לאחרונה התבטא ראש השב"כ דוד זיני בעניין הרחפנים והתייחס אליהם כאיום אסטרטגי הפוגע בבטחון המדינה. יש מי שהרימו גבה ושאלו אם ראש השב"כ התבלבל, או שמא שכח את שאר האיומים הניצבים לפתחו, אני סבור שהוא יותר מצודק. יתרה מזאת, אמירתו זו לא נועדה לספק כותרת רגעית לתקשורת, או לנסות להסיט את השיח מעניין אחר. אמירתו משקפת את הבנתו את חומרת האיום והרצון לשדר למערכת כולה עד כמה מדובר בסכנה ברורה ומיידית שדורשת מענה לאומי. לכאורה, תגידו מה חדש ומדוע איום זה הינו בבחינת 'ברבור שחור', הרי אנו רואים את מלחמת הרחפנים באוקראינה ורוסיה כבר זמן ממושך. ראינו גם את הנזק שנגרם לכוחותינו בגבול עזה כבר בשבעה באוקטובר 2023 מרחפני החמאס המאולתרים ולאחרונה בדרום לבנון מרחפני הסיב האופטי שהפעיל חזבאללה בהצלחה. תוסיפו לכך את ההברחות המתמשכות מגבול ירדן ומצרים באמצעות רחפנים בשלוש השנים האחרונות והרי לכם תמונת איום ברורה. יחד עם זאת, עד לרצף הפגיעות הקטלניות בחודשים האחרונים של לוחמינו בדרום לבנון מרחפני הסיב, לא ראינו התגייסות לאומית לטיפול בבעיה. הרחפנים נתפסו כשעשוע לילדים וככלי עזר מקצועי במקצועות שונים, כגון: חקלאות, מדידות, בנייה, צילום ועוד.
הבנת האיום המתהווה, למול חוסר המענה הקיים, הם שגרמו לראש השב"כ לצאת באותה הצהרה. אם ננסה להעמיק ולהבין את היקף האיום, צריך להביט על היקף האתגרים הקיימים מעולם הרחפנים. החל מרחפני הסיב, רחפנים המנוהגים באמצעות סיב אופטי, כמותם פגשנו לאחרונה בלבנון שגרמו לנו אבידות לא מועטות. דרך רחפני הסים, רחפנים המופעלים באמצעות סים טלפוני, על רשת טלפון קיימת ולא בתדר ייעודי, כאלו שניתן להזין להם מסלול מוגדר ולתכנת מועד הפעלה ותקיפה. עבור לרחפנים אוטונומיים, היודעים לקבל מטרה לפי זיהוי פנים ולתקוף ולבסוף, נחילי רחפנים הניתנים לתכנות והפעלה לביצוע תקיפה סימולטנית ומתוזמנת.
בקיצור, עולם מתפתח, זמין לרכישה, ליבוא ולהפעלה ונהנה כיום מרגולציה נמוכה ביותר. למעשה, החקיקה הקיימת בתחום הבטחון, לא נותנת שום מענה לאיום המתפתח. אם ניתן לפתוח חנות רחפנים בכפר המבריחים ביר הדאג' ואם למרות שידוע שהרחפנים, בעיקר הגדולים שביניהם, משמשים להברחות אמצעי לחימה מעבר לגבולות ולמרות זאת אין שום יכולת פיקוח ומענה חוקי, הרי שאנחנו בבעיה.
נתחיל מהגדרת הכלי, האם הרחפן הוא כלי תחבורה, או כלי נשק? אם ניתן להשתמש ברחפן לתקיפה (וניתן), הרי שהוא כלי נשק לכל דבר ועניין. ככזה, הוא צריך לעמוד תחת חקיקה מתאימה ולקבל רשיון מטעם הרשויות. אם הליכי היבוא, הרכישה והמכירה היו מפוקחים כמו יבוא ומכירה של כלי נשק, הבעיה הייתה מצטמצמת פלאים. המשטרה הייתה נדרשת להנפיק רשיון לכל נקודת מכירה, כל הליך יבוא היה נדרש לקבל אישור ולעמוד בתקנים וכל רוכש רחפן היה צריך לבצע רישום מסודר שלו ושל מאפייניו. אם בקורקינטים חשמליים הצליחו להעביר חקיקה ולחייב בהליך רישום, ניתן לבצע הליך דומה גם בעולמות הרחפנות.
סוגיה נוספת, נמצאת בעולמות האחריות על השליטה בתעופת הרחפנים. זוהי סוגיה שנדונה בהרחבה בעולם בשל התרחבות השימוש ברחפנים, כולל בשימוש עירוני, במשלוחים, צילומים ועוד. גם כאן נדרשת הכרעה. השליטה בבקרה על תעופת הרחפנים, לא יכולה להיות בידי חיל האוויר וגם לא בידי רשות התעופה האזרחית (רת"א). המיזם הלאומי לרחפנים שהוקם למטרה זו, לא הוסדר דיו ולא ניתן כיום מענה מספק לשליטה ובקרה. בוודאי לאור הבנת האיום המתהווה וחומרתו.
מאחר ומדובר בסכנה ברורה ומיידית, כך צריך לפעול. שוו בנפשכם נחיל רחפנים מתנפץ על חלונות משרדי הממשלה, או רחפן נשלט סים שיושב לו מודמם על גג ומחכה לקבלת פקודה לתקוף אישיות ספציפית בשעה מוגדרת ועוד כיד הדמיון הטובה עליכם.
עד שנצליח להסדיר את כל תהליכי הרישוי והחקיקה, בטח בתקופה זו של בחירות, נדרשת הוראת שעה שתאסור על הטסת רחפנים מכל סוג, בטח בשטחים בנויים ובקרבתם. במקביל, ניתן יהיה להסדיר את נהלי הרישוי והרישום ולמסד את תהליכי היבוא, הרכישה והמכירה של רחפנים באופן מיטבי. כזה שיאפשר ניטור, מעקב ובקרה ובעיקר יאפשר מניעה וסיכול של שימוש לרעה בכלי בעל פוטנציאל האיום המשמעותי.
אז, בואו נהרוג את ה'ברבור השחור' לפני שיגדל ויפתיע אותנו, הספיקה לנו הפתעה אחת לעשור הקרוב לפחות..
