישראל ומעצמות גרעיניות באזור – פקיסטן והודו. זרוע ימית ארוכה שתבטיח נוכחות בים התיכון ובים הערבי היא מכשיר חשוב באסטרטגיה זו.

האסטרטגיה האמריקנית למול התוקפנות האיראנית במרחב הימי

חרף הפעילות התוקפנית הנרחבת של איראן בשנים האחרונות במרחב הימי, תוך שיבוש והפרעה לשיט ולמעבר ספינות וסחורות במים בין-לאומיים, ופגיעה בחיי אדם וברכוש, נמנעה ארצות הברית מלהגיב באופן החורג מסף פעולות הרתעה. וושינגטון הסתפקה עד כה באיומים מצד גורמים רשמיים בממשל, ליווי צבאי של מכליות נפט, שליחת כוחות ימיים ואוויריים לאזור, וסיורים באזור המפרץ הפרסי במטרה להרתיע את איראן מפני הישנות התוקפנות, אולם תגובה זו לא מנעה מאיראן להמשיך ולפעול נגד כלי שיט במפרץ הפרסי ובים האדום.

היעדר התגובה האמריקנית תמוה עוד יותר כשלוקחים בחשבון שכלי שיט של משמרות המהפכה של איראן מתגרים ומנסים לשבש את פעילות הצי הימי האמריקני באזור המפרץ הפרסי באופן מתמשך. בעניין זה אפשר להזכיר את ההשתלטות של צי הים של משמרות המהפכה על שתי ספינת קרב אמריקניות בינואר 2016 ולכידת עשרה מלחים, כולל הפצת תמונות משפילות של הכוחות האמריקניים מול אנשי משמרות המהפכה. גם תקרית זו עברה ללא תגובה אמריקנית.

נוסף על כך, היעדר התגובה האמריקני הוא מפתיע שכן איראן מסייעת באופן פעיל ומתריס לרוסיה במלחמתה באוקראינה. כמו כן, ארצות הברית מבליגה פעם אחר פעם למול התקיפות של איראן והמיליציות השיעיות שלה בסוריה נגד יעדים של הצבא האמריקני, למעט שתי תגובות צבאיות נדירות לאחרונה מצד האמריקנים, שגם הן היו מוגבלות מאוד. כך מתקבלת תמונה שלפיה ארצות הברית אינה מעוניינת להתעמת עם איראן.

משמעות היעדר התגובה האמריקנית לתוקפנות האיראנית במרחב הימי

המדיניות האמריקנית מערערת את עמדתה והרתעתה של וושינגטון במפרץ הפרסי, באוקיינוס ההודי ובמזרח התיכון. שחיקת ההרתעה האמריקנית ניכרה בחודש שעבר כאשר איחוד האמירויות הכריזה על נסיגתה מהשתתפותה בכוח המשימה הימי באזור המפרץ הפרסי, בראשות ארצות הברית, האחראי להגנה על חופש השיט. גורמים בארצות הברית ובמפרץ טענו כי ההחלטה נבעה בעיקר מחוסר שביעות הרצון של מדינת המפרץ מהתגובה הבלתי מספקת של ארצות הברית בנוגע לתפיסות המכליות על ידי כוחות צי הים של משמרות המהפכה. כמה ימים לאחר מכן, הצהיר מפקד הצי האיראני כי ארצו וסעודיה, כמו גם שלוש מדינות נוספות במפרץ הפרסי, מתכננות להקים ברית ימית, לצד הודו ופקיסטן.

המשמעות של היעדר תגובה אמריקנית היא עידוד להמשך התוקפנות האיראנית בכל הממדים, לרבות בזירה הימית, שכן איראן מתרגמת את היעדר התגובה האמריקנית כחולשה מצד וושינגטון. מציאות כזו תוביל להמשך הפרעה לחופש השיט והתעבורה הימית, ותשבש אספקת אנרגיה באקלים כלכלי שממילא מאופיין בסביבה אינפלציונית גבוהה ועליות מחירים בכל רחבי העולם, לרבות במחירי האנרגיה והסחורות.

מדיניות אי-התגובה עלולה להוביל גם לעימות במפרץ הפרסי בין כוחות ימיים איראניים לכוחות ימיים של אחת ממדינות המפרץ, ומשם להסלמה ביטחונית שאף צד אינו מעוניין בה. ייתכן כי ישראל תיאלץ לפעול שוב בחשאי נגד יעדים של צי משמרות המהפכה באמצעות פעולות קומנדו, כפי שעשתה לאורך שנת 2021, בתגובה על תקיפות ספינות בבעלות ישראלית על ידי איראן, ובניסיון לסכל העברת נפט איראני לסוריה וללבנון. גם תרחיש כזה עלול לערער את היציבות האזורית ולהתפתח להסלמה ביטחונית לא מכוונת.

מסקנות

כשקיום משא ומתן על הסכם הגרעין (לפחות הסכם מלא או הסכם רשמי) אינו סביר בתקופה הקרובה, בשל הסיוע הצבאי של איראן לרוסיה במלחמה באוקראינה, ניכר שזה בדיוק הזמן של ארצות הברית לחזק את ההרתעה שלה מול איראן ולהעלות את רף התגובות לתוקפנות האיראנית. מדיניות זו עשויה לתרום אף להחזרת איראן למשא ומתן על הסכם גרעין תוך חולשה איראנית וחוזקה אמריקנית, לכשהתנאים יבשילו. מצב זה יבוא לידי ביטוי גם בתנאי ההסכם עצמו, שכן ארצות הברית תוכל להכתיב לאיראנים דרישות נוקשות יותר.

ארצות הברית יכולה להגיב לתוקפנות האיראנית במרחב הימי בכמה דרכים: ראשית, היא יכולה להשתלט על ספינות איראניות שמבריחות נפט לסוריה ולמקומות אחרים, ובכך לאכוף בעצמה את העיצומים שהטילה על איראן. היא יכולה, נוסף על כך או במקום זאת, לבצע פעולות סייבר נגד כלי שיט וספינות איראניות, כולל נמלים איראניים. וושינגטון יכולה לבצע מבצעים חשאיים משותפים עם ישראל נגד איראן, כולל הפעלת כוחות קומנדו לחבלה נגד ספינות איראניות שמובילות נפט ואמצעי לחימה. בסוריה, על ארצות הברית להתחיל להגיב על כל שיגורי רקטות לעבר יעדים אמריקניים, בעוצמה רבה ותוך גביית מחיר מפעילי ומפקדי המיליציות השיעיות ואף משמרות המהפכה של איראן.

כל עוד איראן תרגיש בטוחה ובעלת חסינות לפגוע בחופש השיט הבין-לאומי ובכלי שיט המזוהים עם ארצות הברית ומדינות המערב, סביר להניח כי התוקפנות האיראנית – הן במרחב הימי והן הקרקעי בסוריה – לא רק שתימשך, אלא אף תתעצם.

הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה