החברות הטובה והברוכה שלנו עם האמריקאים הפכה בשנים האחרונות לתלות. התלות הזו מזיקה הן למדינת ישראל והן למערכת היחסים הבריאה עם ארה”ב. כדי לשמור על האינטרסים שלנו, ובאופן מפתיע גם על האינטרסים האמריקאיים, אנחנו חייבים לחזור לערך המרכזי בציונות: עצמאות
האם ארה”ב תומכת בישראל? תלוי
בתואר הראשון שלי למדתי היסטוריה של ארה“ב ומדעי המדינה, מתוך ידיעה שכדי להבין לעומק את מצבה של ישראל במזרח התיכון, אין ברירה אלא להבין גם את ההשפעה של ארה“ב בזירה הבין-לאומית. נתחיל מהסוף – הקשר של ישראל עם ארה”ב הוא קשר אסטרטגי עמוק, והיא ללא ספק השותפה הכי חשובה שלנו. אבל זה לא תמיד היה ככה.
בנובמבר 1947, אחרי שממדי הרצח והזוועות שהתרחשו בשואה כבר התבררו והצעת החלוקה של ארץ ישראל לשתי מדינות הובאה להצבעה באו”ם, התלבטה ההנהגה האמריקאית אם לתמוך בקיומה של מדינה יהודית בין הירדן והים. ההמלצה של מחלקת המדינה ושל הפנטגון הייתה לא לתמוך בהקמת ישראל, כיוון שהמדינות הערביות חזקות ועשירות, ותמיכה כזו עלולה לפגוע ביחסים איתן.
בהצבעה באו”ם ארה”ב הצביעה אומנם בעד תוכנית החלוקה, בין השאר בשל לחץ של יהודי ארה”ב, אך בסיום מלחמת השחרור התחילו האמריקאים להפעיל לחץ על מדינת ישראל הצעירה לסגת מהנגב ומהגליל. באקט מנהיגותי אמיץ סירב בןיגוריון לסגת, החלטה שהביאה על ישראל אמברגו נשק אמריקאי.
אז מתי התקרבה ארה”ב לישראל?
הנפט הסוני, הטכנולוגיה האיראנית
יש דבר שחשוב להבין בקשר למדיניות האמריקאית: בתור מדינה דמוקרטית, מה שהכי מטריד את המנהיגים האמריקאים זה הבחירות הבאות. לכן, הפוליטיקה הפנים אמריקאית היא הדבר שמוביל את קבלת ההחלטות שלהם בכל תחום, וכך גם לגבי יחסי החוץ. בזירה הבין-לאומית אפשר לזהות את המגמה הזו במשיכה האמריקאית למדינות חזקות ועשירות. ערכים דמוקרטיים משותפים הם לא המאפיינים הבלעדיים לשותפות עם ארה”ב, ורכיב משמעותי במשוואה הוא היכולת של השותפות לתרום לאינטרסים אמריקאיים.
בואו נבחן בקצרה את היחסים של ארה“ב עם סעודיה ואיראן. המעצמה הסונית והמדינה השיעית הגדולה אינן רחוקות זו מזו מבחינה גיאוגרפית – למעשה, רק המפרץ הפרסי מפריד ביניהן. עם זאת, הן אויבות מושבעות. לא פחות מישראל, גם סעודיה מתנגדת לאיראן ורואה בה אויב נחרץ. בתוך היריבות הזו מתנהלת ארה”ב.
מאז המהפכה האסלאמית באיראן בשנות ה-70 של המאה הקודמת, איראן הפכה את ארה“ב לאויבת שלה, משום שהייתה ביחסים חמים עם המנהיגות החילונית שקדמה למהפכה, וקידמה את המודרניזציה של איראן. במשך 40 שנה, הייתה ארה”ב בידידות עם סעודיה, מנהיגת העולם הסוני, אשר שלטה באותה תקופה בשוק האנרגיה באמצעות מאגרים עצומים של נפט.
עם זאת, בתקופת הנשיאות של אובמה התחולל תהליך היסטורי: ארה”ב השיגה עצמאות אנרגטית, באמצעות טכנולוגיה של הפקת נפט מפצלי שמן – סלע משקע שבו ארה”ב עשירה. טכנולוגיה זו לא רק פוטרת את ארה”ב מהצורך לקנות נפט, אלא אף מאפשרת לה לייצא אותו למדינות נוספות.
אובמה מזהה בעקבות זאת שני דברים: ראשית, הוא כבר לא כל כך צריך את סעודיה, שהפכה מבעלת ברית אסטרטגית למתחרה; ושנית, איראן מוכיחה את עצמה מבחינה טכנולוגית ומתעצמת מבחינה צבאית. התוצאה מוכרת לכולנו כהסכם הגרעין, שסיכן גם את האינטרס הישראלי.
עם ערכים משותפים לא הולכים למכולת
למרות כל מה שאנחנו אוהבים לחשוב, גם מערכת היחסים של ארה”ב עם ישראל מבוססת על אינטרסים. כמובן, יש חשיבות רבה לערכים המשותפים שאנחנו חולקים עם ארה”ב ולבחירה שלנו להשתייך למדינות הדמוקרטיות. עם זאת, שיקול מכריע בהחלטות מדיניות הוא האינטרס של המדינה או המעצמה, מעבר לערכים משותפים. לכן, השותפות עם האמריקאים תלויה בעוצמתה של ישראל, לא פחות מאשר בערכיה. כך, למשל, ההתקרבות הגדולה של ארה”ב לישראל אירעה לאחר מפגן העוצמה של מלחמת ששת הימים, ומאז התחממו היחסים לכדי ידידות, ככל שישראל התחזקה מבחינה מדעית, טכנולוגית וביטחונית.
גם אינטרסים, כמו ערכים, מתחלקים לכאלה שמזוהים עם נשיא או ממשל ספציפיים, לעומת אינטרסים ארוכי טווח. לכן, כאשר מדינת ישראל באה לבחון את יחסיה עם ארה”ב, היא צריכה להתמקד באינטרסים ארוכי הטווח, ולאו דווקא באינטרס של נשיא ספציפי בעת ספציפית. שניים מהאינטרסים ארוכי הטווח של ארה”ב בישראל באו לידי ביטוי בביקור האחרון של ביידן בארץ. נוסף להבטחה לגבות את ישראל במלחמה, ביידן עסק בשני נושאים.
ראשית, מדע וטכנולוגיה. ארה”ב מתמודדת עם תחרות קשה מהמזרח. הודו, סין, רוסיה ואפילו איראן מאתגרות אותה בתחומים כמו בינה מלאכותית, מחשבי קוונטים, טכנולוגיית טילים היפר-סוניים וטכנולוגיות לייזר. היכולת של ארה”ב לשמר את התחרותיות מול המזרח נשענת במידה רבה על שיתוף הפעולה המדעי–טכנולוגי–צבאי עם ישראל. היצירתיות הישראלית, היוזמה, התעוזה והיכולת לנסות את הטכנולוגיות גם בשדה הקרב הופכות את ישראל לשותפה מושלמת לפיתוח, ובכך מהוות את הבסיס לשיתוף הפעולה העמוק בין המדינות.
הנושא השני שביידן התעסק בו הוא כלכלה ומסחר. במהלך הביקור ערך ביידן שיחת וידיאו עם נציגים מהודו ומאיחוד האמירויות, על פתיחת נתיב חדש לסחר גלובלי, מהודו לאיחוד האמירויות, ומשם דרך הקרקע לסעודיה ולישראל. כך, במקום לעבור בים האדום ולהיות חשוף לאיומים מתימן ומאפריקה, יעבור הסחר העולמי בנתיב קרקעי עד הים התיכון. החזון הזה, שתלוי בנורמליזציה עם סעודיה, יהפוך את ישראל למקום שמרכז אליו את כל הסחר העולמי.
ציונות היא עצמאות מקסימלית
עם זאת, דבר נוסף קרה ככל שהתקרבנו לארה”ב – הפכנו לשאננים. התרגלנו לחשוב שהתמיכה האמריקאית בישראל מבוססת על ערכים משותפים, ולכן לא נתונה לדינמיות של האינטרסים הבין-לאומיים.
לאורך השנים התמכרנו לסיוע האמריקאי ופיתחנו בו תלות. כיום, אין פרויקט צבאי ישראלי שאין בו מעורבות אמריקאית, אשר לצד המימון שהיא נותנת, גובה מאיתנו מחירים ביכולת ההפצה של המערכות שפיתחנו. אנחנו רואים היום תלות לא מוצדקת בארה”ב גם בחימושים שאנחנו משתמשים בהם. לכאורה, אין שום סיבה שישראל לא תוכל לייצר את החימושים שלה בעצמה, אבל התרגלנו לקבל אותם מארה”ב.
חשוב להבין, שגם מבחינה כלכלית ההיקפים של הסיוע האמריקאי לא מצדיקים את התלות שפיתחנו בו. אם הייתה המדינה משקיעה בעצמה את הכספים האלה בתעשייה שלה, ההשקעה הייתה חוזרת, ואולי אף מייצרת רווחים. כיום, גם גורמים אוהבי ישראל בארה”ב מרימים גבה לנוכח הסיוע שאנחנו מקבלים. בתור מדינה מפותחת בעלת כלכלה יציבה – אנחנו מסוגלים – וצריכים – להיות עצמאיים.
העצמאות הכלכלית והביטחונית שלנו היא ערך יסוד בציונות. מדינת ישראל קמה כדי שהעם היהודי יוכל להגן על עצמו בכוחות עצמו. ההבטחה הזו היא הבסיס של החזון הציוני ושל ההצדקה לקיומה של מדינת ישראל. לשם כך, אנחנו צריכים להיגמל מהסיוע האמריקאי ולוודא שאנחנו מסוגלים לשמור על עצמנו באמצעות הטכנולוגיות שלנו, מבלי צורך באישור של גורמים זרים.
עם זאת, תהליך העצמאות של ישראל לא יחזק רק אותנו, אלא, באופן אולי פרדוקסלי, גם את מערכת היחסים שלנו עם ארה”ב. כאמור, האמריקאים נמשכים לעוצמה. כדי להמשיך לעניין אותם, ולהבטיח את המשך הידידות הזו גם דורות קדימה, אסור לנו לאבד את העוצמה שלנו, שאפשרה לנו לפני 56 שנים, למרות אמברגו אמריקאי, לנצח שלושה צבאות ערביים בשישה ימים בלבד.
ארה”ב לא צריכה עוד מדינה לדאוג לה, אלא שותפה לדרך, וישראל יכולה וצריכה להיות השותפה הזו. כדי להפוך את החברות עם ארה”ב ליציבה יותר, על ישראל להמשיך להתעצם, להתבסס כעצמאית במגוון תחומים, ולהוכיח את עצמה לאמריקאים. רק באמצעות אינטרסים משותפים ארוכי טווח, הקשר של ישראל וארה”ב ישרוד גם חילוקי דעות שנכונו לנו בהמשך.
