ננסה לתת בכך סימנים:
גרעין – התקיפות של ישראל וארה"ב באיראן במהלך מבצע 'שאגת הארי' הביאו להישגים רבים. יכולתה של איראן להתקדם להשגת נשק גרעיני שנפגעה שנה קודם לכן במהלך מבצע 'עם כלביא', הוסגה עוד יותר לאחור. איראן עדיין אוחזת בידה את החומר המועשר, אולם זה קבור עמוק מתחת לאדמה וכל שרשרת הערך הנדרשת ליצירת נשק, נפגעה קשות. נכון שניתן להקים תשתית ייצור מחדש, אולם הדבר יצריך מספר שנים וידרוש משאבים רבים מצד אחד ושקט מצד ישראל וארה"ב שיאפשרו את הוצאת החומר המועשר ושיקום/בניית תשתיות הייצור.
טילים בליסטיים – יכולת הייצור נפגעה קשות ולמעשה לא קיימת כיום, איראן נשארה עם המלאי הקיים (כמחצית מהטילים ופחות משליש מהמשגרים לפי ההערכות), גם כאן נדרש להמשיך ולעקוב אחרי נסיונות של איראן לחדש את הייצור ובשעת הצורך לפעול שוב.
השליטה ב'פרוקסי' – איראן שימרה הקשר עם חיזבאללה וכפי שראינו לאחרונה גם עם החות'ים. יחד עם זאת, יכולתה לסייע בידם, כלכלית ואמל"חית – נחלשה משמעותית ובהתאם השפעתם נחלשת כפי שראינו בשיח לאחרונה מול ממשלת לבנון. ההסכם, מחזק לכאורה את הקשר בין איראן לחיזבאללה ומחליש את ממשלת לבנון. אולם, גם הנשיא טראמפ וגם ראש הממשלה נתניהו הבהירו שההסכם לא כולל את לבנון וישראל נשארת בשטחים שכבשה. זו יכולה להיות גם הזדמנות לישראל לקדם המשא ומתן עם ממשלת לבנון ולתת לה גב אל מול איומי החיזבאללה. לישראל יש עניין להעמיק הקרע בין הארגון לממשלה ולמדינה הלבנונית.
רצינו להשיג יותר, קיווינו שהתקיפות והלחץ הכלכלי יביאו להפלתו של המשטר האיראני, מה שהיה משפר משמעותית את מצבנו, יחד עם זאת בהחלט צריך לראות את צבר ההישגים ובראשם: שבירת המחסום הפסיכולוגי של תקיפה באיראן ועימות ישיר עם יכולותיו לפגוע בישראל ששנים הרתיעו אותנו. הישג משמעותי נוסף, הוא קיבוע מעמדה של ישראל כמעצמה אזורית, כמו מעמדה כשותפה אסטרטגית של ארה"ב.
הנחת העבודה שלנו, היא שהנשיא טראמפ לא יוותר על הסדר העולמי החדש שהוא פועל לייצר ולכן יפעל לשמר הישגים ברורים במספר נושאים:
גרעין – מניעת איראן מהשגת נשק גרעיני ובאופן פרטני, הוצאת/השמדת האורניום המועשר. מבחינת טראמפ זהו תנאי ליכולתו להמשיך בהשגת יעדיו בזירה הבינלאומית למול סין, רוסיה, אוקראינה, קובה, גרינלנד ועוד. משכך, ניתן להעריך בסבירות גבוהה שבנושא זה תהיה התעקשות מצד ארה"ב.
'פרוקסי' – טראמפ יפעל לנתק הקשר בין איראן לשלוחיה, בכדי שיוכל לקדם את חזונו למזרח התיכון ולאזור. מאחר וחזון זה הוא נדבך מרכזי במדיניות של הנשיא, גם כאן נוכל לצפות להבנה ולחופש פעולה רחב מצד ארה"ב.
שליטה במיצרים – הנשיא יפעל לוודא שמיצר הורמוז פתוח לתנועה חופשית, ללא מיסוי ואגרות מצד איראן. מבחינת טראמפ השליטה בנתיבי הסחר הבינלאומיים היא נדבך מרכזי למימוש מדיניותו, כמו במקרה של מיצרי פנמה, מלקה (אינדונזיה) וגרינלנד, נושאים בהם הוא עוסק מאז כניסתו לתפקיד. עניין השליטה במיצרים משפיע גם על קידום מיזם ה-IMAC כמענה ליוזמת ה'חגורה והדרך' הסיני. מיזם שישראל מהווה בו ציר מרכזי.
יהיו שיטענו שהניתוח הנ"ל אופטימי מדי, אני נוטה להאמין שהוא ריאלי. כמובן, שבכדי שניתוח זה יתממש בכיוון החיובי, ישראל צריכה לעמוד על האינטרסים שלה ובראשם: הטיפול בסוגיית הגרעין והבידול בין איראן ללבנון ולמערכה של ישראל מול החיזבאללה. ארה"ב היא בעלת ברית ושותפה והנשיא טראמפ הוא ידיד אמת.
יחד עם זאת, יש אינטרסים של מדינת ישראל שלא עולים בקנה אחד עם האינטרסים האמריקאיים ובמקרה שכזה, מותר וצריך לחלוק ולעמוד על שלנו, כפי שידענו לעשות גם בעבר, מול הממשל הקודם של הנשיא ביידן ומול הנוכחי.
תפקידה של ההנהגה הישראלית להציב את הגבולות במקומות הנדרשים. זה לא דבר מובן מאליו, אבל זה המתבקש ואנחנו כתנועה נעמוד לצד ההנהגה הישראלית, נחזק את החלטותיה שיהיו בכיוון זה ונשמור מפני סטיות מהדרך והיסוסים.
לסיכום, כשרוצים לנתח מצב, תמיד צריך להביט בריחוק מסוים בכדי לראות את התמונה המלאה ולא לטבוע בפרטים. התמונה המלאה, מצביעה על הישגים ישראלים מרשימים בכל קנה מידה ובכל אחת מהזירות. אם היינו שואלים את עצמנו לפני שנה וחצי איפה אנחנו רוצים להיות בעוד שנה מבחינת המצב הבטחוני – מנית שרובנו ככולנו היינו מציגים תמונה פחות טובה ממה שיש לנו היום הלכה למעשה.
תזכרו, בשלושים השנים האחרונות מאז הסכמי אוסלו, הנסיגה מלבנון וההתנתקות, קלקלנו רבות. אנחנו נמצאים בשלב התיקון, אולם הוא יקח זמן..
מאחר ואנחנו עם הנצח ואיננו מפחדים מדרך ארוכה, נמשיך להביט במציאות בעיניים מפוקחות ונפעל לתקן.
זו בדיוק תפקידה של תנועת הביטחוניסטים, ביחד נעשה וביחד ננצח.
