מבוא

חיסולים ממוקדים היו מאז ומתמיד חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה הישראלית. אך לא כל מבצע חיסול נולד שווה: ישנם כאלה שמייצרים תהודה היסטורית ומגדירים מחדש את יחסי ישראל עם אויביה, עם שכניה ואף עם העולם כולו.


“זעם האל” בשנות ה־70 ו-“ניל"י” לאחר 7 באוקטובר הם שני מבצעים כאלה. שניהם נולדו מתוך טראומות 'זעם האל' נולד לאחר רצח י"א הספורטאים במינכן וניל"י ( 'נצח ישראל לא ישקר') נולד לאחר אירוע השבעה באוקטובר . שניהם ביקשו לייצר הרתעה ולשדר מסר של נחישות, ויותר מכל ש'דם יהודי אינו הפקר' וכל מי שפוגע ביהודים – יחוסל בצורה כזו או אחרת . כל אחד מהם התרחש בזירה בינלאומית שונה לחלוטין והשפעתו חרגה הרחק מעבר לשאלת החיסולים עצמם.


מטרת המאמר לסקור בקצרה את החיסולים ב'זעם האל' ובניל"י לעמוד על ההבדלים בניהם ולתת מספר נקודות ניתוח על ההשפעות בטווח הקצר והארוך לחיסולים אלה.


זעם האל: מבצע 'תור הזהב' של המוסד

לאחר טבח מינכן ב־1972, ישראל ניצבה בפני מצב ייחודי: היא נתפסה בעולם המערבי כמדינה קטנה מותקפת, אך עדיין לא כחלק מרכזי בסדר היום הגלובלי. במציאות זו, למוסד הייתה חופש פעולה רחב יחסית.
'זעם האל' לא נועד רק להעניש. הוא נועד לחנך – לייצר הרתעה ותודעה שאיש לא חסין. המבצע נמשך שנים, כלל חיסולים מתוחכמים ברחבי אירופה והמזרח התיכון, והעביר מסר ברור לארגונים הפלסטיניים ולמדינות שתמכו בהם.
חיסולים ברומא באמצעות מתנקשים, בפריז באמצעות שיחת טלפון מסתורית והתנקשויות , באתונה על ידי פיצוץ בחדר בבית מלון ופשיטת צה"ל על ביירות במבצע 'אביב נעורים' נועדו להבהיר לכל אלו שעסקו ברצח הי"א וכל מי שמתכנן לפגוע ביהודים שאין מקום שחסין בפניהם גם אם מדובר בבירות אירופיות.
עם זאת, ההשפעה האזורית של 'זעם האל' הייתה מוגבלת. מדינות ערב אמנם זעמו, אך מאזן הכוחות נותר כשהיה. הטרור לא נעלם, אלא הסתגל. ישראל חיזקה את מעמדה כמדינה נחושה, אך לא שינתה את המפה הגיאו־אסטרטגית.


ניל"י: מבצעים בעידן של זירה גלובלית־דיגיטלית

לעומת שנות ה־70, מבצע ניל"י מתרחש בעולם אחר לגמרי. ישראל של 2023 אינה מדינה שולית אלא מעצמה אזורית עם קשרים גלויים עם מדינות המפרץ, הסכמי אברהם, ותלות הדדית עם המערב.
הטבח של השבעה באוקטובר שבר מוסכמות: הוא איים לא רק על ביטחון הפנים בישראל אלא גם על מערך הבריתות האזורי שנבנה בעמל רב. חיסולים של בכירי חמאס – בעזה, בלבנון, טהרן ובייחוד בקטאר – אינם רק פעולות צבאיות נקודתיות, אלא צעדים שנוגעים ישירות במבנה הפוליטי של המזרח התיכון המורכב ממלא.
כאשר ישראל פועלת על אדמת קטאר, היא מאותתת לא רק לחמאס אלא גם למדינות אחרות באזור כמו : סעודיה, טורקיה ,איראן ואולי אפילו למצריים מה שהיה לא יהיה יותר.
ההשפעה בטווח הקצר היא ברורה – חמאס מאבד תחושת חסינות , מנהיגיו לא יוכלו יותר לחיות חיי פאר בקטאר או במקומות אחרים אלא הם יצטרכו לברוח, ולחיות חיי נרדפות.
בטווח הארוך, המבצע עשוי לעורר תזוזות במערכת הבריתות האזורית: האם קטאר תמשיך לארח את הנהגת חמאס? האם סעודיה תראה בישראל שותפה נחושה או גורם מערער? איך טורקיה ומצריים מפרשות את התמונה החדשה?


הדומה והשונה

הדומה: טראומה, נחישות ומסר הרתעתי
שני המבצעים נולדו מתוך טראומה לאומית קשה – רצח ספורטאי מינכן ורצח אזרחי העוטף. בשני המקרים, ישראל חשה שעליה להגיב לא רק במישור הצבאי הישיר אלא גם במישור הסימבולי: החזרת השליטה ותחושת השליטה לנעשה במזרח התיכון בהקשר הישראלי, ייצור הרתעה אישית מול מנהיגי הטרור ושידור לעולם ולעצמה ש'דם יהודי אינו הפקר' , ליהודים יש מדינה וזה מה שמצופה ממדינה לעשות כשרוצחים , אונסים ושובים את אזרחיה. היכולת להגיע לכל מקום, גם לבירות אירופה בשנות ה־70 לטהרן , וגם ללב קטאר כיום מבהירה שאין מקום שאי אפשר לפעול בו. לעובדה זו השפעה פסיכולוגית והעברת מסר שאין מקום מוגן שמחבלים וטרוריסטים יכולים להתחבא שם גם אם היא מדינה אירופאית או מדינה מסייעת בתיווך.
השונה: גודל , זירות שונות, אופן הביצוע
כאן טמון הפער הגדול בין זעם האל לניל"י:
א. גודל האירוע
בעוד שאירוע רצח י"א הספורטאים הוא אירוע נקודתי אך עם תהודה תקשורתית משמעותית בגלל היותו במשחקים האולימפיים , אירוע ה שבעה באוקטובר הוא רעידת אדמה לאומית עם יותר מאלף נרצחים, חטופים רבים , אכזריות בלתי נתפסת, ותחושה לאומית של קריסת ביטחון יסוד ובהתאם לכך, ניל"י מתנהל בקצב ובעוצמה חסרי תקדים בהיקפם.
ב. ההקשר הגיאו־פוליטי
ב־1972 ישראל הייתה מדינה מתגוננת בעולם דו־קוטבי, כשבמאבק שבין ארה"ב לברית המועצות מדינות ערב היו אלו שקיבלו גיבוי ותמיכה מברית המועצות. החיסולים נתפסו כתגובה נקודתית, כמעט מובנת מאליה. ב־2023, לעומת זאת, ישראל שזורה בכלכלה ובמדיניות המערב, מחזיקה בקשרים עם מדינות ערביות מתונות, וכל פעולה שלה נבחנת מיידית תחת עדשת דעת הקהל העולמית. חיסולים בטהרן ובקטאר אינם עוד "מבצעים חשאים", אלא אירועים גלובלי שמייצרים עשרות כותרות בזמן אמת ומעביר מסר כללי גם טהרן וגם קטאר אינם חסינים יותר ומקלט למחבלים וחבריהם הם בוודאי שלא.
ג. אופן ביצוע החיסול
ב'זעם האל' – אקדחים, מטענים וסוכנים אנושיים היו בליבת האירועים . בניל"י – שילוב של יכולות סייבר, איכון טכנולוגי, מטוסי חיל האוויר, רחפנים ומבצעים מיוחדים.
יש הבדל משמעותי נוסף :במערכה שבין המלחמות האפשרות לייצר חיסול היא קודם כל מודיעין איכותי על האובייקט ,תכנון מבצע על ידי זרוע מבצעית כזו או אחרת , אימונים , הכנות , דיונים על ההשלכות וכל מה שנדרש על מנת לבצע פעולה שכזו ולסוף הביצוע עצמו בחתימה מאוד נמוכה זהו תהליך שלוקח זמן רב לעיתים חודשים רבים . בזמן מלחמה הדבר לכאורה יותר מהיר ופשוט יותר, בהינתן המידע המודיעיני הרלוונטי והאישורים הנדרשים על ידי הקבינט , מטוסי חיל האוויר או אמצעים אחרים עולם לאוויר ומבצעים את החיסול בחתימה גבוה מאוד עם תקשורת לקיחת אחריות יחסית תוך פרק זמן קצר.


השפעות

טווח קצר
על חמאס: חוסר ביטחון תמידי, ערעור ההנהגה, קושי לנהל פעילות גלותית.
על קטאר: לחץ עצום – מצד אחד היא מתווכת מרכזית, מצד שני היא נראית כמי שמספקת מקלט לטרור. החיסול על אדמתה מעמיד אותה במבוכה גדולה.
על מדינות האזור: חלקן מעריכות את נחישות ישראל, אחרות חוששות מהסלמה אזורית.
טווח ארוך
משוואת ההרתעה: אם ישראל תצליח להתמיד בחיסולים בלי לשלם מחיר דיפלומטי כבד, היא תחזק את מעמדה ככוח אזורי משמעותי מאוד שלא ניתן לאתגר.
היחסים עם העולם הערבי: ייתכן שקטאר תתרחק מהנהגת חמאס ( ואולי גם מדינות אחרות דוגמת טורקיה) , מה שיכול לחזק את ציר המפרץ המתון. מנגד, פעולה בוטה מדי עלולה להעמיק את הקרע עם מדינות אחרות ועשויה לייצר החלטות בעייתיות לישראל במוסדות האו"ם .
הפנמת המסר: כשם ש'זעם האל' הפך לאגדה שעדיין מצוטטת, גם ניל"י עלול להפוך לסמל הוא עשוי להרתיע דורות של פעילי טרור, וגם לשמש דלק לנרטיב היהודי שדמו לא מופקר וישראל תדאג שהאחראים למעשים הללו ישלמו מחיר כואב.


סיכום

מ'זעם האל' ועד ניל"י עובר חוט היסטורי אחד – ההבנה שישראל לא יכולה להרשות לעצמה לשתוק מול טרור רצחני. אולם הדמיון מסתיר פערים עצומים: העולם השתנה, הכלים השתכללו, וההשפעה האזורית כיום מורכבת בהרבה.
בטווח הקצר, החיסולים משיבים לישראל יוקרה וביטחון עצמי. בטווח הארוך, הם עשויים לעצב מחדש את יחסי הכוחות במזרח התיכון – להרחיק את חמאס מבירות מסוימות, לקרב מדינות מתונות לישראל, אך גם להקשות על ניהול יחסים דיפלומטיים.
כך או כך, המסר נותר בעינו: מי שדם יהודים על ידיו – לא ימצא מקלט, לא באירופה של שנות ה־70 ולא בקטאר של 2025.