שנות דור לאחר הקרנתו של הסרט המיתולוגי “גבעת חלפון” מערך המילואים עודנו בלב הקונצנזוס הלאומי. דור ה- Yשתדמיתו הייתה העדפת ה”אני” על ה”אנחנו” הוכיח כי גם אם ביום-יום האנרגיות מופנות לאישי, בשעת צרה האתוס הלאומי מכריע.
בשנת 2008 חוקק חוק המילואים החדש שהגביל את נפח הקריאה האפשרי תוך קיצוצים רבים באימונים ומיצוי מינימלי של חיילי מילואים לפעילות מבצעית. מאז, ובייחוד בעשור האחרון, חל צמצום ניכר במספר יחידות המילואים ובהיקף שירות המילואים, והיו שטענו כי מערך המילואים “שוקע”.
1 צה”ל השקיע משאבים רבים, כולל תמריצים כספיים, כדי לשמר את הנכונות לגיוס מילואים, אך בשנת 2022 כבר הוצגו סדקים רבים באחוזי המתייצבים.
2 תופעה זו בלטה ביתר שאת במהלך חודשי המחאה החברתית מאז תחילת 2023. כאן נכנסה לתמונה גם מחאת אנשי מילואים: חלקם הסירו התנדבות, חלקם הצטרפו למכתבי מחאה וחלק מהם אף לא התייצבו. התחושה הייתה שחלה פגיעה של ממש בנכונות לשרת במילואים, ובאופן שעשוי לסכן את המוכנות בשעת חירום.
הסתערות המילואימניקים
ואולם עם תחילת מתקפת הטרור של חמאס זרמו רבבות אנשי מילואים ליחידותיהם ולחזית. אחוזי ההתייצבות חצו את ה-100 אחוזים, וביחידות מסוימות הגיעו אף ל-200 אחוזי התייצבות, רבים מהם מתנדבים שהגיעו ללא קריאה אלא מתוך צו מצפונם, וחלקם אף ביקשו לחזור לשירות פעיל למרות שעברו את גיל הפטור. התייצבות זו, בתוך שעות ספורות, מהר בהרבה מהצפוי, היוותה משקל משמעותי בפריסת צה”ל ובמניעת הידרדרות בגבול הצפון, במקביל לזרימת כוחות תגבור וייצוב החזית הדרומית.
בתוך 48 שעות מפרוץ המתקפה ב-7 לאוקטובר, השתנתה המציאות הביטחונית של מדינת ישראל לחלוטין: מעבר לסדר הכוחות העצום שהתייצב בדרום, נפרסו יחידות רבות ברחבי יהודה ושומרון, בקעת הירדן, רמת הגולן וגבול לבנון. מאותו רגע, צה”ל יכול היה לרכז את יכולותיו בזירת עזה, שנקבעה כזירה העיקרית, תוך הסתמכות על “חגורת הגנה” משמעותית בכל שאר הזירות. מעבר לזה, התייצבות זו מנעה מחמאס לממש את מלוא תוכניותיו הזדוניות שהיו אמורות ליצור נזק בהיקף גדול בהרבה.
כלל המערכים שונעו בכל רחבי הארץ במהירות שיא – מי ברכבם הפרטי, מי בהיסעים, בהסקות ובהטסות, וככל שמדובר ביחידות שריון, אפילו בתנועה על זחל בכבישי ישראל, מחזה שלא נראה כאן שנות דור.
המהלך הזה, שעוד יתוחקר, מציג עובדה בעלת חשיבות עליונה לביטחון הלאומי של ישראל: היכולת להניע, בתוך יממה, מאות אלפים לעבר החזית, היא כשירות אופרטיבית בלתי רגילה, המציגה תחושת נחיצות וחיוניות בצד רוח הקרבה והתנדבות. רבים פקפקו בכך שבשנת 2023 יהיו עוד שימהרו לחזית ויותירו מאחור את משפחותיהם ומקומות עבודתם (בייחוד כאשר גם העורף תחת אש), אך גם מסתבר כי כאשר פעמון החירום מצלצל, גם בני דור ה-Y מתייצבים.
מוטיבציה המאפיינת את החברה הישראלית
חשוב לציין שהמצב לא אמור להפתיע לאור מחקרים שנעשו על המוטיבציה לשירות מילואים בעשור האחרון, ודאי שבראיית המשרתים עצמם. מחקר שבחן לעומק את הנכונות לשרת במילואים בעשור האחרון הציג רמת מודעות גבוהה לספקטרום האיומים הביטחוניים בקרב אנשי המילואים, לצד נכונות רבה להתייצב, למרות התמורות החברתיות והזעזועים הפנימיים בישראל.3 מחקר אחר הציג כי “מרד המתנדבים” ותופעת הסרבנות עיקרם לא נגע לליבת האוכלוסייה המשרתת במילואים, שכן בני אותה קבוצת מורדים היו בעיקר בגילאים שעל סף גיל הפטור. אך הסדקים שנוצרו אתגרו את החשיבה, ואת החשש שמא אולי גם נכונותם של האחרים להתייצב בשעת חירום תיפגע.4
מערך המילואים מהווה 70 אחוזים מסדר הכוחות של צה”ל. למעשה, אפשר לומר שללא מערך מילואים אין לצה”ל יכולת להכריע מלחמה. ייתכן שתופעת המרד של השנה האחרונה יצרה בקרב אויבינו הבנה מהסוג הזה. לכך לא הוסיפו כותרות אולפני הטלוויזיה, כמו למשל ההצהרה בערוץ 12 על כך ש”אין לנו חיל אוויר”.5 אלה לכל הפחות נתנו בידי אויבינו אישוש להזדמנות שנקרתה בדרכם.
כך או אחרת, מערך המילואים התייצב, ונכון לזמן כתיבת מילים אלה הוא משרת כ-40 יום – מספר שקרוב למכסה בחוק המילואים עבור שירות מצטבר של שלוש שנים עבור חייל (עבור קצין מעט יותר). גיוסם של יותר מ-300 אלף אנשי מילואים הוא חסר תקדים, והוא מחזיר למחוזותינו את תודעת “האומה החמושה” שתוארה בתחילת העשור הקודם כ”שוקעת” על ידי החוקר תא”ל במיל’ דב תמרי.6 דה פקטו היא לא שקעה אלא “צפה” וחתרה למגע, ואולי גם זה מעיד משהו על התודעה הפנימית שלנו ועל הלך הרוח החברתי שהספיד את צבא המילואים.
מעבר ליכולות האופרטיביות שמעניקים לצה”ל מאות אלפי המגויסים, המשמעות היא שמספר עצום של משפחות נוטל חלק במערכה הנוכחית: כמעט בכל משפחה יש מישהו שלובש מדים בימים אלה. זהו אירוע תרבותי והיסטורי שיהדהד עוד שנים רבות, שכן השתתפות בן או בת משפחה במלחמה מהווה נקודה ארכימדית בתודעה המשפחתית לנטילת אחריות חברתית וזוהי תופעה שלא קיימת בעולם החופשי, ובמעט מאוד מדינות בכלל.7
האתגר: יצירת אורך נשימה ושיקום מערך המילואים השוטף
עם זאת, האתגר של צה”ל ושל מדינת ישראל הוא יצירת אורך נשימה: גיוס המילואים מגיע על חשבון אבן יסוד אחרת בביטחון הלאומי והוא העוצמה הכלכלית. ככל שיעבור הזמן ואותה מסת מילואים תישאר מגויסת – תיפגע הכלכלה הישראלית. על כן, האתגר המיידי של צה”ל הוא לייצר אורך נשימה, לרענן יחידות ולהחליפן ביחידות אחרות. זוהי משימה לאומית. בהקשר הזה ברור כעת מדוע קיצוצים בסדרי כוחות המילואים כפי שראינו בעבר הם בלתי אפשריים. יתרה מכך, יש צורך להגדיל את סד”כ המילואים ואף להאריך את משך השירות הסדיר. מדינת ישראל, המצויה בליבו של מרחב גיאופוליטי עוין ואלים, לא יכולה להרשות לעצמה להרפות את רף המוכנות שלה. סביר להניח שבתום המלחמה הנוכחית נראה תמורות משמעותיות בשירות בצה”ל בכלל, ובמילואים בפרט.
המדהים הוא שתובנות דומות עלו בסיומו של מבצע “חומת מגן” ובמלחמת לבנון השנייה – גם אז הוכחה נחיצותו של מערך המילואים – אך התובנה הזו נשחקה בתר”ש (תוכנית רב שנתית) הבאה, שבעקבותיה קוצץ סדר הכוחות בשל תפיסה שלפיה “איום הייחוס” הוא מתון, מה שבפועל היה סיכון מחושב שנהפך להימור מסוכן וכושל.8 כל מי שמבין בהקמת מסגרות לוחמות יודע שסגירת יחידות היא אומנם מהירה אך היא חוסכת מעט. הקמה מחדש של יחידות היא אתגר עצום ועלותה פי כמה וכמה. התובנה הנדרשת כיום חייבת להדהד: אין לסגור יחידות מילואים. התייעלות היא דבר נכון, בוודאי שינויי ייעוד, אך סגירת מערכים וצמצום סדר כוחות יבשתי הם טעות, מעצם ההבנה שהאזור שבו אנו חיים אינו יציב בעליל, ושום הערכת אמ”ן לא יכולה לנבא את המתהווה בעוד חמש או עשר שנים. הבשורה הטובה היא שאוכלוסיית ישראל מונה כמעט עשרה מיליון תושבים, דבר שמהווה הזדמנות גדולה לצה”ל למצות נכון יותר את האזרחים לשם השתתפות מוגברת בעשייה למען הביטחון הלאומי ובשירות מילואים בפרט.
