ישי גלב | ראש דסק ישראל – צפון אמריקה | מכון למדיניות ביטחון
מזכר ההבנות שנחתם בין ארצות הברית לאיראן ב-17 ביולי הוא רגע מכריע בהיסטוריה של האזור, ויתכן שאף בסדר העולמי. מנקודת מבטה של ישראל, בעוד שהסיום הפוטנציאלי למלחמה עם איראן עשוי לעורר בטווח זמן הקצר תפיסת מציאות של רגיעה ושגרה – הוא למעשה מסדר מחדש את לוח השחמט להמשך המערכה, ומכין את הבמה לעימות דרמטי מתמשך בין 'צירי ההתנגדות' לבין המעצמות המערביות, ישראל ובעלות בריתן במזרח התיכון.
ארה"ב וישראל השיגו הצלחות צבאיות משמעותיות בשדה הקרב. צה"ל הפגין יכולות מדהימות מעבר לכל הציפיות, במיוחד בכל הנוגע להפעלת זרוע אווירית אפקטיבית ומדויקת, תוך הפגנת עליונות אווירית, טכנולוגית ומודיעינית. כאשר ישראל וארה"ב פתחו במלחמה עם איראן ביוני 2025 ושוב בפברואר 2026, המטרה הייתה להסיר את איום הגרעין ואת איום הטילים, כאיום אסטרטגי מיידי על ישראל. בהקשר זה, הושגו תוצאות מרשימות – יכולתה של איראן להשלים ייצור נשק גרעיני נדחקה מטווח של חודשים ספורים למספר שנים, וכך גם כמות הטילים והמשגרים של איראן צומצמה בעשרות אחוזים באופן, שאפשר התמודדות אפקטיבית יחסית של מערכות ההגנה בישראל ובמדינות האזור עם האיום.
עם זאת, לאחר 100 ימים של 'זעם אפי' (Epic Fury) ו'זעם כלכלי' (Economic Fury), איראן לא רק הצליחה לשרוד, אלא אף השיגה מנוף השפעה קריטי: שליטה על 25% מזרימת האנרגיה העולמית. הדבר חשף את התלות של כלכלת ארה"ב ביציבות גלובלית, נקודת תורפה שבלטה כאשר תגובת נגד של השווקים אילצה את הנשיא טראמפ לחזור בו ממכסי המגן הגלובליים, ושוב במהלך המלחמה נגד איראן, שאיימה על אינפלציה ומחסור חמורה ככל שעתודות הנפט התקרבו להתרוקנות.
הנזק הכלכלי העולמי גרם לגלי הדף ברחבי אסיה, אירופה, מדינות המפרץ וארה"ב. מנוף השפעה חדש זה הוביל להפסקת אש ב-7 באפריל ולחתימה על מזכר הבנות ב-17 ביוני, המספק חלון הזדמנויות של 60 יום למשא ומתן על פתרון סופי.
נייר זה ממפה את השפעת מזכר ההבנות על ביטחון ישראל בכל אחת מהחזיתות, ואת ההמלצות המיידיות וארוכות הטווח לפעולה. בעוד שישנן דעות אופטימיות לגבי אפשרות שמתנהלת תוכנית-על של שחמט בחמישה ממדים להפלת המשטר, או שהארכת הפסקת האש ל-60 יום לא תוביל להסכם קבוע, ניתוח זה מניח שתרחישים אלו סבירים פחות. תחת זאת, הנייר מתייחס לתרחיש הסביר לפיו תמונת המציאות הבטחונית תעוצב על בסיס קווי היסוד של מזכר ההבנות הנוכחי. קיימת גם אפשרות שהמצב יהיה מורכב עוד יותר, שכן מנוף ההשפעה האיראני עשוי לגדול ככל שארה"ב מתקרבת לבחירות בנובמבר והכוחות הצבאיים באזור יצומצמו.
ניתן לסכם את הנקודות המכרעות של מזכר ההבנות כדלקמן:
- הפסקת אש ודה-אסקלציה (הורדת מתיחות): ההסכם קורא לסיום מיידי וקבוע של המבצעים הצבאיים בכל החזיתות, כולל בלבנון. ארה"ב תתחייב גם להסיג כוחות מסביבת איראן ולא להתערב בענייניה הפנימיים של איראן.
- מיצר הורמוז ומצורים: ארה"ב מסכימה להסיר את המצור הימי שלה על נמלי איראן בתוך 30 יום. בתמורה, מיצר הורמוז ייפתח מחדש בהדרגה במהלך תקופה של 30 יום ככל שהכוחות האיראניים יפנו מוקשים. יתרה מכך, לא ייגבו דמי מעבר מאוניות העוברות במיצר במהלך תקופת 60 הימים הראשונים בלבד.
- הגבלות גרעיניות: איראן תאשר מחדש את מחויבותה במסגרת האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT) לעולם לא לרכוש או לפתח נשק גרעיני. ההסכם דורש מאיראן לדלל את האורניום המועשר שלה על אדמתה, תחת פיקוחה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א / IAEA).
- הקלות כלכליות ושיקום: ארה"ב תעניק לאיראן פטור למכירת נפט למשך תקופת הארכת הפסקת האש בת 60 הימים. ההסכם כולל שחרור של 24 מיליארד דולר מנכסים איראניים מוקפאים ודורש מארה"ב ומבעלות בריתה להציג תוכנית שיקום בסך 300 מיליארד דולר עבור איראן.
- משא ומתן עתידי: מזכר ההבנות קובע תקופה של 60 יום למשא ומתן על הסכם סופי בנוגע לתוכנית הגרעין של איראן והסרת הסנקציות. שיחות עתידיות אלו יוגבלו, כפי שדווח, לנושא הגרעין ולשיקום הכלכלי בלבד.
מזכר ההבנות קובע כי המשטר האיראני יישאר בשלטון, ארה"ב תסיים את מבצעיה הצבאיים נגד איראן, והכלכלה האיראנית תיפתח מחדש לשוק העולמי, מה שמעניק לאיראן בפועל מנוף השפעה על מצר הורמוז כשטח ריבוני יחד עם העומאנים. בעוד שקיימת אפשרות שאיראן תסכים למגבלות משמעותיות בטווח הקצר עד הבינוני על תוכנית הגרעין שלה, ציות לטווח ארוך נותר בלתי סביר. לסיכום, בעוד שהסכם זה מעודד יציבות כלכלית מיידית, הוא מערער את הסדר העולמי בהובלת ארצות הברית ואת הביטחון לטווח ארוך של בעלות בריתה.
המלחמה בעזה צפויה להימשך במידה רבה ללא השפעה מתוצאות המלחמה עם איראן בטווח הקצר. מכיוון שהפסקת אש בעזה התקבלה על ידי כל הצדדים, ואושררה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם בשנת 2025, איראן לא ניסתה לכלול את עזה במזכר ההבנות. במקביל, חמאס, שככל הנראה ישאב עידוד מההתנגדות של איראן, ימשיך להתנגד לפירוז רצועת עזה.
בעוד שמזכר ההבנות אינו מחייב את סיום המלחמה בעזה, הסיכוי שישראל תוכל לשמר אשראי מדיני בוושינגטון, הנדרש כי לקדם. את הישגיה נגד חמאס בקנה מידה גדול – קלוש ביותר. ישנו תיאבון מועט בארה"ב למתקפה מחודשת, וישראל אינה צפויה להבטיח גיבוי פוליטי לכל הרחבה של העימות. ישראל חייבת להמשיך לבסס את הישגיה נגד חמאס, אם כי באופן איטי, מחושב ודיסקרטי.
השלכה משמעותית של המלחמה עם איראן, כפי שהודגם בשימוש המוצלח בכטב"מים מתאבדים בלבנון, היא האבולוציה הפוטנציאלית של האיום בחזית עזה. חמאס ובעלות בריתו עלולים להעתיק את האסטרטגיה שלהם לעבר בניית ארסנל של כטב"מי נפץ מתאבדים, שהם קלים יחסית לייצור והברחה, ובכך להחזיר פוטנציאלית איום חמור על עוטף עזה. מנקודת מבט ביטחונית, הדבר מעיד על כך שהמלחמה בעזה רחוקה מלהסתיים, וצה"ל חייב להיערך לתרחיש שבו חמאס יפתח יכולות חדשות לפעולה מול ישראל.
חזית לבנון היא אחד האזורים המושפעים ביותר באופן דרמטי מתוצאות המלחמה. איראן קשרה את גורלה האסטרטגי לזה של חיזבאללה, ובכך יצרה משוואה חדשה שבה תקיפה ישראלית בביירות עלולה להוביל לתגובה איראנית ישירה. יתרה מכך, איראן קשרה את זרימת האנרגיה העולמית דרך מצר הורמוז לפעולותיה של ישראל בלבנון. הדבר מפעיל לחץ עצום על ישראל, שכן פעולות ההגנה שלה משפיעות כעת ישירות על היציבות הכלכלית העולמית. עם מעט הון דיפלומטי או אהדה בינלאומית שנותרו, ישראל תעמוד ככל הנראה בפני לחץ גלובלי משמעותי אם הכלכלה תיפגע כתוצאה מהעימות עם חיזבאללה.
איראן מתחילה למנף את שליטתה במיצר הורמוז כדי לאלץ את יריבותיה להיכנע, כאשר העימות שלה עם ישראל משמש כמקרה בוחן מרכזי. בעוד שבעיה זו משפיעה על העולם כולו, היא מגבילה באופן ספציפי את יכולתה של ישראל לפעול בלבנון.
כתוצאה מכך, ישראל חייבת לתעדף את מאמציה במהלך 60 הימים הבאים כדי להשפיע על המשא ומתן הסופי להפסקת האש בין איראן לארה"ב. הכרחי שההסכם הסופי לא יאלץ את ישראל לסגת מהשטח שכבשה בדרום לבנון, החיוני להגנה מפני איומים עתידיים פוטנציאליים. הביטחון הבסיסי ביותר של ישראל בצפון תלוי ביכולות הדיפלומטיות של ישראל להשפיע על ההסכם הסופי.
לבסוף, איראן צפויה לייצר הכנסות משמעותיות ממכירת נפט ומתשלומים של מדינות המפרץ, וחלק ניכר מכספים אלו יושקעו ככל הנראה מחדש בציר ההתנגדות שלה, ובמיוחד בחיזבאללה. בשום מקרה ישראל אינה יכולה לאפשר לחיזבאללה להתחמש מחדש במיליארדי דולרים של השקעות חדשות בזמן שישראל נותרת ללא יכולת להגיב או לשמר את רצועת הביטחון לאורך גבולה.
למזכר ההבנות יכולות להיות שתי השפעות ישירות על התרחשות ביהודה ושומרון. ראשית, הקופה האיראנית המתמלאת במהירות, תביא ככל הנראה להשקעת חלק מהכספים ב'ציר ההתנגדות' שלה. מכיוון שישראל כבר עומדת בפני אתגרים משמעותיים בנוגע להברחות נשק איראניות לקבוצות פלסטיניות חמושות, עליה לצפות לעלייה בניסיונות ההברחה ככל שמשאביה של איראן יגדלו.
ההשפעה השנייה נוגעת למיצר הורמוז. בהינתן חוסר אהדה הבינלאומית הנוכחי כלפי ישראל בנוגע לסכסוך הפלסטיני, איראן יכולה למנף את שליטתה החדשה במיצר כדי ללחוץ על ישראל תוך ניצול מנוף ההשפעה של הכלכלה העולמית. איראן עשויה לאיים לסגור את המצר בתגובה לאירועים בעלי פרופיל גבוה של אלימות ישראלית-פלסטינית. כאשר העולם פגיע לשיבוש כלכלי כזה וחסר תמיכה בישראל בסכסוך זה, איראן עלולה לנצל את הפגיעות הדיפלומטית של ישראל ואת מנוף ההשפעה החדש שלה במצר כדי לאיים על האינטרסים הביטחוניים של ישראל ביהודה ושומרון.
בעוד שתרחיש זה אינו סביר בטווח הקרוב, אנו עשויים לראות איראן חזקה יותר העושה שימוש גובר במנוף השפעה זה בשנים הקרובות. כתוצאה מכך, ישראל חייבת לפעול בשקידה כדי למזער את הפרופיל של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ביהודה ושומרון, ולהגן עליו מפני ביקורת בינלאומית ככל האפשר. לא משנה באיזו מדיניות תנקוט ישראל ביו״ש, יש לנהל אותה בקפידה כדי למנוע משיכת תשומת לב בינלאומית שלילית, שכן הדבר עלול להוות איום משמעותי.
ההשלכות של מלחמה זו על איראן הן דרמטיות. בעוד שזה אולי מוקדם מדי להסיק מסקנות, ייתכן שאנו עדים לשחר של "תור זהב" עבור הרפובליקה האסלאמית. איראן נכנסה למלחמה הזו עם כלכלה כמעט קורסת, מאות אלפי אזרחים המוחים ברחובות, משבר מים חמור, שלוחים אזוריים מובסים במידה רבה, ועימות ישיר עם מעצמת-על עולמית והכוח החזק ביותר באזור.
איראן יוצאת ממלחמה זו כשהיא שולטת על למעלה מ-25% מזרימות האנרגיה הגלובליות, כאשר מדינות מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (GCC) מפגינות נכונות לספק תמריצים פיננסיים בסך $300 מיליארד (במילים אחרות, שוחד), הסרת הסנקציות הבינלאומית, וציבור מקומי שנראה כנוע או מורתע שאינו צפוי להתקומם בטווח הקצר עד הבינוני. יתרה מכך, יריבתה העיקרית, ישראל, נותרה לעמוד לבדה. באופן כללי, איראן עשויה גם לשמור על יכולתה להעשיר אורניום.
איראן, שחקנית לטווח ארוך, תצא מהמלחמה הזו עם מצר הורמוז כקלף חדש שנוסף לחפיסה שלה, כמו גם עם היכולת לשקם את כלכלתה וליצור מקורות הכנסה גדולים. איראן צפויה לנצל את תקופת הניצחון הזו כדי לבסס את הישגיה באזור ולהתחיל לשקם את רשת ההתנגדות שלה. ככל שעשרות מיליארדי דולרים יזרמו לקופתה מדי שנה, לאיראן תהיה היכולת לבנות מחדש את השפעתה ברחבי המזרח התיכון ומעבר לו.
ארה"ב תתחיל ככל הנראה בנסיגתה במהלך העשור הבא מהמזרח התיכון בחזרה לחצי הכדור שלה, ומדינות ה-GCC צפויות להמשיך לשלם שוחד לטהראן כדי לשמר את ממלכותיהן בעודן פונות לעבר סין כהימור הטוב ביותר שלהן לגדר את ביטחונן.
עבור ישראל, קיימת אפשרות שאיראן תחפש שנים בודדות של שקט יחסי כדי לפתח אסטרטגיה וארסנל חדשים לעימות גדול בעתיד. במהלך תקופה זו, ישראל חייבת להחליט האם לעסוק במבצעי "כיסוח דשא" מתמידים או לבנות מחדש אסטרטגיה משלה עם מינימום עימות ישיר, ולהיערך במקום זאת לסבב הבא הבלתי נמנע.
בעימות הבא, ישראל אינה צפויה לראות את ארה"ב לצידה, ומולה יעמוד יריב עם ארסנל עצום של טילים וכטב"מים לחלוק עם שלוחיו. ישראל חייבת להעריך את כל השחקנים האזוריים שעשויים להיות להם אינטרס משותף בריסון הרפובליקה האסלאמית. הדבר דורש חשיבה "מחוץ לקופסה" ואולי יצירת בריתות עם שותפים שהיו בלתי סבירים בעבר. לא משנה באיזו אסטרטגיה תנקוט, ישראל חייבת להכיר בכך שבמלחמה עתידית, ארה"ב לא תהיה נוכחת, בעוד שאיראן תצבור נכסים בטריליונים ותבנה רשת התנגדות חזקה בהרבה מזו שהייתה ברשותה בשנת 2023.
במהלך 60 הימים הבאים, ישראל חייבת להפעיל את כל הלחץ שהיא יכולה כדי להבטיח שהאורניום המועשר יושמד לחלוטין או יורחק משטח איראן, ושתוכנית ההעשרה כולה תופסק. התמודדות עם יריב בעל אלפי טילים וכטב"מים היא קשה מספיק; תוספת של מטריה גרעינית שתתן חגורת ביטחון לפעולה לשחקנים לא-מדינתיים כמו החות'ים או חיזבאללה תהיה סיוט עבור ישראל.
מאז תחילת המלחמה ב-7 באוקטובר, הסכמי אברהם עמדו בפני מבחן משמעותי. בעוד שישראל הצליחה לשמר את השותפויות החדשות שלה, תוצאות המלחמה עלולות להציב אתגר גדול עוד יותר למערכות יחסים אלו.
מדינות ה-GCC הושפעו באופן משמעותי. במשך שני דורות, הן ביססו את ביטחונן על ברית עם ארה"ב, סיפקו השקעות, אירחו בסיסים צבאיים ורכשו ציוד הגנה אמריקאי. עם זאת, תוצאות המלחמה ערערו קשות אסטרטגיה זו, והניעו את מדינות ה-GCC לבחון מחדש את גישתן לטווח הארוך. אם הן יתחייבו למימון השיקום המוצע בסך $300 מיליארד, ובפועל ישלמו 'שוחד' לאיראן, הדבר יאותת על אובדן אמון בערבויות הביטחוניות של ארה"ב, וישאיר אותן עם מעט אפשרויות מעשיות: סגירת עסקה עם איראן כדי לשמר את משטריהן, פנייה לסין לקבלת ערבויות, או חיזוק הקשרים עם ישראל.
בעוד הראשונה והשנייה צפויות להתרחש, ישראל חייבת לפעול כדי להבטיח שגם האפשרות השלישית שלהן תתממש. בטווח הקצר, מדינות ה-GCC ישלמו לאיראן עבור שקט, אך ישראל חייבת ללחוץ על מדינות המפרץ להבין שהעסקאות שלהן עם איראן הן רק פתרונות לטווח קצר. רפובליקה אסלאמית בעלת עוצמה וביטחון מוגברים תחתור בסופו של דבר להשגת יעדיה התוקפניים של שליטה שיעית ופירוק המערכת העולמית הנוכחית, וזה כולל קץ למדינות המפרץ כפי שהן מוכרות כיום. בין אם באמצעות מתקפה ישירה בעתיד, ובין אם באמצעות ניווט של אופוזיציה פוליטית שתכפה קריסה מבפנים, איראן תשאף בסופו של דבר לשבור את המונרכיות של מדינות המפרץ.
ישראל חייבת לראות בקואליציה מחודשת עם מדינות המפרץ נדבך חיוני באסטרטגיה שלה להתמודדות עם איראן במלחמה הבאה, וחייבת להצליח לנתק את שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ מהסוגיה הפלסטינית. איחוד האמירויות הערביות (UAE) היא דוגמה למדינה ערבית שחיזקה את קשריה עם ישראל במהלך המלחמה, וישראל יכולה לבנות על ההצלחה הזו. ערב הסעודית מפנה כעת את התמקדותה לעבר קואליציה חדשה עם טורקיה, מצרים ופקיסטן, מה שככל הנראה מותיר את הנורמליזציה עם ישראל בהמתנה.
בעלת הברית החשובה ביותר והידידה הגדולה ביותר של ישראל עוברת שינויים. עם או בלי הנשיא טראמפ, ארה"ב ממשיכה בשינוי הכיוון שלה חזרה לעבר חצי הכדור המערבי. מזכר הבנות זה עשוי להיות הזרז לנסיגה האיטית אך האמיתית מאוד של ארה"ב מהמזרח התיכון, ויתכן שאף מזירות נוספות. תוכנית המימון הצבאי (FMF) שנחתמה בין ישראל לארה"ב ב – 1998 קשרה את ישראל לארה"ב עבור רוב התחמושת הקריטית שלה. ההשפעה הגדולה ביותר של התוכנית הייתה שהיא רוקנה את תעשיית הביטחון הישראלית והעבירה חלק גדול מהייצור לארה"ב. אם ארה"ב נסוגה והלך רוח משתנה כלפי ישראל בשתי המפלגות, במיוחד בקרב מצביעים צעירים יותר, ישראל חייבת להאיץ את התנתקותה מארה"ב מעמדה של תלות. בעוד שארה"ב עדיין צפויה למלא תפקיד חיוני בצרכים הביטחוניים של ישראל, ישראל חייבת להאיץ את הבנייה מחדש של הקומפלקס הצבאי-תעשייתי שלה בחזרה בישראל, ובתוך מדינות של בעלות ברית ניטרליות יותר שפחות צפויות להיות מושפעות מלחצים פוליטיים, דוגמת הודו.
בכל הנוגע ליחסיה של ישראל עם הקהילות היהודיות בארה"ב, הן ספגו מכה אנושה בביטחונן האישי עקב השפעות המלחמה של ישראל. האנטישמיות הגואה, שנקשרה באופן הדוק עוד יותר לאנטי-ציונות, מפעילה לחץ על היחסים בין ישראל לתפוצות היהודיות, וישראל חייבת לראות בקהילה היהודית, לצד הציונים הנוצרים, עמודי תווך חיוניים ביחסיה של ישראל עם ארה"ב בשנים הבאות. תוכנית מקיפה לזכייה מחדש בלבבות ובמוחות של הציבור האמריקאי היא קריטית לטווח הקצר עד הבינוני, בעוד ישראל מעבידה את כובד המשקל שלה לשחקנים שונים במקומות אחרים בעולם.
כאשר יחיא סינואר הצית מלחמה אזורית עם טבח ה-7 באוקטובר, מטרותיו היו להחזיר את הסוגיה הפלסטינית למוקד התקשורת העולמית ולשבש את התנופה של הסכמי אברהם. התוצאה הייתה שהסוגיה הפלסטינית חזרה לראש סדר היום העולמי, שם היא נותרת גם היום. עם זאת, הדבר גם עורר את ישראל ואת עמה להכרה שעליהם להילחם על הישרדותם וביטחונם, וליטול את היוזמה במקום לחפש שלום לטווח קצר. 'טבעת האש' שהקימה איראן חנקה את ישראל, והניעה את האומה לצאת למלחמה כדי לפרק את ציר ההתנגדות.
בשנים 2024 ו-2025 עמדו ממשלת ישראל וראש הממשלה בפני לחץ כבד מצד שחקנים בינלאומיים, בעלי ברית ושותפים כדי להבטיח את עתידה של ישראל. המלחמה גבתה מחיר כבד: למעלה מ-$200 מיליארד בהוצאות צבאיות ובנזקים, שלוש שנים של שירות מילואים שכללו אלפי שעות הרחק מהבית, וירידה חדה במעמדה הדיפלומטי של ישראל, שהובילה לביקורת בינלאומית נרחבת. יתרה מכך, היא הייתה עדה לאנטישמיות גואה בעולם, תמיכה גוברת בסוגיה הפלסטינית, ובאופן הקריטי ביותר, קריסה משמעותית בתמיכה בקרב הציבור האמריקאי.
כאשר ישראל נכנסה למלחמה נגד איראן בשלהי פברואר, המנהיגות הישראלית לקחה הימור משמעותי, הימור על ביטחונה של ישראל והאזור. איראן הייתה בנקודת החולשה והפגיעות הגדולה ביותר שלה, ונשיא ארה"ב נראה מוכן להילחם לצד ישראל כדי לפרק את הרפובליקה האסלאמית.
מלחמה מוצלחת הייתה יכולה להבטיח ניצחון דורי עבור ישראל, לחזק את מעמדה של ארה"ב על הבמה העולמית ולהביא שלום לאזור. בפועל, ההימור לא הניב את התוצאות הרצויות, וישראל יצרה בשגגה אפשרות של 'תור זהב' עבור הרפובליקה האסלאמית. בעוד שההנהגה הישראלית סחטה את הלימון עד תום, האסטרטגיה נכשלה בסופו של דבר. עם זאת, אין זה נכון לשפוט את המדיניות הישראלית לחומרה, שכן סיכונים כאלה ברגעי הכרעה מצופים ממנהיגות ברגעים היסטוריים שכאלה.
ישראל יכולה להמשיך במלחמה באיראן תחת הנסיבות החדשות; עם זאת, בתרחיש זה, ישראל תילחם לבדה, ועליה להיערך באופן שונה לתרחיש זה. בעוד שישראל חייבת, תחת כל נסיבות, לשמר את רצועת הביטחון שהקימה בדרום לבנון, האסטרטגיה הכוללת שלה דורשת גישה חדשה.
ישראל יכולה להסתכל על מזכר הבנות זה כעל תחילתו של פרק חדש, ואיתו אסטרטגיה חדשה לביטחונה. לשם כך, אסור לישראל לוותר על אף אחד מהקלפים הקיימים שלה, ועליה להוסיף כמה שיותר קלפים חדשים לחפיסה שלה.
- שימור ההון האנושי: ישראל חייבת לשמר את אזרחיה המבריקים והחדשניים ביותר, ולמנוע אובדן כישרונות עקב הגירה כתוצאה מאי-יציבות פוליטית, כלכלית או חברתית. כוחה טמון ביכולתה לפתור בעיות מורכבות, והיא אינה יכולה להרשות לעצמה להבריח את כישרונותיה.
- אחדות לאומית: ישראל חייבת לאחד את כל הפלגים בתוך המחנה הציוני תחת דגל ביטחוני אחד, תוך עידוד קבוצות לא-ציוניות לתרום לביטחון הלאומי.
- אוטונומיה צבאית-תעשייתית: ישראל חייבת לבנות מחדש את התעשייה הצבאי שלה, להקים תשתית ייצור מקומית חסונה ולגוון את שרשראות האספקה למדינות הפחות פגיעות ללחץ פוליטי.
- שימור העומק האסטרטגי: ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לוותר על שטח באף חזית. העומק הטקטי שהשיג צה"ל בצפון ובדרום וביהודה ושומרון חיוני להגנה עצמית כאשר ציר ההתנגדות מתארגן מחדש.
- ניהול הנרטיב הפלסטיני: ישראל חייבת למזער את הנראות הבינלאומית של הסכסוך הפלסטיני כדי למנוע מתן מנוף השפעה לאויביה. כל אסטרטגיה בנוגע ליהודה, שומרון ועזה שתאומץ על ידי הממשלה חייבת להיות מיושמת בתבונה מדינית ומנהיגותית כדי למנוע תגובת נגד בינלאומית בזמן שישראל בונה מחדש את כוחה נגד איראן ושלוחיה. לצד זאת, על ישראל לעמוד איתן בפני כל לחץ בינלאומי ולדחות כל תרחיש להקמת מדינה פלסטינית, שיש בו סכנה קיומית למדינת ישראל בכלל ובתקופה הקרובה בפרט.
- התאוששות דיפלומטית: ישראל חייבת לפעול לשיפור מעמדה הבינלאומי. בידוד עולמי מתמשך שוחק את מנוף ההשפעה על יריבים. הדבר דורש החייאת היחסים עם שותפי מפתח, כולל ארה"ב, גרמניה, איטליה, הודו ומדינות המפרץ, תוך יצירת קשרים דיפלומטיים חדשים עם מעצמות עולות באפריקה ובאסיה.
- החייאת הסכמי אברהם: למרות קשיים בטווח הקצר, ישראל חייבת לשמר את הסכמי אברהם וללחוץ על שותפים אזוריים השותפים לאינטרס של ריסון השפעתה של הרפובליקה האסלאמית. ישראל חייבת למצב את עצמה מחדש כמנהיגה האזורית העיקרית המסוגלת לארגן קואליציה נגד המהפכה השיעית, אפילו ללא מעורבות ישירה של ארה"ב.
- חיזוק היחסים עם ארה"ב: בנייה מחדש של מערכת היחסים עם הציבור האמריקאי והתפוצה היהודית היא משימה חיונית לטווח ארוך. הדבר דורש תוכנית אסטרטגית ייעודית למסגור מחדש של הנרטיב סביב ישראל.
- בזמנים מאתגרים אלו, ישראל חייבת להישאר איתנה. האומה מחושלת מרוח בלתי שבירה ומטרה צודקת, מונעת על ידי עם אמיץ מספיק כדי להגן על חירותו, מולדתו ואמונותיו. הדור הצעיר הלוחם עומד כעדות לפטריוטיות מתמשכת זו ולמסירות עמוקה לארצם. מושרשת בתרבות יזמית חדשנית ובקשר עתיק יומין לארץ ישראל, מדינת ישראל לא רק תחזיק מעמד, היא תנצח.
