אם בראש הקרבי של מאה אלף טילים שבלבנון המכוונים אלינו יש בממוצע 40 קילו חומר נפץ ובעוד עשרת אלפים 600 קילו חומר נפץ, הרי שהכמות הכוללת של חומר הנפץ בטילים אלה היא של עשרת אלפים טון שהם עשרה קילו-טון. כוח ההרס של פצצת האטום שהוטלה על העיר נגסקי ביפן היה כשל 20 קילו-טון חנ”מ ולזה של הפצצה שהוטלה על הירושימה 15 קילו-טון. הכמות של עשרה קילו-טון היא מסדר גודל של פצצת אטום וכך עלינו להתייחס לאיום זה. כלומר עלינו להתייחס לשימוש בנשק קונבנציונלי בהיקפים לא קונבנציונליים כאילו תקפו אותנו בנשק לא קונבנציונלי.

אופן הפגיעה של פצצת אטום אחת ואופן הפגיעה של מאה אלף טילים יכולים להיות מאוד שונים. במקרה מסוים, עלול הנזק האסטרטגי שייגרם על ידי תקיפה בטילים בהיקף כה גדול לעלות בהרבה על הנזק של פצצת אטום בודדה.

הפעלה של פצצה אטום יוצרת הדף עצום. נוצר ענן גז לוהט, נוצרות גם קרינה מייננת, נשורת רדיואקטיבית ורוחות חזקות. הפגיעה באוכלוסייה ובמבנים מתחילה בהשמדה ובהרס טוטליים במרחק של חצי קילומטר עד קילומטר אחד ממקום הפיצוץ, והפגיעה נמשכת תוך ירידה הדרגתית למרחק של כמה קילומטרים כאשר רוב הנזק נגרם בטווח של עד חמישה קילומטרים. מספר הנפגעים יכול להגיע לכמה עשרות אלפים, תלוי במבנה הטופוגרפי, בטיב המבנים, צפיפותם, לחות האוויר וכיוצא בזה. אין פתרון התגוננות המוני אלא בפיזור האוכלוסייה מראש ממרכזי אוכלוסייה בעלי סיכון גבוה.

אם כוונת האויב לגרום למספר רב של נפגעים בנפש, הרי שהשימוש בפצצת אטום יעיל. אם המטרה לפגוע במתקנים חיוניים בהיקף גדול, הרי שפצצת אטום בודדה איננה הבחירה המועדפת. אין כאן כוונה להמעיט בסכנה מנשק גרעיני, אבל הפצצה הורסת כל מה שנמצא ברדיוס ההרס ללא הבחנה אם המתקן חיוני או לא. לעומת זאת, תקיפה בטילים מאפשרת שימוש יעיל בהרבה של כוח ההרס לפגיעה אסטרטגית במתקנים חיוניים רבים. בישראל כמה עשרות מטרות שאפשר להגדירן כמטרות איכות ועוד כמה מאות שפגיעה בהן מאוד משמעותית, ולכן עשרת אלפים טילים מדויקים בעלי ראש נפץ גדול (עם מטען כולל של שישה קילו-טון) יכולים לפגוע בישראל אסטרטגית יותר מפצצת אטום בודדה.

את איום הטילים אי אפשר לסכל על ידי התגוננות בלבד. לאמצעי התגוננות יש מגבלות: יעילות מוגבלת בהשמדת טילים על הקרקע ע”י חיל האוויר, משום שהטילים בכמות מאוד גדולה, מפוזרים ומוסווים; יעילות מוגבלת בהשמדת טילים על ידי כוחות קרקעיים, מאחותה סיבה; פגיעה בטילים בזמן מעופם מהווה בעיה בגלל ההיקף הגדול של מספר הטילים. גם אם רק כחמישה אחוזים מהטילים יצליחו לחדור את מערך ההגנה, הרי שמדובר במספר של 500 טילים מדויקים בעלי ראש נפץ גדול שיפגעו במטרות איכות אצלנו ובעוד אלפי טילים אחרים.

המסקנה: האיום הרקטי הוא בעל חשיבות כמו האיום הגרעיני, ומניעתו מחייבת פעולה יזומה מצידנו. שיפור הטילים בידי חיזבאללה בלבנון הולך ומתקדם ומקדים את התפתחות הנשק הגרעיני. כל מה שאנו עושים הוא להאט את תהליך שיפור הטילים אבל לא למנוע אותו. אנו מבצעים כעין קרב נסיגה והשהיה. יש טעם למהלך נסיגה והשהיה אם הוא מוביל לשלב חדש שבו נוצר לנו יתרון.

במקרה שלנו, שום דבר טוב לא מחכה לנו עם עבור הזמן והמשך ההשהיה. אנו בנסיגה, ובהשהיה שמובילה לנסיגה גדולה בלבד, שבסופה נעמוד מול ירי מסיבי של טילים מדויקים מלבנון ואולי גם ירי מזרועות אחרות של התמנון האיראני וגם טילים ארוכי טווח מאיראן עצמה. מְבַצע הירי מלבנון יהיה חיזבאללה, בין אם בסמכות ובשליחות ממשלת לבנון ובין אם כדיקטטור, ולכן הכתובת היא לבנון, כמו שבמלחמת בעולם השנייה גרמניה כולה הייתה הכתובת למרות שהשלטון הנאצי היה דיקטטורי.

הכתובת הראשית לאיומים על ישראל, הן האיום הגרעיני והן האיום של טילים רבים ומדויקים מלבנון, היא איראן, ואת איראן אנו צריכים לעצור. אפשר לעצור את איראן. (לא כאן המקום לדון בפרטים כיצד לעשות זאת). עצירת איראן במתאר נכון תפתור, קרוב לוודאי, בין השאר גם את איום הטילים מלבנון, משום שהחיזבאללה לבדו לא יֵצא למלחמה נגדנו ללא ודאות בגיבוי – לפחות לוגיסטי וכלכלי – מצד איראן. לעומת זאת, תקיפת לבנון במקום איראן תשחק לידי איראן משום שאנו נישחק במלחמה כזו ואילו את הבעיה הגדולה לא נפתור. הדבר דומה לשחיקה שנוצרת בתקיפה על מוצבי חוץ של מתחם מבוצר בלי להגיע אל היעד המרכזי של המתחם. אם לא נעשה דבר ונותקף, הרי נכון שלישראל, על פי פרסומים זרים, נשק גרעיני, אבל תהיה זו טעות אסטרטגית ובכייה לדורות אם ניגרר למצב שבו הפתרון היחיד שיש בידנו הוא שימוש בנשק זה.

לסיכום:

יש להתייחס לאיום של הפעלת נשק קונבנציונלי בהיקפים לא קונבנציונליים כאל איום של הפעלת נשק לא קונבנציונלי. הנזק האסטרטגי בפגיעה במטרות איכות רבות, על ידי ירי של עשרת אלפים טילים מדויקים בעלי ראש נפץ גדול, גבוה מזה של פצצת אטום בודדה. פצצת אטום אחת תגרום ליותר נפגעים בנפש מאשר מאה ועשרה אלף טילים. אין הגנה המונית כנגד נשק גרעיני אלא בפיזור מקדים של האוכלוסייה מאזורי סכנה צפויים. הגנה על מטרות איכות בפני כמות של עשרת אלפים טילים מדויקים ובמקביל התמדדות גם עם עשרות אלפים טילים אחרים – יעילותה מוגבלת.

הכתובת להתמודדות עם איום הטילים כמו האיום הגרעיני היא איראן. הגענו כבר לקו האדום בנושא הטילים, ועל ישראל לפעול מול איראן. ישראל צריכה להימנע מלהיגרר למצב שבו תצטרך להשתמש בנשק גרעיני לצורך הגנתה.

המחבר אילן ריס הינו פרופסור אמריטוס לפיסיקה ושירת במילואים בחיל הנדסה בדרגת סא”ל.

הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה