רס”ן במיל’ לילך אשתר, עתר פורת

 

אם ניישם מודלים מתורת קבלת ההחלטות על התנהגות חזבאללה או איראן, אפשר להניח שהם יפתחו ויתחילו במלחמה רק בתנאי מסוים – כשיש להם סיכוי לנצח. באופן כללי, הגדרת ניצחון והפסד היא משימה מורכבת, אך אפשר לכמת אותה כאשר המדדים הם פיזיים, לדוגמה כמות הנפגעים, פגיעה בתשתיות, הרס יישובים וכד’. התבוננות במלחמה באמצעות העדשה של רווחיות וחישוב קר לסיכויי הניצחון היא ראייה מערבית של לוחמה ואסטרטגיה שמתעלמת מההשקפות הדתיות, התיאולוגיות והתרבותיות של מלחמה בחברות לא-מערביות.

מבט אל תורת ההחלטות של הפילוסופיה השיעית: מהו מדד ניצחון או הפסד עבור חזבאללה?

החתירה לשלום, או הימנעות ממלחמה, והצבתה בשיקולי כדאיות, הן מושגים מערביים מודרניים שנולדו מתוך אוטופיה חילונית וליברלית. עולם האמונה הדתי-המוסלמי – ולא רק הוא – רואה במלחמה ובמאבק ערך בפני עצמו. ניצחון משמעותו לעמוד על הערכים שלך. חוסיין, נכדו של הנביא מוחמד, מייצג זאת באסלאם השיעי כאשר הוא בוחר למות ולא להיכנע בקרב כרבלא. ההשקפה הדתית רואה את ההקרבה והאובדן כאבני ריצוף, שתיים מני רבות בדרך לגאולה הסופית. כל ניסיון להעריך את הסיבות לפתיחת הקמפיין של נסראללה דרך עיניים אנליטיות מערביות – מייצר חוסר הבנה.

נסראללה לא מצפה להשמיד את ישראל, וגם לא לכבוש אותה. השיעים נלחמים הרבה יותר על צדקת הדרך בתוך העולם האסלאמי ולאחר מכן נגד העולם המערבי, מאשר נלחמים על שטחים. צדקת הדרך השיעית, כביטוי לקרב כרבלא, היא ההבנה שאתה הולך אל מותך בידיעה ברורה. האדם המאמין אינו שואל את השאלה כיצד יגיע ליעדו, מאחר ש”לאלוהים יש סיבות נסתרות”. ניסיונו יתוגמל מאלוהים, כי זהו הביטוי של דבקותו של אלוהים, וזו הגדרת האמונה.

כדי להקריב את חייך יש צורך במטרה שיש לה משמעות מעולם הרוח, ערכים גדולים מהחיים. מערכות צבאיות נקבעות על פי אמונתו של הלוחם בצדקת הדרך. מלחמת אוקראינה–רוסיה מדגימה זאת על בסיס יומי. אין הסבר אחר לעובדה שלוחמים יתמודדו מול אויב ויסתכנו במוות. החייל השכיר, לעומת זאת, יקבל פיצוי כספי, או חופש, או כל דבר אחד שיצליח לגרום לו להתגבר על סכנת המוות העומדת בפניו.

שיעה: מנטליות של הקרבה בידי המאמין

השיעה הגיע לעולם לאחר התפצלות מהאומה האסלאמית בעקבות מחלוקות ירושה בנוגע להנהגת האומה המוסלמית, בעקבות מותו של הנביא מחמד. לאחר שתי התנקשויות – של עלי, חתנו ובן דודו של הנביא, ונכדו, חוסיין בקרב האפי על כרבלא בשנת 680 – חסידיו של עלי הפכו לשיעים, והיו פיצולים בהנהגת הח’ליפות של אותה תקופה. עד היום, מרכיבים בולטים מאוד בנרטיב המטא של השיעים הם מנטליות הקורבנות ותחושת העוול כלפי עלי וחוסיין שלא זכו לשלוט. קרב כרבלא מסמל במיתולוגיה השיעית את המעלות של הקרבת קדושים ו”ניצחון” למרות ההפסד בקרבות.

הקרב על כרבלא היה תוצאה של סירובו של חוסיין להישבע אמונים ליזיד, הח’ליף של הח’ליפות האומיאדית. כתוצאה מכך נרדף חוסיין והוא נאלץ לברוח מהעיר מדינה. צבאו של יזיד עלה במספרו על המיליציה של חוסיין, מה שהביא לטבח של חוסיין ואנשיו. חוסיין אמר לאנשיו יום לפני הקרב שהם חופשיים לעזוב אבל הם החליטו להישאר איתו למרות תבוסה בטוחה. זהו סיפור נהדר בנרטיב המטא כדי להסביר את הדבקות התיאולוגית בהתנגדות חסרת סיכוי נגד אויב גדול, דבקות המאגדת שיעים קיצוניים להילחם – גם כאשר הסיכויים לנצח אינם קיימים.

המנטליות והמטא-נרטיב שרירים וקיימים בחברות השיעיות ומהווים סנטימנט מעורר ביחס למסרים התעמולתיים שבהם משתמשים השיעים כיום בקרב האוכלוסיות שלהם. מנטליות הקורבנות על הריגתם של חוסיין ועלי היא אולי המרכיב הבולט ביותר בזהות השיעית.

אצל חזבאללה, עימותי העבר עם ישראל כוללים אובדן הרסני של לוחמים ותשתיות. כך, למשל, מלחמת לבנון השנייה ב-2006 מוגדרת ע”י חזבאללה כחלק מניצחון אלוהי רק משום שהוא מנע מישראל לנצח. חזבאללה תמיד יציג את עצמו כמנצח רק על ידי גרימת נזקים לישראל ויצירת אווירה של פחד וכאוס בתוך ישראל, כמו תמונות של ישראלים רצים למקלטים או תשתיות פגועות.

ניצחון – היציאה לקרב או הניצחון בקרב?

לסיום, איראן וחזבאללה לא מאמינות שהן יכבשו או ישמידו את ישראל. אבל, הן מבינות שקורבנות מלחמה קשה ישברו את חוסנה של ישראל, ויאלצו אותה להגיע להסכמה – כלומר להיכנע. כך פעלו נשיא מצרים דאז אנואר סאדאת ויו”ר אשף דאז יאסר ערפאת. במלחמת יום הכיפורים ובאינתיפאדה הראשונה מספר הקורבנות הגדול היה מהגורמים שהניעו את ישראל להגיע להסכמות שבהן היא ויתרה על שטחים בתמורה לאי מלחמה.

לדעתו של המאמין המוסלמי, חוסר היכולת של ישראל להכיל קורבנות הוא מסר של חולשתה באמונה בצדקת הדרך. חוסיין הלך אל מותו בקרב אבוד מראש, ביודעו היטב שהקרבתו לא תהיה לשווא. זהו האתוס השיעי. לא זאת בלבד ש”התאבדות” מקובלת, אלא שהיא גם זוכה להערכה. המעשה אינו תלוי בניצחון – הניצחון הוא בונוס, ולהפך: מי שמקריב את חייו ראוי להערכה רבה יותר, כפי שעשה חוסיין בקרב כרבלא. הלוחם השיעי, כמו חוסיין, לא צריך לנצח או להרוויח, אלא רק לדבוק באמונתו ולמות למענה. או כמו שנאמר בבסיס האמונה השיעית: “כל יום עשורא, כל מקום כרבלא”.

נסראללה מכין את יום הקרב הבא, בגלוי, מול עיניהם של תושבי הגבול בישראל. לוחמי חזבאללה, לדידם, כמו בקרב כרבלא, צועדים לעבר הקרב, שכנראה יהיה הקרב האחרון שלהם, בראש מורם. הם לא חושבים אם הם יצליחו להגיע לתל אביב או לירושלים – מבחינתם זה בידי אלוהים. ייתכן שכל מה שהם חושבים עליו הוא מה יעשו למען האלוהים – זה אולי ההבדל הגדול בהשקפה הרציונלית, וזו אולי הסיבה שהניצחון במקום אחד הוא תוצאה, ובמקום אחר הוא עצם הפעולה.

 

הכתוב במאמר הוא על דעת המחברים בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה