המדיניות הרשמית של הרשות הפלסטינית: רצח יהודים כמקצוע

אמג’ד וחכים עווד הם מיליונרים. כל אחד מהם צפוי לקבל מהרשות הפלסטינית כשבעה מיליון ש”ח. תמורת מה הם יקבלו סכומי עתק אלה? רצח יהודים. אמג’ד וחכים הם אלה שרצחו בדם קר את חמשת בני משפחת פוגל מהיישוב איתמר, כולל תינוקת בת שלושה חודשים, ולכן מקבלים מהרשות הפלסטינית תשלום על כל שנת מאסר שהם מרצים בשל מעשיהם. במידה שאמג’ד וחכים ישתחררו בעסקה כלשהי, הם יוכלו לעבוד ברשות הפלסטינית, המחויבת לפי חוק להעסיק בשורותיה מחבלים משוחררים כדי להעניק להם ביטחון כלכלי ותעסוקתי.

מנגנון תמריצים זה אינו מוסתר, מטואטא מתחת לשטיח או נלחש בחדרי חדרים. זוהי מדיניות מוצהרת וברורה של הרשות הפלסטינית, המשאירה שובל של דם יהודי מאחוריה. כדי לעמוד על היקף התופעה החלטנו לחקור ולבנות לראשונה את התמונה המלאה של מנגנון מימון הטרור הפלסטיני. זאת עשינו על ידי סקירת החוק הפלסטיני, ניתוח מצב המשק ברשות הפלסטינית ותרגום הצהרות ונאומים של בכירי הרשות.

מיליארד שקל בשנה: כך נראית מדיניות רשמית לרצח יהודים

על פי החוק הפלסטיני, מחבלים כלואים מתוגמלים בהתאם לשנות המאסר שהם מרצים, משכורות שבשנה ה-30 ומעלה למאסר מגיעות ל-12,000 ש”ח בחודש. זוהי רמת שכר שוות ערך לזו של נשיא בית המשפט העליון הפלסטיני, גבוהה פי שמונה משכר המינימום הממוצע ביו”ש ובעזה, ופי ארבעה מההכנסה החודשית לנפש של הפלסטיני הממוצע.

אל המשכורות המשולמות למחבלים בזמן ריצוי מאסרם מתווספים תשלומים נוספים. כך, למשל, מחבלים כלואים שהשתחררו לאחר שריצו למעלה מחמש שנות מאסר בפועל ממשיכים לקבל שכר גם לאחר השחרור, וזאת נוסף למענק שחרור חד פעמי הנע בין 5,000 ל-25,000 דולר. כאמור, הרשות גם מחויבת לפי החוק להעסיק בשורותיה מחבלים משוחררים על מנת לזכות אותם בביטחון כלכלי ותעסוקתי לכל אורך חייהם, כולל ביטוח בריאות והשכלה בסבסוד מלא, כמו גם לתת להם עדיפות בשיבוצי משרות שנתיים בכל המוסדות הממשלתיים.

בפועל, הרשות מוציאה בממוצע למעלה ממיליארד ש”ח בשנה כתשלום למחבלים ולבני משפחותיהם, סכום שווה ערך ברוב השנים שנסקרו במחקר לכ-7% מתקציבה, וכמעט למחצית מכלל סיוע החוץ שהיא מקבלת ממדינות ומתורמים אחרים.

כך, למשל, בשנת 2018 עמד כלל התקציב של תשלומים למחבלים כלואים, מחבלים משוחררים ומשפחות “שהידים” ופצועים על סך 1.237 מיליארד ש”ח, שהיו כ-7.4% מתקציב הרשות, או כ-44% מכלל תקציב סיוע החוץ שהיא הייתה אמורה לקבל ממדינות תורמות ומגורמים אחרים.

המספרים לא מותירים מקום לספק: זהו מנגנון טרור רשמי בהיקף נרחב ביותר, שמהווה נדבך חשוב ומרכזי בפעילות הכוללת של הרשות הפלסטינית. מנגנון דמים זה יוצר מציאות שבה לאזרח הפלסטיני כדאי לבחור בטרור כאפיק פעולה שלא רק מזכה אותו בכבוד ובהערכה, אלא גם מתגמל אותו בנדיבות רבה – הרבה יותר מאת האזרח הפלסטיני הממוצע. הדבר מהווה לא רק שידול לרצח (מאחר שהכסף מובטח מראש) והפרה בוטה של הסכמי אוסלו, אלא גם סטנדרטיזציה מערכתית של המאבק המזוין הפלסטיני. למרבה הצער, יש למנגנון זה גם תוצאות בשטח: כיום נהנים מתשלומים אלה 5,000 אסירים ו-7,200 אסירים משוחררים, נוסף ל-37,500 משפחות ה”שהידים” והפצועים.

רצח כמקצוע מועדף: השהידים בראש סדר העדיפויות הפלסטיני

הרשות הפלסטינית נהנית מתדמית של ממשלה פלסטינית אזרחית, מתונה ופרגמטית, ודאי בהשוואה לארגון הפלסטיני המתחרה חמאס. אך המספרים מספרים סיפור אחר, שלפיו הרשות הפלסטינית לוקחת חלק פעיל ומכוון במאבק המזוין נגד ישראל בדרכים רבות, כולל דרך הפעלת מנגנון כלכלי משומן ועתיר תקציבים שמטרתו לתמרץ טרור עממי מאורגן כנגד ישראלים חפים מפשע. זהו מנגנון שאפשר לכנותו Pay for Slay – תשלום לקטל יהודים, או אם תרצו: רצח כמקצוע מועדף.

חשוב לזכור שטרור נחשב ככלי מרכזי ולגיטימי במימוש מטרת העל של אש”ף והרשות הפלסטינית: להקים מדינה פלסטינית תוך חיסול מדינת ישראל. במסגרת זו, מנגנון המשכורות וההעסקה מהווה בעיני הרשות נדבך אסטרטגי חשוב בשימור פעולות הטרור ובהפיכת המאבק המזוין הפלסטיני למדיניות ממוסדת.

מנגנון זה אולי לא בולט לעיני המתבוננים מבחוץ, אך הקשבה לבכירי הרשות מלמדת שמדובר במדיניות מוצהרת וברורה הנאמרת בקול רם וברור, ומפורסמת באמצעי התקשורת ובמקורות גלויים.

כך, למשל, נשיא הרשות, מחמוד עבאס, שכינה את ה”שהידים” “כוכבים בשמי המאבק של העם הפלסטיני”, הניצבים “בראש סדר העדיפויות הפלסטיני”, הדגיש מספר פעמים, כולל מעל במת האו”ם, כי “גם לו היה נותר בידינו גרוש אחד בלבד, היינו משלמים אותו למשפחות השהידים והאסירים”.

בפעילות זו עונה הרשות הפלסטינית על ההגדרה הישראלית והעולמית של “ארגון טרור”: לא רק שהיא מתמרצת טרור ומממנת טרור דרך אסירים, אסירים משוחררים ומשפחות “שהידים” ופצועים, אלא היא גם מעסיקה רבים מהם כעובדי ציבור – כולל, למרבה האבסורד, בשורות מנגנוני הביטחון שלה האמורים להילחם בטרור.

איך ישראל והעולם מגיבים?

בישראל, כמו גם בארצות הברית, חוקקו חוקים נגד תופעה זו. בישראל נחקק החוק להקפאת כספים שהרשות הפלסטינית מעבירה למחבלים מתוך כספי המיסים שנגבים עבורה על ידי ישראל, ובארה”ב אוסר החוק האמריקני על העברת סיוע כלכלי מסוים לרשות כל עוד מדיניות זו נמשכת.

אך בתמונה הכוללת, הקהילה הבינלאומית, רובה ככולה, מגיבה על תופעה זו בשפה רפה ומשלימה עם נרטיב הקורבן של הרשות הפלסטינית, על אף שמדיניות הרשות עומדת בסתירה מוחלטת למאבק העולמי כנגד הטרור. העברת כספי המדינות התורמות למחבלים מנוגדת גם לחוקי המדינות התורמות עצמן, וכן לאמנות בינלאומיות הנוגעות למימון טרור. בעקיפין, כספי סיוע אלה מהווים זריקת חמצן משמעותית למנגנון הטרור של הרשות כנגד ישראלים חפים מפשע בכסות של סיוע הומניטרי.

המטרה: חברי כנסת, דיפלומטים והקונגרס האמריקני

את המחקר ליוו תא”ל במיל’ יוסי קופרווסר, לשעבר ראש מחלקת מחקר באמ”ן, וסא”ל במיל’ מוריס הירש, לשעבר ראש התביעה הצבאית ביו”ש. “המחקר שביצענו מרכז לראשונה את התמונה המלאה של מנגנון מימון הטרור הפלסטיני”, אומר אור יששכר, ראש מחלקת המחקר של תנועת הביטחוניסטים ועורך הדו”ח. “הנתונים מראים בצורה ברורה את מחויבותה של הרשות הפלסטינית למערכה מזוינת נגד מדינת ישראל”.

ומה בעצם אפשר לעשות? הרבה. ראשית, בפן הכלכלי: אפשר להגדיר את הרשות הפלסטינית כישות מממנת טרור, כולל הקפאת סיוע כלכלי ושיתוף פעולה מצד הקהילה הבינלאומית וסגירת נציגויות. אפשר גם לאכוף את חוק הקיזוז בישראל כדי לאלץ את הרשות לבחור בין קריסה כלכלית מוחלטת לבין מנגנון המשכורות למחבלים והעסקתם. במישור המדיני, יש להבהיר לרשות כי כל התקדמות להסדר מדיני סופי תותנה בהפסקה מיידית ולצמיתות מצד הרשות של מדיניות זו. לבסוף, יש לעודד שיח מבוסס עובדות אשר שם במרכז את טיבה האמיתי של הרשות כארגון המפעיל טרור נגד ישראלים ללא קשר לעמדה הפוליטית בעניין מו”מ עימה או עם כל ישות פלסטינית אחרת.

עיקרי המחקר גובשו לנייר עמדה רשמי של תנועת הביטחוניסטים, וזכו לתהודה תקשורתית רחבה. נייר העמדה אף הוגש לכל חברי הכנסת, וכן לדיפלומטים זרים בישראל.

“אנחנו ממשיכים לפעול”, מבהיר אור יששכר. “אנחנו ממשיכים לעקוב אחרי תהודת הדו”ח בקרב מקבלי ההחלטות, וממשיכים להפיץ אותו לחברי קונגרס אמריקנים”.

להורדת נייר העמדה המלא