החלטת צה”ל להוציא את אוגדה 98 מרצועת עזה מסמלת את סיום השלב העצים של המלחמה באזורים שעליהם השתלט צה”ל ברצועת עזה. נכון להיום פועלת בעזה חטיבת הנח”ל (תחת אוגדה 162) העוסקת בפעילות ביטחון שוטף בפרוזדור המבתר את רצועת עזה בין צפונה ליתר חלקיה. סדר הכוחות עומד על מאות חיילים, בעוד בשיא התמרון הקרקעי עמד המספר על כ-35 אלף (כארבע אוגדות).
צה”ל למעשה נכנס במרחבים אלה לשלב השלישי של הלחימה. השלב הראשון כלל מבצע צבאי אווירי לפגיעה בתשתיות ארגוני הטרור ובמנהרות, במפקדות ובמחסני אמצעי לחימה. זאת, גם כהכנה לכניסה קרקעית של כוחות היבשה. השלב השני התמקד בתמרון הקרקעי לתוך רצועת עזה, והוא עצמו התחלק לכמה תתי-שלבים: בתחילה תמרון בצפון הרצועה ובהמשך תמרון בחאן יונס. כעת, צה”ל קרוב לעבור לשלב השלישי, והוא לחימה נגד התקוממות (Counter-Insurgency) ונגד גרילה במטרה למנוע מחמאס ומארגוני הטרור האחרים לצמוח ולהתעצם מחדש באזורים בהם פעלו.
עם זאת, על מנת להשלים את ההשתלטות על הרצועה ואת המעבר המלא לשלב השלישי, ישראל עדיין נדרשת לצאת למבצעים צבאיים קרקעיים במחנות המרכז ובעיקר ברפיח. במחנות המרכז נותרו בערך שני גדודי חמאס, בעוד ברפיח נותרה חטיבה שלמה. המשך קיום יכולתו הארגונית של חמאס ככוח צבאי ושלטוני לא יאפשר מעבר מלא ללחימה נגד התקוממות ולפעילות בעצימות נמוכה בעזה.
שיפא כדוגמה
הישארות כוחות צה”ל בשטח רצועת עזה – בלי קשר למבצעים הצבאיים במחנות המרכז וברפיח – היא מחויבת המציאות. הדבר נכון בעיקר לאזורים שצה”ל כבר תמרן בהם. לראיה, זמן קצר לאחר שהתפרסם כי הכוחות יצאו מחאן יונס, שוגרו מספר רקטות מאזור חאן יונס לעבר ישראל (וכך גם ב-8 באפריל), באופן שמעיד על העבודה הרבה שעוד נותרה ברצועה.
המבצע הצבאי האחרון בבית החולים שיפא מהווה את הדוגמה הבולטת ביותר לכך. בית החולים ממוקם בצפון הרצועה, אזור שבו צה”ל הפעיל את עוצמת האש ואת כוח התמרון המשמעותיים ביותר שלו במסגרת המלחמה (לפני שממשלת ישראל נכנעה ללחץ האמריקני, והסכימה להפחית את עצימות התקיפות). לאחר שצה”ל יצא מהאזור, הגיעו לבית החולים אלפי מחבלים במטרה להסתתר בו, להתעצם ולהתארגן מחדש לביצוע תקיפות נגד כוחות צה”ל ונגד יישובי ישראל.
בין אם מדובר בתרגיל הונאה ישראלי שנועד מלכתחילה למשוך מחבלים למקום במטרה לפשוט עליו ולחסל אותם ביתר קלות ובין אם לאו, הדבר מעיד כי לצה”ל נדרשת עדיין עבודה רבה של טיהור קיני הטרור בכל רחבי עזה. נוסף על כך, כל עוד ישראל ממשיכה להוציא עוד ועוד כוחות מהרצועה, אי אפשר למנוע שיגורי רקטות מצד ארגוני הטרור בעזה.
המעבר מהשלב השני לשלישי דורש מצה”ל לעשות שימוש בטקטיקות של פשיטות צבאיות. אם עד כה היה מדובר בפשיטות נקודתיות במסגרת התמרון, בזמן שהכוחות שהו על אדמה עזה, כעת נראה שהשימוש בפשיטות יימשך וייעשה גם אל תוך הערים העזתיות.
אילוצים מדיניים, אסטרטגיים וטקטיים
חרף הצורך המבצעי בהישארות כוחות יבשה רבים ברצועת עזה, ישראל נדרשת להתמודד עם שלושה מרכיבים עיקריים שבהם היא צריכה להתחשב בבואה לקבל החלטות על המשך פעילות הכוחות המתמרנים ברצועת עזה.
ראשית, הלחץ של ממשל ביידן ממשיך לתת את אותותיו, ואף ביתר שאת, לאחר המקרה המצער שבו נהרגו בטעות שבעה מעובדי הסיוע של ארגון WCK ב-2 באפריל על ידי צה”ל. הממשל האמריקני ניצל את האירוע הטרגי על מנת להעמיד בסימן שאלה באופן רשמי את המשך תמיכת ארצות הברית בישראל, ולאיים בשינוי מדיניות אמריקני – צעד לא שגרתי כלל ביחסי שתי המדינות.
כחלק מהפעלת הלחץ של ממשל ביידן, נדרשת ישראל בין היתר להפסיק לחלוטין את הלחימה בעזה, ואם לא כן, אזי להגדיל משמעותית את הכנסת הסיוע ההומניטרי לעזה, ובמקביל למצוא חלופות למבצע צבאי ברפיח, או לפעול ברפיח בעצימות נמוכה ובמתכונת של לחימה שלא תפגע באוכלוסייה בלתי-מעורבת. על רקע זאת, אפשר להבין את הוצאת הכוחות המתמרנים של צה”ל מחאן יונס כהתחשבות נוספת בבקשת האמריקנים.
המרכיב השני נוגע לפן הטקטי-צבאי. ישראל מתכננת את המבצע הצבאי ברפיח ולשם כך נדרשות מספר פעולות, בין היתר, רצון לאפשר את פינוי האוכלוסייה מרפיח לאזורים צפוניים יותר ברצועה, ובהם חאן יונס; רענון כוחות צה”ל שנמצאים בחאן יונס כשלושה חודשים; וקיום אימונים לקראת התמרון הקרקעי באזור.
המרכיב השלישי נוגע לרמה האסטרטגית-צבאית ולזירה הצפונית. בשל הפחתת עצימות הלחימה בעזה, רוב המשאבים וההתכוננות מכוונים לגבול לבנון. כך, למשל, אוגדה 36 שיצאה מעזה בינואר האחרון הועברה צפונה ומקיימת אימונים, תרגילים והכנות לקראת פתיחת מלחמה נגד חיזבאללה. לא מן הנמנע כי אוגדה 98 תעבור גם היא לצפון.
למה ישראל צריכה לצאת למבצע ברפיח
ישראל צריכה לצאת בהקדם האפשרי למבצע צבאי ברפיח ובמקביל במחנות המרכז, על מנת להשמיד את כלל הכוח הארגוני, הצבאי והשלטוני של חמאס. עד שישראל לא תכריע את חמאס ואת יתר ארגוני הטרור באזורים שנותרו, מטרות המלחמה – ובהן שחרור החטופים – לא יושגו. נוסף על כך, שיגורי הרקטות יימשכו אלא אם כן ישראל תכבוש את רפיח ומחנות המרכז, ותשאיר נוכחות צבאית בכל רחבי רצועת עזה.
כיבוש רפיח ומחנות המרכז נדרשים גם אם ישראל מעוניינת להסיר את האיום מעליה בגבול הצפוני. האינטרס של ישראל הוא לא לפתוח במלחמה נגד חזבאללה כל עוד המלחמה בעזה לא הסתיימה משיקולים של הסטת משאבים, חימוש ומיקוד מבצעי.
לכן, המפתח להסרת האיום מלבנון הינו קודם כול לסיים את השלב העצים במלחמה בעזה, לעבור לאסטרטגיה של טיהור יסודי ומתמשך של תשתיות הטרור שנותרו ברצועה, ובמקביל להיערך למלחמה נגד חיזבאללה שתכריע את ארגון הטרור השיעי.
הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה.
