במשך שנים שימש צבא היבשה מקור לקיצוצים בצה”ל. בדרך כלל בהנחיית האוצר, קיצץ צה“ל בתקציבי זרוע היבשה ופגע קשות בחי”ר, בשריון, בתותחנים, במפקדות, באימונים ובהכשרות – מגמה שתוצאותיה באו לידי ביטוי ב-7 באוקטובר. סא”ל (במיל’) שוש רבן, שהייתה בין שאר תפקידיה במערכת הביטחון גם ראש ענף תכנון וארגון בפיקוד מרכז ובזרוע היבשה עד שנת 2010, וכיום משמשת חברת הוועד המייעץ של תנועת הביטחוניסטים, מסבירה איך נוצרה ואיך נפלה הקונספציה שאפשר להילחם בלי כוחות יבשה.
“הקונספציה הייתה שלא צריך צבא יבשתי מתמרן גדול. הבכירים ביותר במערכת הביטחון חשבו שנוכל להכריע בשדה הקרב בעזרת חיל אוויר מעולה ומודיעין מדויק. וכמובן, איך לא? טכנולוגיה. אז חיזקו את חיל האוויר וחיזקו את המודיעין, ובנו גדרות בכל מקום, מתוך תפיסה שטכנולוגיה יכולה להחליף אנשים וחוסכת סד”כ. קיצצנו בכל מקום אפשרי.
בבסיס הקיצוצים עמד חזונו הגדול של אהוד ברק, שאותו הוא קידם בכהונתו כרמטכ”ל – “צבא קטן וחכם”. “התפיסה הזו השתרשה בקרב כל בכירי המערכת, שהנהיגו צמצומים נרחבים במספר הלוחמים ואנשי הקבע, בטנקים, בנגמ”שים, באוגדות ובחטיבות מתמרנות, וכמובן בקיצור משך השירות והורדת גיל הפטור ממילואים“.
ואת חווית את זה כראש ענף הארגון?
“כן, כשהייתי ראש ענף ארגון בפיקוד מרכז ולאחר מכן רע”ן ארגון של זרוע היבשה, היו המון תמורות שהמשמעות שלהן הייתה נגיסה מתמשכת בחילות היבשה – גם בסד”כ הלוחם המתמרן, גם בכלים שלו, גם באנשי הקבע. לצד זה השקענו בטכנולוגיות חדשות ובאמצעי לחימה מתקדמים: טנקים חדשים כמו מרכבה 4, נמ”רים, מערכת מעיל רוח, ומערכת צי”ד שהוביל האלוף במיל’ יפתח רון טל כמפקד זרוע היבשה, וגם חיזקנו את היחידות המיוחדות – יהל”ם, אגוז, עוקץ, דובדבן ועוד, וזאת בדיעבד הייתה החלטה נכונה מאוד כשאנו רואים את חשיבות היחידות האלה במלחמה הנוכחית כ”אגרוף הברזל” שלנו“.
“קיצצו כמעט מיליארד מתקציב האימונים”
איך נראים קיצוצים כאלה בפועל?
“סגרנו מפקדות אוגדה וגייסות, קיצצנו חטיבות שריון, איחדנו ימ”חים, הסבנו חטיבות שריון לחטיבות חדשות ועוד. חיל ההנדסה הוא היחידי שלא קוצץ – ודווקא שם רכשנו כלים רבים מסוג די-9 ושופלים, כלים קריטיים בלחימה הזו בעזה ובכלל”.
איפה היה לדעתך הקיצוץ הכי מורגש?
“הקיצוץ המורגש ביותר, בעת ההיא, היה באימונים. האימונים היו הדבר הראשון שנפגע בכל סבב קיצוצים. היו שנים שבהן הצבא ממש לא התאמן. תקציב האימונים היה התקציב הזמין ביותר ולכן הוא הראשון שנפגע. בשנים 2003–2006 קיצצו כמעט מיליארד מהתקציב שיועד לאימונים. גם בשנים האחרונות צבא המילואים התאמן במשורה. ישנם אנשי מילואים שגויסו ב-7 באוקטובר אחרי שנים שהם לא שירתו ולא התאמנו. לכן, השבועיים לפני תחילת התמרון היו זמן קריטי להתארגנות לאימונים ולחזרה לכשירות“.
את אומרת בעצם שהצבא לא התכונן למלחמה כוללת?
“אני חושבת שאף אחד לא באמת האמין לתרחיש של לחימה ביותר מזירה אחת או לכל היותר שתיים. אף אחד לא באמת האמין שנגיע למצב כמו זה שאנחנו נמצאים בו היום, ולא באמת בנינו את עצמנו לתרחיש הזה בכל היבט אפשרי – סד”כ, מילואים, חימושים. גם אם לקחו בחשבון אפשרות של מלחמה, לא האמינו שתפקיד צבא היבשה במלחמה יהיה כל כך משמעותי ומכריע. הסבירות הסבירה יותר הייתה למלחמה שבה לא נצטרך להפעיל את כוחות היבשה בהיקף כזה ובעוצמה כזו“.
ואיך לדעתך זה ישתנה עכשיו?
“אחרי המלחמה סדר העדיפות ישתנה ללא ספק: יאריכו את משך השירות חזרה לשלוש שנים לפחות, יאריכו מחדש את משך המילואים ל-30 יום בשנה לפחות, אולי גם יעלו שוב את גיל הפטור. וכמובן, יגדילו משמעותית את הסד”כ – יותר שריון, יותר חי”ר, יותר טנקים. היה חייבים גם לחזק את היחידות המיוחדות. יחידות כמו יהל”ם של חיל ההנדסה נצטרך להערכתי להכפיל ואולי לשלש. נצטרך לחזק את כל מערך הגמ”ר (ההגנה המרחבית) וכיתות הכוננות – להגדיל את מספרן, לאמן ולחמש אותן. הן קו המגן הראשון“.
“אולי צריך להקים חיל חדש: חיל תת-קרקע”
רבן לא מדברת רק על שינוי מספרי, אלא גם על שינוי תפיסתי, עמוק. “נצטרך לשנות את כל תפיסת ההגנה. בעבר היו הרבה מאוד סיורים, ועם השנים זה פחת ופחת והסתמכנו על הגדר. נצטרך לחזור ולהסתמך על הגנה אנושית, וגם להעביר את ההגנה לצד השני של הגבול, לצד הפלסטיני. חלק מהכשל המודיעיני נבע מזה שלגופי המודיעין לא הייתה אחיזה בשטח, והמשמעות בעתיד היא לחזק מחדש את המרכיב היומינטי (מודיעין אנושי), עם שליטה מבצעית מלאה במרחב וגמישות הפעלה“.
שינוי נוסף נוגע ללחימה התת-קרקעית. “נצטרך לבנות תורת לחימה שלמה של לוחמה בתת-קרקע. זה קורה כבר עכשיו, כשצה“ל לומד ומפיק לקחים תוך כדי תנועה, אבל נצטרך להעמיק בזה ויכול להיות אפילו שנצטרך להקים חיל תת-קרקע שיתמודד עם הלוחמה מתחת לאדמה על כל נדבכיה. זו לוחמה ייחודית, ויש בה מרכיבים של חי”ר, הנדסה, תמרון ועוד“.
טעינו בכך שהסתמכנו כל כך על טכנולוגיה?
“בכל מקום שבו קיצצנו לטובת טכנולוגיה – שם נפגענו. צריך לחזור ולחזק מערכים מסוימים לצד הטכנולוגיה, ולא במקומה. אני חושבת שאחרי המלחמה יהיה לנו צבא אחר, הרבה יותר גדול, מאומן ומצויד. גם עכשיו הוא מצוין – אבל אחרי ה-7 באוקטובר אנחנו מבינים שאי אפשר לנצח מלחמה מהאוויר, אי אפשר להגיע למפקדות, לפירים, לבתי החולים, ולחסל את כל היכולות שלהם מהאוויר, מה גם שאנו צבא הפועל לפי קוד מוסרי אחר. צבא היבשה הוא אבן יסוד בקרב המשולב ונצטרך לחזקו באופן משמעותי“.
“הצבא צריך להיות קשוח יותר כלפי החיילים שלו”
“אני חושבת שצריך להחזיר את הקשיחות לצבא. הצבא צריך להיות קשוח יותר כלפי חייליו – פחות מעורבות של הורים, פחות חשיפה לתקשורת. כשאחי היה בגולני לפני 30 שנה, הוא היה חוזר הביתה, נרדם עם הבגדים ומתעורר במוצ”ש. אימא שלי הייתה מקלפת לו את הנעליים, והגרביים נדבקו ליבלות. כשהבן שלי היה בגולני לפני שלוש שנים, הוא חזר עייף מאוד אבל לא מספיק עייף לטעמי. היום ישנה רגישות גבוהה לתנאים ולרווחת החיילים. עוצרים אימונים בתנאי חום או קור חריגים, אסור לתזז ועוד כל מיני. אני מעדיפה שהחיילים יתאמנו בתנאים קשים מאוד. “קשה באימונים, קל בקרב” – זו לא סיסמה. האויב שלנו נחוש ואכזר, והחיילים שכבר עכשיו מוכיחים עליונות, רוח לחימה ומקצועיות אין קץ צריכים להיות מוכנים לכל תרחיש“.
“לא נכון לקבל נשים ליחידה כמו 669 על בסיס הקלות בגיבוש”
מסקנה משמעותית נוספת מה-7 באוקטובר היא בעניין שילוב נשים בתפקידי לחימה. הרבה דובר על הגבורה והיוזמה של לוחמות בקרבות הקשים של אותו יום, אבל סא”ל רבן מציבה גם את גבולות הגזרה כפי שהיא רואה אותן. “אני מאמינה גדולה ביכולות של נשים. הנשים במלחמה הזאת התגלו ומתגלות במלוא הדרן, עם תושייה ואומץ לב, וצריך לפתוח אותן למקצועות לחימה נוספים. יחד עם זה אני לא מסכימה עם הגישה של שילוב נשים בלוחמה ממקום של אפליה מתקנת. מדובר בחיי אדם, ולכן אני מאמינה בשילוב נשים – אבל כשוות בין שווים. עם אפס הנחות ואפס הקלות. והן מסוגלות“.
“הצבא בכלל לא רצה לקלוט חרדים בכמויות”
בהקשר דומה של הרחבת שורות הצבא ושוויון בנטל רבן צופה מהפכה גם בתחום של גיוס חרדים. “אני חושבת שהמהפכה כבר יצאה לדרך, גם אם זה קורה בקצב איטי מהמצופה. ככלל, הצבא לא היה ערוך לקלוט חרדים בהיקפים גדולים, ואולי אפילו לא רצה בזה. קליטת חרדים זאת אופרציה. כשהקמנו את גדוד 97, גדוד חרדי, היינו צריכים להביא נשים עם חצאיות ארוכות או גברים לתפקידים שבדרך כלל יש בהם רק נשים, כמו חינוך ות”ש, לדאוג לכשרות ייחודית, לאפשר תפילות ממושכות וכו’. התהליך הזה לוקח זמן. זוהי מהפכה לכל דבר. המלחמה הזו תפתח אופציות ומסלולים חדשים שבהם נוכל לנצל את היתרונות היחסיים שמביאים החרדים עימם, אבל השירות יהיה צריך להיות קצר ומתחשב“.
יש סיבות לאופטימיות?
“יש לנו צבא חזק עם רוח לחימה ומוטיבציה, ובשעת צרה הוא מתגלה כדבר הכי טוב שיש לעם ישראל. אני מקווה שהדרג הבכיר בצבא יהיה בשנים הבאות הרבה יותר הטרוגני, ויעשה הפרדה מוחלטת בין פוליטיקה וביטחון. אני גם תקווה שחיילי המילואים והסדיר יביאו את כל היופי של אחדות רוח ואהבת חינם לתוך החברה הישראלית. יש לנו הרבה אויבים מבחוץ, ואנחנו צריכים להילחם רק באויבים האמיתיים שלנו. יש את כל הסיבות בעולם לאופטימיות.“
