מבוא
פיגוע הטרור שהתרחש בשבוע שעבר, (23 ביולי 2026) במרחב גנים שבשומרון ממחיש פעם נוספת את מעורבותה הישירה של הרש"פ. בנסיבות האירוע היו מעורבים פעילי תנועת פת"ח, ובהם אף איש מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. הודעתה הרשמית של תנועת פת"ח, אשר מבכה את מותם של ארבעת המפגעים מהכפר תל ומשבחת את פארוק עדנאן רמצ'אן, המפגע שחטף נשק וביצע ירי, ומשבחת את פעולתם מהווה הצהרת כוונות ממוסדת המאוששת שוב כי הרשות הפלסטינית אינה גורם ממתן או פרטנר להסדר, אלא ישות עוינת הפועלת באופן אקטיבי נגד מדינת ישראל.
פיגועים אלו מהווים תוצר ישיר של מערכת ממוסדת שלמה המחנכת לשנאה, מסיתה באופן עקבי נגד העם היהודי ומדינת ישראל, ומעניקה תמריץ כלכלי ישיר וממסדי למעשי רצח. מנגנון זה, המוכר כמודל "שלם לפי הרג", מעגן את התמיכה במחבלים ובבני משפחותיהם כנדבך יסוד בתקציב הרשות.
מנגנוני הביטחון הפלסטיניים: תפקודיות כפולה ותופעת "היפוך הקנים"
מאז הקמתה של הרשות הפלסטינית במסגרת הסכמי אוסלו, שזורה פעילותם של חברי מנגנוני הביטחון שלה במעשי טרור ישירים נגד אזרחי ישראל וכוחות צה"ל. בעוד שהציפייה המקורית הייתה כי מנגנונים אלו ישמשו זרוע אפקטיבית לשמירה על הסדר הציבורי, לסכל טרור ולהדק את התיאום הביטחוני, בפועל התפתחה דינמיקה של תפקודיות כפולה. במסגרת דפוס זה, אנשי המנגנונים משרתים בשעות היום במערכי השיטור והאכיפה הרשמיים של הרשות, ובשעות הלילה משתלבים באופן פעיל בתשתיות טרור, בפיגועים ובלחימה נגד כוחות הביטחון הישראליים.
מחקר מקיף שערכה מחלקת המחקר של תנועת 'רגבים' שופך אור על היקפה הרחב של התופעה. הנתונים מלמדים כי בין השנים 2020 ל-2025 אותרו לפחות 118 אנשי מנגנונים שהיו מעורבים ישירות בפעילות טרור. רובם הגדול של פעילים אלו נהרגו במהלך ביצוע פיגועים, ולאחר מותם זכו להכרה ולרוממות רשמית כ"שהידים" מטעם הרשות הפלסטינית ותנועת פת"ח. נתונים אלו מביאים למסקנה הבלתי נמנעת כי התרחיש המכונה במערכת הביטחון "היפוך הקנים" איננו איום עתידי, תיאורטי או ערטילאי, אלא מציאות עובדתית המתרחשת בעצימות משתנה מזה שנים רבות.
העומק המבני של הבעיה מוחרף לאור העובדה שמנגנוני הביטחון הפלסטיניים מהווים מעסיק ענק הפועל בערפול מספרי ניכר. על פי הערכות שונות, הרשות משלמת משכורות לכ-65,000 אנשי מנגנונים. עם זאת, בדיקת מצבת הכוחות הפעילה ביהודה ושומרון מעלה פערים משמעותיים, כאשר המספרים נעים בין 32,000 לכ-60,000 פעילים בשטח. אי-הבהירות בנוגע למידת השירות בפועל ולחלוקת התפקידים מדגישה את הפוטנציאל ההרסני הטמון בארגונים אלו, אשר נשקם, הכשרתם וסמכויותיהם מופנים שוב ושוב נגד מדינת ישראל.
המנגנון הממוסד: מנורמליזציה של ההסתה ועד האדרה רשמית
תופעת המעורבות בטרור אינה נשארת במישור האישי של הלוחם או השוטר הבודד, אלא מקבלת מעטפת נרחבת של גיבוי מוסדי ואידיאולוגי. הרשות הפלסטינית אינה מוקיעה את אנשי המנגנונים המורשעים בטרור, אלא הופכת אותם לגיבורי תרבות ומודל לחיקוי עבור דור העתיד. ניתוח דפוסי התנהלותה של הרשות מלמד על מדיניות סדורה המורכבת משלושה רובדים מרכזיים:
ראשית, במישור הסמלי והחינוכי, הרשות מאדירה את זכר המפגעים באמצעות הלוויות צבאיות מפוארות, הנצחת שמם במוסדות ציבוריים, הקמת אנדרטאות, וסיקור נרחב של ביקורי תנחומים רשמיים מצד דרגים בכירים. בדרכים אלו מונחלת מורשת קרב המעודדת את הדור הצעיר לראות בטרור נתיב של הגשמה לאומית ואישית.
שנית, במישור הארגוני, קיים ניסיון מתמשך מצד גורמים שונים במערכת המדינית והביטחונית בישראל ובעולם להציג ארגונים כמו 'גדודי חללי אל-אקצא' כ"פלג סורר" המנותק מהנהגת הרשות. אולם ניתוח הודעותיה הרשמיות של תנועת פת"ח – המוסד הפוליטי המרכזי העומד בבסיס הרשות – מראה כי ההבחנה הזו מלאכותית לחלוטין. התנועה מאמצת באופן גלוי את פעולות הזרוע הצבאית, משבחת את פיגועיה ומאחדת בין שורות המנגנונים הרשמיים לבין הארגונים הלוחמים.
שלישית, במישור הכלכלי, הרשות מתחזקת מנגנון תגמול ישיר המעניק משכורות עתק למחבלים כלואים ולמשפחות מחבלים שנהרגו במהלך ביצוע פיגועים. תשלומים אלו, הנגזרים מחומרת הפיגוע וממספר הנפגעים, אינם רק סיוע סוציאלי אלא תמריץ כלכלי יזום וממוסד המעודד יציאה לטרור.
כשל התפיסה הישראלית והשיח הבינלאומי
נוכח מציאות זו, בולט הפער בין המתרחש בשטח לבין האופן שבו הדברים מתווכים לציבור הישראלי ולקהילה הבינלאומית. בעוד שברצועת עזה פועלת מדינת ישראל בנחישות לפירוק תשתיות הטרור ולמיגור שלטון חמאס, הרי שבזירה הקדמית של יהודה ושומרון מתקיימת מדיניות של הכרה בממסד הטרור הגדול ביותר באזור – הרשות הפלסטינית. ישראל מוסיפה לקיים שיתוף פעולה ושיח רשמי עם מנגנונים שרבים מחבריהם מעורבים בטרור באופן פעיל.
השיח הציבורי בישראל כמעט שאינו נחשף למלוא ההיקף של התופעה, שכן בדיווחים הרשמיים לאחר פיגועים מושם דגש עיקרי על היבטי הסיכול המבצעי, בעוד שיוכם הזיקתי והארגוני של המפגעים לתנועת פת"ח ולמנגנוני הרשות נותר תכופות בשולי העניין. היעדר הבלטה זו מסייע, בפועל, לשימור התפיסה שמקדמים גורמים בינלאומיים ומקומיים בדבר הפיכת פת"ח והרשות הפלסטינית לגורם שלטוני לגיטימי. הדבר מקבל משנה תוקף בדיונים המדיניים על "היום שאחרי" ברצועת עזה, שבהם נשקלת העברת מושכות השליטה לידי אותם גופים.
ההסתמכות על הרשות הפלסטינית כגורם מייצב בעזה או המשך העלמת העין ממעשיה ביהודה ושומרון אינם אלא חזרה ישירה לקונספציה של עצימת עיניים שקרסה ב-7 באוקטובר. הנתונים העובדתיים מוכיחים כי הרשות אינה מהווה פתרון ביטחוני, אלא חלק מהותי מהבעיה.
סיכום והמלצות מדיניות
האירועים האחרונים בשומרון והנתונים המצטברים על מעורבות מנגנוני הביטחון בטרור מחייבים שינוי תפיסתי ומבצעי עמוק מצד מדינת ישראל. הדיון הציבורי והמדיני חייב להתנהל על בסיס העובדות כהווייתן, תוך הכרה בכך שהרשות הפלסטינית במתכונתה הנוכחית אינה מסוגלת ואינה רוצה לשמש פרטנר ביטחוני.
על מנת להתמודד עם איום זה באופן שורשי, על ממשלת ישראל לנקוט את הצעדים הבאים:
הממשלה חייבת להוביל מערכה מדינית תקיפה בקרב הקהילה הבינלאומית והמדינות התורמות, בדרישה להתנות כל סיוע כספי לרשות הפלסטינית בביטול מיידי ומוחלט של מנגנון "שלם לפי הרג" ובפירוק המערך הכלכלי התומך בטרור.
יש לפעול בנחישות, באמצעים משפטיים, כלכליים ומבצעיים, לגדיעת מנגנוני ההסתה הממוסדים במערכת החינוך, באמצעי התקשורת ובהודעות הרשמיות של הרשות. יש להפסיק את מתן הלגיטימציה לאירועי האדרה והלוויות צבאיות למחבלים.
יש לנטוש את התפיסה הרואה ב'גדודי חללי אל-אקצא' או באנשי המנגנונים המפגעים "עשבים שוטים" או "פלגים סוררים". יש להחיל אחריות פיקודית ומדינית מלאה על הנהגת הרשות הפלסטינית בגין מעשים אלו.
על מערכת הביטחון להכיר בכך שתרחיש "היפוך הקנים" אינו איום ייחוס עתידי אלא מציאות עובדתית בהתהוות, ולהתאים את פריסת הכוחות, הוראות הפתיחה באש והערכות המצב בהתאם.
לסיכום, המשך ההכחשה והטשטוש של מעורבות הרשות הפלסטינית בטרור מעניקים רוח גבית לתשתיות הטרור ומסכנים באופן ישיר את אזרחי ישראל וכוחות הביטחון. שרטוט אסטרטגיה ביטחונית ומדינית מפוכחת הוא הצעד ההכרחי הראשון למניעת האסון הבא.
